חזן וכלה

חזן: "כאילו כל עם ישראל נוסעים פה על קורקינטים. נסעתי אולי על 140 קמ"ש, וגם את זה אני מכחיש".

"הדברים האלה משפיעים עליי", קוטקובסקי מסרבת להירגע. "אני כועסת. לא מבינה איך אנשים מסוגלים להיות כל כך רעים. אני יודעת שפרסום זה חלק מהחיים של חבר כנסת, אבל למה מפרסמים דברים רעים ולמה שקרים? אמרתי לאורן, אין אפילו צדיק

אחד שיקום ויגיד, כולה מהירות? הרי המשפחה שלי רואה את זה, הדודים שלי. פאדיחות".

יכול להיות שאת עדיין לא מבינה למה את נכנסת?

"את יודעת מתי הבנתי? כשהיינו בבית חולים, לצורך הטיפול של אורן. כמובן ליוויתי אותו בכל התהליך. נסענו יחד למיון, התאשפזנו. המון רופאים באו לראות אותו, והרבה חברים באו לבקר. ביום האחרון כבר לא היה אף אחד, אז נשארתי לישון איתו בלילה. והוא היה עצבני, כי סיפרו לנו על כל הפרסומים על הסיבה לאשפוז. אמרתי לאורן, תירגע, אז צוחקים על זה ששמת איזו טבעת. הייתי שאננה לגמרי. כשהראו לנו את הפרסומים אפילו צחקתי עם כולם. אבל בלילה ההוא אורן אמר לי, רינת, זה כאילו את. יראו אותך ויגידו ששמתי את הטבעת בשבילך. ואז פתאום ירד לי האסימון. אמרתי, נכון, עכשיו אני בסיפור שלו. רק אז הבנתי שזה לא מצחיק".

חזן: "תמיד כשניסו לפגוע בי הייתי אומר, אם עושה לאנשים האלה טוב לקום בבוקר, להיכנס לעולם הדיכאוני שלהם וללכלך עליי, אז שימשיכו ואני הצלתי נפש בישראל. אבל בזוגיות שלי? עד כאן. בכלה שלי אל תתעסקו".

הראיון המלא עם אורן חזן ורינת קוטקובסקי - ביום שישי במוסף "7 ימים" ובאפליקציית ידיעות אחרונות