כאב עו"ש

זה היה הטוב שבזמנים, זה היה הרע שבזמנים, ובכל מקרה זה היה עוד זמן שבו - אחרי שחשבתי שגמרתי עם כל הזמנים שבהם נדרשתי להוציא סכומי כסף חורכי־כיס על התחביב היחיד שמעולם לא עבר לי: מוזיקה - שוב הגיעה דרישת תשלום מהגיהינום.

מבול המופעים שהמטירו אמרגני ישראל על האדמה המקומית הצחיחה, לקראת הקיץ הקרוב, עוד יעניק לחודש החולף את הכינוי "פברואר השחור" - לפחות ככל שחשבונות עו"ש יידעו לספר - וייצוק רלוונטיות חדשה לכותרת אלבום הבכורה המופתי של 'טירז פור פירז': The Hurting.

על מנת לאפשר את נוכחותי הבלתי נמנעת במופעם של האחרונים כמו גם בהופעות של הפיקסיז, ניק קייב ורדיוהד, תידרש, בממוצע (מחיר זוגי, כולל בייביסיטר, הסעות, בירה ונקניקייה) לפחות אלפייה לכל גיחה. זה אומר שהקיץ הלוהט ביותר שידעה ישראל כמעצמת הופעות אזורית, חופר כעת מנהרה תת־קרקעית מתחת לחשבון הבנק הפרטי שלי.

בואו נשים דברים בפרופורציה: 4,000 שקלים לכאן או לשם - ולמעשה לשם ולשם ולשם - לא יובילו אותי לכינוס נכסים, אבל כאשר הם מגיעים במרוכז ותובעים להיאסף במהלך רצף של ימים ספורים בפברואר תחת איום הלא־יישארו־לך־כרטיסים - יתקשה השכיר הממוצע שלא להבחין בקולות חרחור העולים מכיוון העו"ש. גם שלי נאנק, וכשהצצתי לכיוונו ולחשתי: "הכל שם בסדר?" הוא תפס אותי לשיחה. מתברר שהוא התאכזב לגלות שאני שוב מוציא את מיטב כספי על הדברים הלא נכונים מבחינתו. כמי שכילה את דמי הכיס הראשונים בחייו על תקליטים, ואת הכסף הראשון, השני וגם המאה בחייו על דיסקים, אפשר לומר שבמהלך כמה עשרות שנים שימשתי כאווזה מטילה עבור תעשיית המוזיקה העולמית. השחרור התחיל כמרד אלים בסיוע נאפסטר והסתיים בהסדר שלום מוכר על ידי כל הצדדים, שבמסגרתו אני מפריש עשרה דולר בחודש לאפל מיוזיק ותעזבו אותי במנוחה.

זה אמור היה להיות סופו של העידן הנצלני, אבל תסמכו על תעשיית המוזיקה שלא תוותר על השלל, והקופות פשוט הועתקו ממיקומן הישן בפתח חנות הדיסקים למיקום מועדף בפתחי האצטדיונים. את הכסף הם עדיין גובים ממני, רק במרוכז. ופברואר 2017 הוקדש, לפחות בישראל, למבצע גבייה רחב היקף.

שילמתי, כמובן. משורה באורקסטרה ישחרר רק המוות של אחד מחברי הלהקה. ובכל זאת; האם אין דרך לפזר את גשמי הברכה המיובאים לאורך כל השנה? החורף הישראלי, בואו נודה, הוא זמן לא פחות טוב להופעות. אקלימית אנחנו רחוקים מלהיות קייב, ואין לכם אמן בינלאומי שלא יחתום על הופעה גם במזג האוויר המתון שמספק מה שמכונה כאן חורף. כך שההתכווננות האוטומטית של האמרגנים לאזור יולי־אוגוסט יכולה בהחלט להפוך לכלל־שנתית, באופן שיאפשר לנו לחבוש את פצעי העו"ש בין מכה למכה.

כרגע נניח לו לחרחר. רק קיפ דאם קאמינג.