לא רחוק מצומת שיזפון, על כביש 40, באחד המקומות המבודדים בארץ, נמצא קיבוץ נאות־סמדר. על הקיבוץ, שהוקם בסוף שנות ה־80 על ידי גרעין של אמנים ואנשי רוח ירושלמים, כבר נכתב רבות. האם מדובר בכת, או בקבוצה של אנשים שמאסו בהוויה הישראלית החומרנית ובחרו לחיות יחד בצורה קצת אחרת? קשה לדעת. האם למרות החשדנות הטבעית של אנשי המקום כלפי זרים הם מתרככים לאחרונה ונפתחים קצת לעולם, בתנאי שלא תשאלו יותר מדי שאלות חטטניות ותשמרו על הכללים? נראה שכן.
כך או כך, חדרי האירוח שגילינו בחופשת חנוכה האחרונה הם הפתעה נהדרת. זה המקום למי שמחפש בריחה מושלמת מהסטרס העירוני ומקום לקרוא בו ספר בנוף בראשית. נכנסים לקיבוץ (יש שער וצריך להזדהות), עוקבים אחרי השילוט "חדרי אירוח", חולפים על פני בית האמנויות וממשיכים עוד קילומטר וחצי. שם, על גבעה מנותקת מהקיבוץ, מיקמו אנשי נאות סמדר את החדרים: 12 חדרים שמשמשים ביום־יום ללינת הלומדים במדרשה המקומית, ואפשר ליהנות מהם על בסיס מקום פנוי.
אבל נתחיל מהאין ומהאסור: אין טלוויזיה, אין Fi־Wi, אסור להביא בעלי חיים, אסור לעשן בחדרים ואסור לעשות מנגל בשרי. מה יש? חדרים צנועים, מטבחון, קומקום חשמלי ומקרר קטן. מיטה פשוטה אבל די נוחה, וילונות בד של פעם, צלחות וספלי קרמיקה שהוכנו על ידי אמני המקום (מאוד משדרג ונעים. אפשר לקנות כלים הביתה בגלריה המקומית, אם רק תצליחו לעמוד בסד שעות הפתיחה הבלתי־אפשרי - 10:00־13:00) ובמקלחת סבון שמן זית קטנטן אבל משובח. בחוץ יש שולחן קטן, כיסאות עץ ושפע של צמחי תבלין לתה. למי שבונה על ארוחות גדולות יותר יש מטבח מאובזר שפתוח למתארחים עם חדר אוכל צמוד (כבר רואים את פוטנציאל הקפה מול הנוף הנשקף מהמרפסת שלו, שנמצא עדיין בבנייה).
גולת הכותרת היא תחושת החופש והמרחב של המדבר, והחדרים ממוקמים ממש קרוב אליו. יש גדר ויש גם פשפַש שממנו יוצאים לגיחות טבע קצרות. החדרים מחוממים כי בלילות החורף קר מאוד, אבל אל תיתנו לכפור לגרום לכם לפספס את הזריחה הנפלאה מהרי אדום (לעצלנים: בחלק מהחדרים אפשר לראות אותה גם מהחלון). מתלבשים ממש טוב ויוצאים. אפשר לשבת בזולה של אוטובוס נטוש שנמצאת ליד ולהרגיש "קפה בגדד", "עספור" או משה רבנו - תבחרו. הכי חופש שיש במחיר של 450 שקל ללילה ללא ארוחת בוקר, בתנאי שהבאתם אתכם משהו לנשנש כי, לעזאזל, אפילו מכולת אין פה. האורחים מוזמנים לבקר בבית האמנויות, לטעום יין ביקב הקיבוץ או לאכול ארוחת בוקר בפונדק נאות סמדר שבצומת שיזפון. יש יוגורטים ומוצרי חלב מעולים, ארוחות צמחוניות, מרק חם, קפה סביר ועוגות ביתיות.
אירוח בנאות־סמדר: 054־9798433 (דליה), smadarim011@gmail.com
עצירה פחות שגרתית במדבר היא ביקב MOA שבמושב צופר הנקרא על שם העיר הנבטית, אחת מערי דרך הבשמים, ששרידיה נמצאים לא רחוק מהמושב. יהודה וצביה פרידמן, זוג חרוץ שהבין שלא כדאי להתבסס רק על חקלאות, למד את התחום והקים יקב שהענבים שלו גדלים ונבצרים באזור מצפה רמון. יש במקום מרכז מבקרים ואפשר לטעום יינות, גבינות טובות מהנגב ותוצרת מחוות התבלינים שלהם. בציר ראשון של יינות מלבק, מרלו ושירז מתבקבק לו להנאתו בימים אלה. מומלץ לקנות בקבוק מהיין המצוין שלהם כדי להמשיך את חוויית המדבר אחרי שתחזרו הביתה. מחירי היינות 80 עד 100 שקל. טעימות יין ב־30 שקל, פלטת גבינות וירקות ב־40 שקל, כוס יין ב־25 שקל.
יקב מואה: משק 51, מושב צופר.052-3666095
עזבו אתכם מהצימרים המעוצבים, מפינת החי המושקעת שילדים יכולים לשהות בה שעות (יש סוסה באורווה ליד!) ומהשלווה של המקום. מה שעושה את צמד הבקתות האלה במושב פארן הוא ללא ספק האיש. קוראים לו יובל קלם והוא פגש אותנו עם הטנדר 4X4 שלו בכניסה למושב הכי דרומי בישראל. שעתיים אחרי נפרדנו בחיבוק ועם חלק מהערבה בלב. קלם, מתברר, היה חוקר פרטי והתגורר כאחרון הבורגנים בגבעתיים. יום אחד החליט שהוא עוקר עם המשפחה לערבה והופך לחקלאי. קלם לקח אותנו לחממות שלו, שם טעמנו פלפלים מופלאים ומתוקים שמיועדים ליצוא ("בשווקים מעדיפים את הגדולים, אבל הקטנים הכי טעימים", הוא אמר, ונתן לטעום). רגע אחרי הוא לקח אותנו לסיבוב במדבר, לגבול הפתוח עם ירדן (זהירות, קל מאוד לעבור בטעות את הגבול) ולתצפית המרגשת "ההולכים לפטרה". בין לבין הוא הרביץ בנו ציונות, סיפר על אנשי הערבה הססגוניים ועל החיים בפריפריה האמיתית של המדינה, וקיפל מגבת סוררת בצימר.
הבקתות עצמן מטופחות אבל לא מנוכרות, והן שומרות על אווירה ביתית. יש חדר אוכל קטן, עמדת ברביקיו ושאר הפינוקים המקובלים.
הבקתות של ענת ויובל קלם: 5450755־052, 9973626־08. המחיר ללילה באמצע שבוע: 500 שקל לזוג באמצע השבוע. סופ"ש: 700 שקל לשוהים לילה אחד, 650 שקל למזמינים 2 לילות. תוספת של 100 שקל לכל אדם נוסף בחדר (מעל גיל שנתיים)
במארס האחרון פתחה הדס רז־גלבוע את רוזטה, מסעדה טבעונית קטנה וביתית במושב עין־יהב. גלבוע ובן זוגה, יואבי שני, יליד המקום, חזרו למושב אחרי שנים בתל־אביב. היא עצמה גדלה בתל־אביב, עברה בגיל 13 לקיבוץ גן שמואל, ובין השאר עבדה במטבח הקיבוץ בתור "אחראית מרקים". בביוגרפיה שלה יש גם לימוד מינהל עסקים וחיים בניו־יורק, עד שהגיעה למסקנה שמה שהיא באמת אוהבת זה לקרוא מתכונים ולבשל, ושהיא לא רוצה להכניס לגוף שלה ושל בני משפחתה מזון מעובד, חומרי גלם שלא ברור מאיפה הגיעו, חלב, ביצים ובשר.
כשאנחנו מגיעים מתברר שהראל זכאים, שף ממסעדת "זכאים" הטבעונית בתל־אביב, הגיע לבשל ולהתארח במסעדה. גלבוע מספרת שהשתתפה בעבר בסדנא במסעדה המדוברת של זכאים, התאהבה במקום ובקונספט, וביקשה ממנו שיסייע לה בהגשמת החלום. זכאים נעתר לבקשתה, לא התעצל, השאיר את המסעדה לניהולה של אחותו, שכר חדר במושב והחל לצאת עם גלבוע לשדות לקטוף ירקות שיככבו אחר כך בצלחת שלנו, לא משהו שהוא יכול לעשות בתל־אביב.
גלבוע מספרת שהיא לומדת מזכאים לשמר את טעם הירקות, לתבל במינימום ולהוציא את המיטב מהתוצרת הטרייה. אנחנו מקבלים מנת חומוס מצוינת עם פטריות יער צלויות בכורכום ומלח גס שמגיעה עם פוקצ'ה נהדרת, מין פוקצ'ת "רפאל", רק בגרסת הקמח המלא. אחר כך מגיע סלט עלים טרי ורך כמו שרק עלים שנקטפו הבוקר יכולים להיות. הסלט מתובל קלות בוויניגרט אגסים והוא ללא ספק מהטובים שאכלנו. ויש גם מנה חמצמצה ונהדרת של ברוקומיני שבושלו בלימונים. גלבוע מספרת שיש לה קשר ישיר עם המגדלים. חלקם מביאים את הסחורה עד אליה, וחלקם מאפשרים לה לקטוף ישירות מהשדה.
בתפריט המתחלף יש מנות הודיות כמו מסאלה דוסה, קוסקוס ירקות, קישים שהקלתית שלהם עשויה מקמח כוסמין מלא, קינואה אדומה ולבנה עם אנטי־פסטי, סלטים וופל בלגי. רק מהקפה עם חלב הסויה קצת התבאסנו. כל השאר היה נהדר ועם המון כבוד לאוכל.
למקום יש מרפסת דק נהדרת. יופי של עצירה בדרך לערבה או לאילת.
מסעדת רוזטה: משק 69, עין־יהב. פתוח: שלישי־שישי. 08־6228089
