בלי הוקוס פוקוס
"כדברא", ערוץ ניקלודיאון 15:40 (למנויי yes)
סדרת הילדים החדשה "כדברא" עוסקת בכישוף. גם היא בעצמה כמו נרקחה לפי הוראותיו של לחש עתיק: לוקחים קווצת שיער מ"הארי פוטר", קצה ציפורן מ"מכושפות" וחתיכת ריס מ"שר הטבעות" ומשליכים לתוך מדורה של מצודדים ומצודדות. לא הספקתם להגיד הוקוס פוקוס וקיבלתם יותר מ־200 אלף צפיות ביוטיוב לפרק הבכורה הכפול.
הנהירה הזאת מעידה כי קהל היעד לא מדקדק בהיבטים אחרים של מלאכת היצירה הטלוויזיונית. "כדברא", כמו רוב תעשיית התוכן לקטינים, מופקת לא פחות טוב מכל דרמה לבגירים, אבל התסריט והמשחק מבהירים בדיוק למי היא פונה.
הסדרה שיצרו מיכל קופר־קרן, סיון שיקנאג'י ועינת שחק מגוללת את סיפורן של זוג תאומות שהופרדו בלידתן. האחת, לילה (אביה מלכה), תמיד ידעה שהיא חלק משושלת ה"כדברות" — נשים בעלות כוחות קסם חיוביים — ורק חיכתה ליום הולדתה ה־16 כדי להתקבל רשמית למסדר. השנייה, קירקי (גילי איצקוביץ), נחשבה למתה (בקו עלילה שמזכיר את ילדי תימן החטופים), אך למעשה אומצה, התבגרה וביום הולדתה היא נתקפת חזיונות שרומזים לה על גורלה.
מי שמאיים על השתיים, על יתר הכדברות ועל האנושות כולה הם ה"גרומלים" הרשעים. אלה מיוצגים בצמד פרקי ההשקה על ידי דניאל מורשת, סופרסטאר במגזר הקטקטים שהחליט כי הגיעה השעה לשנות תדמית — הוא בן 23, כן? — וכעת הוא מתרגל בהצלחה חלקית למדי מבטים מקפיאי דם.
הצד היפה של "כדברא" הוא רצונן של היוצרות לצרוב בתודעה דמויות נשיות שאצלן הכישוף אינו בחזקת גורם שלילי, אלא להפך. לאורך ההיסטוריה נרדפו נשים עצמאיות וחזקות על ידי ממסד גברי מבוהל שצייר אותן כ"מכשפות". לכן עצם השימוש במילה "כדברא", להבדיל מ"מכשפה", הוא רעיון מקורי, חכם ובעל משמעות תרבותית.
אולם קשה להתרשם מהאופן שבו הסדרה מוציאה לפועל את הכוונות הטובות שלה. אף אחד לא מצפה לדיאלוגים מבריקים מדי או להופעות לפנתיאון, אבל תופעות הפאתוס לצד אפקטים מעט חובבניים עשויים לעורר התקפי צחוק בלתי נשלטים בקרב האוחזים והאוחזות בתעודת זהות. נדמה כי מרוב שהושם דגש על האספקט העל־טבעי, דווקא הטבעיות היא זו שהוזנחה לאנחות.
מאידך, ייתכן מאוד שאלו רק משקפי המזדקן שגורמות ל"כדברא" להיראות כך. ניסיתי לתהות עם עצמי בכנות: לו הייתי בתחילת גיל ההתבגרות, האם הייתי נשאב לתוך הסדרה? תכלס, מה זה משנה. העיקר שאני לא שם יותר.
בקטנה:
"הרגעים הכי טובים הם רגעים אמיתיים", קובע קולו החרוך של אביב אלוש בפרסומת החדשה לקפה טורקי עלית. אחר כך הוא נוקב בשמם של אנשים שפירסמו תמונות של עצמם אוחזים בכוס מהבילה. "הרגעים האלה הם רק שלכם", אומר הפרזנטור לפני שהמסך נכבש על ידי הסלוגן של הקמפיין, שנועד לעודד פעילות ברשתות החברתיות. מה "אמיתי" בתמונה שניתן לעבד באינספור פילטרים? ומה "רק שלכם" בפרסום חברה מסחרית? כמובן שכלום. זוהי אותה אשליית אינטימיות שגרמה להמונים לחפש בקבוקי קוקה־קולה עם שמותיהם. ככל שהזמנים יותר חסרי משמעות, כך מתגברים האקטים השיווקיים שינסו למלא את הוואקום. ובדיוק כמו שיש ביקוש למנהיגים ריקים מתוכן, כך יש מי שקונה את הבולשיט הזה.
לפנייה לכתב/ת 
