האוכל לא מנהל אותנו"

סיון אופירי (42) הייתה בת 9 כשפצחה בדיאטה הראשונה שלה. את הרגע שבו אמה ביקשה ממנה לעלות על המשקל והודיעה "ממחר דיאטה" היא זוכרת כאילו היה אתמול. "אז התחלתי וזה לא החזיק יותר מיומיים", היא משחזרת. "אבל מאותו רגע ואילך ועד ממש לא מזמן אני לא זוכרת את עצמי לא במאבק על המשקל. אגב, אני לא בטוחה שכשהייתי בת 9 המשקל היה אכן חריג. זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה מה שהיא אמרה לי. זה נע במשך הזמן בין בליסה אינסופית לרעב, והתחושה הייתה בעיקר של חוסר אונים על כך שאין פתרון, שאני פחות טובה מאחרים כי כולם שולטים ואני לא וכך ייראו כל חיי. כי אם את פחות שווה את צריכה להתפשר, לשתוק, את מפחדת שלא יאהבו אותך".

היום אופירי לגמרי שולטת ואפילו יש לה שיטת תזונה שלמה הקרויה על שמה: "סיון אופירי – פשוט לרדת במשקל". היא פיתחה את השיטה לפני חמש שנים, ולדבריה, מאז השתתפו כבר אלפי נשים מרחבי הארץ בסדנאות שלה בראשון־לציון, ברחובות, ברמת־גן ובתל־אביב.

אופירי מתגוררת בקריית־אונו עם בן זוגה ההייטקיסט שגיא גוטמן (46) וילדיה מנישואיה הקודמים, יהונתן (15) וטליה (10), ומוכרת בעיקר מהפייסבוק: הסמל המסחרי של הצלחת השיטה הוא התמונות של בוגרות הסדנה, שאוחזות בחבילות קמח כמספר הקילוגרמים שמהם נפרדו בשמחה. "אבל האמת היא שבסדנה עצמה אנחנו לא מתעסקות בירידה במשקל, שהיא בהחלט תוצר לוואי של התהליך, אלא בהשתחררות מהאוכל", היא מדגישה. "הרעיון הוא להיות במקום שהאוכל לא מנהל אותנו. האוכל ניהל אותנו כל השנים בגלל אמונות שהחדירו בנו ומיתוסים שגויים ששמענו מאז שהיינו ילדים. הסדנה לוקחת את עקב האכילס של מי שהגיעה אליי – שזה הדימוי העצמי, ההתעסקות במשקל וההתמכרות לאוכל – ומפרקת הכל. זה מתחיל מהעבודה על התזונה הנכונה עם הפיזיולוגיה של הגוף ולא נגד הפיזיולוגיה. כל עוד אנחנו אוכלות מוצרים שמרעיבים אותנו, אנחנו נמצאות בתוך מעגל של התמכרות, השמנה והרעבה".

למה השימוש בלשון נקבה?

סיון אופירי עם הלקוחה קארין מגריזו. מינוס 10 ק"ג ׀ צילום: ספי מגריזו

"מבחינת התזונה זה אותו הדבר אצל שני המינים, רק שאני מעדיפה לעבוד מול נשים. אני מלמדת אותן להוציא את כל מה שלא מאפשר להן להיות במרכז של עצמן, את כל מה שגורם לתהליכים פיזיולוגיים, הורמונליים וכימיים שגורמים להן לרדוף אחרי האוכל מבלי שתהיינה מודעות לכך. היופי הוא שיש פתרון לעניין המאבק במשקל. המסרים שקיבלנו תמיד מוטעים, ואם נעבוד נכון עם הפיזיולוגיה שלנו, השמיים הם הגבול. הגוף יתחיל לעבוד נכון כשנכניס אליו את החומרים הנכונים, את המזון שמזין אותו ולא את זה שלוקח ממנו".

לאופירי יש תואר בתלמוד ובספרות עברית, אבל אחרי שילדה את בנה יהונתן הפכה דווקא לדולה וזכתה, לדבריה, להצלחה כלכלית ומקצועית, עד שסימני האזהרה החלו להופיע. "פתאום הבנתי שלא הקשבתי לבפנים שלי", היא מספרת. "הייתה לי פריצת דיסק מטורפת, שגרמה לי לשיתוק בכף הרגל ולא יכולתי ללוות לידות. אז זה היה הגוף שאמר לי 'תפסיקי. לא הקשבת לנפש, אז אני אתן לך סיבה להפסיק'. בדיעבד, כל מה שקרה לי בחיים קרה לי לטובה. זוהי העוצמה שאני מנחילה לנשים. בלי כל השברים שחוויתי לא הייתי מגיעה למה שהגעתי היום. בלי הבעיות של המשקל, בלי הגירושים הקשים של הוריי כשהייתי בתיכון, המוות הפתאומי של אבי כשהייתי בת 16 וחצי, תחושות הנטישה וההישרדות שבה חשתי שאני חיה כל חיי – זה לא היה קורה. אבל בחרתי בחיים".

השינוי הגדול בחייה התרחש לפני שבע שנים. "משבר אמון שהיה בנישואינו גרם לפירוקם ביום בהיר אחד. עברתי תקופה שהיה אפשר רק לצמוח ממנה. הייתי בהישרדות – לפרנס את הילדים, לקום בבוקר כשהאדמה רועדת תחת רגליי, כשאני לא באמת יודעת איך אדאג לעצמי ולילדים. הייתי בשפל. אחרי שנתיים קשות כאלו היה לי רגע מכונן שאני ממש זוכרת אותו. עמדתי בחניה בבניין שבו גרתי, דיברתי עם חברה, אחת מני רבות שתמכו בי המון באותם ימים, ופתאום ירד לי האסימון שאני ראויה לאהבה, לזוגיות ולרווחה, ושאני טובה. זו הפעם הראשונה שידעתי את זה בוודאות".

ומה עשית?

"נכנסתי הביתה עם המחשבה הזו ופתאום הרגשתי שכל העולם מתחיל להתארגן סביבי. מאותו רגע דברים טובים קרו. אז גם הכרתי את אהבת חיי. באותה נקודה בחיים הייתי עדיין דולה, אבל זה היה הזמן לשנות את זה. הלכתי ללמוד אימון לתזונה כי זה דיבר אליי וגם חיפשתי הזדמנות להבין למה דווקא לי זה לא הולך. למה אני לא מצליחה לשלוט במה שאני מכניסה לגוף ואיך אחרים כן יכולים. כל השנים חוסר המסוגלות הזה הטריד אותי ורק התעצם. אחרי שלמדתי אימון לתזונה חבורת דולות ניגשו אליי בשיעור שהעברתי להן וביקשו שאעשה להן סדנה של תזונה. את השיטה שלי התחלתי לכתוב קצת קודם, אז הן היו הראשונות לשמוע, ומאז הפנייה שלהן זה התחיל לרוץ בפועל".

לבחור בעצמך

הסדנאות שלה כוללות עשרה מפגשים בני שעתיים. "עד שחווים את זה בגוף, לא מבינים", היא מתלהבת. "נשים שחשבו מהבוקר עד הערב על אוכל – משתנות. אני מדברת איתן על הדיוקים של התזונה והפיזיולוגיה, מהו אוכל אמיתי שיודע לעבוד נכון עם הגוף. אין גלוטן ואין סוכר ואין אוכל שגורם לנדנדות ברמות האינסולין – יש אוכל אמיתי".

מה זה אוכל אמיתי?

"פירות, ירקות, בשר, עוף, דגים, מוצרי חלב, קטניות. אבל מעבר לדיבור על מה לאכול, אני מדברת על דיוקים פנימיים ונותנת כלים איך לעבוד נכון עם הפיזיולוגיה, זוהי עבודה קוגניטיבית. כיצד להיכנס למודעות אחרת, שאותו אוכל ממכר ומרעיב לא איפשר להגיע אליה. עד עכשיו היה לנו סוג של מיסוך, כמו ערפל שמבלבל אותנו, אבל כבר בתוך שבוע ימים הבור של הרעב נסגר ומתחיל שקט בגוף. אחד הפחדים של הנשים שמגיעות אליי זה שלא יהיה להן מה לאכול ושיהיו רעבות, כי הן רגילות לבור, ואז כשהן חוות את אותו שקט הן אומרות לי 'רגע, משהו לא בסדר איתי, אני כבר לא רעבה'. בהמשך אנחנו עוברות תהליכים רגשיים ונכנסות פנימה אל אותם מקומות, סיפורי העבר, ששלחו אותנו לאכול כי חיברנו בין רגש לאוכל".

לסדנאות מגיעות נשים עם עודף משקל שקצו במרוץ הדיאטות האינסופי. "המאבק הזה נוגע בכל מקום בחיים שלהן, חוסר האונים, חוסר המסוגלות", מסבירה אופירי, "וברגע שמפרקים את זה תחושת המסוגלות עולה ומתעצמת. פתאום גדלה המודעות לעצמן, לעולם, ליכולות שלהן, לבחירות שהן עושות בחיים לגבי מי הן רוצות לידן, באיזה תדר הן רוצות לחיות, לייעוד שלהן, לתכלית שבשבילה הגיעו לעולם. זה נוגע בכל. אני אומרת להן תמיד שביום שבו הסדנה מסתיימת היא מתחילה, כי זו עבודה עם מודעות שלא נגמרת לעולם וזה בעצם העניין – רק שקיבלת את הכלים ואף אחד לא ייקח את זה ממך. זה שלך תמיד".

אבל מה יגידו אלה שזה לא שלהם, בני הזוג והילדים, למשל?

"הנשים שלומדות את השיטה מנחילות הרגלים לבית ומכינות מתכונים מתאימים, עושות קניות נכונות, ואני יכולה להגיד לך שגם בן זוגי הצטרף וירד 12 קילו. אבל אני לא מונעת מהילדים שלי ארוחות 'רגילות' כמו שניצלים ופתיתים, ואם מתחשק להם חטיף או שוקולד הם מקבלים כסף לקנות. אני לא מכניסה הביתה, לא קונה כחלק אינטגרלי מהקניות לבית".

למי השיטה הזו מתאימה?

"מדובר בעבודה רגשית עם התקלפויות. זה קל, זה לא קשה, אבל דרושה התמסרות והיא רגשית – לשים את הפחדים בצד ולהיכנס ולעשות עבודה. כל אחת עוברת ראיון אישי לפני שהיא מתקבלת לסדנה, כי הן צריכות לדעת שיש כאן תהליכים עמוקים. זה צריך לבוא ממקום של בחירה. לבחור בעצמך בכל רגע, בכל התחומים, בכל רגע נתון".

ובאמת לא סופרים קלוריות?

"המדע החדש שנקרא נוטריגנומיקה לא מדבר על מספר קלוריות, אלא על איכות. אנחנו תמיד רואים טבלאות של כמה קלוריות שווה כל מזון ואני אומרת, קלוריה של ברוקולי היא לא כמו קלוריה של עוגייה. הם מחוללים בגוף דברים שונים. אז מה זה חשוב כמה קלוריות? חשוב מה המזון נותן לגוף".

אז את המוצרים הבריאים את צורכת ללא הגבלה?

"זה העניין, שאין לי יותר בור. אני נהיית שבעה מאוד מהר ובכלל לא חושבת על עוד ועוד אוכל. אוכל הוא לא אישיו, הוא לא סיפור, הוא לא מעניין אותי. זה כמו נשים שנולדו רזות ושוכחות לאכול. קשה להבין את זה שאת מסתכלת על פיצה ופסטה ושוקולד וזה לא מעניין אותך, אבל שומרי הכשרות יבינו טוב יותר, כי הם לא מתאווים למשהו שהוא לא כשר. מבחינתי זה כמו לא כשר. לכזה מצב מגיעות המשתתפות בסדנאות. זה לא אוכל מבחינתן, זה לא שלהן".

אפילו עוגה?

"אני פשוט לא רואה את העוגה. השחרור מגיע מהמקום שבו אני לא צריכה להשתמש בכוח הרצון. יש את העוגה והיא לא קוראת לי. זה מתוך בחירה ומתוך עבודה עם התת־מודע, עד הרגע שבו שיש שקט פנימי ופיזיולוגי. אם נאכל קצת, ההתמכרות עדיין שם. אין ביס או קצת. זה טוטאלי. להשתחרר מהסבל. אני גם לא מסתכלת על השעון. כשאני רעבה אני שואלת את עצמי מה מתאים לי – חביתה? גבינה? שקדים? לפי מה שמרגיש באותו רגע. אני לא מסכימה עם האמירה שמותר קצת מכל דבר. זה לא נכון".

ואם בכל זאת בא לך להשתולל?

"לרקוד כן. אבל לא לאכול. אוכל הוא לא אישיו". •

mirilivi@gmail.com