עשן כבד

הם לא אומרים שלא יהיה כלום כי אין כלום, הם מבינים שהיה משהו, אבל הם משקללים את מה שהיה עם שיקולים נוספים, למשל עתיד המדינה הזו כפי שהם רואים אותו, ומגיעים למסקנה שאפשר לחיות עם הפרשות הללו. שהן לא סוף העולם.

הכל אני מבין, מלבד דבר אחד. דבר אחד שכמה שהפכתי בו, לא הצלחתי להבינו: מדוע, למען ה' הגדול והנורא, מדוע נתניהו שכל כך רוצה להיות בשלטון היה צריך את זה. איך יכול להיות שאדם כה נבון, גם לתפיסת מתנגדיו, אדם שכבר ישב לפני 20 שנה מול חוקרי משטרה ונחקר בנוגע למתנות, אדם שהייתה כבר המלצה להגיש נגדו כתב אישום בנושא הזה ממש, המלצה שממנה נחלץ בעור שיניו — איך ייתכן שהוא שוב טובע בביצה הזו? איך הוא לא למד?

אני לא מסוגל להבין, ולא משנה כמה אני הופך בכך, מדוע ביבי לא היה יכול לשלם בעצמו על הסיגרים הללו. כן, גם אם זה לא פלילי וגם אם על דבר כזה לא מדיחים ראש ממשלה ולא גוררים מדינה לבחירות, וגם אם מילצ'ן הוא חבר נפש שלו (מה זה חבר, אח!), אני לא מצליח להבין איך אדם שהשלטון כה חשוב לו, אדם שיודע היטב שכה רבים הם מבקשי רעתו ומחפשי מעידתו, אדם שכבר כמעט נדפק בגלל הנושא הזה בדיוק, לא הסיק את המסקנה המתבקשת ופשוט ברח ממתנות כמו מאש, כמו מהשטן. איך אדם כה חכם וערמומי התנהל כסומא בארובה וסיפק ליריביו תחמושת אפקטיבית כל כך נגדו. 

הטור המלא של חנוך דאום - ביום שישי במוסף "7 ימים" ובאפליקציית ידיעות אחרונות