עשו להם קפקא
כתבה שפורסמה כאן לפני כשנה גרמה לקטטה בין צעירים בצפון והובילה לפרשה מפותלת שרחוקה מסיום במרכזה: שני אחים ממשפחה בדואית יוצאת דופן, שתשעה מבניה התגייסו לצה"ל השניים הושעו מהצבא, שכרו עורכי דין ומצאו את עצמם חסרי אונים מול בית המשפט המשטרה והפרקליטות טוענות שהכל נעשה באופן תקין, אבל אחרים חושדים בסחבת מוגזמת ובשיקולים זרים
מהפלונטר הזה אפילו הודיני לא היה מצליח להשתחרר, על אחת כמה וכמה שני אחים בדואים – האחד מ"פ בגדוד הסיור המדברי, האחר רב־סמל בגדוד – שנקלעו לתקרית שמטופלת על ידי מערכת אכיפת החוק הישראלית ומצאו עצמם בתוך מבוך בלתי אפשרי – "קלאסי", כדברי עו"ד תמי אולמן, המטפלת בעניינם, "עוד דוגמה אחת מני רבות לסחבת הבלתי נסבלת והלא מובנת של המשטרה והפרקליטות".
שמותיהם של שני האחים הופיעו במוסף זה לראשונה ב־1 בינואר 2016, בכתבה שבעקבותיה התחילה הפרשה. הכתבה הביאה את סיפורה יוצא הדופן של משפחת סואעד, משפחת בדואית מהכפר סלאמה שבגליל, שתשעה מבניה שירתו או משרתים בצבא, שישה מהם בגדוד הסיור המדברי – הגדס"ר הבדואי. ההתגייסות לצה"ל הייתה על דעתו של אב המשפחה, סעד, והוא היה גאה בה מאוד. "גאה ומאושר עם לובשי המדים שבמשפחתי", כך אמר לי אז, "כי אנחנו, בני ישמעאל, אחים שלכם, ואנחנו נאמנים לישראל. אין אצלנו כאלה שרוקדים על שתי חתונות, פעם נאמנים לזה ופעם נאמנים לאחר".
ויש כאלה שלא אוהבים את זה? שאלתי אותו. "יכול להיות", הוא אמר, "אבל זה לא משנה לנו. אצלנו במשפחה חייבים להתגייס. זו המדינה שלנו". הוא לא ידע שתוך זמן קצר יתברר לו שאכן יש כאלה שלא אוהבים את זה; מאוד לא אוהבים.
הבן הראשון שהתגייס היה חאלד, ששירת כגשש בגדוד של אלירז פרץ והשתחרר ב־2010, זמן קצר לאחר שפרץ נהרג בהיתקלות עם מחבלים בעזה. "הרגשתי שאני לא יכול להישאר יותר בצבא", הסביר. הבא בתור היה פואד, רב־סמל בכיר שמשמש כרס"פ בפלוגה הסדירה בגדס"ר. אחריו הגיע תורו של סלים, שהתגייס ב־1997 ושירת כמורה חייל בגדוד. אחר כך התגייס ג'עפר, שהיה גשש והשתחרר אחרי מבצע צוק איתן.
רב־סמל מורד סואעד התגייס לגדס"ר ב־2008, "מיד אחרי התיכון", סיים את השירות, היה שנה וחצי בחוץ, השלים בגרות וחזר לצבא. "מחר, ממש מחר", הוא אמר בשמחה כשראיינתי אותו, "אני יוצא לקורס סמלים בכירים, ואם הכל יסתדר, אצא גם לקורס קצינים".
קצת אחרי מורד התגייס רשיד, היום סרן, שיצא בהקצאה הראשונה לקורס מ"כים, הלך לקורס קצינים, חזר ופיקד על מחלקת הצלפים הראשונה בגדוד. אחר כך עבר קורס מ"פים, וב־2015 קיבל את פלוגת המתגייסים. סגן אמיר, שהתגייס באוגוסט 2013, הוא הבן שהגיע לקצונה הכי מהר במשפחה. אחריו התגייסו סמל ראשון עותמאן, מ"כ בפלוגת החוד של הגדוד, והבן האחרון, תמיר.
בשבת שלמחרת פרסום הכתבה יצאו רשיד (28) ומורד (27) סואעד למשחק כדורגל בעכו. גם אם יש חילוקי דעות באשר לאירועי אותה שבת, על דבר אחד יש הסכמה: בדרכם הביתה, עם סיום המשחק, נקלעו שני האחים לקטטה עם חבורת צעירים מסכנין. על פי האחים, הצעירים זיהו אותם מהכתבה בעת שישבו בטנדר צבאי, ונראה שהם מאוד לא אהבו את מה שקראו בעיתון. האחים העידו שהחבורה מסכנין חסמה את רכבם ותקפה אותם, והם חשו מאוימים וניסו לברוח. סרטון שצולם במצלמת אבטחה של מאפייה סמוכה ושנמצא על ידי המשפחה, תמך בגרסתם.
לעומת זאת, הצעירים מסכנין טענו ששני האחים הם אלה שתקפו אותם ואף ירו לעברם. לטענתם, ירייה אחת פגעה ברכבם, גרמה לפציעה קלה של אחד מהם והביאה להגשת תלונה נגד האחים סואעד במשטרת עכו.
התלונה הועברה למשטרת משגב, ויומיים אחרי האירוע נעצרו האחים סואעד על ידי המשטרה. הם היו עצורים ארבעה ימים, וכשהמשטרה ביקשה את הארכת מעצרם, דחה בית משפט השלום את הבקשה. כך עשה גם בית המשפט המחוזי, שדן בערעור שהגישה המשטרה. השניים הושעו מהצבא. בהתאם לנהלים, עניינם היה אמור להגיע לדיון בבית משפט אזרחי, אבל זה לא קרה.
ב־14 בפברואר, שישה שבועות לאחר האירוע, הגישה פרקליטתם של האחים, עו"ד תמי אולמן, בקשה שייערך להם שימוע. "זהו הליך שכל נאשם זכאי לו", היא אומרת, "והוא חשוב במסגרת המאמץ להאיץ את התהליכים כדי שהאחים יידעו איפה הם עומדים – מול כתב אישום או סגירת התיק".
לטענת אולמן, הפרקליטות לא השיבה לפנייתה וגם לא לשלוש תזכורות ששלחה. לדבריה, לפני כחודש, כשפנתה בפעם המי־יודע־כמה לפרקליט המטפל, עו"ד טל עופר, נאמר לה שהפרקליטות מחכה להחלטת בית הדין הצבאי בנושא.
האיש עם הקשרים
כאן בדיוק מגיע הסיפור לתסבוכת שהופכת אותו לקפקאי. ביוני האחרון פנה האב סעד ליוסוף עבד מהכפר סאג'ור, קצין מג"ב בדימוס, "איש בעל קשרים", בלשון המשפחה – כדי להתייעץ איתו איך אפשר לזרז את ההליכים בפרקליטות. "אני מכיר עורך דין מצוין שיש לו קשרים טובים בפרקליטות חיפה", אמר לו עבד, לטענת האב. "הוא יעזור לך תמורת תשלום".
האב פנה לעורך הדין, אחמד עאבד שמו, העביר לו את פרטי הפרשה, וכעבור זמן קצר קיבל ממנו מסמך עם חתימה של עו"ד ענבל ברנסון מהפרקליטות, לפיו הוחלט על סגירת התיק. האב, בשמחה גדולה, העביר את המסמך לבנים. סרן רשיד סואעד העביר אותו בשמחה לצבא, משוכנע שבכך תמה הסאגה. אבל בדיקה שערכה הפרקליטות הצבאית העלתה שהמסמך מזויף.
רשיד סואעד הסביר למצ"ח איך המסמך הגיע לידיו, והפנה את החוקרים ליוסוף עבד ולעו"ד עאבד שמסרו אותו לאביו. במצ"ח הסבירו לו שמדובר באזרחים, ולכן הם אינם יכולים לחקור את השניים. לעומת זאת, הם כן יכולים, וכך גם עשו, להגיש נגדו כתב אישום על זיוף מסמך. בעקבות זאת שכרה המשפחה עורך דין נוסף, שלומי צפורי, שייצג את האחים מול הצבא. כל התשלומים לעורכי הדין – על חשבון המשפחה. צפורי הנחה את האב להגיש תלונה במשטרת עכו נגד קצין מג"ב בדימוס ועורך הדין המקורב. במשטרת עכו קיבלו את התלונה, וזמן קצר אחר כך אמרו לאב כי התיק נסגר – זאת, למרות העובדה ששני החשודים לא נחקרו.
ניסיון להבין על מה נשענה ההחלטה, העלה חרס. במשפחה אומרים: כלום. לא תשובה, לא הסבר, לא נימוק. לא הועילה גם פנייתו של צפורי לראש אגף החקירות במחוז צפון, שכלל לא נענתה, כמו שלא נענו פניות נוספות, כולל לראש אגף החקירות הארצי, ניצב מני יצחקי.
על הדרישה לזמן לעדות את המתווך ואת מי שהביא את המסמך לאב, חזר עו"ד צפורי לפני כחצי שנה, כשנפתח משפטם של האחים בבית הדין הצבאי. בית הדין קיבל את הדרישה, והשניים אכן זומנו, אבל לא הגיעו – לא לדיון הראשון, לא לשני, וגם לא לשלישי. אחרי שלוש היעדרויות נדרשה משטרת ישראל להבטיח את הבאת השניים, אבל לא הוצא להם צו הבאה. האחים נותרו תלויים ברצונם הטוב להופיע, "רצון טוב שאני מפקפק בו מאוד", אמר צפורי.
וכך הגיע בית הדין לדיון הרביעי – או אולי החמישי, כבר קשה לעקוב – לפני כשבועיים, דיון שאי־אפשר שלא להגדירו כשיא של החוכא והאיטלולא (לפחות בינתיים). לבית הדין הגיע אדם שענה לשם יוסוף עבד, רק שחקירה קצרה העלתה שהוא איננו האיש המבוקש. "זה לא אני", אמר, "זה הדוד שלי". אז למה באת? שאלו אותו. "כי המשטרה נתנה לי זימון", הוא אמר.
אחר כך, כשבדקו איתו, התברר שמספר הטלפון שיש למשטרה הוא אכן של הדוד. את כל הקרקס הזה סיים בית הדין בהחלטה שנוסחה בחריפות יחסית ושקובעת כי המשטרה צריכה להביא את העד הרלוונטי לדיון, שאמור היה להתקיים ביום רביעי האחרון. הפעם הודיע העד שלא יוכל להגיע כי אביו מת, והדיון נדחה.
קראו את הכתבה הקודמת על גדוד הסיור המשפחתי
לופ בלתי אפשרי
לפני כשלושה שבועות קיבל מורד סואעד הודעה כי השעייתו מהצבא תמה, והוא הוחזר ליחידתו. השעיית האח השני, רשיד, עדיין בתוקף. צה"ל התבקש על ידי "המוסף לשבת" להגיב לשאלות הבאות: האם הועמדה לאחים הגנה מטעם הסנגוריה הצבאית; האם ראוי שהם יושעו עד תום ההליכים בפרקליטות, גם אם אלה יימשכו עוד שנים; ומה התייחסות הצבא למסר שמקבל מהפרשה המגזר הבדואי, שבניו ממעטים להתגייס לצה"ל.
בתגובה נמסר: "לכל נאשם שעניינו מתנהל בבית דין צבאי, זכות לייצוג מהסנגוריה הצבאית, אם הוא מעוניין בכך. ההחלטות בדבר הגשת כתב אישום נתונות לפרקליטות מחוז חיפה. כנגד אחד האחים, סרן רשיד סואעד, הוגש כתב אישום לבית הדין הצבאי בגין זיוף מסמך והצגתו לרשויות הצבא. משפטו עדיין מתנהל, והטענות שיעלה להגנתו ייבחנו על ידי בית הדין".
דובר פרקליטות מחוז חיפה מסר: "התיק הינו רחב היקף. הוא נבחן במחוז, והוחלט על עריכת שימוע. במהלך השימוע הועלו מספר טענות המצריכות בדיקה נוספת. משכך, התיק יועבר בימים הקרובים להשלמת חקירה". השימוע, על פי פרקליטות חיפה, התקיים לפני "חודשיים־שלושה".
"הייתה פגישה באמצע יולי", אומרת עו"ד אולמן. "לא לפני שלושה חודשים ולא לפני חודשיים: לפני חצי שנה. וגם אם לשיטתם של אנשי הפרקליטות זה היה שימוע, מדוע לא התקבלו החלטות מאז? מדוע הפרקליטות הודיעה לי שהיא לא מטפלת בתיק עד גמר חקירת פרשת הזיוף? ואם לטענתם יש צורך בהשלמת חקירה – טענה העומדת בסתירה לעמדה שהם מחכים לגמר הטיפול בתיק השני – למה רק עכשיו הם מתכוונים להעביר את התיק להשלמות?"
בהתייחס לסחבת, נמסר מהפרקליטות ש"הטיפול בתיק מתנהל בפרק זמן סביר". לשאלה מה פשר הזיקה שנוצרה בין שני התיקים, השונים לגמרי זה מזה, סירבו בפרקליטות להגיב. "לא ברור לי איך ולמה קשרה הפרקליטות בין שני האירועים", אומרת עו"ד אולמן, "מה גם שפרשת הזיוף התפוצצה חצי שנה אחרי האירוע עצמו, ובאותה חצי שנה הפרקליטות לא עשתה דבר".
המשטרה התבקשה להתייחס לסירוב לטפל בתלונת המשפחה נגד עו"ד עאבד והמתווך עבד, החשודים בזיוף המסמך, ולסירובים לנמק את ההחלטה לסגור את התיק נגדם. "הפנייה התקבלה, והיא נבחנת", נמסר בתגובה. "מטבע הדברים, איננו נוהגים להשיב לפניות הנשלחות לגורמים במשטרה באמצעות התקשורת. ככלל, החלטות בתיקי חקירה מתקבלות על ידי הגורמים המוסמכים לכך משיקולים ענייניים ומקצועיים". המשטרה לא השיבה לשאלה מדוע היא נמנעה מלהשיב לפניותיו של עו"ד צפורי בנושא, אף שהוא לא שייך לתקשורת.
"יש הרבה שמועות בפרשה הזו", אומר קצין משטרה בכיר, "ומה שברור הוא שהתנהלות המשטרה מעוררת תמיהה גדולה ומעלה חשד לשיקולים זרים. כך גם התנהלות הפרקליטות. אני לא יכול לקבוע אם האחים אשמים או חפים מפשע, אבל ברור שהם זכאים להליך תקין, ראוי ובפרק זמן סביר כמו כל אזרח אחר במדינה".
"הימשכות ההליכים בפרקליטות חיפה היא תופעה איומה שאין לי דרך להתמודד איתה", אומרת עו"ד אולמן. "אני לא מצליחה להבין מדוע לא נעשה לאחים שימוע עד היום, ולמה לא התקבלה החלטה אם להעמיד אותם לדין או לסגור את התיק. הסחבת בפרקליטות היא בלתי נסבלת, וזה לא מקרה יחיד. אני מייצגת הורים שטוענים שהתינוק שלהם טולטל על ידי מטפלת, והפרקליטות לא מחליטה בעניין כבר יותר משנה. אני מטפלת בתיק אונס קשה במיוחד שבו אם טוענת שהילדים נאנסו על ידי אביהם, ועד היום, שנה וחצי אחרי, הפרקליטות לא מחליטה. הכניסו את משפחת סואעד ללופ בלתי אפשרי".
ועכשיו יש בדואים בגליל שאומרים: "אתם רואים, ככה זה היהודים. משתמשים וזורקים. הבדואי עשה את שלו, הבדואי יכול כבר ללכת". ¿
