כת זה קאלט
מגלה את היהודים / הסיפור שהתפרסם בעיתוננו לפני שבוע, על כת של אישה אחת שפעלה בקריות ושאליה השתייכו כמה סלבס ישראלים, הגניב אותי. והתחלתי לברר עם עצמי אם אי פעם יצא לי להצטרף לכת כזו או אחרת, מלבד כת הנוסעים ברכבים על ארבעה גלגלים, כת מתעבי טראמפ וכת מעריצי קאמבק הטניס של רוג'ר פדרר.
שלמה ארצי מקריא את טורו
אז הרשו לי לשתף אתכם שקודם כל, התשובה היא כן. כי מיד אחרי לידתי, כשזיהיתי בבית חפצים מסתוריים כמו מגן דוד או כוס של אחד בשם אליהו שעמדו קבוע מאחורי זכוכית בארונית ושאלתי מה זה, היה זה אבי הטוב שהסביר לי שאלה לא סימני כת, אלא דת. "על שם היהודים", הסביר.
יותר מאוחר גיליתי שבבניין שבו התגוררנו נחשבה אמי שייכת לכת יוצאי השואה העצובים, שהשכנה עם הפנים הטובות וריחות הבצל המטוגן שייכת לכת הפולנים, ושהשכן עם ריח הסיגריות השרוף מהפה חבר בכת המעשנים בשרשרת.
וכיוון שכמו הגורו שעליה פורסמה הכתבה בשישי התגוררתי בימי הקיץ הלוהטים בבית סבי וסבתי בקריות, לא פעם הבחנתי בסבתי שהייתה מדליקה נרות מדי שישי ובוכה על השבוע שחלף, בעוד סבי מילמל תפילות שאחר כך ניסה ללמד אותי חלק מהן, תמורת כסף.
תמלמל אז תקבל, אמר. וככה ניסה לשחד אותי להצטרף לדת היהודים שלו. לא בשמפניה ולא בסוכריות, אלא מקסימום ב"אקנה לך חכת דיג" (החלום שלי היה לדוג את כל דגי העולם, כולל לווייתנים). והכל כדי שאלמד בעל פה את ברכת המזון וברכת הגומל, אם יהיה צורך טפו־טפו־טפו לא עלינו.
לא תרצח / וכשערב אחד, בהיותי בן 11, לקח אותי סבי למקום מיוחד במינו, שאליו הגיעו עוד אנשים כמוהו עם זקנים וכיסויי ראש, נגנבתי מאוד מהניגונים ששרו שם. וגם על איך שוחחו המתכנסים בשקט ובאמונה גדולה עם האל ללא הפנים. ומה שכן, די מהר הבחנתי שהם דיברו אליו בהרבה יותר כבוד ויראה מכפי שדיברו איש אל רעהו.
ואחר כך, תמורת חכה ענקית עם קרס, התיישבתי עם סבא ושיננתי את עשרת הדיברות, בהם "לא תגנוב" ובעיקר "לא תרצח". הוא היה הראשון שהסביר לי שאין אדם חופשי לרצוח מישהו שאלוהים הפיח נשמה באפו, בטח לא חסרי ישע או את ילדיו ואשתו ברגע של טירוף.
הייתי נאיבי. לא ידעתי שיש כתות ממושטרות וכתות מיניות. ואפילו את כתות המעריצים גיליתי רק כשנהייתי זמר. אבל בגיל 14, כשהצטרפתי לכת חובבי הקולנוע, נסחפתי ישר לכת האשליות. וזה קרה לי מול מסכי קולנוע קרועים באולמות מצ'וקמקים שנקראו סינמות ושהיו שייכים לכת הסודית בשם כת שחקני הסרטים, שהתכנסה מדי שנה כדי לסגוד לפסלון הכת המכוער, שענה לשם אוסקר.
כת נמוכי הקומה / התחלתי לבנות את חיי בהשתייכות להמון כתות. למשל, לכת נמוכי הקומה שצעדו בשיירות עם ילקוטים על גבם לבניינים מרובעים וממוסדים שנקראו ביתצפר, או לכת ילדי הרחובות, שניהלו בשקיעות (במגרשי טרום־בנייה) את משחקי הרעב של הילדות, ובמרכזם, משחק ממכר בכדור עגול שממש הלך ותפח ונהיה ברגלינו לדת וכת.
אחר כך הצטרפתי לכת נגני הגיטרות (הרוקנרוליסטים) שהתחרו בכת נגני הפסנתרים (הקלאסיקנים), שנחשבו לכת חנונית. אבל לפעמים כשהתאחדו אלה עם אלה יצרו את כת המוזיקאים, שהפיחה צלילים שאין שניים להם.
בלגן הכתות / ואז הופיעה בבום כת המלחמות, שהטילה צל כבד על חיינו הצעירים, די ברור למה. ואחר כך הכת שאליה השתייך גם אבי, הלא היא כת הפוליטיקאים/ העסקנים, שחלקם (לא אבי כמובן) ניסו לשלוט על חיינו בחסות הכת הדמוקרטית.
הו פאפא פאפא, העסק הלך והסתבך כשהתגלו לי עוד כתות, כמו הזוגיות, הנצרות והאיסלאם, או כת המכורים לטלוויזיה – עגל הזהב של העולם המודרני. ולבסוף, בערך באותה תקופה, כשנהיה לי בלגן פסיכולוגי בראש מרוב כתות, גיליתי את "ספר המתים והחיים הטיבטי", והנחתי ששם, בתוך הכת/ דת הטיבטית, טמונה האמת על סוד החיים מול המוות, ונבלעתי בתוכה.
שתי נשים / והזמן עבר ובמשבר הטבעי של גיל ה־40 נחתתי בירושלים אצל אישה בת כ־80 שהתכנסו סביבה אנשים שמחים ומוזרים מרחבי העולם. אבל כשניסו להפיל מחיצות על ידי החזקת ידיים קולקטיבית ומלמולי ג'יבריש סתום, נמלטתי חזרה לתל־אביב, לא לפני שהאישה החכמה הציעה לי לנסות לכתוב מוזיקה שמחה. ואכן ניסיתי.
ולימים, בשנת 1988, הכרתי את מורת החיים ימימה אביטל, העמוקה והמקסימה, שלימדה חשיבה הכרתית. גם עליה טענו שלא בצדק שהיא מובילה כת. ואני זוכר שביליתי (לפי הזמנתה) במחיצתה ובמחיצת חסידיה כמעט לילה שלם בדירה בשדרות רוטשילד, שבו לא הטיפה לי לשום דבר מלבד ללמוד לחזור לכת הצוחקים לעומת הבוכים. ולזמן מסוים אכן הצלחתי. ולמדתי לצחוק על הכל, כולל על עצמי.
לפעמים השקר הוא אמת / אני כבר מבוגר, אני. כלומר גם ברגעי הנפילה בחיי כבר לא אלך שולל אחרי כל מיני מובילי כתות או דמויות כריזמטיות, מסלבס ועד אנשי דת ופעלוליטיקאים שמטילים את קסמם ומוראם על הציבור.
היה זה ג'ורג' אורוול (ממציא האח הגדול בספר "1984"), שאמר שבחיים האלה לפעמים האמת היא השקר והשקר הוא האמת (או שהכל אלטרנטיבות, כמו שאמרה דוברת הכת החדשה של נסיך השקרנים ובונה הגדרות עם מקסיקו והעולם, די־ג'יי טראמפ).
אז לכן לפעמים, כדי להתרענן מהיש והאין, אני שב בדמיוני לכת הנוסטלגית של ילדותי בקריות. כי מה הן באמת האלטרנטיבות? אם בחוץ אורבות לנו כתות מוזרות, כמו כת הקשקשת ברשת, כת המאניה־דפרסיה הישראלית, הליכודיאדה, הלייקים, האסיפות של אהוד ברק וכת הנבוכים שבמבוכים.
טיפשים זומבים / "לא יפה. באמת לא יפה", אמרה לי ג' כשהגעתי אליה לשיחות נפש והעצמה בעיר קטנה אחת ליד רעננה. לא. לא היו בינינו ריטואלים כתיים, מלבד העובדה שעישנו יחד סיגריות פרלמנט (ללא קנאביס) ושוחחנו על מהות החיים.
אבל שנים אחר כך, כשגילה לי מישהו ש־ג' הייתה בעצם גורו של חבורת היי־טקיסטים חביבה, התפקעתי מצחוק. כי מלבד העובדה שמזגה לי מים כשביקשתי דיאט, היא אפילו לא ניסתה לשכנע אותי שיש חיים מעבר להיי־טק. זה הסיפור בערך.
השנים חלפו. הכתות נשארו. ולפעמים אני חש מחובר ומאושר, ולפעמים מקופח – פח.
אבל כן, יש לי גם דת או כת או איך שתקראו לזה, והיא ישראלית, אמונית, יהודית, חברית, מוזיקלית, דמוקרטית ומשפחתית. ותתפלאו, אני גם עדיין מאמין בכת האהבה (שהטיף לה ג'ון לנון) ובכת האנשים החופשיים באשר הם.
וגם אם לא פעם מדגדג לי להצטרף לאיזו כת חדשה בשביל הפאן (שזה כמו לנסות תחתוני סליפ חדשים), אז מקסימום אני משאיר את החלון פתוח כדי שתיכנס בו רוח כַּתית. אבל באלוהים, אני נשבע לכם שאני כבר לא יודע לאיזו כת אפשר להצטרף כיום, מלבד לכת הטיפשים שהפכה להכי־הכי פופולרית במחוזותינו. או אולי־אולי לזומבים. וואי־וואי־וואי, איזה שטויות אני מדבר. הרי הם יאכלו אותי בטוח לארוחת כת פת הבוקר.
כת המשוררים / ולסיום הנה שלוש ציטטות חורפיות מכת משוררי השבוע:
1. המשורר אורי ברנשטיין ז"ל, שהלך לעולמו, כתב: "אָדָם נֶאֱסַף מִכָּל קְצוֹתָיו/ לִהְיוֹת עִמָּהּ אֶחָד. וְיֵשׁ לוֹ עִמָּדָה רַק סְתָו/ שָׁקוּף כְּעֵץ נִרְעַד" (מתוך "אהבה קצרה").
2. "אם היה אפשר הייתי מחלק איתך את הפרס" — אמר הטניסאי המשורר אציל הנפש רוג'ר פדרר לרפא נדאל, שאותו ניצח בגרנד סלאם הבלתי־נשכח באוסטרליה.
3. "החבילה התפרקה, יא מאמא", לחש (אולי) הזמר דודו אהרון לאמו ציפורה, אחרי שעזב את המיועדת.
שתהיה לכם שבת וש־כת שלום.
לפנייה לכתב/ת 
