yed300250
הכי מטוקבקות
    stand with us
    24 שעות • 28.02.2017
    מה גורם לסטודנטים לא יהודים, ללא שום קשר לישראל, להגן עלינו מפני ה־BDS
    שבוע האפרטהייד בקמפוסים ברחבי העולם נפתח שלשום: יניב חלילי ליווה סטודנטים בריטים שבחרו להילחם בגל השנאה לישראל, ושמע מהם למה לעזאזל ויתרו על החיים השלווים באוניברסיטה כדי להתמודד עם חרמות, איומים וקריאות כמו "אתם נאצים" | יניב חלילי, לונדון
    יניב חלילי, לונדון

    הדיפלומטית של ישראל בעולם מגיעה השבוע לשיאה, כשבקמפוסים ברחבי העולם מתקיימים אירועי "שבוע האפרטהייד" של ארגוני החרם על ישראל. האירועים האלה שנפתחו שלשום צובעים את ישראל באור שחור וחושפים עשרות אלפי סטודנטים ל־BDS ולארגונים פרו־פלסטיניים הפועלים בקמפוסים השונים. הדיונים הם בעיקר חד־צדדיים: ישראל כמעט לא מיוצגת על ידי אף גורם, והארגונים הפרו־פלסטיניים נהנים מבלעדיות במערכה על דעת הקהל. בשנים האחרונות אפשר לראות בבירור גם את החדירה המסיבית של גורמים אנטישמיים לקמפוסים, כשצלבי קרס והשוואה של ישראל למשטר הנאצי הפכו לעניין שבשגרה.

     

    אבל בשנתיים האחרונות מתרחשת התעוררות בכמה קמפוסים בבריטניה. מדובר ביוזמות של סטודנטים ופעילים בקמפוסים הנלחמים על תדמיתה של ישראל. הם לא רק מנסים לאזן את התמונה השחורה שמציירים ארגוני החרם, אלא גם עורכים פעילויות המציגות את הפנים האחרות של ישראל. ומתברר שחלק גדול מהסטודנטים שעורכים את הפעילויות ומרכזים את התשובה של המדינה לשבוע האפרטהייד — הם לא ישראלים ואפילו לא יהודים.

     

    "תומכת בפשעי מלחמה"

     

    קולאן דבאג'אב היא אחת מהן. בת 21, סטודנטית שנה ראשונה בחוג ליחסים בינלאומיים ועברית בסוא"ס, בית הספר ללימודי אסיה והמזרח התיכון, שנחשב לאחד היוקרתיים באוניברסיטת לונדון. סוא"ס גם נחשב לאחד הקמפוסים הכי אנטי־ישראליים בבריטניה, מעוז תמיכה איתן של ארגוני החרם.

     

    מאשימים את ישראל ברצח עם. הפגנת ה־ BDS | צילום: שאטרסטוק
    מאשימים את ישראל ברצח עם. הפגנת ה־ BDS | צילום: שאטרסטוק

     

     

    דבאג'אב נולדה במונגוליה, עברה עם אמה לצ'כיה ולפני שלוש שנים הגיעה ללונדון. הקשר שלה לישראל התחיל במקרה: "כשהייתי בת 13 חבר שלי קרא ספר על רדיפות היהודים בתקופת האינקוויזיציה והמליץ לי לקרוא אותו. התחלתי להתעניין ביהדות ובהיסטוריה של העם היהודי והבחנתי שישראל מקבלת יחס שלילי ומאוד לא הוגן בעולם. התחלתי לכתוב על ישראל בבלוג, זכיתי בפרס בתחרות חיבורים על ישראל, ונסעתי לבקר בה. סוף־סוף ראיתי את המדינה במו עיניי והבנתי שהדרך שבה ישראל מתוארת בתקשורת לא הוגנת ולא משקפת".

     

    בשנה שעברה החליטה דבאג'אב ללמוד יחסים בינלאומיים ועברית, אלא שלימודי העברית לא סיפקו לה קורת גג מנחמת במוסד אקדמי כה עוין. "בשבוע הראשון ללימודים, כשאמרתי שאני לומדת עברית, אחד המרצים שאל אותי 'למה את לומדת עברית, כדי שתוכלי לקרוא את התעמולה הישראלית?' בהרצאות המרצים מספרים לסטודנטים שסוהרים ישראלים מתעללים מינית באסירים פלסטינים בבתי כלא. מציגים את ישראל כשטן ואומרים שאיראן צריכה פצצה גרעינית כדי שתוכל להתמודד עם האגרסיביות של ישראל. כשאני מנסה לאזן את התמונה, אומרים לי, 'את תומכת בפשעי מלחמה'".

     

    ואיך הסטודנטים מגיבים לדברים האלה?

     

    "הסטודנטים מסכימים עם המרצים. אני מרגישה עוינות רבה כשאני מבטאת את דעתי. החברים היחידים שלי בקמפוס הם יהודים. אפילו סטודנטים ישראלים בקמפוס מסתירים את מוצאם, משקרים ואומרים שהם מצרפת או מארה"ב. כשאני נכנסת לכיתה, אני שומעת לא אחת התלחששויות. 'הנה, הציונית הגיעה'. לא מזמן ערכנו אירוע למען ישראל, ופעילים פרו־פלסטיניים תקפו אותי ואת חבריי, גנבו לי את הטלפון וחטפו לי את התיק. זה כמעט גלש לאלימות פיזית". אבל דבאג'אב לא נתנה לפעילים הפרו־פלסטיניים לרפות את ידיה. לפני כמה חודשים הצטרפה לתוכנית המנהיגים של ארגון Stand With Us, ארגון יהודי שפועל בקמפוסים ברחבי העולם כדי לשפר את תדמית ישראל בקמפוסים. תוכנית המנהיגים של הארגון יצאה השנה לדרך והכשירה 35 מנהיגים בקמפוסים בבריטניה, חלקם לא־יהודים, באמצעות סמינרים, הרצאות ומתן כלים פרקטיים, שיסייעו למנהיגים לערוך פעילויות למען ישראל בקמפוסים.

     

    ג'ו סיגולה
    ג'ו סיגולה

     

     

    תמיר אורן, נציג הארגון בלונדון, הגיע לכאן לפני מספר חודשים וגילה מערכה קשה המתנהלת נגד ישראל בקמפוסים. "ההתנגדות היא כבר מזמן לא אנטי־ישראלית. אנחנו רואים בקמפוסים תמונת מצב של סטודנטים יהודים שחווים אנטישמיות וחוששים ללכת עם כיפות. סטודנטים אחרים בוכים כי הארגונים הפרו־פלסטיניים מפוצצים פעילויות למען ישראל ויש לא מעט מקרים של צלבי קרס על הקירות".

     

    אבל אורן והארגון שלו מוצאים גם סיבות להתעודד. "אנחנו כבר רואים את התוצאות", הוא אומר. "השבוע, במקביל לאירועי 'שבוע האפרטהייד', סטודנטים שלנו ערכו את אירועי 'שבוע השלום', שנועד להראות את פניה היפים של ישראל. סטודנט אחר מוציא משלחת של יזמים לישראל. אנחנו מתחילים דיאלוג במקומות שבהם עד לא מזמן לא הסכימו לשמוע את הצד הישראלי".

     

    "דיאלוג במקום חרם"

     

    גם דבאג'אב החלה לערוך אירועים פרו־ישראליים בקמפוס. "הבאנו לכאן משלחת של פעילים ממפלגת 'יש עתיד' והם דיברו עם סטודנטים. הבאנו גם משלחת של סטודנטים מהאוניברסיטה העברית כדי להציג את המציאות הישראלית ולא את השקרים והסילופים. קיבלנו המון פידבקים טובים. עד עכשיו כולם נחשפו לנראטיב אחד של הקונפליקט הישראלי־פלסטיני ופתאום שומעים את הצד השני. סטודנטים אומרים לי שההרצאות פתחו להם את הראש, שהם כבר לא חושבים שהישראלים רוצחים פלסטינים בדם קר, ושיש צד שני לסכסוך. התוכנית נתנה לי כלים, אבל יותר מזה, נתנה לי להרגיש שאני לא לבד, שיש סטודנטים כמוני באוניברסיטאות אחרות".

     

    קולאן דבאג'אב
    קולאן דבאג'אב

     

     

    אחד מאותם סטודנטים הוא ג'ונתן פארל, 22, סטודנט לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים וערבית באוניברסיטת אקסטר. הוא גדל במחוז בקינגהאם, הרחק מריכזוי אוכלוסייה יהודית. "לא היה לי מושג על הקונפליקט הישראלי־פלסטיני, אבל ידעתי שישראל היא מקום סובלני בתוך ים של חוסר סובלנות", הוא אומר.

     

    כשהחל את לימודיו, הצטרף לארגון ידידי ישראל בקמפוס. “למרבה האירוניה, היה ארגון יהודי באוניברסיטה, אבל כשניסינו לרתום אותם לפעילות למען ישראל, הם אמרו שהם ארגון א־פוליטי וסירבו. אז הקמנו ארגון משלנו".

     

    בשלוש השנים האחרונות הוא וחבריו ערכו פעילויות פרו־ישראליות בקמפוסים. אחת ההברקות הייתה הזמנת פרופסור להיסטוריה ותיאולוגיה, שסיפר לסטודנטים על הקשר בן אלפי השנים של יהודים לישראל. "סטודנטים רבים אמרו שלא היה להם מושג שהיהודים חיו בישראל בעבר. הם שמעו עד אז שהציונות היא תנועה גזענית ושהיהודים הלבנים פלשו לישראל מבלי שהיה להם קשר למקום".

     

    במהלך "שבוע האפרטהייד" עורכים פארל וחבריו את "שבוע השלום" — קונטרה של אהבה מול שנאה, של דיאלוג מול חרם. "אנחנו עורכים יריד עם טעימות אוכל, הרצאות, דיונים ופעילויות", הוא אומר, "באמצעותם אנחנו מסבירים שהדרך היחידה לעשות שלום היא באמצעות דיאלוג ולא חרם".

     

    אתה מרגיש שינוי ביחס לישראל בקמפוס?

     

    "אני לא יכול לומר שיש תמיכה רבה בישראל, אבל אני בהחלט רואה יותר איזון והססנות. סטודנטים שפעם בלעו את מה שאמרו להם, שואלים עכשיו שאלות. השיחות כבר לא חד־צדדיות. אנחנו מצליחים לגרום לסטודנטים לראות את הבעייתיות של הפלסטינים. גם הפלסטינים בקמפוס נדהמו מאיתנו. הם איבדו את השליטה החד־צדדית והמובנת מאליה שהייתה להם בקמפוס. בכל פעם שהם עורכים פעילות נגד ישראל — אנחנו נהיה שם עם עלונים, עם שלטים ודגלי ישראל".

     

    ג'ו סיגולה, בן 19, סטודנט ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת קווין מארי, החל לתמוך בישראל אחרי מבצע צוק איתן. "התחלתי לחקור על המצב, בניגוד לדרך המעוותת והשלילית שבה ישראל מתוארת בכלי התקשורת. הייתי המום כי אנשים בלונדון, גם יהודים, מתארים את ישראל באופן שלילי. ראיתי שהפעילים משתמשים בעמדה האנטי־ציונית ככיסוי לעמדות אנטישמיות מכוערות, והחלטתי להראות את הצד הישראלי בסיפור.

     

    "כשהצטרפתי לאוניברסיטה, המצב בקמפוס היה נוראי. לא יכולת אפילו להזכיר את השם ישראל, או לרמוז שאתה בעד ישראל. תקפו אותי כל הזמן. כשאחד הפרופסורים אמר שעזה היא בית כלא גדול, הימהמתי לעצמי 'זה לא נכון', והסטודנט לידי אמר לי, 'אלה היהודים המלולכלים ולך יש דם על הידיים'. הוא צרח לעברי 'אני לא מוכן לשבת לידך' והלך".

     

    האיומים לא ריפו את ידיו של סיגולה. "חינוך הוא הדרך לשלום, ואם אנחנו רוצים שיהיה סיכוי לשלום, אנחנו צריכים לתת לאנשים מידע", הוא אומר. "בקמפוס מספרים שישראל עושה טיהור של נשים אתיופיות בגלל שהן שחורות ואתה צריך להילחם בסיפורים המומצאים האלה. הארגונים הפרו־פלסטיניים מנסים לחבל בפעילות שלנו, והתפקיד שלי הוא לתת לאנשים מידע נכון".

     

    את דגלי ישראל יניפו נציגי התוכנית באירוע הצדעה שייערך לכבודם בבית הלורדים בפרלמנט הבריטי. האירוע, שיתקיים בעוד שבועיים בנוכחות חברי פרלמנט, יחתום את תוכנית המנהיגים של Stand With Us, ויספק לסטודנטים האלה תמיכה מוראלית בפעילותם החשובה.

     

    אורן מספר שההתגייסות של הסטודנטים הלא יהודים למען ישראל לא רק מרשימה, אלא מחייבת אותם לא אחת לשלם מחיר כבד. "הם מוותרים על חברים, מסיבות ופנאי כדי להגן על ישראל, הוא אומר".

     

    ומה עם ממשלת ישראל?

     

    "אנחנו לא מקבלים תמיכה ממשלתית, בין השאר כדי שלא יאשימו אותנו שאנחנו זרוע ממשלתית שמפיצה תעמולה. העוצמה של התוכנית שלנו היא לספק לסטודנטים פלטפורמה לספר את הסיפור הישראלי דרך העיניים שלהם. אף גורם רשמי לא יוכל להגיע לרמת האינטימיות והאמינות שלהם". •

     


    פרסום ראשון: 28.02.17 , 21:32
    yed660100