מקצוען אמיתי

בימי שישי אחר הצהריים אנחנו משחקים כדורסל עם הילדים במגרש של בית הספר. במשך הזמן למדנו אפילו להשחיל את היד לתוך ארון החשמל, אחרי רדת החשיכה ולהדליק לעצמנו את האורות במגרש. בדרך כלל אנחנו רק כמה אבות עם כמה ילדים בני שבע עד 12. אנחנו משחקים רק על סל אחד ומשתדלים לתת לילדים לקלוע כמה שיותר — גם מטעמים חינוכיים וגם כי אחרי חצי שעה בערך כבר אין לנו יותר אוויר.

אבל בשבועות האחרונים הופיע לפתע במגרש הקטן שלנו שחקן שחור, בגובה של שני מטר ומשהו, שמדבר רק אנגלית ומשחק כדורסל ברמה שאנשים כמונו רואים רק בטלוויזיה במשחקי ה־NBA. הסקרנות, מטבע הדברים, הרקיעה שחקים. בירור קצר העלה שהוא שחקן אמריקאי, שהבן שלו לומד אצלנו בבית הספר. ולפרנסתו האבא משחק כדורסל באחת הקבוצות של הליגה המקומית שלנו. במילים אחרות — מקצוען!

הילדים כמעט השתגעו מרוב התלהבות. הבנאדם קולע שלישיות מזוויות בלתי אפשריות, מטביע כדורים, נתלה על הסל ומדהים אותנו בכל מיני תעלולים. אבל כשמתחיל המשחק הוא משחק במין זהירות חרישית, כאילו כדי לא להאפיל עלינו יותר מדי ביכולותיו העודפות. כי ברור שאם הוא רק היה בוחר בכך, הוא היה יכול להביס את כולנו יחד.

אבל ככל שנקפו השבועות והבחור המשיך להגיע ולשחק איתנו, הייתי חייב לשאול אותו — למה בעצם אתלט מקצועי ברמה שלו משחית את זמנו היקר במשחק עם חבורה של אבות שבקושי נושמים וילדים קטנים שאין להם מושג? וזה בטח בסופו של שבוע שכלל משחקי ליגה, נסיעות, אולי אפילו טיסות, ואימונים קשים.

הבחור חייך בביישנות וניכר בו שהיה מעדיף שאניח לו. בטח הזכרתי לו את העיתונאים הנודניקים שחופרים לו בראש בראיונות שהוא חייב לתת מדי פעם.

אבל אז הוא ענה לי באנגלית: "כי אני אוהב את זה", וזה נשמע גם נורא עמוק וגם הכי פשוט בעת ובעונה אחת. הבנאדם הוא שחקן כדורסל, אז הוא אוהב לשחק כדורסל. ואם זה אומר לשחק עם ילדים, אז גם עם ילדים. כי מה שאתה אוהב לעשות, אתה פשוט עושה. לא צריך תכנונים או תירוצים. כי זה מי ומה שאתה.

וזה גרם לי לחשוב: כמה מאיתנו עושים באמת את מה שהם אוהבים? כמה היו ממשיכים לעשות את מה שהם עושים בעבודה גם בזמנם הפנוי?

בכל מקרה, אחרי כמה שבועות הבחור הפסיק להגיע למגרש. שמענו שגם הבן שלו הפסיק ללמוד בבית הספר וכנראה שהמשפחה חזרה לארה"ב, או שהאבא קיבל הצעה לשחק באיזה קבוצה אחרת, והם פשוט עזבו.

אז עכשיו חזרנו לשחק רק עם הילדים, והשחקן המקצועי באמת חסר לנו. אבל אני שמח שפגשנו אותו, כי אני מרגיש שהוא לימד גם אותנו וגם את הילדים משהו יפה. משהו חשוב.