מסעות בחדר הכתיבה | פול אוסטר

יש משהו מיוחד בסיפורים של פול אוסטר, שהופך אותם לתרגיל מודרך בכתיבה יוצרת. אוסטר — אחד הסופרים האהובים ביותר בישראל ובעולם — יודע לחשוף ביצירותיו את דרך העבודה והחשיבה שלו; הוא נע בין גוף ראשון לשלישי, שותל פרקים שלמים של מכתבים לא ערוכים שכתב כשהיה בן 17. לדידו, לא צריך הרבה כדי שעלילה תרתק קוראים: מיטה, שולחן כתיבה, כיסא, חדר עבודה, ארבעה קירות — זה מספיק. מודרני ופוסט־מודרני כאחד, כמו קפקא או בקט, אוסטר מצליח לספר את הסיפור שלו במינימליזם טעון ותוך כדי כך להסב לקוראים הנאה.

כזה הוא גם ספרו "מסעות בחדר הכתיבה" (עם עובד, תרגום: משה רון), שתורגם עתה לראשונה לעברית אך יצא בשפת המקור כבר לפני 11 שנה. תחילת הרומן הקצר היא המפתח לכל: איש זקן מתעורר לבדו בחדר מסויד לבן ובו רק חפצים מעטים. הוא אינו יודע מיהו ואינו זוכר כמעט דבר. גופו חלוש ומתקשה בביצוע הפעולות הפשוטות ביותר. הרמזים היחידים לזהותו ולעברו הם כמה ניירות וערימת תצלומים על שולחן הכתיבה.

עם הזמן מתגלים פרטים נוספים בעלילה החידתית. גיבור הסיפור, מר בלנק, זוכה בין היתר לסדרה של מבקרים המזכירים לו, כל אחד בתורו, תפקיד כלשהו שמילא בחייהם. אוהבי אוסטר לא יתקשו להבחין שכל אחד מהם כבר הופיע באחד מספריו הקודמים. כך, למשל, דמותה של אנה, שהופיעה כבר בספרו "בארץ הדברים האחרונים" (1987), או ג'יימס וסופי שהיו ב"הטרילוגיה הניו־יורקית" (1987).

לאוסטר יש עניין עם סופרים ועם חדרים נעולים. הוא כבר עסק בנושא בספרו "הטרילוגיה הניו־יורקית", בנובלה השלישית של הספר שנקראת "החדר הנעול". גם שם זהו אותו סופר במשבר יצירה. גם שם הוא נעול בתוך חדרו. אין זה מופרך לקשור בין מר בלנק לבין אוסטר עצמו. גם הוא ודאי חזר, כמעט 20 שנה אחרי, כדי לבחון את מצבו ואת זקנתו המתקרבת.

"מסעות בחדר הכתיבה" מושלם לחופשה משום שהוא מצליח לנתק את הקורא מהמציאות היומיומית ובו בזמן להכניס לו אותה בדלת האחורית – והסגורה, במקרה הזה – אחרי שעברה מסכת של שאלות קשות.