להקת הנח"ל
לקבוצת תושבים מבנימינה נמאס לחיות על זיכרונות העבר מנחל תנינים: במשך יותר משלוש שנים הם נפגשו בשבתות ובערבים, אירגנו פגישות ופעילויות מגוונות, והצליחו לרתום את כל הגורמים למען שיקומו של הנחל • סיפור מעורר השראה לט"ו בשבט
היופי הוא שאין פה מחאה, אין כוחנות, וגם לא אינטרסים ואינטריגות. יש פה פשוט עבודת צוות שנפגש כבר שלוש שנים וחצי בערבים ובשבתות, בונה תוכניות כדי לקדם את ענייני הנחל והקהילה, מדמיין ומממש אותן יחד. צוות שהצליח לחבור בשיתוף פעולה אל הגופים הציבוריים שראו את הרצון והושיטו יד". כך אומר יניב פילדסט (39), הבעלים של הגן הסולארי בבנימינה, שהצליח לעשות שינוי ולרתום את כל הגופים המעורבים לשיקום נחל תנינים עם קבוצה של אנשים מהמושבה.
בתחילת הפגישה הם מציגים תצלומים מצהיבים של נחל זורם וצעירים שמשתכשכים בו מתחילת המאה שעברה, ואומרים בלהט: "כזה אנחנו רוצים היום". אז תנינים אמנם כבר אין שם, אבל הנחל אמור שוב לזרום במלוא עוזו בזכות התארגנות יוצאת דופן של תושבי שכונת "גבעת הפועל", המוכרת בעיקר בזכות שיריו של אהוד מנור ז"ל. על נחל התנינים כתב: "הכרמל ניצב איתן, ירוק צבעו של התלתן, מימיך לעולם זורמים בנחת, גם היום כמו אתמול".
הכל החל לפני שלוש שנים וחצי: קבוצת תושבים החליטה שהגיע הזמן להפוך את הנחל מתעלת חורף מציפה שזורמת עד אפריל לנחל זורם בטבע בכל ימות השנה. הם הקימו את הקבוצה "חיים לנחל תנינים" שמאגדת מאות משפחות, רובן מבנימינה שהבינו שהמציאות הסביבתית בת־שינוי. הם מצטטים את האנתרופולוגית מרגרט מיד שאמרה: "אף פעם אל תטיל ספק בכך שקבוצה קטנה של אזרחים יכולה לשנות את העולם".
הם החלו לדבר בשפה שחלק מגדירים כ"תנינית". יש להם אפילו קבוצת ווטסאפ שעוסקת אך ורק בענייני שיקום הנחל. "הכל נהיה עכשיו נחל תנינים בבתי הספר בבנימינה. רוצים ללמוד חשבון? זה עם תנינים. אמנות? עם תנינים. אפילו הכנו פינת ישיבה בדמות תנין על הנחל", מספרת תמי שלייר (43, אם לשלושה), יועצת ארגונית ותושבת השכונה.
אחת לשבוע הם מתכנסים לארוחה טבעונית שבה כל אחד מביא סיר מהבית. "כשהתחלנו את הפעילות לקיימות בגן הסולארי", אומר פילדסט, "בת הזוג שלי לשעבר גורי הציעה לפנות את יום שני בערב ולאגד תושבים לארוחה שאליה כל משפחה מביאה סיר. לפעמים באים 70 אנשים, בדרך כלל 12־20 איש עם הילדים. על מה מדברים? גם על הנחל שהפך מרכז פעילותנו. נוצר מצב הרבה מעבר לציפיות שלי שבו כיף לתרום לקהילה ויש המון יוזמות שיצאו מהשכונה. אחד מהווה השראה לשני". "המטרה שלנו היא פשוט להעלות את המודעות לילדים שלנו שהסביבה היא מקום שנושמים ושאוהבים, ושאפשר לפעול לטובתו ולראות תוצאות", מציינת שלייר.
התושבים החליטו לפעול להצלת הנחל בדרך של רתימת כל הגורמים הנוגעים לדבר והפיכתם לשותפים. מלבד עשרות אירועים קהילתיים, היום צפויים 1,500 תלמידי בתי הספר בבנימינה לערוך יחד הפנינג ט"ו בשבט חגיגי, ובמקביל ייפתח באופן סמלי הברז הראשון שיחל להשיב חיים לנחל. הילדים יכינו מיצגים של חיות לקרנבל וישירו את המנון הנחל.
פינקי זוארץ, ראש מועצת בנימינה-גבעת־עדה, מצטרף להתלהבות של תושביו: "המיזם 'חיים לנחל התנינים' התחיל כמשאלת לב והופך אט־אט למציאות חיים חדשה בנחל. אני גאה בתושבי בנימינה שחלמו, פעלו והניעו את כולנו להוביל את השינוי בנחל ולחבר את הקהילה לטבע. המושבה שלנו חוגגת 95 שנה. היא שומרת על עברה, צביונה החקלאי והירוק, ובמקביל בונה את עתידה. השבחת משאבי הטבע הנפלאים שסביבנו, כמו נחל התנינים, יכולה להוות מנוף כלכלי לפיתוח עתידה של בנימינה".
נחל תנינים מתחיל ברמות מנשה, זורם דרום־מערבה דרך בנימינה, ונשפך לים דרומית לקיבוץ מעגן־מיכאל. שמו של הנחל בערבית הוא נהר א־זרקא, "הנחל הכחול". שמות נוספים קדומים לנחל הם נחל "תמאסיח" ו"וקרוקודילון" משום שעד לפני כמאה שנה תועדו במימיו תנינים. הנחל לא מוגדר כנחל אכזב, אבל בחלקו הגדול לא זורם כל השנה כתוצאה משאיבת מי מעיינות.
"זה נחל החוף היחיד בארצנו שנותר לא מזוהם", מסביר עידו אביאני (42, נשוי+2), מרצה ויזם בענף החקלאות, "הכל התחיל במקרה. פגשתי בשכונה את עמנואל קאופשטיין, בכיר לשעבר בקק"ל ותושב ותיק של בנימינה, ששיתף אותי בזיכרונות על הנחל האיתן שהיה פה פעם. הוא הראה לי גם תמונות שבהן הוא מתרחץ בנחל. בדקתי והתברר שעד לשנות ה־50 נחל התנינים היה נחל איתן, השני בהיקף הזרימה שלו בישראל אחרי נחל הירקון. שיתפתי את חבריי בארוחה השכונתית והשאר היסטוריה".
התושבים הצעירים בגילי 40־30, חלקם ילידי בנימינה, התחילו לשאול הורים ושכנים, וותיקי המושבה סיפרו להם כי היו נוהגים לרוץ אחרי הלימודים ולהשתכשך במימי הנחל בימות הקיץ החמים.
תמי שלייר: "כשהייתי ילדה הייתי מדמיינת לא מעט. חלום בהקיץ אחד שחזר על עצמו זכור לי היטב – הרחוב הפך לנחל רחב. הכביש התמלא במים כחולים וצלולים. המדרכות הפכו ירוקות מצמחייה. בכל פעם שנצצה איזו קרן שמש מיוחדת, הייתי מתבוננת לתוך הכחול הזה ומתפללת שאולי יום אחד זה יקרה. הסתכלתי על החברים מסביב וראיתי שאני לא היחידה שנוצצות לה העיניים. בלב שלי אמרתי שבתוך 5 שנים יזרום פה נחל. אני כזאת, ראש בעננים, מדמיינת לא מעט גם היום. ההבדל היחיד הוא שהיום אני יודעת שחלום אפשר לתרגם למציאות".
המשימה לשקם את הנחל לא פשוטה מאחר שבמהלך השנים מימיו נשאבו והוסטו וערוצו יושר והוסדר לצורכי ניקוז. החי והצומח שהיו חלק ממערכת אקולוגית מרשימה ויוצאת דופן במגוון המינים שלה הצטמצמו והשתנו. כיום הנחל זורם בימי החורף ומתייבש באביב.
"ראינו מול עינינו נחל מתפתל זורם וכחול, כמו שתיארו לנו הוותיקים", מספרת נירית לביא אלון (47, נשואה+3), מרצה בטכניון לחינוך סביבתי, "אנשים צולמו כאן על סירות, והיום זו סתם תעלה שכל שנה מגלחים לה את הצמחייה. הבנו שיכול להיות כאן משהו אחר לגמרי, ואם לא לטובתנו, בוודאי למען ילדינו. הם נכנסו בהתלהבות לתמונה והפכו חלק מרכזי בפעילות למען הנחל. כתבנו חזון ותוכנית פעולה לאן הנחל הולך, ורתמנו לזה את מקבלי ההחלטות".
ביחד הגדירו את חזון הקבוצה: "אנו תושבי בנימינה הפועלים בהתנדבות כי אכפת לנו ואנו רוצים לשנות ולהשפיע. אנו קוראים לתושבי היישובים באגן נחל תנינים, לחקלאים, לגופים הרלוונטיים ולרשויות המקומיות לפעול יחד לשם שיקום אקו־הידרולוגי של נחל תנינים והחזרת מים וחיים לנחל לכל אורכו. אנו רואים לנגד עינינו החייאה של נופי העבר, שיקום בתי הגידול הלחים, הגנה על ערכי טבע ייחודיים תוך שמירה על מערכת אקולוגית בריאה ומתפקדת המשמשת מסדרון אקולוגי חשוב במרחב. אנו מייחלים לשוב ולטייל לאורך נחל זורם, לרחוץ במימיו וליהנות מנופיו, תוך מניעת השפעות אדם מזיקות ושמירה על איזון עדין עם עולם החי והצומח".
בשנת 2015, בהובלת התושבים, הוקמה ועדת היגוי בראשות מנכ"ל רשות ניקוז כרמל משה יזרעאלי ובתמיכת רמת הנדיב (הרשות לקיימות אזורית). ועדת ההיגוי כוללת את כל הגורמים המעורבים: משרדי ממשלה, הרשות המקומית, הוועדה האזורית והתושבים, חברי "חיים לנחל תנינים", שהם שותפים מלאים בה. הפעילות של הצוות כוללת מפגשים מול הגופים המקצועיים, פעילויות קהילתיות (הרמות כוסית בנחל, מפגשי תושבים, שותפות בצעדת בנימינה ועוד) ועבודה עם מערכת החינוך. בשבוע שעבר התקיימה פגישה עם רשות המים שנתנה לראשונה את הגושפנקה להתחיל לפעול להשבת המים מכמה נתיבים מהם הם מוסטים. "קורה משהו מרגש והיסטורי", אומרת שלייר.
הקבוצה הציבה שלוש מטרות עיקריות: שיקום המערכת האקולוגית והשבת המים; שמירה על אי־זיהומו של הנחל; והמשך חיבור הקהילה אל הנחל ותמיכה בעוסקים במלאכת השיקום.
לפני כמה שבועות עשרות משפחות נפרסו לאורך תוואי הנחל, סמוך לשביל חוצה ישראל, והכשירו ביחד בעזרת מעדרים מעבר מעל הנחל לנוחות ההולכים בשביל. אורית כפרי כהן (62, אם ל־4 וסבתא ל־3), יועצת ומתכננת סביבתית: "אפשר להחזיר את הנחל לזרימה לא פחות יפה מנחל הזאכי או נחל אל על בצפון. אנחנו שותפים היום לכל דבר בהחלטות סביב השיקום, והתהליך מונע בזכות הצעירים סביבי".
"זו בדיוק השותפות לקיימות שכל רשות רוצה לראות מול עיניה", אומר אמנון הראל (41, נשוי+3), ארכיטקט מערכת בחברת היי־טק. "יש פה שילוב של חבורת אנשים ממקצועות שונים שלא רק גרים בשכנות, אלא גם שמו לעצמם מטרה להחיות מחדש 22 ק"מ של נחל".
"הכי חשובים בעינינו הם התלמידים", אומרת מתת ארן נצראל (39, נשואה+3), אשת שיווק. "יש פה תוכנית לימוד למורשת. זה נכס אדיר למשפחות לצאת מהבית במרחק הליכה לאורך הנחל עם תחנות בדרך שמספרות סיפור. הילדים תורמים להעלאת הערך הסביבתי. אחת הפעילויות היא קרנבל בנחל. מחזירים במיצגים את חיות הנחל שגרו כאן. יש גם ערך לכך שיוצאים מבתי הספר במושבה לפעילויות חינוכיות לאורך הנחל ברגל".
אבל הדרך עוד ארוכה.
ארן נצראל: "נולדתי פה והזיכרונות שלי מלפני 30 שנה לא דווקא פסטורליים: האזור היה חקלאי ופחות מתויר, הצפות בחורף, הגשר של שוני סגור. המחצבה על הנחל נסגרה בינתיים. לא זכורות לי פינות החמד. זה לא כמו היום עם מראה מטופח יחסית סביב שביל ישראל".
איך מצליחים היכן שאחרים נכשלו?
תמי שלייר: "יש פה הרבה שחקנים, ולכל אחד יש את האג'נדה שלו. רשות הניקוז, רשות המים, המשרד לאיכות הסביבה, משרד החקלאות, מועצה מקומית ועוד. לפי הרעיון האקולוגי, כל האג'נדות הן לגיטימיות, ובתוך זה עדיין ניתן להגיע למטרות משותפות לטובת הרווחה של כולם. זה מאוד מאתגר ואנחנו עדיין בדרך, אבל לא היינו מגיעים עד הלום אם התפיסה הייתה של 'הם' ו'אנחנו'. תפיסה כזו יוצרת חומות. הרעיון הוא להעביר אנשים מתפיסת עולם שבה שורש הבעיה זה 'המטומטמים שסביבי' לראייה מערכתית, שכוללת את התרומה שלי למצב הנוכחי ואת התרומה לתיקונו".
איך נראה החזון של הנחל?
הראל: "רוב הנחלים מדרום לכנרת לא במצב הטבעי שלהם. כאן יש פוטנציאל לנחל נקי איתן כבעבר ודווקא במרכז הארץ. נחל אלכסנדר, למשל, שוקם אבל זו גינה, לא נחל טבעי. זה מהונדס עם שביל מסודר וצמחייה מסודרת. בחזון שלנו מדובר בנחל טבעי זורם בפיתוליו".
שלייר: "אנחנו לא רוצים נחל מהונדס עם שבילי בטון, מדשאות, קיוסקים ומים מזוהמים. זהו הנחל האחרון במישור החוף שנותר לא מזוהם. אנחנו רוצים טבע כמו שטבע צריך להיות".
החקלאים בטח לא שמחים שגדות הנחל יורחבו על חשבון שטחיהם?
שלייר: "גם אם יש התנגדות היא שולית. אנשים מבינים שהתהליך הוא לטובת כל תושבי הסביבה וכל עם ישראל".
כפרי כהן: "זה נחל נקי עם פוטנציאל אדיר. יש פחות מזהמים כי הוא לא מתחיל מהשטחים, ואין הזרמת ביוב".
מה ייחשב עבורכם כהצלחה?
לביא אלון: "ההצלחה היא בגיבושו של צוות עבודה. לא כל אחד נשאר עם חלום משלו, אלא יש משהו משותף שיצר מוטיבציה וכיף לפעול למען החזון המשותף ביחד. כל אחד קצת וביחד הרבה".
הופתעתם מההיענות?
שלייר: "הייתה היענות מדהימה של עשרות משפחות, אבל הפעילות הממוקדת נעשית דרך קבוצה מצומצמת ופעילה יותר, שמארגנת 5־6 אירועים בשנה, כמו צעדת בנימינה לאורך הנחל, הרמת כוסית לפסח, צביעת קירות, ערב פעילים, והאירוע המרכזי עם בתי הספר בט"ו בשבט. במקביל מריצים פעולות להעלאת המודעות התושבים והקהילה".
ארן נצראל: "אנחנו קהילה יוצרת מציאות, שקיבלה הכרה ממסדית בלי שיהיה שום ארגון ותקציב מאחוריה. זה סוג של נס".