סג'עייה כמשל

ביולי 2006, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, נקלעו לוחמי גדוד 51 של חטיבת גולני לקרב נוראי בבינת ג'בל. את תרומתו של הקרב הזה למערכה אפשר לסכם בשתי מילים – אפס השפעה.

הם נכנסו על הרגליים ויצאו באלונקות, שמונה הרוגים ו־25 פצועים. אבל הקרב הזה ייצר 16 צל"שים, ובצדק, וסיפורי גבורה ואובדן קשים ומרים. למבצע ששלח אותם לשם קראו "מבצע קורי פלדה 2", ואם זה לא היה עצוב כל כך, אז השם הפומפוזי הזה היה מאוד מצחיק.

ביולי 2014, שמונה שנים אחר כך, שמונה שנים פחות חמישה ימים אם לדייק, איבדה חטיבת גולני שבעה מלוחמיה ב"מבצע צוק איתן" – גם צוק וגם איתן – במארב אליו נקלעו הלוחמים שנשלחו לכבוש שכונה במקום שהוא ספק מחנה פליטים ספק עיר פלסטינית, אבל דומה להפליא במרקמו לבינת ג'בל: סג'עייה.

קרב סג'עייה אינו מוזכר בשני פרקי הדו"ח שהתפרסמו אתמול. הוא לא עלה לדיון בקבינט הביטחוני, ואם להסתמך על ממצאי הדו"ח, גם אם היה עולה לדיון שם זה לא היה מועיל דבר וחצי דבר ללוחמים.

הכוח נכנס בשני נגמ"שים מיושנים מדגם M-113. הם היו לא רק מיושנים, אלא גם בלתי כשירים וסבלו מתקלות שלא טופלו כראוי.

הלוחמים עשו את הדרך פנימה, מלווים במספר טנקים שעתידים להיתקע קודם שיגיעו לעיר – רק שניים מהם ימשיכו פנימה – מתקדמים בנוף פסטורלי, בתוך מטע עצי זית, עיוורים לגמרי למה שצפוי להם. בטוחים, כפי שניסח זאת אחד הלוחמים שיצא מהקרב הזה, שמדובר בפעולה לא ממש מסוכנת, בטח לא מסובכת: לאבטח שטח מסוים במסגרת המאמץ לאתר באזור כניסות של מנהרות.

ואז הם נתקלו בכוח של החמאס שארב להם, פגע באחד הנגמ"שים שהתלקח ובער שעות, וקלע אותם לתוך אש תופת שנורתה מפתחי הבתים, מחלונות הקומות הגבוהות וממנהרה שלא ידעו על קיומה.

רק אחרי שאנשי החמאס נסוגו, חיל האוויר הפציץ את המקום, התותחנים הפגיזו את השטח והשריון שלח כוח חילוץ עם טנקי מרכבה כדי להוציא אותם משם, ירדו אלה שנותרו בחיים על ארבע כדי לאסוף את שרידי גופות החברים שנהרגו בנגמ"ש שהתפוצץ שם. שבעה לוחמים, שגופתו של אחד מהם, אורון שאול, נלקחה על ידי אנשי החמאס.

קשה ככל שיהיה להאמין בכך, זו הייתה פעולה מתוכננת. לא כזו שנולדה בסערת הקרב. היא אושרה בכל הדרגים, עד למפקד הפיקוד, והסתמכה על מודיעין מעודכן. לכאורה.

"גולני יצאו ממצבים יותר קשים", אמר ב־2006 מפקד זרוע היבשה דאז, האלוף בני גנץ, שהגיע למפקדה באביבים לעודד את המפקדים, "ואתם תצאו גם מזה".

אבל השאלה הגדולה, שהרמטכ"ל בני גנץ לא ענה עליה ביולי 2013, היא למה גולני נכנסו לזה. "זה", שם גנרי לתופת שכמו בבינת ג'בל, כך גם בסג'עייה, לא תרמה למה שלימים עוד יוגדר כניצחון.

והחיילים? "אם היה צריך, הייתי נכנס פנימה גם על בימבה" – מכונית צעצוע שתינוקות שכבר יודעים לשבת, אך עדיין אינם מטיבים ללכת, נוהגים בה – אמר אחד מלוחמי גולני שנותר בחיים.

אמר ב"עוז רוחו", בלשון המבקר. עוז הרוח שאין כמותו לשבור את הלב.