איך במאדים? מדהים
המדען רואי נאור עשה היסטוריה והפך לישראלי הראשון על כוכב הלכת האדום. בעצם, לא בדיוק מאדים, אבל הכי קרוב שיש כרגע: תחנת מחקר בלב מדבריות יוטה, שמדמה את הדבר האמיתי. זה יומן המסע המיוחד שכתב במהלך המשימה
אי שם במדבריות יוטה שבארצות־הברית, מרחק של ארבע שעות נסיעה מסולט־לייק סיטי ועוד סטייה של חצי שעה מהכביש הראשי בדרך עפר מאתגרת, בין גבעות אדומות באמצע שום מקום, מצפה לנוסעים הפתעה: מבנה גלילי בקוטר של שמונה מטרים, סגור ומסוגר מכל כיוון. ברוכים הבאים לתחנת המחקר של מאדים, הדבר הכי קרוב כרגע לחיים על כוכב הלכת האדום.
צפו: מחוברים, גרסת מאדים
המיקום נבחר בקפידה. הריחוק מהציוויליזציה נועד לדמות חיים ללא סיוע מבחוץ, במרחק של כשמונה חודשי טיסה מכדור הארץ. הניתוק, הנוף הצחיח, החולות הצבעוניים והאקלים היבש והקר מזכירים את התנאים במאדים. בתחנת המחקר הזאת מסתגר למשך מספר שבועות צוות חוקרים מתחומים שונים — פיזיקאים, אסטרונומים, גיאולוגים, מהנדסים ואפילו אמנים.
לפני שלושה שבועות יצא למשימה הנציג הראשון של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, רואי נאור (30). בימים כתיקונם הוא תלמיד מחקר בקבוצה של ד"ר איתי הלוי במחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת במכון ויצמן למדע. במסגרת מחקרו במכון חקר נאור מינרלים קרבונטיים שהימצאותם על פני מאדים מהווה עדות לקיום מים. המחקר בתחום מתבסס על מטאוריטים שנמצאו בכדור הארץ ויש הוכחות שהגיעו ממאדים.
שבועיים שלמים, מבודדים מהעולם, הצטופפו חמשת חברי הצוות במבנה המיוחד. היומן שכתב נאור בתוך הקפסולה המבודדת והצפופה מספק הצצה לחיים על "מאדים".
14.1.17 ||| הדרך למאדים
שלג ודינוזאורים
התעוררתי בארבע לפנות בוקר ערני לגמרי אחרי שינה של שלוש שעות. ניסיתי להעביר את הזמן עד הבוקר במחשבות על היום שהולך לבוא. באותו יום טסתי עם מיכאלה (מפקדת המשימה, אסטרוביולוגית וראש סוכנות החלל הסלובקית) לקולורדו, שם חיכו לנו ניב (אמנית אירית שעוסקת בהנגשת מושגים מדעיים לציבור הרחב, ותפקידה לתעד את המשימה) וריק (ריצ'רד, אסטרוביולוג אוסטרלי) עם שני רכבי שטח ענקיים. קצת אחרי שלקחנו את התיקים הגיע אידריס, מהנדס מכונות צרפתי שמוצאו בשבטים הברבריים במרוקו. המפגש היה מאוד מרגש. שנה וחצי של הכנות ושיחות מתכנסות לרגע הזה, שבו חמישה אנשים מכל קצוות תבל יוצאים למשימה אחת משותפת. עלינו על הרכבים ויצאנו לדרך.
הנופים של מערב קולורדו ומזרח יוטה מהממים ביופיים. נסענו יותר משעתיים בלי לעבור אף לא יישוב אחד בדרך עד שהגענו להאנקסביל, היישוב הכי קרוב לתחנת המחקר. זוהי עיירה של כ־200 תושבים והדבר היחיד שאפשר למצוא בה זה חנויות לממכר עצמות דינוזאורים, שמאובניהם נתגלו באזור.
בחנות המזון היחידה בעיירה חיכו לנו ארבעה ארגזים עם כל האספקה שלנו לשבועיים הקרובים, בעיקר מזון יבש ושימורים. קנינו קצת ירקות, כדי להכין סלט ישראלי כמו שצריך, ואז הגיעו נציגים מהצוות שאנחנו מחליפים ללוות אותנו אל תוך המדבר האדום והמרהיב, כ־40 דקות נסיעה מהעיירה. השלג שהיה שם כל השבוע נמס בינתיים, וזכינו לראות את תחנת המחקר בכל הדרה: מבנה המגורים ולצידו חממה קטנה, תחנת מחקר מדעית ומצפה כוכבים. אתמול בלילה ירד גשם והפך את הכל לבוהק, גם אם קצת בוצי. המקום לא מגודר או מאובטח. אין סיכוי שמישהו יגיע לכאן.
במהלך ארוחת הפרידה מהצוות שקדם לנו מוניתי גם לחובש של התחנה, בגלל הרקע הצבאי בפלס"ר חטיבה 7 וקורס החובשים שעברתי במד"א. הצוות היוצא יעזוב מחר בשמונה בבוקר, ואז נתחיל במשימה.
15.1.17 ||| זמן מאדים: סול 0
כמעט כמו בקומונה
(היממה במאדים נמשכת 24 שעות ו־39 דקות, והחוקרים בתחנה מכנים אותה בשם המדעי המקובל: "סול".)
החדרים שלנו ממש קטנים. חדרים? יותר כמו כוכים צמודים עם מיטה ומדף שמשמש גם כשולחן עבודה. אולי זה דומה לתאים בצוללת. חלונות יש רק בחדר של המפקדת. אדם בוגר יכול לעמוד בחדר, אבל לא להסתובב בנוחות. אני התנדבתי לישון בחדר הכי קטן. בבית שלי בקיבוץ נען, שגודלו 30 מטר, בנינו לפני שנתיים גלריה באחד החדרים והפכנו אותה למיטה. ככה שלישון בכוך לא ממש מדאיג אותי.
המבנה כולו אטום, וכדי להיכנס או לצאת ממנו עוברים דרך שתי דלתות המדמות את המעבר בין אזורי לחץ שונים. גם ההתנהלות היומיומית היא של משלחת מחקר אל כוכב הלכת. בתוך התחנה אפשר ללבוש בגדים רגילים, וכשיוצאים ממנה לובשים חליפת חלל שמגינה מהאטמוספרה הקטלנית ומהקור העז של מאדים. הבאנו איתנו ציוד אישי (בגדים להחלפה, מוצרי היגיינה) וציוד מדעי, ואני הבאתי גם דגל ישראל, ספר תהילים שקיבלתי מחבר, משחק זיכרון ושקיות של במבה.
התחלנו בארוחת בוקר שמבוססת על מזון מיובש, משומר או מוקפא. בדיוק כמו בחלל. קיבלנו דגני בוקר, ביסקוויטים, מוצרי חלב מיובשים וגם חטיפים. משמעת המים קשה במיוחד: אין אמנם הקצבה של מי שתייה, אבל מתקלחים פעם בשבוע, לא מורידים את המים בשירותים בכל פעם שנכנסים ל"מספר 1", ועוטפים את כלי האכילה ברדיד אלומיניום כדי לא לשטוף אותם. בין התיכון לצבא חייתי בקומונה בכפר נוער, וזה הזכיר לי את החיים שם. גם שם צריך להתחשב מאוד בזולת כשמקבלים החלטות ולהסתפק במועט. אני אוהב את זה! ההקפדה על נהלים יומיים היא בדיוק כמו בצבא, עם דיווחים, תורנויות (כן, גם שטיפת כלים) ותחזוקה כללית.
בשלב מסוים הייתה לנו סתימה בשירותים, ולמרות כל הניסיונות לא הצלחנו לתקן אותה. בהמשך גיליתי שפשוט לא שאבו את בור הספיגה בחוץ הרבה זמן (מי חשב שזה שהייתי פעם אינסטלטור לתקופה קצרה יעזור לי במאדים!). תשאלו מה עושים כשאתה תקוע ככה במאדים? מאלתרים בשקיות... בואו נאמר שזאת הייתה אחת החוויות היותר מגבשות שלנו בתור צוות.
16.1.17 ||| זמן מאדים: סול 1
המדפסת נתקעה
החיים נכנסים לשגרה. למרות שהלכתי לישון בשתיים בלילה, בשמונה כבר ישבנו יחד לארוחת בוקר. אחר כך התחלנו לעבוד על הפרויקטים שלנו. מיכאלה וריק עבדו בחממת הירקות, אידריס התמודד עם מדפסת התלת־ממד, ניב התקינה מצלמות שיתעדו את השהות שלנו בתחנה, ואני עברתי על חומרי מחקר.
אנחנו יוצאים היום למשימת החוץ הראשונה שלנו. שלושת האסטרונאוטים שנבחרו למשימה היו מיכאלה, ניב ואני. לבשנו סרבלים שמדמים חליפת חלל, קסדות אסטרונאוט וכפפות, העמסנו על הגב מכלי אוויר והצטיידנו במכשירי קשר. חצינו את הדלתות הכפולות והתחלנו לפסוע על "מאדים". היה יום פשוט מושלם. השמש יצאה החוצה וייבשה את הבוץ, והצבעים החיים של הקרקע נראו נהדרים, עם הקונטרס שבין שמיים כחולים לאדמה אדומה־אדומה. ההתמודדות עם החליפות לא פשוטה. בגלל המאמץ התעבה ערפל על הקסדה שלי, ולקח לי המון זמן להוציא פטיש ולחצוב דגימות מסלע שמצאתי.
אחר הצהריים התחלתי לארגן את הערב הישראלי. לפני היציאה שאלנו את הגולשים בפייסבוק של סוכנות החלל הישראלית מה יהיה האוכל שייצג את ישראל ב"מאדים". במק ום הראשון נבחרו סלט ירקות ובמבה. הכנתי סלט ישראלי, ואפילו חמין משעועית שמצאתי באחד הארונות. חברי הצוות מאוד התלהבו, ואידריס טען שמדובר בכלל במאכלים מרוקאיים. לקינוח הם קיבלו במבה וקפה נחלה עם הל. התוכנית ה"אמנותית" כללה משחק זיכרון עם ציורים של אמנים מקיבוץ נען, המציגים אירועים שונים בחיי הקיבוץ. כולם התעניינו מה זה מרוץ הלפיד בחנוכה ולמה בשבועות אנחנו עושים תהלוכת טרקטורים.
האנשים הראשונים שינחתו במאדים ימצאו שם מבנים מוכנים למגורים. הם יוקמו על ידי רובוטים שיונחתו שנה קודם לכן ו"ידפיסו" במדפסת תלת־ממד לבנים מחומרי גלם הנמצאים באדמת כוכב הלכת. ניסינו להדפיס לבנה ראשונה במדפסת שבתחנה כדי לבחון את השפעת חומרי המילוי שאספנו בשטח על חוזק הבנייה. זה לא הצליח.
17.1.17 ||| זמן מאדים: סול 2
קניון בגודל של ישראל
אנחנו יוצאים למשימת מחקר נוספת. בגלל רגע של חוסר תשומת לב במהלך חבישת הקסדה הצלחתי להיפצע באף. אפילו לא שמתי לב, עד שניב עצרה הכל ורצה להביא לי טישו ופלסטר. אעביר על זה דיווח מסודר לחדר הבקרה בערב.
התחלנו במשימות תחזוקה כדי לוודא שיש לנו מספיק גז, סולר ומים במתקנים שמחוץ לתחנה. ואז עלינו על טרקטורונים ונסענו לערוץ נחל אכזב ששמו במאדים "קנדור קאסמה". במאדים זהו קניון ענקי, גדול יותר מישראל כולה. כאן אורכו כמה קילומטרים.
עשיתי מה שגיאולוגים מכנים "הליכה אחורה בזמן": עברתי משכבת סלע צעירה לשכבת סלע עתיקה יותר ואספתי דגימות. באמצע המסלול שמתי לב שצינור החמצן של ריק התנתק. זינקתי עליו וחיברתי את הצינור למקום. במאדים הוא כבר היה מת בתוך דקות. המשכנו ללכת, ואחרי כמה דקות שלפתי את דגל ישראל והצטלמתי איתו. דגל כחול־לבן על מאדים.
כשחזרנו לתחנה המשיך אידריס לעבוד על המדפסת, שלא הצליחה לסיים את הדפסת הלבנה. הוא פירק אותה ובנה אותה מחדש, כשהוא משתמש בפריטים שונים שמצא בתחנה. אם משהו מתקלקל במאדים, אף אחד לא יביא לך חלקי חילוף. חייבים להיות יצירתיים ולהשתמש במה שיש.
18.1.17 ||| זמן מאדים: סול 3
מפגש יהודי–מוסלמי
החיים בתחנת המחקר נכנסו לשגרה. אני מרגיש כאילו כך היה מאז ומעולם. הכנתי לחבורה את ה"סושי בננה" המפורסם שלי: חותכים את קליפת הבננה לכל האורך מבלי להסיר אותה, אחר כך חותכים את הבננה לרוחבה חתיכות־חתיכות, ומקבלים גלילי סושי שמתקלפים בשליפה.
היום יצאנו לנסיעה ארוכה לאורך "בראשי בייסין", גבעות אדומות מתקופת היורה העליון בכדור הארץ. עדיין לא התרגלתי לקסדת האסטרונאוט וקשה מאוד לנהוג מול השמש. הרמה שנסענו בה שייכת לתקופת הקרטיקון התחתון, שבה נוצרו גם אבני החול הצבעוניות במכתשים של הנגב. בקרקע אפשר לראות כתמים לבנים בוהקים של מלחים. אני חושב שהם נוצרו ממש לאחרונה. מיכאלה לקחה דוגמאות קרקע. היא חוקרת אנדוליטים (חיידקים ואורגניזמים אחרים החודרים לתוך הסלע) באבני חול, ויש הרבה כאלה בכל האזור. טיפסנו גבוה מדי ונאלצנו להשאיר את הרכבים מאחור ולרדת ברגל. נחזור אליהם מחר. אף אחד לא יגנוב אותם במאדים.
היום היה תורו של אידריס לארגן לנו ערב תרבות. אביו הוא מהגר מהרי האטלס במרוקו ואמו צרפתייה, לכן הערב היה שילוב של מרוקו וצרפת מבחינת מאכלים וסיפורים. אמו התאסלמה בעקבות אביו, לכן גדל כמוסלמי. בספטמבר 2015 התארח אצלי אידריס בישראל ולקחתי אותו לירושלים. נקלענו למרחק של כמה מאות מטרים מזירת פיגוע בתחנה המרכזית ושמענו את קולות הירי של השוטרים. מדהים לראות איך יהודי ומוסלמי מוכיחים שהמחקר של כוכב לכת אחר יכול להתעלות על כל העימותים הקטנים שלנו בכדור הארץ, ויכול גם לקדם את האנושות הרבה יותר מאשר מלחמות חסרות תוחלת.
19.1.17 ||| זמן מאדים: סול 4
בין אפריקה לסיביר
היום שלפתי מארגז המחקרים שלנו מחקר שחשוב לי במיוחד: ניסוי יצירתי שהרכיבו תלמידי הח"ץ (חוקרים צעירים) ובית הספר להכשרת אסטרונאוטים במכון דוידסון לחינוך מדעי. מטרת הניסוי היא לבצע דגימה לאורך הקו של תחתית הגבעות האדומות, מהמישור שבו נמצאת תחנת המחקר ועד לראש המדרון שבו מתחילה הרמה. שמי "מאדים" היו אפורים במיוחד הבוקר, ופה ושם סחטה האטמוספרה הדלילה פתית שלג או שניים לאדמה.
יצאנו מתחנת המחקר בצעד בוטח בין שלוליות קפואות והתחלתי לבצע את הדגימה. המשכנו לטפס במדרון עד שהגענו לרכבים שהשארנו אתמול והתחלנו את הדרך חזרה, נוסעים במהירות על המישור הקפוא שרק אתמול הזכיר את אפריקה והיום נראה כמו סיביר. התחיל להיות קר ונאלצנו לעצור באמצע הדרך כדי להחזיר את התחושה לאצבעות שהתקשו בקור.אין כפפות? הגענו לתחנה בדיוק כשהתחיל לרדת עלינו שלג רך ויפה.
נושא השיחה בערב נסב סביב דתות והמשמעות שלהן בחיינו. בסופו של דבר קמנו והבטנו החוצה מהחלון. "מאדים" האדום נעלם ובמקומו התכסתה הארץ בלבן. לא היה ניתן כלל לזהות את המקום שלפני רגע התרוצצנו בו. סיימנו את הערב בצפייה בסרט "היום השלישי". היה משעשע, אבל לא בטוח שסרט על מתקפת חייזרים שמנסים להשמיד את האנושות הוא הבחירה המוצלחת ביותר כשאתה בכוכב לכת אחר.
20.1.17 ||| זמן מאדים: סול 5
מקלחת לשישי
אני כבר יודע שאתגעגע למקום הזה, אבל אני גם יודע שתהיה לזה המשכיות כשאחזור הביתה. אני רוצה להקים בישראל בתוך שנתיים תחנה דומה, כדי להביא את החוויה האדירה הזאת גם לציבור בארץ. ומה עם הדבר האמיתי, טיסה למאדים? יעברו עוד שנים עד שיצליחו להנחית אדם על כוכב הלכת האדום. כשזה יקרה, הייתי רוצה להיות שם. אף פעם לא חלמתי להיות אסטרונאוט, אבל כמדען שחוקר תופעות גיאולוגיות במאדים, זה יהיה שיא הקריירה שלי (אגב, מבין 12 האסטרונאוטים שנחתו על הירח במסגרת תוכנית אפולו, היחיד שלא היה טייס בהכשרתו הוא הגיאולוג פרופ' הריסון שמידט. שאלתי אותו פעם אם הוא חושב שיצטרכו גיאולוג במשלחת למאדים והוא השיב: "בוודאי").
השלג המשיך לרדת, והחלטתי לנצל את הזמן כדי לעשות סדר בדוגמיות שלי. אחרי ארוחת הצהריים הלכתי לתחנת המדע, שאפשר לעבור אליה בלי ללבוש חליפת חלל (יש מסדרון דמיוני).
במאדים אין GPS כמו בכדור הארץ, וקשה מאוד לדעת מהיכן לקחת כל דוגמית. לכן צריך להסתמך על מפות טופוגרפיות כמו פעם. עברתי על דוגמיות הניסוי של התלמידים. זה שינוי מרענן לשבת קצת במעבדה במקום לשבור סלעים בחוץ בחליפת חלל.
היום היה יום שישי, וזאת הייתה הפעם הראשונה שהתקלחתי. שבת שלום לכם בארץ.
21.1.17 ||| זמן מאדים: סול 6
לנחות במכתש רמון
זהו, עברנו חצי, והתחילו הגעגועים לכדור הארץ. אנחנו מצליחים לקבל מיילים, ואני טורח לקרוא רק את אלו שעוסקים בתוכנית להקים תחנת מחקר דומה במכתש רמון ובתחרות של נאס"א לבניית תחנת מחקר מחומר מקומי, כמו שתצטרך האנושות לבנות במאדים ביום מן הימים.
רק בחצות הצליח סוף־סוף אידריס לגרום למדפסת התלת־ממד שלנו לעבוד. מחר אולי יהיה לנו בלוק ראשון מוכן. אידריס מתעניין מאוד בעברית וקולט מהר. אני קצת פחות טוב ממנו בללמוד את השפה הברברית.
22.1.17 ||| זמן מאדים: סול 7
נערת כפר סלובקית
היום הצלחנו להדפיס לבנה ראשונה. הישג אדיר! אז נכון, בגלל כל מיני מגבלות היא עדיין עשויה רק מ־85 אחוז חומר מקומי, ולא מ־100 אחוז, אבל זאת בהחלט פריצת דרך. היא תאפשר לנו להתחיל להקים מבנים על גבי מאדים מחומרים שנמצאים על הכוכב.
הלבנה מדהימה ביופייה בעיניי והיא בשני צבעים, ירוק ולבן, כי החלפנו חומר באמצע. לוקח למדפסת 17 שעות להדפיס לבנה אחת, כך שנדרשים כמה שבועות כדי לבנות קיר של ממש. אנחנו נסתפק בקיר קטן. כושר האלתור של אידריס השתלם.
ערב התרבות היום היה של סלובקיה. אני לא כל כך זוכר מה מיכאלה הכינה לנו לאכול, אבל משום מה מצאתי את עצמי לבוש בבגדי אישה ומשחק נערת כפר סלובקית.
23.1.17 ||| זמן מאדים: סול 8
שיחה עם תלמידים
קמתי אחרי שלוש שעות שינה תשוש לחלוטין, אבל עם הרבה ציפייה לבאות. בשמונה וחצי עמדו להתקשר אלינו התלמידים ממכון דוידסון. הצטופפנו כולנו סביב הטלפון ואחרי עשר דקות של איחור ישראלי טיפוסי נשמע מעבר לקו קול בעברית.
התלמידים שאלו שאלות על הניסויים שעשיתי ועל התוצאות ששלחתי להם. אחד הילדים כבר התחיל לתכנן ניסוי לבדיקת הלבנה שבנינו, והבטיח לשלוח לנו את ההוראות במייל. הצוות התלהב ממש כמוני. העיסוק בחינוך ובחשיפת ילדים לתחומי החלל זה דבר שממלא אותך.
אחרי ארוחת הצהריים כבר בקושי החזקתי מעמד, ומיכאלה פקדה עליי ללכת לישון.
24.1.17 ||| זמן מאדים: סול 9
יום הולדת לאמא
היום אמא שלי בת 69. קמנו בבוקר, הכנו פנקייקים מאבקה (שאנחנו שומרים לאירועים מיוחדים), והחלטנו לשיר "יום הולדת שמח" כל אחד בשפה שלו. האמא המדהימה שלי שלחה איתי מראש מתנות לכולם לכבוד יום ההולדת שלה, והפתעתי את הצוות עם חולצות של קיבוץ נען בשלל צבעים.
ניסיתי ללמד את כולם איך אומרים "יום הולדת שמח" בעברית, וריק ממש התלהב מהאותיות הלא מוכרות. כתבתי לו את כל הא"ב, כולל אותיות דגושות וסופיות. עד סוף היום הוא ידע לכתוב את השמות של כל בני המשפחה שלו, ואפילו הצליח להקריא את מה שכתוב לי בדרכון.
ניב, ריק ואני יצאנו לסיור ארוך ל"רכס הגמלים המתנשקים". לקחתי משם חרסית אדומה כדי להשתמש בה למילוי הלבנים, ולבדוק אם זה עדיף על החול שהשתמשנו בו עד עכשיו. במקום אחר ריק ואני אספנו דוגמיות קרקע כדי לנסות לגדל ירקות בחממה.
25.1.17 ||| זמן מאדים: סול 10
פלישת החייזרים
היום זכינו לביקור של צוות צילום צרפתי, מה שכנראה לא יקרה במאדים. היה לא פשוט להתמודד פתאום עם "חייזרים", כמו שאנחנו מכנים את המבקרים בתחנת המחקר. הם נכנסו לתחנה, שאלו שאלות במשך כל היום ו"הנחיתו" אותנו בכדור הארץ מוקדם מהצפוי. עד שהתרגלנו להיות מבודדים מהעולם...
אחרי שהם הלכו האווירה חזרה להיות משוחררת ומשעשעת. אפילו השמעתי להם את השיר "חללית" של גזוז, שנבחר על ידי הגולשים בפייסבוק של סוכנות החלל הישראלית, ושיחקנו שוב את משחק הזיכרון של הקיבוץ. מחר אנחנו אמורים להדפיס את הלבנה החמישית והאחרונה, ואני אסיים למיין את המינרלים שאני רוצה לקחת איתי בחזרה לכדור הארץ.
26.1.17 ||| זמן מאדים: סול 11
זהירות, ממרח אוסטרלי
זהו "יום אוסטרליה" בכדור הארץ וגם בתחנת המחקר. התחלנו את היום בטעימות של וג'ימייט, ממרח שמרים שטעמו איום ונורא. לעולם לא אחזור על הטעות הזאת.
היום נחת אצלנו צוות ציוד שהביא איתו גלגל רזרבי ל־HabCar, רכב שטח לטווחים ארוכים. מאז שהגעתי רציתי לחקור את הרמה הגבוהה ממערב לתחנה. זו הייתה נסיעה מדהימה ומעוררת השראה. הפסגות סביבנו היו עטופות שלג מבהיק. מתברר שהייתי צריך להנמיך ציפיות: הרמה בגובה 200 מטר, ונדרש מסוק כדי להגיע אליה. לא משהו שארזנו איתנו למאדים. ניב לא הפסיקה לצלם אותנו. בתחנה הבנתי עד כמה התיעוד הזה, גם אם אינו "מדעי", הוא חשוב. הוא מאפשר לאנשים להבין מה אנחנו עושים. במהלך הסיור נתקלתי בפעם הראשונה בתופעה של "נחל מכרה הפחם" - שכבות שחורות ענקיות מתחת לאבן החול הצבעונית. זה משהו שלומדים עליו בתיאוריה, ופתאום נחשף מולך במלוא הדרו.
את ערב התרבות האחרון אירגן ריק, והוא הוקדש כמובן לאוסטרליה. בתפריט: ספגטי בולונז, שלא ברור מה הקשר שלו לאוסטרליה, ולקינוח כמות אדירה של ופל טים־טם.
מחר היום האחרון, ואנחנו נבנה את הקיר הראשון שלנו במאדים. לילה טוב.
27.1.17 ||| זמן מאדים: סול 12
בחזרה לכדור הארץ
אנחנו במרוץ נגד הזמן. להשלים כמה שיותר משימות לפני שנעזוב את "מאדים". ניצלנו את היום כדי לצלם סרטונים, שמעבירים את המסר של חשיבות חקר החלל והפלנטות לקידום הידע האנושי. צילמנו גם סרטון משותף שלי ושל אידריס עם דגלי ישראל ומרוקו כמסר של אחווה ושיתוף בין עמים שונים בזכות המחקר המדעי. וכמובן, בנינו קיר מחמש הלבנים שהדפסנו, מה שאומר שבעתיד נוכל להקים בתים שלמים על מאדים.
החלטנו לצאת לסיור אחרון. פתחנו את הדלת והתחלנו ללכת לכיוון צפון. כשהתרחקנו מתחנת המחקר קרסנו חמישתנו על האדמה הקפואה, שכבנו על הגב והבטנו בשמיים זרועי הכוכבים.
ניב עשתה לכל אחד מאיתנו ראיון פרידה אישי ושאלה אותי מה אני לוקח מכאן. אמרתי לה שהרווחתי בעיקר חברי אמת מיוחדים, שאני מקווה להמשיך ולקדם איתם את הרעיון של תחנת מחקר בישראל.
לילה טוב אחרון ממאדים.
צילומים: טל שחר, ניב שואו, איי־פי, אי־פי־איי
לפנייה לכתב/ת 
