כסף וחלומות

ביום ראשון בבוקר אפשר לראות כאן את פרנסיס פורד קופולה לוגם אספרסו בנינוחות, מפטם את המקטרת שלו ומביט בעניין בעוברים ושבים. הוא יושב ליד שולחן קטן על המדרכה של קפה טרייסט – מוסד מיתולוגי שתערובת הקפה שלו נחשבת לטובה ביותר בכל סן־פרנסיסקו – ומהווה כמעט אטרקציה תיירותית בפני עצמה. סימנים מעטים נותרו לעברה המפואר של נורת' ביץ' – שכונה של מהגרים איטלקים בקצה הצפוני־מזרחי של העיר, שבו נולדה בשנות ה־50 תנועת הביט. וויליאם בורוז ואלן גינזברג העבירו כאן שעות מדי יום, קוראים וכותבים שירה או מתווכחים על פוליטיקה. ג'ק קרואק התגורר כאן כשלא היה "בדרכים".

אף שיש כאן כמה מסעדות איטלקיות טובות, נורת' ביץ' כבר לא מככבת על מפת התיירות של סן־פרנסיסקו. מהשכונה הצבעונית הרוטטת של פעם נשארו צומת רחובות (קולומבוס ויוניון), כיכר אחת (וושינגטון סקוור) וכנסייה עתיקה, סיינט פיטר אנד פול, שמולה הצטלמו אליל הבייסבול ג'ו דימאג'יו (שנולד בשכונה) ומרילין מונרו מיד לאחר טקס החתונה שלהם ב־1954. ממערב נוגסת בה צ'יינה טאון, ומדרום־מזרח מגדלי המשרדים של הפייננשל דיסטריקט צובאים על הבתים הוויקטוריאניים הישנים. רוב התושבים שמסוגלים להרשות לעצמם להתגורר כאן הם עובדי היי־טק, שמשתכרים לפחות 250 אלף דולר לשנה. עם פחות מזה הם לא ישרדו.

מי שיגיעו לכאן בין הסיור בצ'יינה טאון לביקור ההכרחי בפישרמנס וורף, מוזמנים לעלות ברגל במדרון התלול מאוד של טלגרף היל – שמהפסגה שלה משתקף מראה נהדר של המפרץ, הביי ברידג' וגורדי השחקים של הדאון טאון. אחר כך שווה לקפוץ לחנות הספרים City Lights Bookstore בפינת הרחובות קולומבוס וברודוויי, שריד בודד לעבר הספרותי הנוצץ של השכונה. חברה שמתגוררת בעיר סיפרה לי שלפני כמה חודשים הוזמן למקום סופר ידוע להקריא קטעים מהרומן האחרון שלו. רק שישה קוראים אדוקים טרחו להגיע.

בנובמבר שעבר ביליתי 12 ימים בסן פרנסיסקו אחרי יותר מעשור שלא ביקרתי בה. פעם הכרתי את העיר היטב. היו לי חברים שהתגוררו בעיר ויכולתי להזמין טיסה בהתרעה של יומיים ולדעת שיש לי מקום לישון. החיים היו הרבה יותר זולים אז, ובעיר שררה עדיין אווירה מנומנמת, איטית, הרבה יותר סבלנית. כל מי שתדברו איתו בסן־פרנסיסקו יגיד לכם שהעיר השתנתה. השינוי התחיל עם מהפכת הדוט.קום בשנות ה־90 שהושקה בעמק הסיליקון הסמוך. היא הפכה את העיר למרכז האורבני של הטכנולוגיה החדשה, שלא הפסיק לצבור תאוצה מאז. הפריחה של תעשיית ההיי־טק והביו־טכנולוגיה הפכה את העיר ליקרה ביותר בארה"ב ולאחת היקרות בעולם. וכך רבים מתושביה המקוריים פשוט לא יכולים להרשות לעצמם להמשיך להתגורר בה.

13 מיליון מבקרים בשנה. פארק גולדן גייט

סן־פרנסיסקו לא גדולה, ובגלל הגיאוגרפיה הייחודית שלה – מוקפת מים משלושת צדדיה – אין לה לאן להתפשט. בשכונות רבות קיימת רגולציה מחמירה של היתרי בנייה. היא ידועה בבתים הוויקטוריאניים הנמוכים שלה, שמעניקים לה את המראה הפסטורלי המיוחד, ולמעט בכמה אזורים, אסור לבנות בה בניינים רבי־קומות. התוצאה הישירה היא שוק נדל"ן אגרסיבי במיוחד. מספר הדירות המוצעות להשכרה אפילו לא מתקרב לדרישה, והמחירים בהתאם. חברתי האמריקנית ובן זוגה משלמים 3,900 דולר לחודש על דירת סטודיו לא גדולה – והם עוד השיגו מציאה. בניגוד לחברים שהתגוררו בעיר בעבר, לא מצאתי אצלם את הלוקאל־פטריוטיות שזכרתי אצל תושבים מפעם. הם מרגישים שסן פרנסיסקו הפכה למקום שעוין את תושביו, לפחות אלה מהם שאינם מיליונרים. מחיר בית בן שתי קומות בשכונה בינונית יכול להגיע ל־15 מיליון דולר. כשתעריפי הנדל"ן כל כך גבוהים, גם כל השאר — בראנץ’ ביום ראשון, קוקטייל של אחר צהריים, כורסה לסלון — יקר באופן מגוחך. אני שילמתי על קפה וקרואסון תשעה וחצי דולר.

אחת התוצאות הישירות היא מספר עצום של חסרי בית, ויש כאלה שמכנים את סן־פרנסיסקו בירת ההומלסים של אמריקה. חסרי הבית נמצאים בכל מקום, במרכז התיירותי ובשכונות היותר מרוחקות, באוטובוסים ובמטרו. חשוב להדגיש שהעיר נחשבת בטוחה למדי, גם בלילה, אבל הנוכחות של חסרי הבית מתפקדת כתזכורת קבועה לכך שדווקא במקום שבו יש כל כך הרבה כסף, יש כאלה שלא שורדים ונופלים לשוליים.

בתודעה האמריקאית יש לסן־פרנסיסקו תפקיד מיוחד: לאורך השנים היא שימשה כיעד נכסף למי שחשו עצמם זרים ומנוכרים במקומות שבהם נולדו והתבגרו; כמקום שנותן הזדמנות שנייה לברוא את עצמך מחדש. אחרי הביטניקים של שנות ה־50 באו ההיפיז של הסיקסטיז והפכו את אזור הייט־אשברי ואת גולדן גייט פארק לאתרים של מסיבה בלתי פוסקת. בסבנטיז העיר הפכה לאבן שואבת לגייז, ובניינטיז הגיעו אליה צעירים חולמניים ויצירתיים עם הבנה טכנולוגית פורצת דרך ורעיונות מוזרים על קהילות אינטרנטיות. היום ברור שמי שרוצים לגלות את עצמם ואת העולם בדרך חדשה, יצטרכו למצוא ערים הרבה יותר זולות. בהרבה מובנים פורטלנד, ששוכנת באורגון, מצפון לקליפורניה, ירשה את סן־פרנסיסקו כמוקד של פעילות אמנותית צעירה ושוקקת.

סן־פרנסיסקו הייתה ונשארה אחת הערים היפות בעולם. למרבה המזל, הבילוי הכי מומלץ לתיירים הוא למצוא גבעה רמה, וכאלה יש המון בעיר, וליהנות מהנוף. כשעומדים על אחת כזאת באור הבהיר של שעות אחר הצהריים המוקדמות, קליפורניה עדיין נראית כאילו היא חולמת גם עכשיו, כשטראמפ נמצא בבית הלבן. הנשימה עדיין נעצרת בפעם המאה מול היופי האדום־כתום, במיוחד בשקיעה, של גשר הגולדן גייט.

המסעדות היפניות הכי טובות בעיר. ג'פאן טאון

לאנשים שמבקרים בסן־פרנסיסקו בפעם הראשונה עדיף להיצמד להמלצות שבמדריך התיירים שלהם. ברציף 39 אפשר לראות את להקות אריות הים, גולדן גייט פארק הוא מקום מומלץ לפיקניק של צהריים, יש כמה מוזיאונים מומלצים (בעיקר De Young Museum וה־SFMOMA), והחנויות הענקיות של כיכר יוניון ורחוב מרקט יעניקו שפע של הזדמנויות לבזבז כסף. ההמלצות הבאות מיועדות למי שמעוניינים בגירויים חדשים:

Twin Picks: שתי הגבעות האלה, שמוכרות גם בשמות "יוריקה" ו"נואי", מיתמרות לגובה של 300 מטר כמעט, ומהן נשקף המראה הכי יפה של העיר. הטיפוס הוא די ארוך, ובדרך אפשר ליהנות ממגוון גדול של חי וצומח. המקום מוגדר כפארק לאומי, והכניסה חינם.

Japan Town: כולם מכירים את צ'יינה טאון. ג'פאן טאון היא הרבה פחות מתוירת אבל בהחלט שווה ביקור. כצפוי, המסעדות היפניות הכי טובות בעיר ממוקמות שם, יש שפע של חנויות למזכרות ולפריטי אספנים, אירועי תרבות ופסטיבלים ומרכז תיירות שישמח לספק לכם הסברים והמלצות. אל תפספסו קפיצה לסניף הכלבו היפני הזול Daiso.

כלא אלקטרז: מבקרים בעיר שחושבים שכדאי לפסוח על ביקור במקום בטענה שהוא "תיירותי מדי" יעשו טעות. לא רק שההפלגה לשם היא חוויה מומלצת בפני עצמה – האתר עצמו מרשים מאוד, עם הסברים נוחים על ההיסטוריה וחיי היום־יום של הכלואים והסוהרים. אם יהיה לכם מזל תוכלו לראות איזה כריש קטן בדרך.

קפה או אטרקציה תיירותית? קפה טרייסט

Mission District: Mission הוא שמו של רחוב שחוצה את העיר כולה, וגם שם של שכונה שהוא עובר במרכזה. במקור חיה כאן הקהילה המקסיקנית הגדולה של העיר, עד שאנשי הכסף הגדול השתלטו עליה. השפה המדוברת היא ספרדית, וברחובות כמו סנצ'ס, ולנסיה, ססאר צ'אבס וכו' יש שפע של מסעדות מקסיקניות זולות, ברים של מוחיטו ומרגריטה וגלריות לאמנות. לאורך רחוב ולנסיה נמצאות גם כמה מחנויות העיצוב המעניינות בעיר. אל תחמיצו את ציורי הקיר הענקיים ב־Clarion Alley, ומדי שבת יש סיורים רגליים מודרכים במקום. בחלק המערבי של השכונה יש פארק קטן ונחמד בשם דולורס, שממנו נשקף נוף המפרץ.

קסטרו: בצמוד למישן, מעט מערבה ממנו, שוכנת קסטרו – השכונה שמזוהה עם הקהילה ההומו־לסבית. שווה לטייל לאורך רחוב קסטרו עצמו ולנסות לגלות שרידים לעבר המיליטנטי של השכונה, אבל מעבר לזה תמצאו כאן בעיקר ברים, בתי קפה, מסעדות, מכוני כושר, מספרות ומרכזי ספא ושיזוף, וגם את החנות למוצרי עור S&M ההכרחית. גם קסטרו הפכה ליקרה מדי, והדור הצעיר של הקהילה עבר למישן.

מלון הילטון, קומה 46: בקומה ה־46 של המלון הענק, שנמצא סמוך מאוד ליוניון סקוור, יש בר מומלץ לקוקטיילים של אחר הצהריים או הערב המוקדם, ולצידם אפשר ליהנות ממנות זעירות של פירות ים או סשימי טונה. האטרקציה, כרגיל, היא הנוף. זה אחד הבניינים הגבוהים ביותר בעיר, ובשקיעה אפשר לראות ממנו את הביי ברידג' זוהר ונוצץ כולו.

Millennium Tower: אין כמו מילניום טאואר כדי לסמל את משבר המגורים הקשה בעיר. המגדל, ברחוב מישן 301, הוא בניין המגורים הגבוה בעיר. 58 קומות צפופות בדירות יוקרה בנוסח מנהטן, ובקומת הרחוב יש מסעדת גורמה של השף מייקל מינה. לפני שנה התברר שהבניין שוקע באדמה ושהוא נוטה לצד אחד. העירייה ונציגי הדיירים הגישו תביעה נגד החברה שאחראית לפרויקט. התביעה עדיין מתבררת. בינתיים, הדיירים ששילמו מיליונים תקועים עם דירות שאף אחד לא יסכים לקנות.

שריד לעבר הספרותי הנוצץ של העיר. City Lights

California Academy of Sciences: מוזיאון מדע וטכנולוגיה השוכן בתוך הגולדן גייט פארק. הבניין עצמו "ירוק" לגמרי, שהגג הענק שלו הוא בעצם שמורת טבע, מכוסה כולו בעשרות סוגי צמחים אופייניים למקום. בפנים יש יער גשם קטן בגובה של ארבע קומות.

סיור באוטובוס: מומלץ לפתוח את הביקור באוטובוס שעובר דרך האתרים החשובים .

כדי לא לפספס כלום. אוטובוס התיירים העירוני

גם ההפלגה לשם חווייתית. כלא אלקטרז

לעמק הסיליקון בדרימליינר

בעקבות הביקוש הגדול לביקורים בסן־פרנסיסקו, ובעיקר על רקע הצרכים של אנשי עסקים ישראלים שטסים לעמק הסיליקון, השיקה חברת יונייטד איירליינס באוקטובר טיסה יומית ישירה מנתב"ג לסן־פרנסיסקו. בכך הפכה לחברת התעופה האמריקאית הראשונה שמקשרת בין ישראל לחוף המערבי של ארה"ב. הטיסות הן באמצעות מטוס המנהלים המתקדם ביותר בעולם, בואינג Dreamliner 787.

האטרקציה העיקרית היא מחלקת העסקים, יונייטד פולאריס, שמעניקה חוויית שירות מושלמת מטרקלין היוצאים בנתב"ג ועד הנחיתה. הטיסה נמשכת מעל 14 שעות, אבל השינה בפולאריס נוחה במיוחד, עם שמיכות, כריות בגדלים שונים ונעלי בית. המושבים מאפשרים הטיה בזווית 180 מעלות למיטה שטוחה, ולצידם יש צג טלוויזיה 16 אינץ' המציע מגוון גדול של סרטים ותוכניות.

בקווים לישראל כל המנות, כולל הקינוחים, הוכנו במיוחד על ידי השפים אביב משה, מאיר אדוני ומיקי שמו, ויש גם מבחר אטרקטיבי של יינות ומשקאות אלכוהוליים. משקאות וחטיפים מוצעים לאורך כל הטיסה.

המטוס המתקדם בעולם. בואינג 787

הכותב היה אורח של חברת יונייטד איירליינס ורשת הילטון