קריסת חברת הביטוח "הסנה" לפני כ־25 שנה הביאה לכך שמבוטחיה נאלצו לעבור לחברות אחרות, דבר שגרם לחלקם לבעיות שנמשכות עד היום. פסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בתל־אביב על ידי השופט גיא הימן נגד חברת הביטוח מנורה מבטחים חושף מקרה שכזה, שעלול להיות מנת חלקם של מבוטחים נוספים שרכשו ביטוח מנהלים בחברת "הסנה" ולאחר מכן הועברו לחברות אחרות.

בשנת 1970, בשעה שהועסקה באחת מחברות התעופה הבינלאומיות, בוטחה ר' (השם המלא שמור במערכת) בביטוח מנהלים של "הסנה". אחרי קריסת החברה, הביטוח של ר' הועבר לניהולה של מנורה עד לפרישתה לפנסיה בשנת 1998 אז ביקשה להקפיא את הפוליסה.

בשנת 2005 פנתה ר' לחברת "פוליסי צ'ק" כדי לבחון את מצב הפוליסה שלה וגילתה כי קיים חוסר של מעל 40,000 שקל בחשבונה. אחרי פנייה למנורה הושבו לר' הכספים החסרים.

אלא שבכך לא נגמרו תלאותיה. לאחר השבת הכספים ביקשה ר' לקבל גמלה חודשית של 4,000 שקל מהחיסכון. אחרי תחילת קבלת הגמלה ממנורה גילתה ר' כי מהסכומים שמשולמים לה מנכה מנורה מס – בניגוד לפוליסה שרכשה. גם כאן, אחרי פנייה לחברה הוחזר הכסף שנוכה. בסוף 2014, כאשר ביקשה לבצע פדיון חלקי של הכסף, התברר לר' כי קוזז מהפדיון מס רווחי הון וזאת למרות שמדובר בפוליסה מבטיחת תשואה שלא חל עליה מס רווחי הון. בעקבות כך פנתה ר' פעם נוספת לחברת פוליסי צ'ק של ארז דיין ושם סייעו לה לקבל את המס שקוזז בחזרה.

בשנה שעברה ביקשה ר' למשוך את כל הכספים שנותרו בבעלותה אך אז גילתה שוב כי קוזז מס מהסכום שנצבר בחשבונה, כשלפי בדיקת פוליסי צ'ק הסכום ששילמה ללא צורך עמד על 52 אלף שקל. כאן שינתה מנורה גישה וטענה כי ר' ביקשה לשנות את מסלול הפוליסה שבה הייתה ממבטיחת תשואה למשתתפת ברווחים, שחייבת בתשלום מס על רווחי הון.

ר' פנתה לעורך דין אורי בוים שהגיש תביעה בשמה נגד מנורה כשהטענה הייתה כי למכתב הבקשה לשינוי, שנועד לפוליסה אחרת שבבעלותה, נוסף אישור לשינוי בכתב יד שאינו כתב ידה של ר' עצמה.

פסיקת השופט הימן קבעה כי ר' אכן לא ביקשה לשנות את תנאי הפוליסה, ולפיכך על מנורה להשיב לה את הסכומים החסרים.