ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    מאור שוויצר
    7 לילות • 31.01.2017
    אי בודד
    מאור שוויצר הפך ברגע לשחקן הכי עסוק בארץ, אבל זה לא גרם לו להיות אדם מאושר. אז הוא החליט לקחת הפסקה מהמקצוע, ואחרי שהצטלם לסדרה החדשה 'פולמון', עבר לגור בחוף בפיליפינים. שם הוא מעביר את הזמן בפנאן: גולש, מנהל מסעדה, צופה בשקיעה ומתגעגע לחברה. ואל תנסו להתחיל איתו
    גבי בר-חיים

    מאור שוויצר היה צריך לנסוע עד לצד השני של העולם כדי להבין שמשהו ממש לא בסדר. הוא בדיוק סיים שנה מצוינת בקריירה, אחרי שהשתלט על כל מסך בישראל, עם שרשרת תפקידים בולטים ('חצויה', 'אופוריה', 'להרוג את הסבתא', 'שחקן זר') ולא פחות מארבעה סרטי קולנוע ('ירח בבית 12', 'איביזה' 'עמק' ו'במדינת הגמדים'). בגיל 25 הוא נכנס לקצב עבודה מטורף. הייתה רק בעיה אחת - הוא לא היה מאושר.

     

    "הייתי בחופש בתאילנד, ישבתי על המרפסת והתבאסתי שכל התקופה המטורפת הזאת מאחוריי, הרגשתי שהנה הכל מתחיל לדעוך. ומה שעצוב זה שלא באמת חוויתי את ההנאה מהתקופה הזו, מרוב שהיא הייתה מטורפת ובלי תוכן", הוא מסביר השבוע בשיחת טלפון מביתו החדש בפיליפינים. "הייתי עיוור בתוך כל הדבר הזה. נתתי לזה לעבור לידי ולא נהניתי. וזה נורא קשה, כשאתה מבין שהתקופה ההיא יכלה לתת לי כוח נפשי וחשק להמשיך, ובעצם קרה ההפך".

     

    למה היית עיוור?

     

    "הייתי בעיקר עסוק בלשרוד את זה, לגלגל את זה, לעשות מזה עוד. הפסקתי להרגיש, כי עבדתי המון מהראש. אני מניח שזו דרך טובה להתמודד, אבל יש דרך יותר טובה - ליהנות. וואלה, אתה עושה ועושה, ומגיע ומרשים, ובסופו של דבר אתה אומר לעצמך: 'לפני שש שנים לא ידעתי איך קוראים לי והיום אני עם מוני מושונוב ויובל סמו על אותו מסך', אז וואלה - תן לעצמך איזו טפיחה על השכם! ואני לא מתכוון שהייתי צריך לעוף על עצמי, אבל זה דבר טוב לעצור לרגע ולהגיד, 'אשכרה, עשיתי את זה'. וזה הכוח שלך כדי להשיג עוד - בלי זה אתה מאבד את עצמך. מהר מאוד אתה מגיע למצב שזה לא מרגש אותך. ואז אתה שואל את עצמך, 'בשביל מה אני עושה את זה?'"

     

    קרחנה בתאילנד. שוויצר ויובל שרף ב'פולמון'
    קרחנה בתאילנד. שוויצר ויובל שרף ב'פולמון'

     

    ומה עצמך עונה?

     

    "שאני חוזר לארץ ומתחיל לחשוב על איך אני אורז את עצמי מפה".

     

    מה עוד אתה מבין על התקופה ההיא כיום?

     

    "אני היום יודע להעריך את עצמי הרבה יותר. אז לא ידעתי לעשות את זה. לא היה שום שלב שהרגשתי שזה מוגזם או שהצלחתי ברמה מטורפת. הרגשתי שאני על הגל, שאני בפלואו טוב, עושה דברים גדולים. הרגשתי שאני בתקופת הזהב שלי וכל מה שאני נוגע בו תופס, אבל לא הרגשתי שאני עוז זהבי (צוחק). לא הרגשתי שאין אדם במדינה שלא מכיר אותי".

     

    שוויצר על הבר
    שוויצר על הבר

     

    אבל היית לגמרי בדרך לשם. לא חבל?

     

    "יש משהו באופי שלי שלא מחפש את זה. אפילו יותר מלא מחפש את זה: זה לא בשבילי. לא מתאים לי. זה לא אני. החיים הפרטיים שלי והאידיאולוגיות שלי, הם לא מתאימים למה שהמקצוע שאני אוהב מביא איתו. עכשיו אני מקבל את זה באהבה, אבל זה שהייתי שנייה משמה וזה לא קרה - זו בחירה שלי נטו".

     

     

    * * *

     

    תכירו את שוויצר מהדורת חורף 2017: בן 27. סוגר חצי שנה של מגורים בפיליפינים, כבעלים הגאה של מסעדה מקומית בשם Happiness. קם כל בוקר ונכנס לגלוש בים. עובד במסעדה. עושה קצת סאפ. צופה בשקיעה. חוזר לסיבוב מרגריטות במסעדה. כמו הדרינקים שהוא מכין גם קריירת המשחק המצליחה שלו נמצאת כרגע בהקפאה עמוקה. החלטה שהוא לא מתחרט עליה לרגע.

     

    "אחרי שכבר החלטתי שאני רוצה לגור בחו"ל, הגיעה ההצעה מהבימה להשתתף ב'יחסים מסוכנים'", הוא נזכר. "זו הייתה הגשמת חלום נורא גדול שלי, להיכנס לתיאטרון הרפרטוארי. אחרי כמה הצגות הבנתי שאני לא נהנה מאוד. לא עשיתי את מה שאני באמת רוצה, והתחושה של לחכות אחרי שכבר החלטת היא תחושה של מאבק נפשי. אתה מנסה להיות הכי מקצועי שיש כשבעצם כל איבר בגוף רוצה להיות כבר במקום הבא בחיים. זאת הרגשה מתסכלת - וזה נטו אתה מול עצמך, רוצה להיות במקום אחר ויודע שאתה צריך להיות פה כרגע".

     

    אז מתישהו תוך כדי ההצגה מגיע הרגע שבו אתה מבין שהגעת לטופ אבל זה לא מה שציפית?

     

    "זה לא רגע, זו תחושה: דלי שממלאים אותו מים יש לו איזשהו גבול - וזה לא אומר שהוא לא אוהב את המים שנמצאים בו, אבל כשזה עובר את הגבול הזה נורא קשה להכיל ולקבל - כי אין מקום. שכשמתבשל אצלי משהו ומתחיל לצוף - אני פועל. זה משהו בנפש, ומשהו בנפש שלי אותת שאני צריך לעזוב.

     

    "אני זוכר רגע נורא ספציפי בהבימה אחרי הצגה, שאני ואביב אלוש בחדר ואני אומר לו, 'אחי, אני עוזב את ההצגה'. הוא מסתכל עליי לא מאמין, ואני אומר לו, 'אחי, אני עוזב את ההצגה, אני עוזב את הארץ ועובר לחיות במקום אחר'. הוא צחק עליי על זה הרבה זמן, עוד הרבה חודשים כשהייתי בהצגה ורק בדקתי את האופציה, וכל הזמן התאווז עליי שאין מצב שאני עוזב. ועובדה, אחרי חודש וחצי הודעתי בהבימה שאני רוצה לעזוב".

     

    אם ניקח את המטאפורה של הדלי שעלה על גדותיו - איפה אתה נמצא עכשיו?

     

    "(צוחק) כרגע מה שאני עושה זה למלא דלי חדש, ולשים גם קצת מים מהאני הישן. הרגע הזה בהבימה לא קרה כי באותו יום היה לי רע, אלא כי באותו יום הקשבתי לעצמי".

     

    נראה לי שאתה מפחד להגיד בקול רם שעזבת את המקצוע זמנית.

     

    "אני יכול להגיד דבר כזה, אבל לא על המקצוע. הייתי צריך ברייק מהחיים שאני מכיר 27 שנה. הרצון לשנות ולהשתנות מוטמע בי מעצם היותי שחקן. הרי למה אני רוצה להיות שחקן? כי משעמם לי כל יום לקום ולהיות אני. השינוי, החידוש, זה מה שמעניין אותי. לחוות עוד דברים, ולחקור ולהיות עוד דברים. החיים לא הכי מעניינים. אני חושב שהפכתי את המקצוע לאידיאולוגיה - השחקן שבתוכי רצה תפקיד חדש וקיבל אותו, והפעם לא במקצוע אלא בחיים".

     

     

    * * *

     

    רגע לפני שעשה רילוקיישן, שוויצר הצטלם ל'פולמון', סדרה יומית חדשה, מצחיקה ואינטליגנטית על חבורת ישראלים צעירים שחיים בתאילנד, שתעלה ביום ראשון הקרוב (ותשודר בימים א'־ד' ב־HOT בידור ישראלי וב־VOD). הוא מגלם שם נער חופים חכם, כולל צמה תאית בזקן ודיבור עצל. על המטוס לצילומים ביעד הטרופי עלו איתו החברים לקאסט יובל שרף, תומר קאפון, צחי הלוי, אלישע בנאי, והפתעה בצורת רוסלנה רודינה בתפקידה הטלוויזיוני הראשון. אבל בניגוד אליהם, שוויצר - נוסע מתמיד למזרח מאז גיל 15 - המשיך מהסט ישר אל היעד החדש. "לא הייתי בפיליפינים לפני שעברתי לגור שם", הוא מודה. "גם לא נסעתי לבדוק את זה לפני. הייתה לי תחושה שאני מגיע למקום שאני רוצה להיות בו. לפני שנסענו לצילומים כבר אמרתי שלום למשפחה ולחברים. נחתתי בג'ונגל. במקום שמח. עם אנשים שמחים. הגעתי לאן שרציתי".

     

    על הסט היה כיף. "כל שחקן שהגיע לקאסט נתן לי תחושה של, 'וואלה, אנחנו לא פראיירים'. וכל הזמן אמרו לנו, 'זה טלנובלה', ויש קונוטציה לא הכי טובה לטלנובלה. וככל שליהקו יותר שחקנים שאני אוהב לראות ורוצה לעבוד איתם, זה נתן איזשהי נחת, ואני ממש מקווה שיראו את זה בסדרה".

     

    מצחיק שבסדרה מדברים על המסיבה ויש את כל הווייב של הקרחנה, אבל אין מילה אחת על התפקיד של הסמים במסיבות האלו ובכלל בטיול.

     

    "זו לא דרמה נושכת. זו סדרה לכל המשפחה. אני לא חושב שזה אמור להיות חסר כי זה לא האישיו של הסדרה. יש בה הרבה יותר מזה. זו לא אמורה להיות סדרה מחנכת, אבל היא לא אמורה להיות מקלקלת, או לעורר הדים או לגרום לילד לחשוב שאם הוא ייסע לתאילנד הוא יעשה סמים".

     

     

    * * *

     

    כיום הוא חי באל נידו שבפיליפינים, שהוכתר כאחד החופים היפים בעולם. "אל נידו מוקף במאות איים והכל זה שמורות טבע מטורפות - מחזה שאי־אפשר להסביר. עד לפני שנה לא היה פה בנק, ואנשים היו נוסעים שש שעות בשביל כספומט. יש פה חיים נורא קהילתיים. מקום קטן. עשר דקות נסיעה מקצה לקצה. אז כולם משתדלים לחיות באיזושהי אחווה. יש פה הרבה אהבת חינם". ההשראה למסעדה שלו ושל שותפיו הגיעה לדבריו מהמסעדות של אייל שני. שתי קומות. נדנדות. במבוקים. "הכל בטוב טעם".

     

    במובן מסוים גם מה שאתה עושה היום זה משחק - מארח תיירים, עושה להם גוד טיים.

     

    "לגמרי. יש כאלה שיצחקקו ויגידו שזו קלישאה, אבל כששואלים אותנו מה אנחנו מוכרים פה אנחנו עונים 'האפינס'. הסיסמה לוויי־פיי - היא סמייל אול דה טיים. והתכנון והרצון הוא להביא את כל הדבר הזה באיזושהי קונסטלציה לארץ".

     

    ישראלים לא מזהים אותך כשאתה קוצץ סלט במטבח?

     

    "זה לא מפריע לי. אני פחות מייחס לזה חשיבות. (צוחק) נראה לי שהם עדיין מופתעים כשהם רואים אותי מכין פלאפל, זה נראה להם לפעמים הזוי. אני נהנה. מבסוט. זו פעם ראשונה בחיים שלי שאני יכול להגיד שעשיתי צעד אינטרסנטי נורא - חשבתי רק על עצמי, נטו על מה שטוב לי".

     

    מה קשה במיוחד?

     

    "להיות לבד. גם עכשיו. שמעי, השארתי בת זוג בארץ. השארתי את צ'אי, כלב שהוא הילד שלי. הורים שאני מחובר אליהם הכי בעולם, וסבתא שנשארה לא מזמן בלי סבא. אני עובר פה גם געגועים, בדידות. שינה לבד הפכה למשהו קשה שאני יודע שיקרה עוד הרבה זמן ואני צריך להתרגל לזה. כמו שאני צריך להתרגל לזה שאני לא אחבק בקרוב את אמא או אשתה קפה עם חבר. לראות סרט בעברית. אתה במקום שבו אין אף אחד משלך בתור התחלה".

     

    בת הזוג בשלוש השנים האחרונות, זו שנותרה בארץ, היא יובל פרץ, דוגמנית ושחקנית. "היא באמצע לימודי המשחק שלה", הוא מסביר למה לא הצטרפה אליו. וזה קשה לו, "בכל רגע נתון".

     

    ולא החלטתם על יחסים פתוחים, בהתאם לסיטואציה?

     

    "לא מאמין בזה. בעיניי אם יש יחסים פתוחים אין יחסים. האהבה שלי לאישה הזו היא הרבה יותר רצינית - יש לי אהבת נפש אליה. אני לא צריך אותה קרובה אליי כדי לאהוב אותה כל יום יותר".

     

    אבל אני בטוחה שיש איזה פחד מה יהיה אם היא תפגוש מישהו או אם אתה תפגוש מישהי...

     

    "אין לי לרגע פחד כזה. אני מכיר את היחסים שלנו ואני יודע מי הבת זוג שלי, והיא אותו דבר. היא יודעת מי אני, שלמרות שאני חי בסביבה שיש בה אינסוף פיתויים אני אפילו לא מרים מבט".

     

    בטח מתחילות איתך די הרבה.

     

    "מתחילות איתי. זה מקום כזה. אנשים בחופש, באים ליהנות. כמובן שיש פה דברים וכמובן שגם לי זה קורה אבל זה אפילו לא משהו שאני מתעכב עליו. אני מחייך ונותן הרגשה טובה אבל יודעים שאני לא רווק, ומי שלא יודעת - יודעת ברגע שהיא מתחילה לחשוב בכיוון שלי".

     

    וכשאתה מסתכל משם על מה שקורה בארץ מה זה עושה לך?

     

    "רוצה שאגלה לך סוד? אני לא יודע מה קורה בארץ. לא פותח אינטרנט".

     

    אלאור אזריה?

     

    "אין לי מושג".

     

    תיק אלף? תיק אלפיים?

     

    "לא מכיר. לפני שלושה שבועות שמעתי פעם ראשונה על זה שהיו שריפות ושזה אולי טרור. ניתקתי את עצמי לגמרי מחדשות. לא מסתכל. אנרגיה טובה. לא רוצה חדשות. עשיתי מהלך בשביל לשנות רגע אווירה. לבנות עתיד אחר ומגניב והרפתקה. אמרתי לך. כרגע אני אינטרסנטי".

     

    עוד מקבל הצעות עבודה מהארץ?

     

    "לא אמרתי 'עזבו אותי' כי אני לא רוצה לפספס כשיגיע תפקיד מעניין. שולחים לי המון אודישנים ורובם אחלה, אבל לא מרגשים אותי ברמה שאני אגיד, 'וואלה, אני עוצר הכל ומגיע לארץ'. בתקופה שאני בפיליפינים הגשתי את עצמי רק לאחד, שרן דנקר המוכשר קיבל. אני מבסוט בשבילו ואמשיך לעשות את שלי".

     

    אני מניחה שבארץ לא היית מגיב ככה.

     

    "השינוי בגישה הוא שאני כבר לא תלוי בזה כספית. פעם אם הייתי כל כך קרוב לקבל תפקיד וזה היה נופל, הייתי אומר 'אוי', ויכול להיות שהיה נגמר לי הכסף והייתי לוקח משהו שלא בא לי לעשות מבחינה אמנותית. אבל אף פעם לא לקחתי קשה כי אני יודע באיזה מקצוע אני נמצא ושפעם זה כן ופעם לא. זה אף פעם לא ביאס אותי ולא שבר אותי. אבל עכשיו זה עוד יותר קל. וגם מה הכי גרוע שיכול לקרות? אני נשאר לשתות מרגריטה בפילינים (צוחק)".

     

    gabibarhaim79@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 31.01.17 , 11:39