סתם על הירח
"פולמון", הוט בידור ישראלי, 20:45
מוסד הדרמה היומית חווה בתקופה האחרונה את תור הזהב שלו. אחרי ההתפוצצות של "עספור" והמהפכה התרבותית של "זגורי אימפריה" הגיעו "מתים לרגע", "מטומטמת" ו"תאג"ד", שעיצבו מחדש את הז'אנר כשעטנז בין יצירה בעלת יומרות אמנותיות וחטיף בינג' ממכר. גם "פולמון" שהושקה אמש רוצה בכל מאודה להשתייך לחבורה הזאת. לשם כך היא הרחיקה עד תאילנד ועלילתה דוגלת בשילוש הקדוש: סקס-טראומה צבאית-תומר קאפון.
אבל "פולמון" היא לא יותר מטלנובלה יקרה. כמה שהיא לא תנסה להתחבא מאחורי תסריט פתלתל, שחקנים אהודים ובימוי תזזיתי, השטחיות הטלנובלית – כלומר דיאלוגים אינפנטיליים, דמויות מקרטון ואמינות מינימלית - נוזלת מתוכה כמו טחינה על בגד בארוחת הצהריים.
גיבור הסדרה שיצרה שירה אלון הוא עידן פרי (קאפון), צעיר שאיבד את זכרונו לאחר פעולה כושלת במהלך שירותו בצה"ל. כמיטב בנינו הוא נמלט עד לחופי תאילנד, שם הוא מנהל גסט האוס לצד בת זוגו קארן (יובל שרף). את ימיו ובעיקר לילותיו הוא מבלה בעריכת מסיבות הדוניסטיות ובפיזור סיסמאות ניו-אייג'יות שהיו גורמות גם לרובין ס' שארמה להתגלגל מצחוק.
בעודו שרוי באווירת אקונה מטטה, מתברר כי עידן הוא גם יעד לחיסול בידי עבריינים דוברי רוסית (הו, המקוריות), ככל הנראה בשל חלקו באותו מבצע. במקביל, חברתו לשעבר בר (אורטל בן שושן), קלישאה עגומה של בוגרת גל"צ, מגיעה לאי למטרות קלוז'ר לאחר שקיבלה ממנו מייל מסתורי, למורת רוחו של בן זוגה הנוכחי (דניאל ליטמן). זה רק נשמע מבלבל, כשבפועל זה פשוט לא כל כך מעניין.
עושה רושם גם כי ל"פולמון" לא ממש אכפת אם נצלול לעומקה או סתם נבהה באנסמבל החתיכים והחתיכות שקובצו על הסט. לכולם לכאורה יש שמות, תפקידים וקווי אופי מוגדרים, אבל נדמה כי הם שם קודם כל כדי לספק את הצופים בני העשרה ואת ההורמונים המשתוללים שלהם. מצפייה בשלושה פרקים עולה האפשרות שבכלל מדובר במזימה מתוחכמת ולפנינו "הישרדות וי.איי.פי" בתחפושת של סדרה מתוסרטת. ובאמת, תיכף לירון רביבו אמורה להפציע.
לכן, אגב, סביר להניח שקהל היעד יקנה את העסקה המוצעת לו. "פולמון" כה מתאמצת לצעוק "אני האופציה הסקסית של החורף", שהיא בהחלט עשויה ליצור פקקים בנתיב ההזמנות בווי.או.די. אנשי המקצוע שמאחוריה – היוצרת אלון, הבמאים יואב ודורון פז ושחקנים כמו קאפון, שרף ובן שושן – בקיאים ומיומנים במלאכתם. ואין מה לשפוט אותם: כולם צריכים להתפרנס. אבל לא מן הנמנע שבתוך תוכם הם יודעים: זמנם וכשרונם ראוי להתבזבז על קצת יותר מסבונייה בטעם ביקיני.
בקטנה
משרד החינוך פצח בקמפיין שבו דוברים ודוברות שונים מדקלמים פרק בתולדות יהדות ספרד והמזרח, כהוכחה לכך שהמשרד מיישם את מסקנות ועדת ביטון. מבלי להטיל ספק בחשיבותה של הוועדה, מדובר במהלך מעט תמוה: ועדת ביטון נועדה לתקן עוול היסטורי במערכת החינוך, לא בהפסקת הפרסומות שם, אגב, הגזענות והזלזול במזרחים הוא לכשעצמו נושא לוועדה. ואם למשרד החינוך נותר כסף פנוי, השמועה אומרת שכמה וכמה מורים עדיין מחכים למשכורת המלאה שלהם.
לפנייה לכתב/ת 
