רביעי 21 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    מסלול
    מסלול • 29.01.2017
    ארץ קטנה עם שפם
    נוף קווקזי מהפנט, עיר בירה שנראית כמו אוסף המונומנטים הגדול בעולם, עושר מנקר עיניים שמקורו בנפט, וגם פסל "האישה המשתחררת" • ביקור באזרבייג'ן, מדינה מוסלמית שאוהבת ישראלים
    אסף גור, אזרבייג'ן

    כדי להבין את מידת ההיכרות של הישראלי הממוצע עם המדינה ששמה אזרבייג'ן, אפשר להתרשם משלל האיחולים "תעשה חיים באוזבקיסטן!" שקיבלתי מחברים ומבני משפחה אינטליגנטים לכאורה לקראת הנסיעה. גאונים אחרים ניסו את מזלם עם "ד"ש לבוראט" (והוא בכלל מקזחסטן, איך אפשר להתבלבל), ובאופן בלתי־נתפס גם הביקור של הזוג נתניהו במדינה שבוע קודם לביקורי לא הצליח לעורר את המודעות של העם היושב בציון לקיומה של אחת המדינות המוזרות בעולם. ברוכים הבאים למוזרבייג'ן.

     

    מערכה ראשונה: הלם באקו

     

    אי־שם בין הרי הקווקז לים הכספי גרה בכיף הרפובליקה של אזרבייג'ן, מקום קסום, קפוא ושופע נפט. האזרים חיים עם שכנים רוסים מצפון, איראנים מדרום, ומהמערב הגיאורגים ובעיקר שנואי נפשם ויריביהם המרים – הארמנים. כשנוחתים בעיר הבירה באקו מבינים במהרה איך בדיוק היא זכתה לכינוי המחמיא והלא ממש סולידי "דובאי של הקווקז". ככה נראית נסיכות נפט מוסלמית, גרסת אירופה. החבר'ה באזרבייג'ן מתחילים מהכי מנקר עיניים שיש להם, ולאט־לאט מגבירים. זה מתחיל בנמל התעופה המפואר – שנקרא כמו עוד חצי מדינה על שמו של היידר אלייב, המנהיג המיתולוגי המנוח עוד מימי ברית־המועצות, שהוא ממש לגמרי במקרה גם האבא של אילהם אלייב, הנשיא הנוכחי.

     

    חצי שעה נסיעה, והעיר של הרוחות והאש, היושבת על מפרץ הים הכספי, נפתחת בפניך במלוא טווסותה ותפארתה, עם גורדי שחקים מעוצבים ובראשם ה־אייקון המרהיב של העיר בדמות שלושת מגדלי הלהבה הענקיים, המוארים בצבעים בוערים מרצדים שצובעים את הלילה במופע שהיה גורם ליעקב אגם לשבור בעצמו את המזרקה המצ'וקמקת שלו בכיכר דיזנגוף.

     

    המזרקה של אגם? מגדלי הלהבות בלילה של באקו | צילום: Trevor Claringbold/flickr
    המזרקה של אגם? מגדלי הלהבות בלילה של באקו | צילום: Trevor Claringbold/flickr

     

     

    כשהבוקר מאיר, אתה מבין שאתה נמצא בתוך עיר שנבנתה בגדול כמו האחוזה של פבלו אסקובר – בלי חשבון. דמיינו ברון נפט אזרבייג'ני עם שפם מפואר וכיסים מפוצצים, שכל מה שמצא חן בעיניו ברחבי העולם, הוא שם אצלו בחצר בבאקו – גלגל ענק כמו בלונדון, תעלות כמו בוונציה, איים מלאכותיים כמו בדובאי, טיילת מוקפדת ומצוחצחת כמו מז'ורנל עם קניוני מותגים ואולמות ומוזיאונים שעוצבו על ידי טובי האדריכלים בעולם בתקציבים ללא גבולות.

     

    בראש המבנים המרהיבים הפזורים ברחבי באקו ניצבת פנינה יפהפייה במיוחד בדמות המבנה של מרכז התרבות היידר אלייב, שעוצב על ידי אדריכלית־העל זאהה חדיד, וההשראה לעיצוב היא צורת חתימתו של, ניחשתם נכון, אלייב האב. עוד ברשימת "היפים והנכונים" בנדל"ן תוכלו למצוא את "אולם הקריסטל" המרשים שנבנה על חוף הים הכספי לאירוח האירוויזיון ב־2012, ואפילו את מוזיאון השטיחים שעוצב בצורת שטיח מגולגל, או בלינצ'ס ענקי, תלוי את מי שואלים – והכל טובל בתוך תפאורה כללית של אירופה הקלאסית, עם בנייני הענק המפוסלים, השדרות המזמינות והכיכרות רחבות הידיים. סטייל אירופי מעורבב עם נובורישיות מסיפורי אלף לילה ולילה. אירופה הקלאסה.

     

    הלוק הפריזאי המוקפד בסיטי של באקו נשמר עם חנויות ענק של גוצ'י ובולגרי וסוכנויות מכוניות של רולס־רויס ובנטלי וכל מה שהמון כסף יכול לקנות. המרצדסים הנוצצים משייטים בנינוחות על הכבישים לצד מכוניות לאדה רוסיות ישנות ומוניות בסטייל בריטי, כדי להרגיש קצת בחו"ל. כדי שיראו למי יש יותר כבוד, הרימו בבאקו את הדגל הכי גבוה בעולם, ששוקל 350 ק"ג ותלוי על תורן בגובה 162 מטר. הבעיה היא שבינתיים הוא הידרדר למקום השלישי בעולם אחרי סעודיה וטג'יקיסטן המעתיקניות, וכעת ודאי שוקדים האזרים על תגובה הולמת בדמות הקמת הדגל הכי עבה בעולם.

     

    אם כבר כבוד, אות כבוד מיוחד הרוויחה אזרבייג'ן כמדינה מוסלמית חילונית שהציבה במרכז עיר הבירה שלה בגאון את פסל "האישה המשתחררת", המציג אישה מסירה את הרעלה מעליה. החזות מערבית, הרחובות בטוחים, נקיים ובעיקר ריקים בצורה מחשידה ביחס ל־2 מיליון התושבים של באקו, שכנראה ממש אוהבים להיות בבית, או בעבודה. או שפשוט קר להם. גם בימים חמים אי־אפשר ללכת לחוף הים שלאורך העיר כי המים כאן שומניים מדי בגלל הנפט, אז צריך לנסוע כמה קילומטרים טובים אם רוצים להשתכשך קצת. וזה, ילדים, מה שנקרא צרות של עשירים.

     

    מבנה מרהיב. מרכז התרבות ע״ש היידר אלייב | צילום: אסף גור
    מבנה מרהיב. מרכז התרבות ע״ש היידר אלייב | צילום: אסף גור

     

     

    מערכה שנייה: לא הכל נוצץ

     

    המקומיים שכן תראו ברחוב לא ממש חייכנים, לא ממש מדברים אנגלית, וגם לא ממש אוהבים להצטלם. כשהם שומעים שאתה מישראל, אין להם שום בעיה עם זה — בכלל לא דבר מובן מאליו במדינה עם רוב מוסלמי שיעי. הרומן הכלכלי בין אזרבייג'ן לישראל עושה טוב לשני הצדדים: אנחנו קונים מהם נפט, ובכמויות, הם קונים מאיתנו נשק, ובכמויות. במסיבת העיתונאים שנערכה במהלך ביקור נתניהו חשף הנשיא אלייב שהאזרים רוכשים מישראל מערכות נשק והגנה במיליארדים. ככה זה כשבגבול הרותח שלהם עם ארמניה נרשמות עשרות תקריות ירי ביום, סביב המתיחות הבלתי־נגמרת בין המדינות שפרצה בעניין חבל נגורנו קרבאך.

     

    הרגישות של האזרים בעניין העימות עם ארמניה גבוהה מאוד. כל תייר נדרש לשלם בכניסה למדינה סכום של 20 דולר עבור אשרת כניסה, ותייר שיגיע למדינה עם חותמת של ארמניה בדרכונו יצטרך לענות על לא מעט שאלות בביקורת הגבולות. לפי הדיווחים, אדם שביקר בנגורנו קרבאך צפוי למצוא עצמו בבעיות הרבה יותר גדולות. ימים ספורים אחרי ביקורו של נתניהו במדינה עלתה אזרבייג'ן לכותרות שוב כשדרשה מבלארוס להסגיר לידיה בלוגר ישראלי שביקר בחבל נגורנו קרבאך ופירסם נגדה דברי ביקורת חריפים. בישראל לא ממש יודעים איך להתמודד עם הבקשה להסגיר ישראלי ממדינה שלא ממש מוכנה לשמוע על ביקורת ושטויות כמו חופש הביטוי, בתקרית שעלולה להעיב על היחסים הדיפלומטיים בין המדינות.

     

    מי שאמור להתנהל בתוך הסבך הדיפלומטי הרגיש הזה ברפובליקה המוסלמית הוא שגריר ישראל באזרבייג'ן, דן סתיו, שהגיע לכאן לפני כשנתיים אחרי שחווה קדנציה סוערת בנפאל הרחוקה אה־אה־אה, כולל הפיכה. "הבטחתי להם כשבאתי שאני לא מביא איתי מהפכות לכאן", הוא אומר לנו בחיוך כשאנחנו יושבים איתו לארוחת ערב במלון מריוט המפואר בבאקו. אחרי חמש שנים בנפאל וחמש שנים קודם לכן בהודו, הוא שמח להיות מוצב כאן, במרחק טיסה קצרה מישראל, במיוחד כי חצי משפחה בישראל והבן משרת כלוחם קרבי בנח"ל. ויש לו לא מעט עבודה כאן מטעם ישראל, מתברר. השגריר מספר שעקב התרסקות מחירי הנפט, שפגעה קשות בכלכלה האזרית, הם מנסים כעת לפתח במרץ תחומים נוספים, כמו החקלאות, "וזה תחום שבו לישראל יש הרבה מה לתרום", הוא מתגאה. השגריר מסביר שבמדינה בת 10 מיליון התושבים רבים חיים באזורי הכפר ומתפרנסים מחקלאות בסיסית. גם התיירות היא תחום שבו משקיעים באזרבייג'ן שעות נוספות, וזו גם הסיבה שהם מטיסים לכאן שוב ושוב עיתונאים ומנסים לחשוף את המדינה לקהל הרחב בתקווה להפוך אותה ליעד התיירות הבא של הישראלי שיחפש טיול מאורגן או אפילו איזה סופ"ש אירופי לא שגרתי.

     

    אישה בשוק בבאקו | צילום: adam jones/flickr
    אישה בשוק בבאקו | צילום: adam jones/flickr

     

     

    השיא של הקדנציה של השגריר הגיע שבוע קודם, כשראש הממשלה הגיע למה שהוגדר על ידי נתניהו כ"ביקור היסטורי שבטח לא קראתם עליו בתקשורת". בביקור הזה נחתמו כמה הסכמים לשיתוף פעולה בין המדינות, והיו גם דיבורים עמומים על זה שאזרבייג'ן החליטה להצטייד בסוללת כיפת ברזל. או שהם סתם רוצים לשים גם אותה ליופי באמצע באקו, ליד הגלגל הענק מלונדון. שיהיה.

     

    מערכה שלישית: מסע לצפון הקר

     

    כשתצאו מבאקו לא ממש תמצאו את השפע והפאר מתמלוגי הנפט אצל המקומיים שעומדים בכפור בצד הדרך ומוכרים ריבות וליקרים עבודת בית בבקבוקי זכוכית וממתקי לדר צבעוניים בפרוטות. לא רק הכפריים חיים כאן בקושי, בתנאים לא קלים להישרדות בערבות השלג של הקווקז. גם בעיר המשכורת הממוצעת נעה בין 300 ל־500 מנאט בחודש, משהו כמו 600־1,000 שקל. מחוץ לעיר כבר אפשר לראות את חרגולי הפלדה שואבים נפט בהמוניהם בכל פיסת קרקע פנויה, אפילו בחצרות של בתים פרטיים. אבל אל תטעו, כאן כל הנפט שייך למדינה. פה זה לא ישראל.

     

    בתחנות הדלק ליטר בנזין עולה פחות ממנאט, ובעברית: 2 שקלים, שליש מהמחיר בארץ. ככה זה כשאתה חי במדינה שמתגאה בבאר הנפט הראשונה שנקדחה בעולם ב־1848. אבל לפעמים גם החיים הטובים נגמרים. המדינה, שהייתה רגילה לחגוג בלי חשבון, מצאה עצמה במשבר כלכלי עמוק. אחרי ההתרסקות במחירי הנפט הכלכלה של אזרבייג'ן התרסקה בצלילה חופשית: רק לפני שנה המנאט, המטבע המקומי, היה שווה ערך לדולר. עכשיו הוא כבר צנח בחצי. דימא, המדריך המקומי שלנו, התעקש שנפרוט אצלו את הדולרים, שלא נתאמץ חלילה להגיע לצ'יינג' המקומי. אחר כך הסבירו לי בשקט בצד שהמקומיים מנסים לאגור כמה שיותר מטבע זר מתוך הנחה שבתחילת השנה החדשה ערך המנאט יצנח עוד יותר. או כמו שאומרים בקפיטליסטית מדוברת: מדינה במשבר, לא תיסעו לנצל אותה?

     

    כמו בלינצ׳ס ענקי. מוזיאון השטיחים בבאקו | צילום: Francisco Anzola/flickr
    כמו בלינצ׳ס ענקי. מוזיאון השטיחים בבאקו | צילום: Francisco Anzola/flickr

     

     

    בדרך לצפון המושלג, אחרי הפסקת תה חם מול נוף לבן פראי ובתולי, עוברים את המסגדים המרשימים יותר ופחות שבדרך ומגיעים לעיר קבאלה בצפון אזרבייג'ן. באזור הזה תוכלו למצוא כמה מהמלונות היפים והמפנקים ביותר במדינה, כמו זה השוכן באתר הסקי "טופנדג". חדרים במלון הסקי המפואר "קווקז טופנדג" מתחילים ממחיר של 90 יורו ללילה, ועד 140 יורו לסוויטה גדולה עם יחידת הורים וילדים, עם אח מול הקווקז המושלג ומיטב שידורי הטלוויזיה האזרית.

     

    אם בכלל אתם בטירוף של "תן לי את הכי יקר שלך", תוכלו לחיות על הקצה בסוויטה המלכותית ששוכנת בקומה החמישית של המלון ונראית כמו חלום רטוב של אוליגרך קווקזי. פאר מלכים ברמה נהנתנית להכאיב, עם בר ענקי וסלון שמתוכנן לחפלה רבת־משתתפים שבמרכזו פסל עיט ענקי (לא אמיתי, בדקתי), פסנתר "בלטמן" לבן, חדרי שינה חלומיים, שתי סאונות ונוף לבן שכאילו צויר ביד אמן. רק יום קודם, סיפרו לנו במלון, התארח שם איזה שייח' מסעודיה שלא ממש מאמין בחיי סגפנות וחיסכון. וכמה עולה כל הקסם הזה? 2,000 יורו ללילה, מקסימום שמונה אנשים. אז אם, נגיד, בא לכם לארגן מסיבת רווקים מוגזמת במדינה מוסלמית ידידותית מול נוף של הרים קפואים, יש מצב שזה המקום בשבילכם. תגידו שהסעודי שלח אתכם.

     

    מערכה רביעית: ואז שמעתי בום

     

    הלוקיישן: צפון אזרבייג'ן, שעת בוקר מאוחרת. ההרים המושלגים של הקווקז משמשים רקע מהפנט לאחד המלונות היפים בעולם, צ'נוט פאלאס, הגרסה האזרית האולטרה־משודרגת של יערות הכרמל. כולה 5,000 יורו לשבוע, ואתם עוברים למצב חלוק עם טיפול רפואי או עיסוי לבחירתכם מדי יום בתוך הנוף החלומי הזה בחוות בריאות עם צוות רופאים וטיפולי אנטי־אייג'ינג מתקדמים. "זה לא מקום של אנשים חולים, זה מקום של אנשים בריאים שרוצים להיות עוד יותר בריאים", מסביר לנו בלחש סמכותי פקיד הקבלה המחויט.

     

    הרי הקווקז באזרבייג'ן | צילום: פליקר
    הרי הקווקז באזרבייג'ן | צילום: פליקר

     

     

    בתוך שקט קסום של בית מרקחת תוכלו למצוא נופים עוצרי נשימה כמו בשווייץ, בריכה מחוממת מהממת ביופיה עטופה קיר זכוכית שקוף אל תוך השלג שבחוץ, במלון שבכיף יכול להיות לוקיישן לצילומי ה"ג'יימס בונד" הבא. המלון נפתח רק בתחילת דצמבר, כך שהכל חדש דנדש מהניילונים, ואני מתכוון ליטרלי מהניילונים – אפילו את הנעליים שלנו התבקשנו לעטוף במהלך הביקור בשקיות ניילון כחולות של חדרי ניתוח, שלא נלכלך חלילה.

     

    קבוצת העיתונאים שמסיימת ביקור במלון עולה על המיניבוס, אבל רק עיתונאי אחד, עשוי ללא חת ולא לגמרי בסדר בראש, מחליט לצלם עוד תמונה אחרונה של המלון מבחוץ. כעבור שלושה צעדים בטוחים והתעופפות אחת באוויר שמעתי את הבום מהנפילה ואת הקרח נסדק תחתיי. בעודי נאבק בגושי הקרח הגדולים והדוקרים הנשברים תחת גופי השוקע ובמים הקפואים שהחלו לעטוף אותי ולחלחל במהירות עמוק לתוך הבגדים הכבדים שלגופי, הבנתי שמבין כל מיליוני הדרכים האפשריות למות בעולם הקסום והנפלא הזה צעדתי כמו מטומטם על בריכת נוי קפואה בחזיתו של המלון, שנראתה לי כמו מדרכה לאחר שכוסתה בשכבה עבה מאוד של קרח. אבל לא עבה מספיק, מתברר. הזמן היה קצר והמוח עבד מהר: טביעה בבריכת נוי בצפון המושלג של אזרבייג'ן תהיה דרך משפילה ומטומטמת במיוחד לסיום המסע שלי על הגלובוס הזה. הרבה כבוד עצמי הונח על הכף כשראיתי מול עיניי את הכותרות המבשרות על ההרוג הישראלי המביך בהיסטוריה. יש למות – ויש למות ככה. אבל גם ברגעים האלה זכרתי שלא בקלות שוברים יהודים בשלג. איכשהו הצלחתי לגרור את עצמי עם המצלמה ספוגת המים לגדת הבריכה, קפוא, רועד ומנצח, והוכחתי שיש עיתונאים שלא יירתעו משום סיכון שייפול בדרך לסיפור טוב, ויש כאלה שסתם לא ממש אפויים. אף אחד לא צילם את רגע הנפילה, וחבל. זה בכיף היה יכול להיות ויראלי. למעשה, גם בלי סרטון זה הפך לוויראלי כשחזרתי לישראל הגשומה מקורר, משתעל ומרוצה.

     

    הכותב היה אורח חברת הנסיעות מונה טורס

     

    האשה המשתחררת
    האשה המשתחררת

     

     

    מודיעין שלום

     

    זמן הטיסה לבאקו הוא 3 שעות עם חברת אזרבייג'ן איירליינס, שמפעילה שתי טיסות שבועיות מתל־אביב והודיעה שבקרוב יהיו שלוש.

    לישראלי מומלץ להגיע בטיול מאורגן, שכן המקומיים לא ממש דוברי אנגלית. אשרת הכניסה ניתנת בכניסה למדינה בעלות של 20 דולר. המטבע המקומי הוא המנאט, ושער החליפין הממוצע בזמן הביקור היה 1 דולר אמריקאי = 1.8 מנאט. מומלץ לא לפרוט יותר מדי דולרים, כי לפי הדיווחים לא בכל מקום תוכלו להמיר חזרה את המטבע המקומי. נסיעה במונית בעיר לא אמורה לעלות יותר מ־10־5 מנאט. חשוב לסגור את המחיר בתחילת הנסיעה. רק בחלק מהמוניות יש מונה.

    אם יצאתם מהמלונות המערביים שבעיר ועצרתם בדרכים להפסקת שירותים, אל תופתעו לגלות שירותי בול פגיעה בלא מעט מהמסעדות ותחנות הדלק. בסופרמרקטים תוכלו להצטייד בחטיפים ובשוקולדים בחצי המחיר לעומת הארץ. בקניונים הגדולים והנוצצים בבאקו, כמו קניון 28 וקניון פארק בולוורד, תמצאו חנויות ענק של רשתות האופנה הגדולות והמוכרות. אפשר למצוא מציאות בגלל ירידת ערך המטבע המקומי.

    ארוחה במקדונלד'ס תעלה כ־10 מנאט (20 שקל). ארוחה במסעדה מקומית – כ־20 מנאט ומעלה, ולא בטוח שהיא שווה את הכסף. בשביל מדינה שמתמחה במטבח המבוסס על בשר כבש, הביצועים היו מאוד מאכזבים ביחס לציפיות של ישראלי שטעם איזה כבש או שניים.