"להיות מוקף בצעצועים עושה אותי צעיר"

עם 44 צאצאים וניסיון עשיר בענף הצעצועים הצעיר לנצח, אולי זה לא מפתיע שבסוף העשור השמיני לחייו החליט יעקב עמנואל, מבעלי יבואנית הצעצועים "אילנית", להפוך לסופר לילדים. לאחרונה הוציא לאור את ספרו השני, "חיי דובון", ולמרות שמכל אחד מהספרים שכתב מכר רק מאות עותקים - הוא מתרגש ונפעם לא פחות מאשר מהעיסוק בעסקים הגדולים שהוא מנהל.

"הכתיבה היא בשביל הנפש", אומר עמנואל, רואה חשבון במקצועו שנגע במהלך חייו בחברות הגדולות במשק, והיום עובד מול "לגו" הבינלאומית, שאילנית מייבאת את מוצריה לארץ. "צריך לשמור על יחסי אנוש ועל כנות, ולא לשכוח שבסופו של דבר, גם כשהכל מתנהל במיילים או בווטסאפ, מן העבר השני לא עומדים רובוטים, אלא בני אדם", מסביר עמנואל את דרכי עבודתו מול לגו. "יש לספק תחזיות זהירות, שקולות וכנות ולבצע מכירות נכונות. גם לגו יוצאת דופן בסיפור הזה הודות למערכות היחסים המצוינות והקרובות שיש לנו".

ולמרות "מחיאות הכפיים" ללגו, החברה החליטה למכור ישירות ל"טויס אר אס" ישראל ולא באמצעות אילנית, כפי שהיה נהוג במשך שנים. "זו לא הייתה החלטה בעקבות לחץ מצד 'טויס אר אס' האמריקאית, אחד הלקוחות הגדולים של לגו", הוא מנסה להסביר. "הבנו שמדובר בהחלטה אסטרטגית ברמת צמרת החברה, שלפיה משווקים גדולים במיוחד יוכלו לרכוש ישירות מלגו ולא מהיבואן הרשמי. כך קרה גם בטורקיה".

צעצועי משאריות שטיחים

מי שהביא את לגו לישראל היה חבר הכנסת והשר המנוח חיים קאופמן. כשהלך לפוליטיקה, נכנסה אשתו חנה לנהל את העסק. אחרי בעיות מול הספק הוחלט בלגו להחליפו, אז לפני 16 שנה הגיע נציג לארץ ונפגש עם כל בעלי העסקים הגדולים בענף. "אחרי שבוע קיבלתי צלצול, ובישרו לנו שקיבלנו את הנציגות".

לצעצועים, ולשותפו דורון פלד, הגיע דרך "שטיחי כרמל" של הרב שפירא המנוח. "קיבלתי שם לעבודה את דורון, שפתח את 'טוילנד' לייצור צעצועי פרווה משאריות השטיחים. כששפירא פשט את הרגל, דורון החליט להישאר בצעצועים והציע לי להצטרף. הוא הופקד על הצד המסחרי והמקצועי ואני על הצד הכספי האדמיניסטרטיבי. זה היה ב־1993, ומאז אנחנו יחד", הוא מספר. מאז, המחזור של אילנית צמח לכ־100 מיליוני שקלים, והיא יבואנית לגו, טומי, קריולה, פאוור־ריינג'רס ו־MGA, הבעלים של ליטל טייקס ובראץ. השם אילנית, אגב, הוא שילוב של שמות נשותיהם של פלד ועמנואל.

מדוע המחירים של לגו בישראל כל כך גבוהים?

"הורדנו מחירים בשיתוף היצרנית. הבעיה במדיניות היא שאני לא יורד לסוף דעתה. מוכרים לארצות־הברית, לאנגליה ולגרמניה במחירים מופחתים, אבל לא מוכנים לתת מחירים נמוכים לארץ. והם לא היחידים. אנחנו נלחמים איתם על כל אגורה והצלחנו להוריד משמעותית, ועובדה שהמכירות גדלו", מסביר עמנואל ומציין בעיה נוספת: "הקמעונאים בחו"ל מוכנים להסתפק ברווחיות נמוכה בשעה שבישראל רובם מכפילים את המחיר.".

באילו כישלונות נתקלתם בדרך?

"בהשקה השנייה של בראץ. הבאנו כמויות אדירות, השקענו המון בפרסומות ונכשלנו. מניסיון, אין הצלחה חוזרת. המתחרים, 'סקאל טויס', יבואנית בארבי, הורידו מחירים. גם טלטאביס היו סיפור הצלחה אדיר, אבל כשחזרו לא הצליחו. אבל אין אכזבות, כי אנחנו מסתכלים על המכלול, ובסך הכל בסיבוב הראשון שלה בראץ הייתה סיפור הצלחה ענק".

עמנואל ממתין ללידת נינו העשירי, שיצטרף ל־44 צאצאים, אך הוא עדיין לא נח, ובדיוק שב ממסע לגרמניה שבמסגרתו חרש עם שותפו את יריד הצעצועים היוקרתי בנירנברג.

איך אפשר לשמור על רעננות ולהימנע משחיקה?

"לא יוצאים לפנסיה. אני מתכוון לחיות עד 120, אז למה למהר? גם לגנטיקה יש מה לומר. אימי הלכה לעולמה לפני כשנתיים בגיל 99, אז יש לי זמן. בנוסף, העיסוק בכיף של עולם הצעצועים עוזר. מפקח של מס הכנסה שהגיע אלינו לביקורת לפני 22 שנה אמר לי שלהיות מוקף בצעצועים מצעיר אותי. אדם אופטימי נשאר צעיר, ואני אופטימי".

חלק גדול מהמנהלים והעובדים באילנית צעירים מעמנואל, וגילם מחצית ואפילו שליש מגילו. "יש לי שפה משותפת עם כולם, והוא הדין מול עובדיי. החיבה חשובה", אומר עמנואל. "אנחנו יוצאים לשבתות משותפות ומקפידים לשבת פעם בשבוע גם עם הסוכנים שנמצאים מחוץ למשרד. הפתיחות חשובה. אם יש ביקורת חיובית ושלילית - צריך להגיד. לא להכעיס אלא לתקן, כמו בזוגיות".

עמנואל ודורון פלד שומרים על שותפות בת שנים רבות, אך לדברי עמנואל "אנחנו קודם כל חברים ורק אחר כך שותפים". את ההחלטות על הצעצועים הוא משאיר לפלד, וענייני הכספים בידיו. השניים גם משתדלים שלא להתערב בעבודתו של המנכ"ל, אייל כרמי, מה שמשאיר לעמנואל פנאי ליוזמות נוספות.

"זה תענוג לשלם למדינת ישראל"

"אני איש ארץ ישראל השלמה. קניתי אדמות בכל מקום שיכולתי ביהודה ושומרון. בעסקאות רבות שיכנעו אותי שמדובר בסוג של צדקה לסייע ליישוב ארץ ישראל. חלק מהקרקעות הופשרו כבר, חלק מופשרות וחלק תופשרנה. לפי חוק הדירה השלישית אני צריך לשלם כסף רב, ואני לא מצטער על כך. לשלם למדינת ישראל זה תענוג".

במה שיחקת כילד?

"מחניים, והרבה. גרנו בבית פרטי, אז שיחקנו הרבה בחוץ. מגיל 12 רכבתי גם על אופניים, מה שהיה יוצא דופן בבית הספר שלי, אבל גרנו ברמת־גן ולמדתי בתל־אביב, ואוטובוס היה רק פעם בשעה. שיחקנו גם מכולת, לקחנו את העלים כאוכל ואת האבנים ככסף".

הילדים של עמנואל כבר גדלו על לגו שקיבלו מהבוס שלו דאז, אברהם שפירא. "עד היום יש לי את הלבנים האלו, וכשהנכדים והנינים מגיעים אליי הביתה הם משחקים גם בלגו הזה, שמשתלב עם הערכות החדשות".

shenker@013.net