ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    זאב רוטשטיין, השבוע בהדסה. "אין לי שליטה על הלשון. אני אומר מה שעל ליבי, לפעמים בצורה לא עדינה, אבל לא אכפת לי. אני רגיל לריקושטים"
    7 ימים • 01.02.2017
    זאב בודד
    רופאים שעובדים תחתיו נמצאים איתו בסכסוך מתמשך ואפילו הגישו נגדו תביעה, מחלקה שלמה של רופאים מתכוננת לערוק לבית חולים מתחרה, החשב המלווה שלו עזב בטריקת דלת, והחשבת הכללית במשרד האוצר קיבלה ממנו עשרות מכתבי נאצה. אבל שנה אחרי שהוזנק להציל את הדסה, שנקלע למשבר כלכלי חריף, המנכ"ל פרופ' זאב רוטשטיין בטוח שהוא בדרך הנכונה להוציא את בית החולים מהבוץ. "חשבתי שזה תפקיד שאי–אפשר להצליח בו. לכן הסכמתי. אם זו משימה בלתי אפשרית, אני בפנים"
    שרית רוזנבלום | צילום: אלכס קולומויסקי

    בשעת לילה מאוחרת, לפני שנה ושמונה חודשים, קיבל מנכ"ל המרכז הרפואי שיבא בתל השומר, פרופ' זאב רוטשטיין, שיחת טלפון מפתיעה. על הקו היה שר הבריאות העתידי בממשלת נתניהו המתגבשת, יעקב ליצמן, שאמר לו בנחרצות אופיינית: "אין לי מי שינהל את בית החולים הדסה. קח את הפרויקט הזה על עצמך".

     

    המרכז הרפואי הדסה, על שני הקמפוסים שלו, היה אז אחרי כשנתיים של משבר כלכלי שהלך והחמיר עד למצב חסר תקדים, שכמעט הביא לסגירתו, דבר שהיה מערער את מערך הרפואה בעיר ומותיר מאות אלפי ירושלמים ללא מענה רפואי הולם. רוטשטיין, מהמנהלים החזקים והמוערכים ביותר במערכת הבריאות, בולדוזר ניהולי ששיטות הפעולה שלו שנויות במחלוקת, היה אז פחות משנתיים לפני גיל פנסיה. אחרי שנים של עבודה סביב השעון, הוא כבר בנה על פרישה לתפקיד ייצוגי ורגוע במערך הפילנתרופיה העולמי של שיבא. ובכל זאת, למרות שלא נמצא אפילו מנהל בכיר אחד מחוץ לכותלי הדסה שהסכים להיכנס למיטה החולה הזו — הוא החליט להגיע.

     

    "עד היום אני לא מוצא שום סיבה הגיונית למה הלכתי להדסה", הוא אומר. "ישבתי בשיבא כל כך טוב. פתאום נוחת עליי ליצמן ואומר: אתה הולך לירושלים. אמרתי: סליחה, כבוד השר, מגיל 18 השתתפתי בכל המלחמות. אנחנו לא במלחמה. לך תחפש מישהו אחר. אבל הוא התעקש.

     

    "לקחתי חודש חופש למחשבה על חשבוני. בסוף אמרתי לעצמי: תקשיב, אם אתה מגדל שלושה קצינים בצה"ל, מהבוקר עד הערב מדבר ציונות ובאמת אכפת לך מהמדינה, ואומרים לך, 'אתה חייב להתגייס' — אין ברירה. אי־אפשר לסרב. מצד שני, חשבתי שזה תפקיד שאי־אפשר בשום אופן להצליח בו. זה גם מה שהכריע את הכף בסופו של דבר".

     

     
    חולים במסדרון בהדסה עין כרם. "כשאומרים לך, 'אתה חייב להתגייס' — אין ברירה"
    חולים במסדרון בהדסה עין כרם. "כשאומרים לך, 'אתה חייב להתגייס' — אין ברירה"

     

     

    הקושי?

    "כן. אני מת על אתגרים. אם זו משימה בלתי אפשרית, אני בפנים".

     

    לא מתלוצץ עם רופאיו

    הזיווג בין רוטשטיין, 66, נשוי לרותי ואב לחמישה, לבין הדסה כבר נכשל בעבר. לפני כ־50 שנה ניסה רוטשטיין השמיניסט להתקבל לבית הספר לרפואה של הדסה בירושלים. הוא קיבל תשובה שלילית ולמד בסופו של דבר באוניברסיטת תל־אביב.

     

    בסוף ינואר 2016 חזר, כעת כבר פרופסור לרפואה וקרדיולוג בהכשרתו, אל המוסד שדחה אותו, הפעם כמנהל. אבל כמו בפעם הראשונה, הוא לא התקבל בברכה.

     

    ההתנגדות החלה עוד טרם כניסתו לתפקיד, בין השאר מצד גורמים במשרדי האוצר והמשפטים. רגע לפני ההכרזה על מינויו, הוגשה נגדו קובלנה בחשד שאישר לרופאים בכירים לנתח באופן פרטי בשעות הבוקר, במרפאה אסתטית במתחם בית החולים. בסופו של דבר, למרות הקובלנה שעדיין מתבררת ובתמיכתו הבלתי מסויגת של השר ליצמן, אישר היועץ המשפטי את המינוי, ורוטשטיין פרש משירות המדינה ונכנס לתפקיד. "היה נגדי קמפיין שחור נוסח 'בית הקלפים', שנרקח במחשכים במטרה להכפיש את שמי הטוב ולמחוק 37 שנות עשייה מפוארת, כדי שלא אתמנה למנכ"ל", הוא מתאר את הפרשה.

     

    בקהילה הרפואית בישראל ידוע רוטשטיין כמנהל מבריק, אבל גם כמי שלא רואה בעיניים כשמדובר בהשגת מטרותיו. לתפקיד מנכ"ל שיבא מונה לפני יותר מעשור, ב־2004, ותחת ניהולו הפך בית החולים למרכז של מצוינות רפואית ולמרכז הרפואי הממשלתי היחיד בישראל שמאוזן תקציבית, בעידן של גירעונות קשים אצל המתחרים. מצד שני, בשנים האחרונות נקשרו בשמו שלל פעילויות בעייתיות, בהן מתן הרשאה לכאורה לביצוע ניתוחים פרטיים בשטח בית החולים, פעילות שבעטייה, כאמור, הוגשה נגדו הקובלנה המדוברת, כמו גם הקמת מנחת למסוקים פרטיים ללא היתר וללא ידיעת המדינה.

     

    "הכסף שנכנס לקופת שיבא כתוצאה מפעילות מרכזי הרווח, כמו המרפאה האסתטית, חזר לציבור ואיפשר לנו לבנות ולפתח את בית החולים, לתועלת החולים שמטופלים בו", אומר רוטשטיין. "כמו שחניון המכוניות מכניס לשיבא יותר מ־30 מיליון שקל בשנה, סכום ששימש להעצמה טכנולוגית ולטיפול בחולים, רציתי שהליקופטרים יהיו מקור הכנסה נוסף. גם בהדסה יש מנחת, שמכניס 400 דולר לכל נחיתה. ככל שינחתו שם יותר, נברך על זה. הרחבתי את השטח מאחורי המנחת הצבאי הישן לעוד חמישה מסוקים. התוכנית הייתה שבזמן מלחמה הוא ינוצל על ידי הצבא, ובעיתות שלום יחנו בו מסוקים פרטיים בתשלום. מנחת המסוקים הזה בשיבא הציל חיי חיילים רבים במבצע 'צוק איתן', אבל לצערי היום יש עליו שדה קוצים משום שהוא אסור לשימוש אזרחי".

     

    לאחרונה פורסם כי גם בהדסה חרג מהנהלים, כשהורה על עבודות חפירה בשטח השייך לאוניברסיטה העברית, כדי להרחיב את מכון ה־MRI של בית החולים. "בניתי בניין שיכיל עד חמישה מכשירי MRI למחקר וקליניקה, שבו כבר פועלים שני מכשירים מתקדמים שנועדו לתת טיפול לתושבי העיר", הוא מאשר. "הבניין נחפר מתחת לגינה, שלטענת האוניברסיטה שייכת לה בחציה. אם כך הדבר, נחזיר להם קרקע במקום אחר. למה לריב?"

     

    ליצמן. הפך מאויב לאוהב | צילום: אלכס קולומויסקי
    ליצמן. הפך מאויב לאוהב | צילום: אלכס קולומויסקי

     

    סגנון הניהול הריכוזי והאגרסיבי שלו, ונטייתו לעגל פינות ולקצר דרכים כדי להשיג את מטרותיו, עלו לרוטשטיין בשנה האחרונה באינספור ריבים ומאבקים מתוקשרים וקנו לו לא מעט אויבים, בתוך הדסה ומחוץ לבית החולים. במהרה התברר שהקובלנה שהוגשה נגדו הייתה רק המכשול הראשון מבין רבים. "כשהגעתי להדסה, מצאתי רופאים נרגנים, שלא משתפים פעולה. אבל האכזבה הגדולה ביותר שלי הייתה ממצב התשתיות. הייתי בהלם תרבות נוראי. חולי לב מטופלים במסדרון משותף למחלקה הפנימית ויושבים שם כמו בשנות ה־50 בקופת חולים. חולי סרטן מטופלים בתנאים דומים. הרופאים בהדסה מעולים, אבל בוהן של חולה אחד נוגעת באף של החולה לידו. בשלושת החודשים הראשונים חזרתי כל יום הביתה בוכה. לילות שלמים לא ישנתי. היה לי נורא קשה. אבל אני מוכרח להתוודות: היום אני מת על המקום הזה. הייתה לנו שנה נפלאה. הוכחנו לעצמנו, לכל הצוות של הדסה, שיש אור בקצה המנהרה. עכשיו צריך לשנס מותניים ולהמשיך לעבוד קשה. לצערי יש עדיין רופאים שרחוקים מזה וצריך להמריץ אותם, בלשון המעטה".

     

    מאחורי המילים "צריך להמריץ", מסתתרת העובדה שהחזית הבוערת ביותר של רוטשטיין מתנהלת מול רופאי הדסה. זאת, לאחר שבמשך שנים לקחו ועדי הרופאים החזקים חלק פעיל בניהול בית החולים והשפיעו דרמטית על המתרחש בו, לחיוב ולשלילה.

     

    רוטשטיין אמנם אינו המנהל היחיד שמצא את עצמו בסכסוך מתמשך עם ועד רופאי הדסה, אבל הוא הראשון שנתבע על ידם בבית המשפט. בתביעה טענו הרופאים כי הנהלת בית החולים לא כינסה כמתחייב את הוועד הרפואי, הכולל את נציגי ההנהלה, נציגי הרופאים ונציגי האוניברסיטאות ושאמון, בין השאר, על מינוי מנהלי מחלקות, וכי רוטשטיין פעל במטרה למחוק את סמכויות הוועד הזה. בנוסף לכך הם זועמים על שרוטשטיין הקפיא עשרות מינויים אקדמיים, שמשמעותם תוספות שכר ושיפור תנאים, צעד שבגללו אף הכריזו בתחילת החודש על סכסוך עבודה.

     

    לדברי הרופאים, רוטשטיין מסרב להיפגש איתם ומתעקש לקבל החלטות לבדו, למרות מסורת ארוכת שנים של שיתוף פעולה בין הוועדים להנהלה. "הוא מלא יוזמות כרימון, אבל חלק מההחלטות שלו לא נכונות", טוען רופא בכיר. "הוא משוכנע שהוא יודע הכל הכי טוב ולא רואה אף אחד ממטר. עד היום, הוועד הרפואי תמיד נתן להנהלה את האיזונים והבלמים. מישהו צריך להתריע כשעומדת להתקבל החלטה לא נכונה, או כשעומדים למנות את הרופא הלא מתאים לניהול מחלקה. אבל רוטשטיין לא רוצה לשמוע מה יש לאחרים להגיד וגם הנהלים לא מעניינים אותו. גם דיקטטור נאור הוא דיקטטור".

     

    אם זה לא מספיק, לפני שבוע נחשף כי מנהל המחלקה להמטו־אונקולוגיה ילדים, פרופ' מיקי ויינטראוב, רופא בכיר ומוערך, מאיים לעזוב לשערי צדק השכן ולקחת איתו את כל הצוות המקצועי של המחלקה, במחאה על מצוקת כוח אדם בה. מדובר בצעד חריג שעלול לחסל את המחלקה החיונית הזאת. רוטשטיין, שאיום המעבר הגיע לאוזניו כבר לפני שבועות, החליט לנקוט צעד לא שגרתי: הוא צילצל למתחרה הגדול, מנהל שערי צדק פרופ' יונתן הלוי, כדי לסכל את התוכנית. "אמרתי לו, תקשיב, הרופא הזה רוצה לקחת את כל הרופאים שלי ולעבור אליכם. אני לא יודע למה הוא רוצה לעזוב, אבל לא עושים כזה דבר, ואני בטוח שלא תיתן את ידך להרוס מחלקה שלמה בהדסה. אני חושב שיהיה לך קשה להסביר את זה לציבור. הוא אמר לי, 'תן לי לחשוב על זה', ובסופו של דבר חזר אליי ואמר שאני צודק. אבל אין לדעת מה צופן העתיד. אולי מחר אגלה פתאום שלמרות הכל הוא שם. לא עשיתי לוויינטראוב שום דבר, פרט לכך שבניתי את הבית שהוא עובד בו ואת שמו הטוב. לא קיבלתי שום החלטה שפוגעת בו. אבל אם הוא יחליט לעזוב זו זכותו. יבואו אחרים במקומו.

     

    "אחד הדברים הראשונים שמהם הזהירו אותי בהדסה היה הרופאים", הוא ממשיך. "אמרו לי, חמישה מנכ"לים אכלו מהם מרורים, בגללם תיפול. אבל לאט־לאט, התפיסה הראשונית שלי עליהם השתנתה לטובה. ראיתי את האיכות, את המסירות, את המקצועיות ואת הנתינה האדירה שלהם. יותר מ־90 אחוז מרופאי הדסה הם אנשים נפלאים. אני מעריץ אותם. יש לי דמעות בעיניים כשאני רואה אותם עובדים".

     

    בימיו כסטודנט לרפואה באוניברסיטת תל־אביב , לאחר שנכשל במבחני הקבלה להדסה
    בימיו כסטודנט לרפואה באוניברסיטת תל־אביב , לאחר שנכשל במבחני הקבלה להדסה

     

    הרופאים האלה מאוד־מאוד כועסים עליך.

    "צריך להבדיל בין הרופאים לבין הוועד שמייצג אותם. הגישה של הוועד, שלפיה הוא זה שמנהל את בית החולים, היא בלתי נסבלת. מי שהאחריות לא מוטלת עליו, לא יכול לנהל. אני מכנה את הוועד הזה אוטואימוני, כלומר הורס את הגוף של עצמו. מיום שאני בהדסה, בכל החלטה שהם מקבלים, הם פוגעים ברופאים שהם מייצגים".

     

    תן דוגמה.

    "למשל, הם פנו לבית המשפט בבקשה להוציא צו מניעה נגד מינוי אחד הרופאים למנהל מחלקה פנימית. זה צעד מטומטם. במי הם פוגעים? ברופא המדובר, לא ברוטשטיין. לשמחתי, בשורה התחתונה, למרות כל הקשקושים שלהם, הרופא הזה נשאר בתפקיד. גם אם מאשימים אותי בתרגיל כזה או אחר, ואני מודה שאני עושה תרגילים, המטרה הייתה להשאיר אותו אצלנו, שלא ילך לבית חולים אחר. בגלל זה ללכת נגדי לבית המשפט?"

     

    אנשי הוועד טוענים שלא רק שאתה לא מדבר איתם, אתה אפילו לא מאפשר להם להיכנס לחדר שלך.

     

    "זה נכון. אני לא מוכן לדבר איתם משום שהם שקרנים ואני לא יכול לסבול רופאים בלתי אמינים. אני אומר להם דבר אחד, והם מעבירים לרופאים מסר אחר לגמרי. אמינות זו תכונה מרכזית של רופא. אם נציגי הרופאים הם בלתי אמינים, אני מוחה, והמחאה שלי היא שאני לא רוצה לשבת איתם. חד וחלק".

     

    במציאות הנוכחית של הדסה, כשחרב הסגירה עוד מונחת על צווארכם, נראה לך הגיוני לבזבז את הזמן בערכאות מול הרופאים שלך?

     

    רוטשטיין, השבוע במסדרונות הדסה. "אם לא אוכל לעשות את העבודה, לא אשאר כאן" | צילום: אלכס קולומויסקי
    רוטשטיין, השבוע במסדרונות הדסה. "אם לא אוכל לעשות את העבודה, לא אשאר כאן" | צילום: אלכס קולומויסקי

     

    "כל עוד הרופאים מתנהלים מולי בבתי משפט, אני לא דואג. לא אכפת לי גם להפסיד. השופט יכריע. רק שלא יעלה להם איזה רעיון זוועתי לעשות שביתה או לפגוע חס וחלילה בעבודה, כי הם יביאו את הקץ על הדסה. שביתה נוספת משמעה שאין יותר התאוששות. בית החולים הולך לפירוק".

     

    איך זה שעד היום לא לקחת רופאים משיבא?

    "לא לקחתי ולא אקח. כשנכנסתי להדסה עשיתי הסכם עם עצמי, שאני לא פוגע לא בשיבא ולא במנהל החדש, איציק קרייס, שהוא בן טיפוחיי ואני מאוד רוצה שיצליח. אלמלא ההחלטה הזו, הייתי מזמן מביא 30־20 רופאים מעולים, שגם היו משנים את המרקם האנושי בהדסה למרקם שאני רגיל אליו. אבל שיבא הוא מפעל חיי. לא אתן יד להרוס אותו".

     

    בלי עניינים פרטיים

    רוטשטיין אמנם מתלונן על העימותים הבלתי פוסקים עם ועדי הרופאים, אבל דווקא הוא זה שירה את יריית הפתיחה בקרב מולם. מיד עם כניסתו לתפקיד, הוא ביטל את ניתוחי השר"פ — שירות רפואי פרטי, כלומר בחירת רופא בתשלום — בשעות הבוקר ואסר על רופאי בית החולים לבצע פעולות שר"פ עבור חולים שמגיעים מחדר המיון, וכן בימות השבוע עד השעה שלוש, צעד שהפחית משמעותית את מספר הניתוחים הפרטיים ופגע ברופאים הבכירים, שרוב הכנסתם מהשר"פ. על פי דו"ח מבקר המדינה האחרון, במחצית הראשונה של 2015, 73 אחוז מהניתוחים הפרטיים שבוצעו בהדסה במסגרת השר"פ —— התנהלו בשעות הבוקר, כלומר במסגרת יום העבודה הציבורי.

     

    "נכנסתי בזה כמו פיל בחנות חרסינה", הוא מודה. "הפסקתי את כל שר"פ הבוקר והפכתי את בית החולים למקום שאנשים יכולים לבוא ולקבל בו טיפול בלי מאכערים במסדרונות שיפחידו אותם וידחקו בהם. עשינו ניקיון מאוד יסודי".

     

    מה היה דחוף לך לקומם עליך את הרופאים הכי בכירים שלך רגע אחרי הכניסה לתפקיד רגיש ובעייתי?

     

    "בגלל שאופי בית החולים חייב להיות ציבורי. הדסה הוא בית חולים של העם. לא ייתכן שהדברים יידרדרו למצב כזה שחולה מגיע לחדר מיון, ומישהו מוכר לו שירותים פרטיים כשהוא במצוקה. זה דבר שלא נראה לי. מעבר לזה, אנשים שעובדים בבית חולים ציבורי ומקבלים משכורת צריכים לעשות את העבודה שלהם. לא יכול להיות שהם יעסקו במקביל בעבודה הפרטית.

     

    "זה צעד כלכלי שלילי, וידעתי את זה. חלק מהרופאים איבדו 50 אחוז מההכנסה הכוללת שלהם, וגם בית החולים הפסיד מזה כ־80 מיליון שקל, כי השר"פ שעושים אחרי שעות העבודה עולה לנו בתשלומים על שעות נוספות וכדומה. אבל זה שינוי מבורך, בעיקר לטווח הארוך. הרבה רופאים אמרו לי שהם תומכים בצעד הזה, שמסדיר את הדברים בצורה ברורה. עובדה שהציבור הביע בנו אמון וחזר בהמוניו להדסה".

     

    מעשה בלמבורגיני

    לא רק ברופאים נלחם רוטשטיין. תרגיל נוסף שביצע, היה חלק מהחזית שניהל בשנה האחרונה נגד החשב המלווה של בית החולים, רו"ח רז זונטג, שמונה מתוקף הסכם ההבראה שנחתם ב־2014, ובמסגרתו הסכימה המדינה להזרים להדסה 1.3 מיליארד שקל. זונטג התפטר בתחילת ינואר, בטענה שסמכויות הפיקוח שניתנו לו הופקעו על ידי רוטשטיין וכי הודר מישיבות הנהלת בית החולים ומישיבות המנכ"ל עם ספקי בית החולים. רוטשטיין, טען במכתב ההתפטרות שלו, ביצע פרויקטים לפיתוח בית החולים מבלי לאשרם מראש והטיל מגבלות "בלתי סבירות" על חופש הפעולה שלו, תוך סירוב מתמשך להעביר לידיו הסברים, נתונים וגיליונות עבודה.

     

    "בהדסה החשב המלווה לא היה", משיב רוטשטיין לטענות החמורות. "אני, בכל אופן, לא ראיתי אותו. כל הטענות שהדרתי אותו, לא נתתי לו להיכנס, לא הזמנתי אותו לישיבות — הכל קשקוש. כל ההזמנות מתועדות. במשך שנה הוא לא טרח לענות לי אפילו למכתב אחד. אמרנו, אם כבר אתה מקבל 4.3 מיליון שקל שכר טרחה, בוא תעבוד, שב אצלנו. הוא לא בא. אפילו למערכת המחשב שלנו הוא לא נכנס. הוא טוען שרצה לחתום על הצ'קים, אבל הבן אדם איננו, איך יחתום? בשבילי הוא רוח רפאים. אם אראה אותו מחר ברחוב לא אזהה אותו".

     

    כדי להמחיש את טענותיו, טמן לו רוטשטיין מלכודת: באמצעות מערכות הרכש הממוחשבות של בית החולים, הזמין מכונית למבורגיני אדומה, שעלותה 1.28 מיליון שקל, בהנחה שמערכות הבקרה של החשב, אם הן פועלות כשורה, יזהו את ההזמנה החריגה. "בערך שבועיים אחר כך הדפסתי את ההזמנות, נתתי אותן ביד למנכ"ל האוצר, לאנשי אגף התקציבים ולמשרד הבריאות. אמרתי, תעקבו, תראו מה קורה. שום דבר לא קרה. אחרי חודש וחצי נשברתי והעברתי את החומר לוועדה שמפקחת על יישום הסכם ההבראה. את שיעור הלמבורגיני אף אחד לא ישכח".

     

    גם יחסיו עם מיכל עבאדי־בויאנג'ו, החשבת הכללית במשרד האוצר, האחראית על קופת הממשלה ונכסי המדינה, שפרשה השבוע מתפקידה, עלו על שרטון חד. חילופי ההאשמות בינו לבין החשבת המוערכת, שהתנגדה מלכתחילה למינויו, התנהלו בתכתובת מתוקשרת וחריגה בחריפותה, שבה האשים אותה רוטשטיין כי היא מונעת מכוחו של "מגה אגו" שמעוור אותה וגורם לה לפגוע בהדסה. היא, מצידה, טענה כי במשך שנים משתלח רוטשטיין בכל העומד מולו כשהוא מבקש לעקוף את החוק.

     

    "אחת הטעויות שלי הייתה שחשבתי שאצליח להסתדר איתה", אומר רוטשטיין. "לפני שנכנסתי לתפקיד קיימתי איתה פגישה פרטית. הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי, 'אני יודע שאת מתנגדת למינוי שלי, אבל אל תענישי בגללי את הדסה'. היא ענתה: 'מרגע שאתה נכנס לתפקיד לא אשים לך רגליים'. זו לא הייתה אמת. כשרק נודע לה שאני מגיע להדסה, היא עיכבה תשלומים לבית החולים, כדי שאכנס ישר לחור בלי כסף. היא רצתה להוכיח לכולם שאני מנהל גרוע".

     

    במשרד האוצר טוענים שאתה רודף אותה אישית, מפגיז אותה בעשרות מכתבים בוטים ומשתלחים.

     

    "כל זה נכון. היא לא נותנת לבית החולים להתקיים. האגו מעביר אותה על דעתה. כדי להוכיח שרוטשטיין מנהל גרוע היא מוכנה להרוג את הדסה ולפגוע בכל תושבי ירושלים. אחרת איך תסבירי את העובדה שכל 2016 היא לא העבירה אלינו כסף? מה זה אם לא איבה אישית? היא סגרה לנו את כל הברזים ועשתה את זה בצורה שקרית ומרושעת. לא הערכתי נכון את כוחה".

     

    סולם יעקב

    על כישוריו של רוטשטיין כמנהל אין מחלוקת. גם אויביו מסכימים שהוא ברוך כישרונות, נועז, חושב מחוץ לקופסה. "אין מתאים ממנו לנהל את הדסה", אומר עליו אחד מבכירי הרופאים בארץ. אבל באותה נשימה מזכירים כולם את העובדה שהוא מסתכסך סדרתי, שלא לומר חובב מלחמות. "הוא שש אלי קרב", אומר קולגה שלו. "מה שאפשר ליישב בדיפלומטיות ובנועם, הוא מעדיף הרבה פעמים לפתור באגרסיביות ובבוטות".

     

    ההשתלחויות הבוטות במתנגדיו הפכו לסימן ההיכר שלו במערכת הבריאות, ויצרו לו תדמית כוחנית ובלתי מרוסנת שמשרתת, כך נדמה, לא רק את האגו, אלא גם את האג'נדות הניהוליות שלו. רוטשטיין לא לוקח שבויים — והוא גאה בזה. "בשיבא עשיתי את המוות לכל הרגולטורים המעכבים והמרובעים", הוא אומר, "למרות שקוממתי עליי לא מעט 'שומרי סף' שדחו כל קדמה, פיתוח ורעיון מחוץ לקופסה. יש לי חוצפה בלתי נגמרת, ואין לי שום שליטה על הלשון שלי. אני אומר מה שעל ליבי, לפעמים בצורה לא עדינה, אבל לא אכפת לי. אני כבר רגיל לספוג ריקושטים".

     

    כך הוא מתנהל גם מול נשות הדסה, ארגון הנשים היהודיות הפילנתרופיות שבית החולים שייך לו, ושבמשך שנים הילך אימים על מנהלי המוסד ושלט ביד רמה בכל המתרחש בו. "היה להן קשה להבין את הביקורת הנוקבת והברורה שלי", הוא מספר. "כשנשיאת הדסה כתבה לי שהיא לא מוכנה לקבל את ההתבטאויות שלי על החשבת הכללית, קרעתי את המכתב מול עיניה. ניצלתי את העובדה שיש לי דירקטוריון ושיכולתי לומר לה, 'סליחה, השתנו הזמנים ואת לא יכולה לתת לי הוראות'".

     

    דוגמה אחרת, קיצונית במיוחד, הייתה הדיאלוג הפומבי שהתפתח ביוזמתו עם שר הבריאות ליצמן, אז עדיין במעמדו כסגן שר, אחרי שביתת הרופאים של 2011. ליצמן טען אז, במידה של צדק, שמנהלי בתי החולים הגדולים במרכז, ובראשם רוטשטיין ופרופ' גבי ברבש, אז מנכ"ל איכילוב, התסיסו את המתמחים ונתנו להם רוח גבית להתפטר בהמוניהם לאחר חתימת הסכם השכר הראשון עם ההסתדרות הרפואית. רוטשטיין, מצידו, האשים את ליצמן בכך שהוא מתעניין יותר במקוואות מאשר בבתי החולים. "אני לא מרגיש אותו כאחד שמשדר אמפתיה על הנושא שהוא מופקד עליו מטעם הממשלה", אמר בראיון לגלי צה"ל.

     

    "רוטשטיין שוכח שהוא לא בעל הבית של בית החולים שלו אלא פקיד", אמר בתגובה לתקשורת ליצמן, שכבר גמר אומר לפטר את המנהל הקולני, ללא הצלחה.

     

    באופן מפתיע, היחסים העכורים נגמרו בסולחה. על הסיבות שהפכו את ליצמן מאויב מר לפטרון הראשי של רוטשטיין במערכת הבריאות מתהלכות שלל ספקולציות. הפופולרית שבהן גורסת כי הפיוס הגיע לאחר שרוטשטיין מצא עצמו אחראי על הטיפול הרפואי במצב חירום שבו לקה אחד מקרובי משפחתו של ליצמן.

     

    "זה קרה בשבת", נזכר רוטשטיין. "אני בשבתות מטיס מטוס קל. עונג שבת שלי באוויר. כשאני נוחת בבאר־שבע אני מקבל טלפון: ליצמן בדרך. מיד עליתי שוב למטוס ופגשתי אותו בחדר המיון. המצב היה קשה מאוד. בזמן שהוא קיבל טיפול רפואי, לקחתי את ליצמן לפיקוד והסברתי לו מה אנחנו עושים. כמובן נשארתי איתו עד מוצאי שבת. מבחינתי הוא היה כמו כל בן משפחה מודאג. בתוך עשרה ימים, אותו קרוב הלך הביתה בריא ושלם. אחרי זה ליצמן כתב לי מכתב מלא רגש".

     

    אבל לטענת רוטשטיין, לא זו הייתה הסיבה להפשרת היחסים. זה קרה, הוא מתעקש, זמן קצר טרם האירוע. "אחרי מה שקרה עם המתמחים, היו מי שניסו להשלים בינינו, בהם הרב פירר, אבל אני סירבתי. בסוף נשברתי. התארגנה ארוחת סולחה, שמאחוריה עמדו כמה פקידים בכירים באוצר, שלחצו על שנינו להתפייס. שנינו נגררנו בחוסר רצון למפגש. מצאתי את עצמי מול ליצמן, שהיה אז בין שתי הקדנציות במשרד הבריאות. הוא זה ששבר את הקרח, לחץ לי את היד ואמר, 'מתחילים דרך חדשה'".

     

    בלי תודות

    לפני כחודש הגיש בית החולים תביעה נגד המדינה, בטענה שנציגיה מכשילים את הליך ההבראה כשאינם מעבירים לו את הכספים המגיעים לו. הדסה דורש מהמדינה להעביר לו מאות מיליוני שקלים שלהם התחייבה במסגרת ההסכם, לצורך מימון הוצאות הפרישה של עובדים, פרויקטים ייעודיים ועוד.

     

    על מצבו הפיננסי העכשווי של הדסה, הדעות חלוקות: בעוד החשב המלווה זונטג התריע בסוף 2016 על "הרעה חמורה במצב בית החולים", רוטשטיין טוען בתוקף כי 2016 עלתה על קודמתה כמעט בכל הפרמטרים החשובים. לדבריו, מספר הלידות, הניתוחים, ימי האשפוז ואפילו הביקורים בחדר המיון עלה. "עבדנו כמו משוגעים", הוא אומר. "ב־2014 החוב של הדסה היה יותר ממיליארד ו־400 מיליון שקל. היום הוא עומד על 640 מיליון בלבד. תוספת ההכנסות שלנו ל־2016 הייתה 131 מיליון שקל נטו, וגם בעלויות הרכש חל שיפור משמעותי". במקביל הוא מקדם במרץ שלל יוזמות חדשות, בהן שיווק השירותים הרפואיים של הדסה בערים אחרות, ומיזם דיגיטלי שיאפשר למטופלי בית החולים לקבל תוצאות בדיקות דימות ומעבדה באמצעות "כספת" דיגיטלית, שבה יישמר כל המידע הרפואי שלהם.

     

    ב־2020 יפוג תוקף הסכם ההבראה של בית החולים, ואיתו תוקף הסכם ההעסקה של רוטשטיין. "2017 היא שנת מפתח מבחינתי", הוא אומר. "זו תהיה שנת המבחן לא רק של הדסה, אלא גם של הרגולטור, האם הוא באמת רוצה בהבראת בית החולים. אם לא אוכל לעשות את העבודה, לא אשאר כאן.

     

    "אני גם לא יודע מה יהיה עם הבריאות שלי. לצורת העבודה שלי, ללחץ ולמתח שאני עובד בהם, יש מחיר בריאותי. אבל אני אוהב את מה שאני עושה ואני מת להצליח בתפקיד הזה, כדי שכל החבר'ה כאן יוכלו לומר, 'עשינו את זה'. אני לא צריך שיודו לי. כל מה שאני רוצה הוא להעביר את הדסה הלאה כמו שהעברתי את שיבא: במצב הכי טוב, עם יתרה כספית גדולה לפיתוח ולמחקר ועם מכונים בבנייה שכבר תיכננתי, ולדעת שמי שיגיע אחריי ימשיך ויפתח את המפעל הנפלא הזה". •

    תגובות

    ממשרד האוצר נמסר: "במהלך 2016 העבירה המדינה להדסה 45 מיליון שקל. במאי 2016 הועברו 25 מיליון שקל במסגרת סיכום עם שר הבריאות שלפיו רוטשטיין יתחייב בכתב לאפשר לחשב לקיים את הפיקוח, סיכום שהופר באופן גורף, מיד לאחר העברת הכספים. 20 מיליון נוספים הועברו כמקדמה, אף שבית החולים סירב לבקשות להוכיח עמידה ביעדי הסכם ההבראה.

    "לאחר שרוקן את סמכויות הפיקוח של החשב מכל תוכן, מנהל רוטשטיין נגדו מסע ציד אישי בניסיון לכפות עליו לתפקד כחותמת גומי ולאשר לבית החולים כספי מדינה ללא זכאות.

    "עובדי אגף החשב הכללי, לרבות העומדת בראשו, הם עובדי ציבור שספגו מרוטשטיין גידופים, השמצות וקללות בהיקף חסר תקדים, המהווים רמיסה של שומרי הסף בישראל. למרות זאת, הם הקפידו להתנהל מול הדסה בענייניות מלאה והטענות לגבי החשבת הכללית חסרות שחר.

    "עד כה טרם הוגשו לחשב הכללי מסמכים המעידים על ביצוע פרויקט פיתוח בהיקפים הנטענים על ידי בית החולים. לאור נטרול החשב המלווה, אין באפשרות האגף לקיים בקרה בלתי תלויה על המתרחש. נוכח קריסת מערכות הבקרה הפנימית בהדסה, מומלץ לקחת את דיווחי רוטשטיין בעירבון מוגבל.

    "באשר לסיפור הלמבורגיני, אנו מצרים על השימוש של רוטשטיין במערכות בית החולים ובעובדיו, כחלק ממסע הציד שלו נגד שומרי הסף. מדובר במעשה חמור ופסול".

     

    מוועד רופאי הדסה נמסר: "רופאי הדסה הצעירים והוותיקים ויתרו במסגרת הסכם ההבראה על כ־700 מיליון שקל ובחרו בטובת בית החולים על פני טובתם האישית. לצערנו, מנכ"ל בית החולים מייצר ללא הרף קרבות וריבים עם כל העולם. במקום להבין שהרופאים והעובדים הם הנכס והבסיס של בית החולים, הוא משתלח בהם, מתנהג בצורה כוחנית, פוגע בתנאי עבודתם. הקפאת מינויים ואי־פתיחת מכרזים לתפקידים חדשים הן הפרה בוטה של הסכמי ההבראה ושל החוזים הקיבוציים של רופאי הדסה. במקום לפעול במשותף להמשך יציבותה של הדסה, הוא עסוק בשחרור אמירות פופוליסטיות שלא מבוססות על אף עובדה".

     

    פרופ' יונתן הלוי מסר: "פרופ' מיקי ויינטראוב ביקש לעבור עם צוות רופאיו הבכירים לשערי צדק על רקע מחלוקות מקצועיות מהותיות עם הנהלת הדסה. סמוך לפנייתו, קיבלתי שיחה טלפונית מפרופ' רוטשטיין, שביקשני לקבל רק את חלקם, כדי שלא תחוסל המחלקה. הצעתי לו כידיד לבחון מדוע הקבוצה כולה רוצה לעבור והבטחתי לברר בעצמי את הסיבה. אני למד מפרופ' ויינטראוב שהרופאים אכן מעוניינים לעבור יחד. אין לי כוונה לתת את ידי לסגירת מחלקה כה חשובה בהדסה, אך אני מאמין שרצונם של אנשים, כבודם. במידה שיתמידו ברצונם, נתארגן לקליטתם כדי למנוע פגיעה בילדי ירושלים הזקוקים לטיפול חיוני".

    מצוות המחלקה להמטו־אונקולוגיה והשתלת מוח עצם ילדים בהדסה נמסר: "אנו מנסים זה שלושה חודשים לשמר את איכות הטיפול בילדים שבאחריות המחלקה. המחלקה שמה את מבטחה במשרד הבריאות שלא יתיר פגיעה במטופלים ובמידת הצורך יסייע לה לעבור לבית החולים שערי צדק כדי להמשיך במתן הטיפול המיטבי לילדים". 

    sarit_r@netvision.net.il

     


    פרסום ראשון: 01.02.17 , 14:17