עו"ד סרבן גט הושעה ל־3 חודשים מהלשכה
הפר צו של בית דין רבני, שאסר עליו לעסוק במקצוע עד מתן הגט • ביהמ"ש השעה את העו"ד לבקשת הלשכה
עורך דין שסירב לתת גט לרעייתו הושעה ממקצועו ל־3 חודשים לאחר שהפר את צו ביה"ד הרבני, שאסר עליו לעסוק בעריכת דין כל עוד לא ייתן את הגט. הסיבה להשעיה – קובלנה שהוגשה נגדו בעקבות הפרת הצו.
המשמעות: מהמקרה הזה אפשר ללמוד כי אם ביה"ד הרבני מחליט להשעות עו"ד בשל סירוב מתן גט, לשכת עוה"ד תתמוך בסנקציה ותפעל אם עורכי דין לא יקיימו את צו ביה"ד הרבני. עם זאת, השעייתו מהלשכה לא נובעת מכך שלא נתן גט לאשתו, אלא מכך שהפר את צו ביה"ד הרבני.
הפרשה החלה כשעו"ד סירב לתת גט לאשתו, וביה"ד הרבני הוציא נגדו צו הגבלה שאסר עליו לעסוק במקצועו כל עוד לא ייתן גט לאשתו. למרות זאת, בניגוד לצו, הוא הופיע בבית משפט וייצג לקוח. בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עוה"ד הרשיע אותו על פי הודאתו כי ייצג לקוח בניגוד לצו. עם זאת, בית הדין קבע כי התוצאה תהיה הרשעת עו"ד ללא הטלת עונש. ועדת האתיקה הארצית של הלשכה הגישה ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי ודרשה עונש חמור יותר. לאחר שלא קיבלה את מבוקשה עירערה באמצעות עו"ד דקלה קליין־יונה לביהמ"ש המחוזי בירושלים.
ועדת האתיקה של הלשכה טענה כי יש להרשיע עו"ד בעבירה משמעתית אם הוא עובד כעו"ד לאחר צו שיפוטי של ביה"ד הרבני האוסר עליו לעסוק בתחומו עד שייתן את הגט.
ביהמ"ש המחוזי קבע כי ביה"ד היה מוסמך להשעות את העו"ד ללא צורך בחקיקה מקבילה בחוק לשכת עוה"ד. עוד נקבע בפסק הדין כי מאחר שהעו"ד כבר נתן גט לאשתו (לאחר שהיה במאסר) ופתח דף חדש בחייו, הגיעו הצדדים למסקנה כי עדיף להסדיר את העניין בהסכמה, שעיקריה הם השעיה לתקופה שבה עבד העו"ד בפועל למרות צו ביה"ד הרבני (לדבריו, נודע לו עליו רק כחודש לאחר נתינתו).
השופט משה דרור כתב בפסק הדין: "מאחר שמדובר במקרה ראשון, לא ראיתי הצדקה להעניש את העו"ד בכל חומרת הדין, מכך שגם הפר צו בית הדין וגם עיגן את אשתו, ובמיוחד כאשר הגט ניתן והעו"ד פתח דף חדש". לפיכך הורשע העו"ד בעבירות שיוחסו לו בקובלנה: פגיעה בכבוד המקצוע עריכת דין, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין והפרת חובת הנאמנות ללקוח, והוטלה עליו השעיה של 3 חודשים מעריכת דין.