פרשת המכון הפתולוגי: המדינה תפצה משפחות נפטרים במיליונים

באחד מימי חודש נובמבר 2012, בני הזוג אהובה ועמי אברבנאל עשו את דרכם לבית העלמין נווה־הדר בהוד־השרון. מאז נהרג בנם דורי בתאונת צלילה בשנת 2001, והוא בן 24 בלבד, הם פקדו את קברו פעמים רבות — אלא שאת הביקור הזה הם לא ישכחו.

בכניסה לבית העלמין המתין להם איש זק"א שאחז בצנצנת ובה רקמות וחלקים מגופו של בנם המנוח, שנותרו מאז מותו במכון לרפואה משפטית באבו־כביר. החבורה צעדה יחד לכיוון הקבר, שלצידו נחפר מבעוד מועד פתח צר, כדי לטמון את חלקי האיברים של בנם.

"להלוויה של דורי הגיעו איזה אלף איש ובסוף לא קברנו את כולו. השארנו משהו במקום אחר, וזה מזעזע", אמרה לנו השבוע אהובה אברבנאל, שסיפרה כי לטקס הקבורה ב־2012 החליטו היא ובעלה ללכת לבד. "לא רצינו להכביד על איש", היא משתפת וחוזרת לאחור, אל היום שבו נהרג בנה. "אחרי אותו יום שבת ארור, נתבקשנו לחתום על טופס לנתיחת הגופה. בתחילה לא הסכמתי. דורי היה כל כך מושלם מכל הבחינות, וחשבתי שהוא לא היה מסכים. אני זוכרת שנכנסתי לחדר שלו וממש 'התייעצתי' איתו. הרגשתי שהוא כאילו אומר שאם בשביל להוכיח משהו צריך לעשות נתיחה, אז צריך לעשות את זה. נתתי את הסכמתי אלא שאף פעם לא הסכמנו שייקחו איברים".

לפני כחמש שנים חשפנו בסדרת תחקירים, שפורסמו במוסף זה, כי דגימות איברים של 8,288 נפטרים, שנותחו במכון לרפואה משפטית משנת 2000 ואילך, לא הובאו לקבורה — זאת בניגוד להבטחות שקיבלו משפחות בעת שחתמו על טפסים המאשרים את נתיחת יקיריהן. רבות מאותן משפחות כלל לא ידעו שאיברי יקיריהן נותרו במכון המשפטי. הדגימות, כך נחשף, נשמרו באלפי מכלי פורמלין, שבחלקם דהו התוויות כך שלא היה ניתן לדעת למי היו שייכות. מאוחר יותר נחשפו מחדלים נוספים. כך למשל התברר כי במכון נשמר ליבו השלם של הבדרן המנוח דודו טופז, מבלי שהדבר הוזכר בדוח הנתיחה ומבלי שמשפחתו ידעה על כך.

הבן דורי ז"ל

מי שעמד אז בראש המכון, פרופ' יהודה היס (שלאחר חשיפת הפרשה סיים את תפקידו מוקדם מהמתוכנן), טען אז כי מלאכת שמירת הרקמות הינה פרקטיקה מקובלת, שמטרתה בירור הליכים משפטיים או חקירתיים שעשויים להתעורר עם הזמן.

בעקבות חשיפת העיתון הכריז משרד הבריאות על מבצע בשם "מנוחה בכבוד", שנועד להביא לקבורה את כל איברי הנפטרים שנותרו במכון לאורך השנים.

במקביל קרא המשרד למשפחות ליצור קשר כדי לברר אם נותרו במכון רקמות של יקיריהן. זה היה גם השלב שבו גילתה משפחת אברבנאל, למרבה הזעזוע, כי חלקים מגופו של בנה נותרו כל אותן השנים במכון לרפואה משפטית. "אחרי השנים הקשות שעברנו לאחר המוות, פתאום ב־2012 אתה מגלה שמונחים איברים של הבן באיזו צנצנת. זה היה שוק לא נורמלי", סיפרה האם אהובה בכאב.

"עצבים חשופים"

עו"ד עדו אורלנסקי

ב־2015 הגישו בני הזוג אברבנאל תביעה נגד משרד הבריאות ונגד המכון לרפואה משפטית, בין השאר בגין עוגמת הנפש שנגרמה. הם לא היחידים. מאז נחשפה הפרשה הכאובה ב"ידיעות אחרונות", הוגשו עשרות תביעות פיצויים בידי משפחות שיקיריהן נותחו במכון באבו־כביר ולא נקברו בשלמותם.

עד היום הסתיימו הליכים בתיקים ספורים, אלא שבסוף השבוע שעבר חתמה המדינה על הסכם פשרה ייחודי שמביא באחת לסיומן של 18 תביעות שכאלה. בהסכם שהגיע לידינו נקבע, כי "לפנים משורת הדין ומבלי להודות באחריות ו/או חבות של המדינה כלפי התובעים תשלם המדינה לכלל התובעים סך כולל של 3.85 מיליון שקל הכולל שכר טרחת עו"ד כדין ומע"מ, וזאת לסילוק מלא ומוחלט של מלוא תביעותיהם".

הפיצוי, כך נקבע, יועבר לחשבון נאמנות שיפתח עו"ד עדו אורלנסקי ממשרד אורלנסקי, איזנברג, מוזסון ושות', שייצג את המשפחות יחד עם עו"ד טוני ימין.

לדברי עו"ד אורלנסקי, מדובר רק בחלק מהתביעות שמשרדו מנהל מול המדינה בעניין זה. "אני מעריך שאצלנו במשרד יש בין 50 ל־60 תיקים כאלה, שרק בודדים הסתיימו. עכשיו הגענו להסכם בעניין של 18 משפחות. לקח למדינה הרבה זמן להחליט שהם נכנסים למשא ומתן. ואחרי שהם רצו משא ומתן זה נמשך זמן רב, אולי בשל ריבוי התיקים ואולי בשל קושי בתיאום או במתן אישורים.

"הפגיעה שמותירה פרשה כזו היא חוצת מגזרים", ממשיך עו"ד אורלנסקי. "היו משפחות שלקחו את זה בצורה קשה מאוד, ושזה נגע להן בעצבים שהם ממילא רגישים וחשופים. לא הבנתי את עוצמת העניין עד שפגשתי אבא שבנו נהרג בפיגוע. הוא אדם חזק מאוד, אבל כשהתחלנו לדבר על הבן, הוא התחיל לבכות. 'איך הם העזו להשאיר את האיברים שלו', הוא צעק, ואז הבנתי שאני לא מבין כלום".

עו"ד אורלנסקי מסביר כי היקף הפיצוי נקבע מול כל משפחה בנפרד, לפי פרמטרים שונים, כמו אופן הפגיעה ועוצמתה.

"בומבה רצינית"

אילנה פלקס נאומצ'יק הייתה בת פחות מ־18, כשרכב פגע בה קשות בצומת להבים בשנת 2008. תקופה ארוכה סבלה מהפגיעה הקשה עד שהלכה לעולמה בספטמבר 2011, אחרי שחוותה אירוע אפילפטי. במשפחתה הסכימו לקיים נתיחה שלאחר המוות.

האח רוני פלקס מספר כי למשפחה נמסר שמהגופה יוצאו רקמות, אלא שלדבריו היה פער רב בין מה שחשבו שנלקח במהלך הנתיחה לבין מה שאירע בפועל.

"רק כשהתוודענו לעובדות, גילינו שיותר מחצי מהמוח של אחותי נותר במכון המשפטי", מספר פלקס. "זה מסוג הדברים שנותנים לך בומבה רצינית. כמי שבעיקר התעסק עם כל העניין הזה ועם הקבורה הנוספת, הייתי חייב להתעשת ולנהל את העניינים. אמא שלי, שנפטרה מאז, לא הצליחה להתגבר על מות אחותי, והסיפור של האיברים שלא נקברו בהחלט הוסיף את הנתח שלו. היא נעשתה מאוד עצבנית, שאלה הרבה שאלות וכעסה על המכון לרפואה משפטית".

משפחתו של פלקס נמנית עם אותן 18 משפחות, שיזכו לפיצוי מהמדינה במסגרת הסכם הפשרה. "את הפגיעה אתה לא תראה בצורה פיזית, זה דברים שבנפש", הוא אומר. "לאמא שלי היו דיכאונות קשים. הפיצוי עכשיו יכול לעזור לאנשים להמשיך הלאה, אולי לסייע במשהו, אבל אין שום דבר שיוכל להחזיר את המצב לקדמותו". •