אייל גולן גאה להציג
יצחק וחביב ממן הם תאומים, הומואים, והזמרים הראשונים מחוץ לארון במוזיקה המזרחית בישראל. אז מה אם השמועה אומרת שהקהל לא יקבל את זה. אחרי שאייל גולן החתים אותם ועם אלבום בדרך, הצמד שהתגלה במכון שיזוף יכול לסמן את תחילתה של המהפכה
מוצאי שבת, 12 בלילה, ארבעה שומרים גברתנים עומדים בכניסה למועדון בהרצליה. על הבר בפנים שורה של גברים בני 30־50 בפנים חתומות, עם גורמטים, שרשראות, סיגריה בפה וג'וני ווקר ביד, חלקם עם כיפה על הראש. כל הגברים יושבים, כל הנשים עומדות לצידן. כולן על עקבים, הרבה שמלות מיני, איפור כבד. זה נראה כמו מסיבת כריסמס במרכז הליכוד. ערב מוזיקה מזרחית הארד קור. מתחילים עם קריוקי של שירי דיכאון טורקיים. שמפניירות של וודקה־רד־בול על השולחנות, וכולם נהנים. אחרי השיר 'חצי רוסייה חצי מרוקאית' המנחה מזמין את האחים ממן "מהתוכנית של אייל גולן".
יצחק וחביב עולים, הקהל לא מוחא כפיים אבל מביט בסקרנות. זו הופעת פריצה, שני שירים לחמם את האווירה. בהתחלה רק הנשים רוקדות. בשיר השני - 'מהפכה של שמחה' - גם הגברים מצטרפים למהפכה. רגע לפני שהם יורדים מהבמה, מישהי נכנסת למועדון, מביטה בהם ואומרת בקול רם, "יו, ההומואים מ'אייל גולן', אני מתה".
בסוף אף אחד לא מת מזה שיצחק וחביב ממן, בני 28, תאומים ממעלות, הם ההומואים הראשונים מחוץ לארון בז'אנר הים־תיכוני. כמו בפוליטיקה ובכדורגל, הרבה שנים גם במוזיקה המזרחית היו רק שמועות אבל אף זמר או זמרת לא עשו את הצעד הזה. עכשיו זה השתנה. האחים ממן אמנם לא כוכבים בינתיים, ואין להם מה "להפסיד" - אבל זו התחלה. אחרי שהגיעו לגמר התוכנית 'אייל גולן קורא לכם', גולן החתים אותם בחברה שלו, 'ליאם הפקות', ועד שייצא האלבום הראשון שלהם, הם מתפקדים כצוות הרמה - מופיעים באירועים של חברות, וועדי עובדים, משפחות ומועדונים - מרימים את הערב, משמחים חתן וכלה, גם בר־מצוות.
זה התחיל מביקור משפחתי של השניים במכון שיזוף לפני טיסה למצעד הגאווה במדריד, "כדי להיות סקסי כשאתה נוחת" מסביר חביב. הם שרו שיר מהרדיו, משתזף מערוץ 24 שהיה במקום שמע אותם, ותוך כמה ימים הם כבר הגיעו לאודישנים בתוכנית של אייל גולן. "שרנו את 'כמו זרה' של ליאור נרקיס - שיר ישן וכבד מאוד", מספר יצחק. "כשנגמר השיר נפתחו הדלתות ואייל ראה אותנו עם הזקן הוא אמר, 'הייתי בטוח שפעילי דאעש נכנסו לפה'". חביב: "אייל שאל, 'מה בנות או בני הזוג שלכם אומרים?' אז אמרנו, 'הבני זוג שלנו אוהבים ומכבדים ומפרגנים', ואז אופירה אסייג אמרה, 'סליחה, מה הבעיה להגיד, 'הומואים ששרים מזרחית?'"
גולן מבין את הפוטנציאל. "אני מאמין שהם משהו חדש, מרענן", הוא אומר. "צעירים גייז ששרים מזרחית הארדקור זה עוד לא היה לנו. כשהם הגיעו לאודישן אי־אפשר היה להתעלם מהנוכחות שלהם. השילוב שלהם עוד יותר מיוחד כי הם מתחברים לא סתם למזרחית־לייט אלא למוזיקה הכבדה, זה שובר את כל הסטריאוטיפים.
"תמיד אומרים על המוזיקה המזרחית ועל הקהל שלה שהם שמרנים ומסורתיים, דרך התאומים אפשר להוכיח עד כמה זה לא נכון. הקהל מקבל הכל וזה לא משנה לו הנטיות. יש בין הז'אנר המזרחי לקהילה הגאה חיבור מיוחד, הקהילה הגאה מאוד אוהבת מזרחית והגיע הזמן לקחת את זה צעד אחד קדימה".
גולן עשה את הצעד. "בז'אנר הזה הזו כולם היו רוצים שהסנדק ייתן את האישור", אומר יצחק, "וזה שאייל גולן לוקח הומואים? זה רק מראה כמה הוא לא מסתכל על דעות של אנשים".
חביב: "ושהתימנים לא קמצנים".
מה הקשר?
חביב: "זה שווה בעיניי, זו סטיגמה וזו סטיגמה".
יצחק: "אחרי הגמר אצל אייל, בחור גרוזיני אמר לי ברחוב, '46 שנה אני הומופוב, איך שאני רואה הומו אני מכבה את הטלוויזיה, שומע הומו אני יורק. איך שראיתי אתכם התאהבתי בכם דרך המוזיקה. בוא תן לי חיבוק'. חיבק אותי כמו שבחיים לא חיבקו אותי. ליד אשתו".
* * *
בני 28. יצחק גדול מחביב בכמה דקות, מאוד דומים אבל לא זהים. יש להם עוד אח ושלוש אחיות. גדלו במעלות־תרשיחא שבצפון, כיום גרים בתל־אביב ומנהלים כל אחד את העסק שלו בתחום הקוסמטיקה: יצחק בונה ציפורניים ומלמד את הנושא, חביב עושה טיפולי פנים. לצד זה הם מופיעים כבר כמה שנים במסיבות רווקות ואירועי חברה כצמד 'מושלמת'.
מתי הבנתם מה הנטייה המינית שלכם?
חביב: "התחלתי לחקור את זה לפני יצחק. לא שמעתי שיש כזה דבר, לא היה כזה אצלנו. אוי ואבוי אם היה הומו במעלות! זו הייתה מילת גנאי, לכן יצאנו החוצה. הכרתי חבורה מעכו דרך בחור בצ'אט, חבר'ה רגילים שבעצם אף אחד עוד לא ידע על עצמו. זה היה מצחיק. כל אחד חושב לעצמו שהוא סטרייט, כולם יודעים על כולם אבל אף אחד לא יודע על אף אחד. והיו לנו שמות בדויים. אתה לא רוצה באמת להגיד מי אתה כי אתה פוחד שיגידו, 'חביב ההומו ממעלות'. ויום אחד נפלה לי תעודת הזהות ואחד החברים רואה 'חביב ממן'. בום! ואז כולם התחילו להגיד את השמות שלהם. יצאנו לבלות במועדון בקריות, והבנו שזה מועדון של גייז. נשיקות, ופה ושם, וכולם כבר הבינו".
ומתי הבנתם ששניכם באותה סירה?
חביב: "סירבתי להאמין שגם הוא יהיה הומו. בהתחלה אמרתי, 'אני לא רוצה שגם הוא יהיה'".
יצחק: "הוא ראה בזה משהו פסול, לא השלים עם זה שזה בכלל אמור להיות. שנינו התנדבנו, חביב במד"א ואני במרכז למפגרים. בימי חמישי הוא תמיד היה מספר שהוא הולך למסיבות של מד"א. כל חמישי מסיבה ממד"א? זה לא הגיוני! הוא עלה על מונית, עקבתי אחריו עד למועדון. נכנסתי. מסיבת גייז. הוא ראה אותי, אני אומר לו, 'מה אתה עושה פה?' אומר לי, 'מה אתה עושה פה?' ואז כמו בסרטים התחבקנו, ולא היינו צריכים לדבר על זה מאז".
זה עניין משפחתי שכולם יודעים ואף אחד לא מדבר?
חביב: "במלחמת לבנון השנייה פינו אותנו למלון בירושלים, והגעתי למישהו שעושה מופעי דראג. איפרו אותי, שמו לי שמלה, נתתי הופעה של החיים. חזרתי למלון, ואמא שלי ראתה שאני עם שחור בעיינים ואמרה לאבא שלי. יום למחרת הוא שאל אותי: 'אתה כזה?' עניתי שכן. הוא אמר לי, 'אבא שלי לא היה כזה ואתה קרוי על שמו'. ואז אמרתי לו, 'לא, אני לא' כדי לא לצער אותו. מאז פשוט אף פעם לא דיברנו על זה. אבל תמיד ידעו, בלי שיחות ובלי 'אמא, אבא, יש לי משהו לומר לכם' ובלי סרט של אסי עזר מהצד".
יצחק: "בגיל 22 יצאתי למועדון, הייתי שיכור ושלחתי להם הודעת ווטסאפ משפחתית: 'אני אותו יצחק שאתם מכירים, אותן עיניים, אותן רגליים, אותן ידיים, לא השתניתי, אני גם לא אשתנה, פשוט יש לי נטייה מינית שונה ממה שאתם מכירים, אני אוהב גברים'. וזהו. בבוקר קמתי עם הודעות, 'אתה הילד שלנו, אנחנו אוהבים אותך כמו שאתה, אתה מדהים, אתה מהמם, זה לא משנה'. כולם כתבו, גם אבא".
חביב: בעיר תמיד אמרו לאמא שלי, 'הילדים שלך הומואים'. בהתחלה היא הייתה מתגוננת, עם השנים היא ראתה מה אנחנו ואמרה, 'נכון - ואני גאה בהם'".
מה שואלים אתכם ברחוב?
יצחק: "מה, אתם תאומים? מה, שניכם הומואים? וגם שאלו אם פעם לקחתי לו מישהו. זה קרה".
חביב: "בפנים גנב לי אותו".
יצחק: "הציעו לנו לא פעם כסף בשביל שנינו. בשביל שנתפתה. לא יקרה".
* * *
עכשיו רק נותר להם להיות זמרים מעולים ולפתח קריירה מצליחה. לסינגל שיצא להם השבוע קוראים 'חמסה', והם עובדים על אלבום. אם הכל ילך כמו שצריך הם ינצחו אחת ולתמיד את התזה שכולם בז'אנר הזה חוששים ממנה - הקהל המזרחי שמרן, מסורתי ולא יקבל זמר להט"ב.
"נתקלנו אולי פעם אחת במישהו שהייתי בטוח שהוא גיי, היום הוא זמר מפורסם נורא מטרוסקסואל, ולא דיבר על זה אף פעם", אומר יצחק. "אני עדיין בטוח שהוא בקטע אבל לא היה על זה דיבור. מי שבז'אנר ונמצא בארון - אם חם לו ונעים לו, שיישאר בארון. חבל, כי בחוץ הרבה יותר טוב, וגם הבחוץ של עצמו יהיה יותר טוב - הוא ירגיש יותר חופשי ומשוחרר גם מבחינת שירה, איך שהוא עומד על הבמה, בגישה, בדיבור מול אנשים. למה לא להיות מי שאתה?"
ואולי האחים ממן הם דוגמה לכך שהפחד הזה מתחיל להתפוגג. ובניגוד לאחרים, הם לא מסתירים את נטיית ליבם - הם לוקחים אותה שלב אחד קדימה, וזה נוכח כל הזמן, על הבמה. וגם לליין מסיבות הגייז עם המוזיקה המזרחית 'אריסה' יש משקל מכריע בשינוי הזה.
יצחק: "הקהל בז'אנר המזרחי הוא מהמם וחם ואוהב, ומנגד יותר שמרן ודתי ומסורתי ו'מה שכתוב בתורה'. גם אני יודע שכתוב בתורה שאסור לעשות משכב זכר, ועם זאת אני יודע שאלוהים ברא אותי ככה. אבל יש אנשים שחושבים אחרת".
חביב: "אני נתקל באחוזים מאוד נמוכים ששואלים, 'אתה הומו? לא הומו?' לא מדברים איתנו על זה. וגם לתוכנית יש משקל. מישהו שלח לי הודעה שהוא בן 26, כל השנים אמא שלו לא קיבלה אותו על מי שהוא, ואחרי שראתה אותנו בטלוויזיה היא מקבלת אותו - וגם רוצה להזמין אותנו אליה הביתה".
יש לכם תפקיד.
חביב: "התפקיד שלנו הוא לא בז'אנר המזרחי, אלא להראות בבית - השד הוא לא נורא, אין שד. אנחנו רוצים לעודד בני נוער שמפחדים להגיד להורים שלהם".
יצחק: "הייתי בקשר עם ילד בן 18 שיצא מהארון בעקבות זה שהיינו בטלוויזיה ורצו להעיף אותו מהבית. עזרתי לו עם מה להגיד ואיך להתנהג ושילך לסבתא לשבוע עד שאבא יקבל את זה".
חביב: "אני עדיין נתקל בתגובות. יש אנשים חשוכים. העלו בערוץ 24 קליפים שלנו, ועל כל עשרה שכתבו תגובות יפות, היה אחד שהתעסק ב'ההומואים האלה'. אז שיגידו, יש גם מי שעונה במקומנו".
יצחק: "אם אתה משדר שמשהו לא בסדר בך ככה יראו אותך. אנחנו באים עם ראש מורם. לא אגיד שבטברנות ובחפלות אנחנו לא מנסים להבין מי מימין ומי משמאל. זה עדיין מרגיש קצת מקום לא בטוח עבורנו, רואים אם יש הומופובים. עדיין אתה רואה את האלה שמתלחששים עליך, ולפעמים שומעים, 'הנה, הנה ההומואים'".
"פעם הופענו בצפון באיזה בר, ומישהי באמצע ההופעה סימנה לנו, 'תרדו, תרדו מהבמה', וכל רגע עשתה 'בוז'. המשכנו לשיר, שרנו לה, הסתכלנו וחייכנו והיא המשיכה בשלה. כשירדנו אמרנו לה, 'תודה רבה לך'. לא ענתה". יצחק: "כשאייל החליט לקחת אותנו הוא עשה את זה מתוך כוונה אמיתית. הוא יכול היה להגיד, 'רגע, הקהל שלי ירים גבה'. אבל הוא לא. יכול להיות שבזכותו אנשים יתחילו לצאת מהארון".
ואז ילך הפחד שהקהל ייעלם.
"העניין הוא שלא היה את הראשון שייקח את הסיכון ויעשה את זה. עכשיו יש כבר שניים".
לפנייה לכתב/ת 
