לפני כשבועיים העלתה קרין מגריזו לעמוד הפייסבוק שלה פוסט חושפני. "מכירות את התחושה כשאתן קמות בבוקר, מסתכלות במראה ושם עומדת אישה שאתן לא מזהות? דמות מוזנחת, שעלתה במשקל בגלל אכילה רגשית, לא ממש מצליחה לחשוב מה היא רוצה או מה יעשה לה יותר טוב? לי זה קרה לפני שלושה חודשים", כתבה באומץ. "הייתה בי עצבות גדולה, בלי לשים לב נשאבתי להיות אמא במשרה מלאה ושכחתי את עצמי אי שם מאחור". לפוסט צירפה תצלום פפראצי לא מחמיא שלה בזמן ההיריון השני — נפוחה, עייפה, בלוק פיג'מתי מרושל. "פרצוף של היפופוטם במצוקה", לדבריה.
בהמשך, שיתפה מגריזו (39) במהפך בחייה, שמתרחש כעת, במקביל לפרידתה מבעלה ואבי בנותיה, אורי בת השש ויובל בת השנתיים: סדנת תזונה שהעניקה לה כלים להתמודד עם האכילה הרגשית וסייעה לה לרזות בתשעה קילו. באותו פוסט, לצד הצילום הלא מחמיא, העלתה מגריזו, שקנתה את פרסומה בעיקר הודות לתוכנית הבוקר והלייף סטייל שהגישה, צילום עם מאמנת התזונה שלה סיון אופירי. בצילום המשותף הן מחזיקות חבילות סוכר, המסמלות את מספר הקילוגרמים שמגריזו הפחיתה ממשקלה עד אז. לפני, אחרי.
לטרוף חצי מקרר
"אוכל תמיד היה אישו בעיניי וניהל לי את החיים. בגיל 20 זה היה יותר קיצוני, כמו לאכול כרוב אחד ביום. זה בכלל לא היה קשור לטלוויזיה, זה משהו בתוכי. גם אחר כך האוכל המשיך לשחק תפקיד בחיים שלי. למשל, אם אני בדיאטה עולה השאלה אם ללכת לקולנוע או לא, כי אולי לא אעמוד בפיתוי של הפופקורן, או אם לשבת במסעדה עם חברים. כולם יאכלו קינוח, ומה איתי? או לחזור מהעבודה מתוסכלת, כשלא אכלתי כל היום, ואז לטרוף חצי מקרר בלי הכרה. מי מסוגל לאכול רק קוביית שוקולד אחת? רק הרזים המעצבנים האלו. רוב הנשים שאני מכירה נמצאות בלופ הזה. המון נשים אוכלות בשל אכילה רגשית. בולמוסי אכילה כמערך פיצויים. זו תרופה לא אמיתית להמון דברים, וכשאוכלים כדי למלא את החורים האלו, לא נהנים.
"הייתי בסיטואציה של הזנחה, נגררתי ללופ של להיות אמא טוטאלית — ואיפה קרין בכל הסיפור הזה? — עד שלפני כמה שבועות, בעקבות פוסט של אישה שחשפה את המצוקה שלה סביב נושא המשקל, נתקלתי במידע על הסדנה של סיון אופירי. זה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי בחיים".
לאכול בלי שדונים
"את בטוחה שאת מגיעה לסדנת דיאטה, אבל מהר מאוד את מבינה שהאוכל הוא לא האישו, ומה שאת עושה שם זה לקלף את כל ההתמכרויות שלך. זה לא טיפול פסיכולוגי, את מחליטה מה לחשוף. אז נכון, בשבוע הראשון את מקבלת הוראה לא לאכול סוכר וגלוטן וזה קשה, אבל בשבוע השני זה כבר לא, ובשבוע השלישי את לא מבינה איך אכלת את זה. בשבוע הרביעי כבר מבינים את ההשתעבדות של המוח. עם הכלים שאת מקבלת שם, את עוברת ממש חיווט במוח. לא צריך להתאמץ ולהילחם.
"בעבר, אחרי דיאטה הרגשתי מהממת. עברו חודשיים וחזרתי למה שהייתי לפני. מה זה דיאטה? את חוסכת מעצמך את מה שאת רוצה, וכל הזמן בתסכול. למה אני צריכה לספור קלוריות והם לא? גדלתי בבית שאמר לי לא לאכול יותר מדי. בסדנה הבנתי שהמון פעמים אכלתי דווקא. אחריה השתחררתי מרגשות האשם, מבולמוסי האכילה. הוצאתי מהמוח את השדונים שניהלו אותי".
להתגבר ולהתאהב
"מלבד הירידה במשקל מ־63 קילו ל־54, חשתי תחושת שחרור והעצמה גדולה. הפסקתי לעלות על משקל ולהתעסק באוכל. כשאת מצליחה להתגבר על התמכרות או על דחף לא רצוני ולא בריא, זה מחזק גם בנושאים שאינם קשורים. פתאום חשתי שמחה, קלילות, התאהבתי בעצמי מחדש. יכולתי לקום בבוקר ולחשוב מה אני רוצה. זה הפך אותי לאמא יותר טובה".
להיות סופר–אמא
"בגיל 20 חשבתי שכל מה שאני רוצה זה להגיע למשפחה, לילדים משלי. בגיל 30 גיליתי את הציפרלקס. אז חרדות הנטישה וכל הטראומות וההשלכות של ילדת הפנימייה שהייתי פחות הניעו אותי. יכולתי לבחור בן זוג ולהביא ילדים ממקום בוגר ושלם. בגיל 32 הכרתי את בעלי והבאנו ילדה צ'יק־צ'ק. אבל באמהות נשאבים לטוטאליות ואת שוכחת את עצמך. הייתה לי אג'נדה שאמהות היא מעל הקריירה, מעל הכל. רציתי להיות אמא מושלמת, וכפרפקציוניסטית תמיד חשבתי שאולי אני יכולה להעניק יותר. זה נבע מכך שגדלתי בבית מפורק. שנים לא מצאתי את מקומי, גידלתי ופירנסתי את עצמי. לילדים שלי רציתי ליצור חממה, להיות אמא־אבא אחרת. הכי קלישאה".
להתגרש מהסיבות הנכונות
"כל זוגיות עוברת טלטלה. אם היית שואל אותי בגיל 30 אם אתגרש, הייתי אומרת: 'בחיים לא! אהבה זה לנצח'. אבל היום, לקראת גיל 40, אני שואלת: מה זאת אומרת נצח נצחים? אם הוא יפגע בך, אם אתם תשתנו, אם כבר לא תעשו טוב אחד לשני?
"היום אני פחות מאמינה בנישואים. כמות הבגידות שאני שומעת עליהן, כמות האנשים הלא מאושרים בזוגיות! כילדה להורים גרושים אמרתי כל הזמן שאני לא אעשה את זה לילדות שלי. היום אני מבינה למה התכוונתי בכך: לזה שלא אתן לבנות שלי לגדול בבית שבו אמא או אבא לא מאושרים. כשהייתי בת ארבע וההורים שלי התגרשו, אני לא זוכרת שהכאב היה קשור לזה שהם לא ביחד, אלא למריבות בבית.
"כשסיפרתי לאנשים קרובים שהכיוון הוא גירושים, ישר אמרו לי: למה? אמרתי, כי לא טוב. אמרו: לכולם לא טוב. אחרים אמרו, 'לא תמצאי משהו אחר, בסוף זה יגיע לאותו מקום. סיים שיט בכל בית'. ההתבוננות שלי שונה. יש אנשים שמוכנים להתפשר על שמחה, אושר וזוגיות, לא אני. אני מונעת משמחה ומאהבה. לא עושה לי טוב להתפשר במקומות האלו. שום אזהרה של חברים לא הפחידה אותי מלצאת למסע הזה. כשסיפרתי לבת הגדולה שלי על הפרידה, היא שאלה: 'את תעזבי אותנו?' אמרתי, 'מה פתאום, יהיו פה שני בתים מאושרים'. היא תרוויח אמא יותר טובה ואבא יותר טוב".
לשמוח בהסכם ממון
"אם הייתי שוב בת 30 הייתי חותמת על הסכם ממון. לא בגלל שיש לנו עכשיו בעיות סביב זה. בעיניי, זה הכי רומנטי בעולם. אתה מתחייב לאהבה שלך כל יום מחדש. הכל נקי, בלי אינטרסים. כשמבינים שאין דבר כזה אהבה לנצח, אז זו אהבה אמיתית. אז זה משהו בוגר ונכון. בגיל 20 חשבתי שיאהבו אותי כל החיים, לא משנה מה. מאז התבגרתי.
"הסכם ממון גם מקצר תהליכים של פרידה".
להישאר בלי לזוז
"לפני ההיריון השני, היה לי היריון לא תקין שהסתיים בהפלה. זה גזל משאבים פיזיים ונפשיים במשך כמה חודשים. ההיריון השני היה מאוד קשה, והפסקתי לעבוד. הייתי בשמירת היריון, צירים מוקדמים. נאלצתי להיות בבית. כמעט לא לזוז. לאחר מכן, כל שני וחמישי היה לילדה משהו — אוזניים, שיניים. היא הייתה בבית עד גיל מאוחר, וזו הסיבה שפחות ראו אותי על המסך".
לחייך מול המצלמה
"יש כמה הצעות בשלבים מתקדמים מאוד על הפרק שקשורות להנחיה. הרבה אנשים אומרים שהם מתגעגעים לתוכניות הבוקר מהסוג שהגשנו, אלו שנותנות מפלט מהחדשות. מותר גם פאן. תעשיית הטלוויזיה בטוחה שלראיין סלב בפריים־טיים זה יותר קשה מאשר לראיין מומחית ליפסטיק וכפכפים לא אופנתיים. האמת, זה הרבה יותר קשה. צריך מאמץ כדי להביא בשורה חדשה בתוכן שכבר דובר לא מעט. לפני תוכניות הבוקר שלי היו בערוץ 2 תוכניות הרבה יותר דודתיות. אנחנו יצרנו וייב אחר וזכינו לרייטינג גבוה.
"כשהייתי נכנסת ליום צילום תמיד שאלו אותי, 'מה קרה לך?' כי שתקתי. יש משהו בגוף שלי שאוגר אנרגיה עד שנדלקת המצלמה. גם אם היה לי לא נעים בלב, הייתי שמה בצד הכל, כמו מכונה, ומחייכת למצלמה. גם עורך דין לא מביא את הבאסה שלו מאשתו לאולם בית המשפט".
לעשות מבט סקסי
"בשנה וחצי האחרונות למדתי צילום סטילס ופתחתי עסק בשם 'newborn' שמלווה נשים בהיריון ובלידה. אני מצלמת אותן. אני מבינה את המצוקה של נשים מול מצלמה. גם אותי מביך להצטלם בסטילס, אני מרגישה 'עמה'. עושה מבט סקסי, ויוצא לי מבט מגעיל. ממש לא מה שדמיינתי. לא כולנו בר רפאלי שקמה מהשינה וכשהיא מצטלמת לאינסטגרם כל פיהוק שלה נראה מיליון דולר. השיטה היא לא להסתכל על התמונות מיד, אלא שנתיים אחרי". •
