ראשון 21 באוקטובר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ידיעות אחרונות
    24 שעות • 15.02.2017
    אף פעם לא מאוחר
    סוכן שב"כ בסרט "בית לחם", מסתערב ב"פאודה", שף בתאילנד בסדרה "פולמון" והבעל של מגי אזרזר ב"בתולות" שעולה הערב ב־HOT. קשוח, רגיש, מצחיק — אין תפקיד שלא מתאים לצחי הלוי. אולי בגלל זה אי־אפשר לפתוח טלוויזיה בלי להיתקל בו. ומה שהכי מפתיע: השחקן שנחשב לאחד המוכשרים בישראל בכלל לא למד משחק. בראיון הוא מדבר על ההצלחה המאוחרת אחרי שנים שבהן ניסה לפרוץ, מסביר למה גם מחבלים כמו "אבו אחמד" הם בני אדם, ומה קרה שם בנשיקה עם רוסלנה
    יואב בירנברג | צילום: טל שחר, סטייליסטית: הילה ג'רבי

    בפרמיירה לסדרה "פולמון" כולם דיברו עם צחי הלוי רק על דבר אחד: הנשיקה שלו עם רוסלנה רודינה ואם הוא לא חושש מהמפגש עם אייל גולן. "פגשתי אותו בפרמיירה", צוחק הלוי. "הוא אמר לי שהוא לא מתכוון לראות את סצנת הנשיקה, אבל אני משוכנע שהוא יראה. זה חלק מהתהליך שהוא צריך לעבור אם בת הזוג שלו הולכת לכיוון המשחק. נכון, היו מקרים של שחקנים שהפכו לזוג בעקבות סצנות רומנטיות, אבל עם רוסלנה זה משהו לגמרי טכני", מרגיע הלוי. "ברור שאתה צריך להפגין תשוקה בצילום, אבל אחרי הקאט זה נגמר".

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הנשיקה המדוברת. "עם רוסלנה זה משהו לגמרי טכני"

     

    היו לך בנות זוג שניסו להטיל וטו על סצנות אינטימיות?

     

    "אחרי ששיחקתי בסרט 'בית לחם' הייתי בזוגיות. רציתי להמשיך לשחק, אבל בת הזוג שלי אמרה לי, 'לא עם נשיקות וכאלה'. אמרתי לה ביי־ביי, שלום ולא להתראות. אני לא בן אדם שאוהב שמציבים לו גבולות. אני נוח עד שסוגרים אותי. אם נותנים את החופש בזוגיות, זה יותר מושך".

     

    ואיך היה לשחק עם רוסלנה?

     

    מתנשק עם רוסלנה ב"פולמון"
    מתנשק עם רוסלנה ב"פולמון"

     

    "היא מקסימה ומוכשרת ומלאת אמביציה ללמוד, ואני בטוח שהיא תצליח. לבוא ולצלם בכזאת אינטנסיביות, כשעוד אין לה הרבה ניסיון, זה משהו ראוי להערכה".

     

    אני, דרוויש ומירי רגב

     

    מאז שהלוי פרץ ב"דה ווייס" הוא לא מפסיק לעבוד. נדמה שאי־אפשר לפתוח טלוויזיה או ללכת לקולנוע בלי להיתקל בפנים שלו. הוא זכה בפרס אופיר על תפקידו בסרט "בית לחם", ברחוב כולם מדברים איתו על "פאודה", הביקורות מאוד פירגנו לו על הסרט "המילים הטובות" של שמי זרחין, ועכשיו הוא מככב במקביל בשתי סדרות מדוברות שרצות ב־HOT: "פולמון" ו"בתולות" שעולה הערב לעונה שנייה. ב"פולמון", שעוקבת אחרי קבוצת צעירים שטסו לתאילנד אחרי השחרור, הלוי מגלם שף קפריזי שמנהל רומן סודי עם רוסלנה רודינה.

     

    אחרי התפקידים הקשוחים שגילם ב"בית לחם" וב"פאודה", הלוי שמח למשהו קצת אחר. "נפתח בפניי עולם חדש", הוא אומר. "בארץ הולכים הרבה פעמים על טייפ קאסט אחד. בחיים אני שטותניק, ורק חיכיתי לרגע שייתנו לי תפקיד קומי. כדי להתפתח אמנותית אתה צריך להגיע למקומות שלא מרגישים לך הכי בנוח, ובארץ זה פחות אפשרי. יש לי סוכנת בצרפת, ששלחה לי אודישן לתפקיד של מישהו קשוח לסרט אמריקאי. ראיתי שיש שם גם דמות אחרת של טרנסג'נדר, והתעקשתי לעשות אודישנים לשתי הדמויות. מקווה שייצא מזה משהו".

     

    מתוך תהתכנית
    מתוך תהתכנית

     

    כשהלוי מדבר על תפקיד מסוג אחר הוא מתכוון בין השאר לסרט קצר שהצטלם אליו לא מזמן, ובו הוא מגלם תפקיד שנכתב בהשראת מחמוד דרוויש. "מעורבים בו מפיקה מצרפת, עיראקית במקור, ושחקן־במאי יהודי ממוצא אלג'יראי", הוא מספר.

     

    מירי רגב בטח תעשה לסרט יופי של יחסי ציבור כשיוקרן.

     

    "אז תהיה חגיגה, אין לי בעיה עם זה. בחרתי להתעסק באמנות ואמנות פורצת גבולות. מה, ב'פאודה' לא הצטלמנו ערבים ויהודים? הסרט 'בית לחם' לא נכתב על ידי ערבי מוסלמי ויהודי? זה כל הכיף באמנות, ושאף אחד לא ייגע בזה. אסור שלאמנות יהיו גבולות. אפשר להגיד שדרוויש היה פעיל קיצוני, ומצד שני אפשר גם להגיד שהוא היה בן אדם, משורר, שכתב שירים יפהפיים".

     

    להיפרד מקהיר בדמעות

     

    גם החיים של הלוי, אוטוטו בן 42, שווים סדרה. הוא נולד בארץ והתגורר בילדותו בכמה מדינות בשל עבודתו של אביו במשרד ראש הממשלה. זו גם הסיבה שהוא דובר חמש שפות: עברית, ערבית, ספרדית, צרפתית ואנגלית. את שירותו הצבאי עשה הלוי כמפקד צוות ביחידת שמשון ומאוחר יותר כקצין בדובדבן. בהמשך נישא לרקדנית והכוריאוגרפית אונה הולברוק, אם בנו דין, שממנה התגרש.

     

    "עברנו בילדות חמישה מקומות, ואני לא מספיק להוקיר תודה להורים שלי על החוויה הזאת", הוא אומר. "זה איפשר לי לקבל בן אדם כבן אדם, בלי שום מעטפת של דת, לאום וגזע. כשחיינו שנתיים בקהיר, למדתי בבית הספר עם אנשים מכל העולם. היו לי חברים אמריקאים, ארגנטינאים, הולנדים ומצרים. אני זוכר ששמרתי ערב אחד על אחותי, כשההורים שלי יצאו לבלות. הייתי אז בן שבע. באיזשהו שלב היא נבהלה והתחילה לבכות. לא ידעתי מה לעשות. ירדתי לשומר על הבית. זאת הייתה משפחה של עשר נפשות שישנו על אבנים. נשארנו שם עד שההורים שלי חזרו. כשעזבנו את מצרים, בעל הקיוסק, שתמיד היינו קונים אצלו מיץ ושוקולד, היה עם דמעות והעמיס עלינו ממתקים. מצד שני, דווקא כשחייתי בבריסל, מישהי עברה עם עגלת תינוק לידי וקראה לי יהודי מלוכלך. ככה אתה מגלה גם את הבורות שקיימת אצל הצד השני".

     

    גם בארץ הבורות והפחד זוקפים ראש.

     

    "לצערי הגדול, וזה נורא. אני שואל את עצמי לא פעם לאיזו מציאות אני מגדל את הילד שלי, מציאות שבה אף אחד לא מקבל אף אחד. ההנהגה שכחה להנהיג. אני לא מרגיש שיש לנו הנהגה שבאמת דואגת לכולם. היא רק מפלגת ומחרחרת מריבות. כל השיח הזה של ימין ושמאל וכל האנטי נגד חלק באוכלוסייה נורא בעיניי.

     

    "תמיד אמרתי שלא ברור לי למה כולנו לא דוברים ערבית. אני שמח מאוד שבעקבות 'פאודה' ו'בית לחם' קיבלתי הרבה פניות מבתי ספר ואנשים שכן רוצים ללמוד את השפה. שפה היא אל"ף־בי"ת בלנסות להבין בן אדם, והניתוק הזה שנוצר בין פלגים באוכלוסייה מוביל לפחד ולשנאה. אני מתכוון גם לפילוג בתוך העם. מה זה החוסר סובלנות אחד כלפי השני".

     

    "פאודה" הציגה את שני הצדדים בסכסוך בצורה אנושית. זה שישראלים הצליחו להזדהות עם דמות המחבל "אבו אחמד" ועם השחקן שגילם אותו, הישאם סולימאן, זה מאוד יוצא דופן.

     

    "ברור שכולנו בני אדם. 'פאודה' הציבה מראה לאוכלוסייה שרגילה לראות את הכל בצבעים של שחור ולבן, לא רק את המחבלים. רגילים לראות את האשכנזים כאשכנזים ואת הספרדים כספרדים. זאת חלוקה מיותרת. מספיק עם הבכיינות הזאת. גם אם אתה חש אפליה מסוימת, אתה יכול לפעול כדי לשנות את המצב, ובלי בכיינות. יש שופטים מזרחים ובתפקידים בכירים. במקום לשבת ולבכות אכלו לי, שתו לי — תעשו.

     

    "המילה חמלה הלכה לאיבוד. תדבר עם בני נוער ותשאל אותם מה זה 'חמלה', ואני לא בטוח אם הם בכלל יידעו. הייתה לי סיטואציה מרגשת עם הבן שלי שהותירה בי חותם והרבה אופטימיות. הבנתי שיש לו את זה ביג טיים. נסענו וראינו הומלס ליד עזריאלי בתל־אביב. יש לי תמיד מטבעות באוטו, למקרה שאצטרך, והוא רצה לתת לו אותם, אבל לא יכולנו לעצור בגלל התנועה. נסענו לאכול המבורגר, ודיברנו על זה שצריך להעריך את מה שיש לך, ואז הצעתי לו, 'בוא נקנה לו מנה'. חזרנו להומלס. הבן שלי ניגש אליו, העיר אותו, נתן לו את ההמבורגר והצ'יפס, ואמר לו, שיהיה לך חג שמח. הוא חזר ואמר לי, 'אבא, איזו הרגשה טובה לעשות מעשים כאלה'".

     

    אז אתה בכל זאת אופטימי?

     

    "אני אופטימי, כי אם אתה מסתכל אחורה, ההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה. אין מצב שזה יישאר לאורך דורות. יוצא לי לפגוש הרבה בני נוער וצעירים ויש פוטנציאל לשינוי. הדורות הבאים שיגיעו וייקחו את המושכות לידיים יגיעו ממקומות יותר טובים. אני לא אומר שזה פשוט. זה לא רק אצלנו. אנחנו בתקופה מאוד קיצונית בכל בעולם".

     

    חייב הרבה ל"דה ווייס"

     

    הקריירה של הלוי מתפרסת על פני כמעט עשרים שנה: הוא רקד ב"מיומנה", שיחק ושר במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", אבל את הפריצה האמיתית הוא חייב ל"דה ווייס". הלוי, שהיה מבוגר בעשור מכל המתמודדים האחרים, בלט לכל אורך העונה, העפיל לגמר, אבל נראה היה שכל העסק שם קצת קטן על מידותיו. מאז הוא לא נח לרגע. בקרוב יחליף את רן דנקר בהצגות האחרונות של "אוויטה" בתיאטרון הבימה, ועוד מעט יתחילו גם צילומי העונה השנייה של "פאודה".

     

    אבו אחמד מת. איך ימלאו את החלל שלו.

     

    "אני לא יודע עדיין מה יקרה בסדרה. נכון שאבו אחמד איננו, אבל הסגן שלו חי וקיים. הישאם סולימאן הוא שחקן מדהים, שיחקנו יחד ב'בית לחם' וגם שם הוא היה מחבל. 'פאודה' גרמה לאנשים להבין שגם המחבלים הם בסך הכל בני אדם. גם הם עוברים כמונו את הדברים הכי אישיים — שנאה, אהבה. בדרך כלל רוב האנשים, לא משנה באיזה צד של המתרס, רוצים לחיות בשקט, באהבה, ולדאוג לילדים שלהם".

     

    מ"דה ווייס" יש להלוי הרבה זיכרונות טובים. גם בעונה הנוכחית הוא צופה מדי פעם. "זאת אחלה תוכנית", הוא אומר. "בסופו של דבר זאת פלטפורמה נהדרת ובמה איכותית. אביב גפן אומר תמיד, שזה לא ככה בחיים האמיתיים. בחיים האמיתיים עובדים קשה, מכתתים רגליים ממקום למקום וזה לא תמיד מצליח. הרבה פעמים בחיים שלי היו לי רגעים ששאלתי את עצמי מה יהיה הלאה, ואם לא יהיה מחר. כשאתה מתגרש ויש לך ילד בן חצי שנה, ובבוקר אתה צריך להתקין מזגנים ובלילה ללכת להופיע, ועוד לגור אצל ההורים, זה לא פשוט. אבל הכל כמובן יחסי. היום יש לי שתי אהבות גדולות — מוזיקה ומשחק — שאני אוהב מאוד ואני מרגיש מבורך".

     

    אם ילחצו את הלוי לפינה הוא יודה כנראה שהמוזיקה היא האהבה הגדולה בחייו, אבל כרגע לפחות נראה שההצלחה הגדולה שלו מגיעה מתחום המשחק. הלוי כבר מיצב את עצמו כאחד השחקנים האיכותיים בארץ וזה למרות שמעולם לא למד משחק באופן מסודר. בסדרת המתח "בתולות" הוא משחק לצד ששון גבאי ומגי אזרזר. "ששון הוא בית ספר אחד גדול למשחק", מפרגן הלוי. "גם האנרגיות של מגי ענקיות, ושלי הן על אש קטנה. היא נתנה לי את הבוסטים, ואני נתתי לה את השלווה, את הרגיעה".

     

    אתה באמת נראה הכי שאנטי בעולם.

     

    "ביומיום אני משתדל להיות רגוע, ורק על הבמה אני פורק את זה. גם בשירה. באתי מעולם של רוק. אבל נכון, יש לי את הנטייה להימשך יותר לשקט, לחוף הים, תחת עצי הקוקוס, ולקרוא. בארץ אני נוסע מדי פעם למדבר, לבד או עם חברה שלי. זה נותן לי את הדלק להמשיך הלאה". •

     

     

    העונה השנייה של "בתולות" עולה הערב, 20:15, ב־HOT3. כל הפרקים של "פולמון" זמינים בסופ"ש ב־HOT VOD

    צילום: טל שחר, סטיילינג: הילה ג'רבי, לבוש: דיזל, h&m

     


    פרסום ראשון: 15.02.17 , 21:51