דיפאק צ'ופרה הוא האדם הכי רגוע בעולם. אי־אפשר להיות יותר רגוע ממנו ועדיין לנשום. צריך לקרות משהו קיצוני במיוחד כדי לגרום לדופק שלו להתגבר בשתיים־שלוש פעימות בדקה. הפעם האחרונה הייתה לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר שעבר. המהגר מהודו, שהפך לאייקון אמריקאי ולאחד מהוגי הדעות הרוחניים החשובים בעולם, הביט בעתיד המתרגש ובא על האמריקאים ואפילו הקומבינציה של יוגה ומדיטציה התקשתה להשקיט את הווריד המתנפח במצח. שבועיים לפני הבחירות אמר צ'ופרה למגיש הטוק־שואו הלילי, קונאן או'בריאן, כי הבעיה העיקרית של דונלד טראמפ היא שהצ'אקרה הראשונה שלו סתומה, מה שגורם לו לחשוב עם איבר המין. שום דבר שקרה מאז לא גרם לו לשנות את דעתו. להפך.
"הוא כמו ילד קטן", אומר עכשיו צ'ופרה, "אין לו שום יכולת להציע תקווה וחמלה. הוא אדם מאוד לא יציב, לא צריך להיות מומחה גדול כדי לזהות את זה. כל ההתנהגות שלו נובעת מהיחסים עם אביו. המצב הפנימי של אדם תמיד מתבטא בהתנהלות החיצונית שלו, ובטראמפ יש כל הזמן עוינות וטינה, בושה והערכה עצמית מאוד נמוכה".
איך אתה, כמהגר, מרגיש עכשיו? זה הרי לא היה אמור לקרות באמריקה.
"מדינות עוברות תקופות של פסיכוזה לאומית. אני לא משווה ישירות, אבל היטלר לא היה יכול לעשות את מה שהוא רצה בלי שהמדינה תלך אחריו ללא היסוס. אז ארה"ב עוברת עכשיו פסיכוזה דומה וזו באמת תקופה מאוד רעה. צריך לזכור שתמיד היו כאן אנשים מלאים בפחד, גזענות ודעות קדומות, הם פשוט מצאו עכשיו מישהו שנתן להם רשות וחופש להוציא את זה. טראמפ הוא הצל הקולקטיבי של אמריקה, החלק בתוכנו שאנחנו מתביישים בו. יש גזען ושונא בתוך כל אדם, וטראמפ הוא פשוט הקצנה של כולנו. חברה בדרך כלל מוצאת דרך לתקן את עצמה, אבל לפעמים זה עולה בהרבה סבל".
איך מתמודדים עם זה ברמה המיידית?
"צריך להפוך את טראמפ ללא רלוונטי. אנשים חייבים למצוא את המכנה המשותף האנושי שלהם ולהפוך אותו למוקצה. חושך לא יכול לנצח חושך, רק אור יכול לנצח את החושך, זה לא משהו שאני המצאתי".
אז אתה עדיין במתח.
"לא, אין טעם. אני לא יכול לתת לטראמפ להיכנס למרחב שלי. אני יודע איך לקחת צעד אחורה במצבים כאלה ולהתנתק מזה".
יש לך ימים רעים?
"לא ממש. אני מתחיל את הבוקר מתוך מודעות מוחלטת שאעביר את היום בגוף אנרגטי, במוח צלול, עם אהבה וחמלה. זה משהו שאפשר לשלוט בו".
ואם אבשר לך בשורות מאוד רעות עכשיו?
"אעצור לרגע ואשאל את עצמי מה יכול לשנות את המצב. אם יש משהו שאני יכול לעשות, אעשה. אבל אם אתה לא יכול לשנות סיטואציה, למה להוסיף דרמה. אני יכול למנוע כניסת מתח לחיים שלי. זו לא פנטזיה ולא איזה קסם, כל אחד יכול לעשות את זה. רק צריך לשנות את החיים קצת".
אנחנו שבויים
דיפאק צ'ופרה יושב מאחורי השולחן הקטנטן במשרד הקטנטן שלו, וקשה להאמין שמדובר במי שמגזין "טיים" בחר לאחד מ־100 האייקונים של המאה ה־20. המרכז הרוחני שלו לא נמצא בהודו או בקוסטה־ריקה, אלא בתוך חנות מעצבים יקרה מאוד במידטאון מנהטן, כי צ'ופרה הוא לא הגורו השכונתי הרגיל שלכם. הוא מותג, אדם שהקדים את זמנו הרוחני והשיג לעצמו אושר של ממש ועושר אמיתי לא פחות. הוא סלבריטאי, אורח קבוע בתוכניות טלוויזיה רציניות יותר ופחות, והוא רגוע באופן, איך נאמר, מעצבן.
כל זה התחיל אחרת לגמרי. צ'ופרה, 70, נולד בהודו למשפחת רופאים קונבנציונלית לחלוטין. הוא למד רפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה, ואת המבחן לקבלת הרישיון מאיגוד הרופאים האמריקאי עבר בסרי־לנקה בסוף שנות ה־60, כי הודו אסרה אז על הרופאים שלה לעבור את המבחן, מתוך כוונה לעצור בריחת מוחות לארה"ב. ב־1970 הוא הגיע לאמריקה. העלייה המטאורית שלו הפכה אותו במהירות לראש צוות בבית חולים יוקרתי בבוסטון, אבל הוא לא היה מאושר.
"התחלתי לפגוש מטופלים וגיליתי שהעולם האקדמי, שהיה מאוד מרגש מבחינתי, הוא גם לא רלוונטי", הוא אומר. "מילאתי מרשמים כל היום, משככי כאבים, כדורי שינה ואנטיביוטיקה. התחלתי להרגיש כמו סוחר סמים ברישיון. לרפואה יש אולי את כל התשובות, אבל אין לה את הטכנולוגיה לגרום לאנשים לרצות להשתנות. פשוט לא נהניתי ממה שעשיתי".
עד אמצע שנות ה־80, צ'ופרה היה סקפטי כמו כל אינטלקטואל. ב־1985 פגש במקרה את מהרישי, ממציא המדיטציה הטרנסצנדנטלית וכמובן, הגורו המיתולוגי שהביטלס אהבו לאהוב, שהזמין אותו לשיחה. צ'ופרה הלך מתוך נימוס, אבל כשיצא משם היה אדם אחר. הוא עדיין עבד בבית החולים בבוסטון, רק שעכשיו הקולגות החלו להסתכל עליו כאילו ירד מהפסים. "חלק נראו כמעט נבוכים להכיר אותי, אבל כבר לא היה לי אכפת. ראיתי שאני מצליח לעזור לאנשים לרדת במשקל או להפסיק לעשן, ופתאום הם הרגישו טוב יותר. היו מגיעים מטופלים שלקחו עשר תרופות, חמש מהן לטיפול בתופעות הלוואי של חמש האחרות, והייתי פשוט מדבר איתם. ראיתי ששינויים לא גדולים באורח החיים יכולים לעשות שינויים קיצוניים במצב הגוף, כולל שינויים דרמטיים אפילו במחלות קשות. זה היה פשוט מדהים".
צ'ופרה התפטר מבית החולים והלך בעקבות מהרישי. מאוחר יותר הקים מרכז רוחני משל עצמו, ויותר לא הביט לאחור. "הרפואה המערבית מיושנת מאוד", הוא אומר. "הכל מכני, תרופות כימיות וניתוחים. שני אנשים עם אותה בעיה הולכים לאותו רופא ומקבלים את אותו הטיפול. אחד נשאר בחיים ואחד מת. למה? הביולוגיה האנושית תלויה ברגשות לפני הכל. אנחנו חושבים שהעולם מורכב מחפצים ושאנחנו בעצם מכונה פיזית שמתוכנתת לחשוב, כשלמעשה זה בדיוק ההפך".
אז מה קובע את המצב הפיזי?
"לחץ ומתח, תזונה, פעילות גופנית, איכות שינה, יחסים חברתיים. רופאים לא שואלים את המטופלים שלהם על זה, הם מיד רושמים תרופה. פגשתי חולים מאוד מדוכדכים כי אף אחד לא הקשיב למה שבאמת כואב להם. מטופלים הגיעו אליי עם סיפורים מהחיים וגיליתי שאלה הדברים שהביאו למצב הפיזי שלהם, לא להפך. לפני 30 שנה קראו לזה אינטואיציה, אבל היום זה לגמרי מדע. אם אבשר לך חדשות רעות עכשיו, לחץ הדם שלך והדופק יעלו מיידית. אם בעוד שתי דקות אגיד, 'לא, לא, זו הייתה טעות', מיד תרגישי יותר טוב, תהיי אדם אחר. חוץ מלעכל אוכל, אנחנו מעכלים חוויות. יותר מזה, אנחנו מעכלים את הדרך שבה אנחנו מפרשים את החוויות האלה".
אתה אומר שאני לא צריכה יותר ללכת לרופא ולקחת אנטיביוטיקה?
"יש דברים שאנחנו יודעים היום ולא ידענו אפילו לפני 15 שנה. רק חמישה אחוזים מהמחלות הן בלתי נמנעות בגלל מוטציה של גנים. אם למישהי יש את גן ה־BRCA, יש סבירות גבוהה מאוד שהיא תחלה בסרטן השד. אנחנו יודעים את זה ויודעים מהו הטיפול המונע. אבל זה רק חמישה אחוזים. כל יתר המחלות הן אופציונליות, הן נמנעות, זה לא מובן מאליו שתחלי בהן. מה שאומר שתזונה נכונה, שינה, תנועה, יוגה, מדיטציה, יחסים חברתיים, סיפוק מהעבודה וביטחון קהילתי יכולים למנוע 90 אחוז מהמחלות".
לי יש מיגרנות, אני לוקחת כדור מצוין שמחסל אותן בתוך כמה דקות.
"אם הכדור עוזר לך בלי להזיק, יופי. אבל יש דרכים למנוע מיגרנה מבלי להכניס לגוף חומרים שהוא לא צריך. אנחנו חברה שחושבת שאפשר לרפא כל דבר באמצעות גלולה. גוף האדם הוא כמו בית מרקחת, הוא מייצר תרופה מושלמת, במינון המדויק ובלי תופעות לוואי. הכל נמצא בדנ"א. אם אין לך טעות גנטית, הגוף יודע לקבוע לעצמו רגולציות".
אז למה אנחנו עושים את זה לעצמנו?
"כי אנחנו שבויים בתנאים חברתיים. ב־80 אחוז מהמקרים לתרופות יש השפעה מאוד שולית, כלומר הן לא באמת משנות. אבל באמריקה תעשיית התרופות היא ענקית. יש 28 לוביסטים על כל חבר קונגרס, ולרופאים קל מאוד לרשום תרופה".
אבל אם לתרופה אין באמת השפעה, למה אני מרגישה יותר טוב אחרי שלקחתי אותה?
"כי המוח מקבל מסר שלפיו את אמורה להרגיש טוב עכשיו. לאמונה אמיתית שאת הורגת את הכאב יש עוצמה אדירה. למה אנשים שלוקחים כדורי שינה באופן קבוע מגלים שבשלב מסוים זה כבר לא עובד? מה השתנה? זה הרי בדיוק אותו כדור".
אם כך, אפשר גם להאט הזדקנות?
"כן, גם פיזית וגם פסיכולוגית. הגוף יכול לעשות את זה אם ניתן לו".
אז אתה לא נוגע בתרופות?
"לא".
התנאים שאתה מציב הם אידיאליים. אבל בעולם המערבי קצת קשה להחליט לישון שמונה שעות בלילה ולעבוד רק בעבודה שאנחנו אוהבים.
"זו עדיין בחירה, אפילו במערב. נכון שרק 20 אחוז מהאנשים בעולם אוהבים את העבודה שלהם, ויש פה גם אחריות על המעסיקים. אני מייעץ להרבה תאגידים, והם מבינים יותר ויותר שמי שבא שמח לעבודה, גם עובד הרבה יותר טוב. אנחנו יכולים לשנות את זה בכל מקום, בוול־סטריט, בגוגל או בחנות הכי קטנה".
נחש מי בא לסעוד
הימים שבהם היה אופנתי לצחוק על הממבו־ג'מבו הרוחני עברו מזמן. מחקר של אוניברסיטת הרווארד שנערך ב־2015 העלה כי יותר מ־40 אחוז מהאמריקאים עוסקים בסוגים כאלה ואחרים של פעילות רוחנית, כדרך טבעית לשפר את הבריאות ולהפחית מתח. "יש אנשים שמסתובבים עם הידיעה שהם חולים כי זה מה שבדיקה כלשהי שעברו אמרה להם, אבל בהרבה מקרים הם יותר בריאים מרוב החברים שלהם", אומר צ'ופרה. "כשאת מקבלת את כל מה שאומרים לך, זו נבואה שמגשימה את עצמה. זו היפנוזה חברתית, מלכודת, ואנשים שלא מצליחים לצאת ממנה חושבים שאנחנו קצת לא נורמליים".
צ'ופרה נוסע בלי הפסקה ברחבי העולם, ובשבוע הבא יעלה על מטוס לישראל ויגיע להופעה בהיכל מנורה מבטחים בתל־אביב, ביום ראשון, 5 במארס. בביקור, שאותו יזם דורון ליבשטיין, יו"ר Mentor Channel, שהפך בשנים האחרונות למנטור עסקי מצליח — ידבר צ'ופרה על מה שהוא הכי אוהב: התפיסה האדג'ית שלו שקושרת מדע וטכנולוגיה עם רוח. הוא עובד עם היי־טקיסטים ומפתח אפליקציות שמטרתן לזהות מתי האדם מתוח ולתת לו עצות להורדת לחץ הדם. עשרות שנים אחרי שיצא בפעם האחרונה מבית חולים קונבנציונלי, מתברר כי צ'ופרה לא רק שלא עזב את העולם הטכנולוגי — הוא לקח אותו איתו לעולם הרוחני ויצר מזה תעשייה של 80 מיליון דולר.
יש שיגידו שעירוב טכנולוגיה פוגע בטוהר הרוחני.
"זו תפיסה מאוד מיושנת. גם ברוחניות יש רעיונות שעבר זמנם. יש אנשים שחושבים שרוחניות אומרת שהכל צריך להיות בחינם. למה? את יכולה לקנות חלב בחינם? אז למה שמשהו שגורם לך להרגיש יותר טוב יהיה בחינם? אני חושב שבקרוב כל התפיסה הזו תשתנה. אם כולם ישתמשו בטכנולוגיה שמפחיתה מתח, אז כולם יהיו פחות מתוחים. ישראל היא מקום מושלם בשביל זה. יש בה כמובן רוחניות רבה, במיוחד בירושלים, והיא גם מרכז טכנולוגי מהטובים בעולם".
מה היית אומר לאנשים בישראל, שחיים במתח 24 שעות ביממה?
"ישראלים ופלסטינים צריכים למצוא רעיון חדש ויצירתי וזה לא יכול לבוא מהמחזור הנוכחי של מנהיגים בשני הצדדים. רק אנשים צעירים יוכלו לשנות את מה שקורה. צריך למצוא דברים משותפים לאנשים — אמנות, מוזיקה, אוכל, ספורט, והמוטיבציה של כולם צריכה להיות שגשוג כלכלי. צדק כלכלי מביא לצדק חברתי, כי הרי בסופו של דבר, לכל האנשים יש את אותם צרכים והיתר הוא אשמת אידיאולוגים תאבי כוח. ברגע שאנשים עובדים יחד למען קידום צדק כלכלי, עם הזמן הם מפסיקים לראות את הדברים שלכאורה מפרידים ביניהם. זה ייעלם. לאט, אבל ייעלם. הרי הדנ"א של מוסלמים ויהודים זהה. יש דרכים להגיע לחזון משותף על בסיס קשר רגשי ורוחני".
אתה עדיין חושב שהעולם נע בכיוון הנכון?
"באופן כללי, כן. אפילו עכשיו, עם כל תחושת הכאוס, זו הזדמנות מצוינת להשתנות. למדתי שיש יסודות מאוד פשוטים לפתרון כל קונפליקט: לדבר בכבוד, לזהות שיש פחד בכל הצדדים, לגלות אמפתיה וחמלה, לא להשמיץ ולהימנע מסטריאוטיפים. להסכים מראש שלא מביאים אידיאולוגיה ודת לשיחה, לבקש סליחה ולהיות מוכן לסלוח. לא לנסות להשפיל את הצד השני אם הוא טועה, כי הוא אף פעם לא יסלח לך. אם אני יכול להביא שני אנשים לחדר כשהם מסכימים על התנאים האלה, אני יכול לפתור כל קונפליקט בארוחת ערב".
זה נשמע כל כך פשוט, ממש מעליב שזה לא קורה.
"בני האדם כל כך תמימים ופתיים, שאין שום בעיה להפחיד אותם ולעשות להם הפרד ומשול. זה עובר כמובן בכל הדורות, ולפעמים זה חזק במיוחד, כמו עכשיו באמריקה. מיליונים פה נפלו למלכודת הזו. בסופו של דבר כולם חושבים שהם קורבן של אי־צדק, אז צריך להכיר בזה, שלהתווכח מי קורבן יותר גדול לא יפתור כלום".
ארבע לפנות בוקר
צ'ופרה פירסם עד כה 80 ספרים שמכרו יותר מ־50 מיליון עותקים. ספרו "ההצלחה בשבעה חוקים רוחניים" היה 72 שבועות ברשימת רבי־המכר של ה"ניו יורק טיימס". יש לו שלושה מיליון עוקבים בטוויטר, רשימת הלקוחות שלו כוללת בין היתר את אופרה ווינפרי ומדונה, ועל הקיר במשרד יש הרבה תמונות משפחתיות, צילום משותף עם ברק אובמה ותמונה אחת מקסימה עם מייקל ג'קסון, שהיה חבר טוב מאוד, ושצ'ופרה אבל על לכתו עד היום. "מותו כאב לי מאוד גם כי הייתי קרוב אליו וגם כי הוא מת בדיוק בגלל הדבר שאני מנסה להזהיר מפניו, שימוש מופרז בתרופות בלי צורך. אהבתי אותו ואני מתגעגע אליו. החברה לא הבינה את מייקל ג'קסון, הוא היה מאוד־מאוד עדין ושביר".
צ'ופרה מתעורר בארבע לפנות בוקר ובשבע הוא כבר אחרי מדיטציה ויוגה, מוכן ליום חדש. הוא אוכל סלט גדול בצהריים, דגים וירקות בשש בערב, ובעשר הוא במיטה. הוא עדיין עוסק במחקר, ממשיך לכתוב ספרים בקצב מהיר ומרצה באוניברסיטת קולומביה. הוא מחלק את זמנו בין סן־דייגו לניו־יורק, לא רואה טלוויזיה אם הוא לא חייב, ולא עושה סיפור גדול מעצמו או מהמעמד שלו. "מי שמתייחס אליי כאל סלב, זה עניין שלו. אשתי והילדים לא מרגישים ככה וגם אני לא, וזה מה שחשוב".
כן, אבל לימדת את מדונה ואופרה ווינפרי לעשות מדיטציה.
"בשבילי אלה בני אדם רגילים. אני מבין שזה מושך את כל תשומת הלב, אבל אני לא נותן לזה להשפיע עליי. סתם מתח מיותר".
הכסף שינה אותך?
"אני חושב שלא. אני לא מחובר לכסף, יש לו משמעות רק כאמצעי לעשות טוב. אני מחזיק 30 אלף דולר בבנק. אני לא צריך משרד יותר גדול, וגם אם היה לי יותר כסף, לא הייתי משנה את מה שאני אוכל ולא הייתי מחליף את המיטה שלי". •
