שיק או שוק
שוק אלנבי־רוטשילד מסתמן כהצלחה, אבל מבחינה קולינרית הוא נטול כל חדשנות או בשורה. עד שמגיעים למסעדת הראמן החדשה | יקיר אלקריב
כמו שוקי האיכרים של מיכל אנסקי בנמל תל־אביב וברמת החייל (שכבר זכו בצדק לכינוי "שוקי היקרים"), גם שוק אלנבי־רוטשילד החדש הוא כמעט הכל - חוץ משוק. למעשה, מדובר במעין שדרה פנימית מקורה, מהסוג שנקרא פעם פסאז', שלאורכו מרוכזים עסקי מזון שונים שנבחרו כדי ליצור תמהיל שיענה על כל הצרכים. כך שמדובר יותר בסוג של מעדנייה או תפנוקייה. גם מיקומו מעט מתעתע. מצד אחד, הוא שוכן בתוככי קומת הקרקע של "מגדל מאייר", אחד ממגדלי המגורים המפוארים והיקרים בישראל, שדירות בו נמכרות בעשרות מיליוני שקלים. מצד שני, הכניסה אליו היא דרך רחוב אלנבי – אחד הרחובות המוזנחים ביותר בדרום תל־אביב, שדבר בו אינו מעיד על תפארת עברו.
אחד הדוכנים הבודדים שמתיימרים להגיש משהו חדש לגמרי הוא פליאו גריל בר. כאן מוצע לסועד, אם הבנתי נכון, מזון פליאוליתי. זאת אומרת, כמו זה שאכל האדם הקדמון, בתקופה הפליאוליתית, שקדמה למהפכה החקלאית. זו כמובן שטות מוחלטת, מפני שכל המחקרים מעידים שתזונתו של האדם הפליאוליתי, שהיה בתחילה בקושי לקט, התבססה בעיקר על איסוף פגרים וכרסום הבשר שנותר עליהם, כמו גם על שבירת עצמות הפגרים וצריכת השאריות של מח העצם. רק בשלהי התקופה הזאת, כשהאדם הפך מלקט לצייד, הוא החל ללכוד בעלי חיים ולצלות את בשרם על אש פתוחה.
ואילו כאן, כמעט בלי שום קשר לכל מה שתואר, מוגשות בסופו של דבר נקניקיות מסוגים שונים, הנצלות על משטח צלייה משומן. אנחנו ניסינו נקניקיית עוף עם סלט כרובית (37 שקל), נקניקיית עגל בלחמניית פרנה לבנה ורכה, שהוכנה עם גבינה והוגשה עם חרדל, כרוב ומלפפון חמוץ (37 שקל). הילדים קיבלו נקניקיות עגל על שיפודים (9 שקל). כך שאם מתעלמים מהמיתוג המוזר, מה שמתקבל בסופו של דבר הוא דוכן נקניקיות שגרתי ובינוני למדי, שבתפריט שלו מופיעים גם נתחי אנטרקוט, סלטים שונים ובירה מחבית (13 שקל). למה היה צריך לגייס את הפרהיסטוריה בכבודה ובעצמה כדי לקדם מכירות של נקניקיות ובירה? לממתגים פתרונים.
הפורנו של הבישול
עוד דוכן של מזון מהיר שנפתח כאן הוא צ'יפסי קינג, המציע שילובים שונים של בשרים מטוגנים המוגשים עם צ'יפס בקונוסים מקרטון. אנחנו בחרנו בקלמרי מטוגן עם צ'יפס (38 שקל) עם בירה מהחבית (14 שקל). טיגון הוא כידוע הפורנו של הבישול – קצת מגעיל, אבל תמיד עובד. אבל הקונוס שקיבלנו פה היה רחוק מאוד מלשכנע: הצ'יפס שמנוני ורכרוכי, הקלמרי מועטים, מצופים ומטוגנים ברישול והרוטב – סוג של מיונז מתובל – שגרתי ועייף. וזה לא שאי־אפשר אחרת: באנגליה וגם בהולנד אכלנו פיש אנד צ'יפס שהיו מושלמים מסוגם, למרות שהוגשו בנייר עיתון: הדג מצופה בבלילה טעימה, הצ'יפס בשרני והרטבים מגוונים ומעניינים.
דוכן מרשים נוסף, אם כי לא חדש, הוא של דלישס בר, שיש לו סניפים גם בשוק האיכרים בנמל תל־אביב ובשוק צפון. מדובר למעשה בכריכים המציעים שילובים שונים של בשר. למשל, כריך מפלצתי של המבורגר עם הקורנביף המעולה של המקום (55 שקל), או כריך הקורנביף עצמו. למעשה, אחרי סגירת מוסדות ותיקים כמו "רובן", הדלישס בר הוא המקום האחרון המשמר עדיין את מסורת הכריכים בסגנון המעדניות היהודיות או האיריות, שחלקן פועלות עדיין בניו־יורק.
הפטנט של מאסטר פיש, אחד הדוכנים היותר מעניינים שנפתחו בשוק החדש, הוא דגים המוגשים בכריכים. מבין האפשרויות השונות קרצו לנו במיוחד קציצות של קבב דגים מתובלות שהצטופפו בכריך יחד עם לאבנה, לימון כבוש, בצל מוחמץ ורוקט – שילוב מעולה שהלך מצוין עם בירה קרה מהחבית. אפשרויות אחרות הן דג בציפוי פולנטה עם סלט כרוב, דג על הפלנצ'ה עם רוטב לבחירה, בצל מוחמץ, עגבנייה וחסה, או סלמון בעישון קר עם גבינת שמנת וביצים מקושקשות. ומי שמתעקש בכל זאת לאכול את הדג שלו בצלחת יכול לקבל מהפלנצ'ה דגים כמו סלמון, מוסר, בורי או בס לצד פחמימות וירק. הדגים בכריכים עולים 49 שקל, ובצלחת – 55 שקל. יש גם סלט ירקות קצוץ עם דג בס בטחינה או גבינה בולגרית ב־49 שקל.
מסעדת מן טן טן, הנמצאת בקצה השוק, היא למעשה ראמן בר, המגיש שלושה סוגי ראמן: על בסיס ציר עוף, על בסיס ציר חזיר קלאסי ובגרסה צמחונית (48 שקל). אפשר להניח שהמקום נפתח אחרי ההצלחה של דוכן הראמן של אהרוני בשרונה מרקט, או מסעדת מיזאקי של יובל בן־נריה בשוק צפון. הראמן, שמקורו בכלל סיני, אבל רבים רואים בו את המאכל הלאומי של יפן, הוא מרק אטריות חיטה עם ירקות, ביצה רכה ובשר, שיכול להיות בקר, חזיר או עוף. העיקר במרק הראמן הוא הציר, שאותו מכינים בשעות ארוכות של בישול – במיוחד כשמדובר בציר החזיר, הנחשב לגרסה הקלאסית של המרק.
החידוש הגדול במן טן טן הוא באמת ההשקעה הרבה בציר, שמתבשל כאן במשך שעות והופך את המרק לאיכותי כל כך. המנות לא גדולות, אבל המרק מעולה מסוגו ומכיל את כל המרכיבים המקובלים, כולל גם כמה פרוסות של בשר חזיר שהתבשלו במרק עצמו. לא שהתחרות קשה כל כך, אבל נדמה לי שלא יהיה זה מוגזם לקבוע שזהו מרק הראמן האיכותי ביותר המוגש כרגע בישראל. מנה נוספת המוגשת כאן היא גיוזה, שהם כיסונים הממולאים בבשר: חלקן התחתון מטוגן וחלקן העליון מאודה, הבצק דק מאוד והמילוי רב טעמים.
"טוני וספה" זה לא
מכיוון שאף שוק אוכל לא יהיה שלם בלי לפחות דוכן אחד של אוכל איטלקי, נפתח כאן סניף של אוליברי, האיטלקייה מאבן גבירול שפתחה לאחרונה סניף גם במרכז שוסטר. בתפריט אפשר למצוא פסטות מסוגים שונים (39 שקל) כמו אלי־אוליו ירוקה, פסטת רחוב סיציליאנית, ניוקי רוזה, קרבונרה, אספרגוס שינקן, ניוקי ערמונים וכמהין, וגם פיצות שאפשר להרכיב במקום כמו שינקן עגבניות, תרד וגבינת עיזים, פיצה ארבע גבינות ועוד. ויש גם פסטה טרייה שאפשר לקחת הביתה ב־90 שקל לקילו.
אנחנו ניסינו רק את הפיצה (רגילה ופפרוני), שהייתה אמנם זולה (10 שקל למשולש בלי תוספות, 15 עם תוספות) אבל קטנה ומאכזבת מאוד, במיוחד בהתחשב בעובדה שכאן ממול ממש מעבר לכביש פועל סניף של "טוני וספה" שרבים, כולל עבדכם, רואים בה את הפיצה הטובה בעיר.
איפה: אלנבי 38 פינת שד' רוטשילד 36, תל־אביב. מתי: שבת עד רביעי מ־8 בבוקר עד 2 בלילה, חמישי ושישי מ־8 בבוקר עד 5 בבוקר למחרת
