אתם השכולים של המלחמה הבאה

השבוע חגגו כולם את יום המשפחה. מי שיש לו ילדים בטח מצא עצמו מבלה בגן או ביה"ס, צופה בהופעה של מחרוזת שירי משפחה ואוכל בורקס. אני הלכתי לגן של גיא הקטנה עם אלבום תמונות קטן מאוד, של גיא ושל אבא שלה. אין לה הרבה תמונות עם אבא, הרי הוא נהרג כשהייתה רק בת שנתיים וחצי. אבל אני מכירה ילדים שלעולם לא תהיה להם ולו תמונה אחת עם אבא. הם נולדו אחרי שאבא שלהם נהרג, בקיץ הארור של 2014, וגם בקיץ הנורא של 2006. גיא הראתה לילדים בגאווה את התמונות של דולב, ואני סיפרתי לילדים על דולב שלי, שלנו. סיפרתי בעיקר על דולב החי, האבא המושלם. אפילו המצאתי כמה סיפורים כדי שלגיא יהיו עוד זיכרונות מאבא, גם אם מומצאים. ואז סיפרתי שאבא של גיא היה מפקד בצבא והייתה מלחמה והוא מת, ולא יחזור יותר. ונורא נזהרתי, כי אנחנו גרים בשכונה צבאית ויש לגיא הרבה חברים שגם אבא שלהם בצבא. וכשילד שאל אותי מודאג אם כל החיילים מתים, חייכתי ושיקרתי שאבות לא מתים. רק האבא של גיא.

ועכשיו יש לנו את זה בכתב, באמירה ברורה ומהדהדת של מבקר המדינה. ראש הממשלה ביבי נתניהו והקבינט שלו "לא דנו בחלופה מדינית". ואל תיתנו לביבי ושלל דובריו לבלבל אתכם. מבקר המדינה הוא לא פוליטי והדו"ח שלו הוא לא פוליטי. הוא פשוט אומר את מה שפעם היה מובן מאליו — לדרג המדיני, למנהיגות המדינית, יש חובה לנסות למנוע מלחמה. מלחמה תמיד תביא איתה הרוגים ופצועים, זו טבעה. ולכן אסור שמלחמה תהיה המטרה, וגם לא ברירת המחדל לפעולה ואפילו לא השנייה ברשימת הדברים שאפשר לעשות שאולי תלויה על המקרר ברחוב בלפור. חלופה מדינית היא לא סמול. היא הדבר הראשון שצריך לנסות, כי החלופה השנייה תמיד תגבה מחיר נורא. ואני אפילו לא מדברת על תפקיד ההנהגה לתת לנו תקווה ושקט, ולא, הפוגות בין מלחמה זה פשוט לא מספיק טוב.

דולב קידר ז"ל

עוד כותב המבקר שהקבינט של נתניהו לא קבע יעדים אסטרטגיים לגבי רצועת עזה. ולא, להיות הראשון שזיהה את סכנת המנהרות זו לא אסטרטגיה. זה גם לא התפקיד שלכם, ביבי ובנט. זה התפקיד של הרמטכ"ל והצבא. וגם התעלמות ועצימת עיניים כלפי הנעשה ברצועה הם לא אסטרטגיה, הם פשוט בריחה. בריחה מהחלטה ובריחה מאחריות. ומה לעשות, רציתם למשול? כוח גדול גורר איתו אחריות גדולה. אבל נתניהו רוצה את הכוח בלי אחריות. הוא לא יקבל החלטות, ייתן למציאות לשלוט בו, ואל תעזו לבקר אותו. מי שמעז לבקר אותו הוא סמול. והוא שולח את דוד ביטן לכל תוכניות הבוקר להשתלח במבקר "מי הוא שיגיד לנו שצריך לבחון חלופה מדינית?" אתה יודע מי הוא אדון ביטן? הוא השליח שלנו, האזרחים. אתה עובד בשבילנו, והמבקר בא לבדוק אם עשית את העבודה שלך. ואתה יודע מה הוא גילה? שנכשלתם. ואנשים מתו. אזרחים וגם חיילים. ואתה יודע מה? אפילו סמולנים מתו. אני מכירה לפחות אחד כזה, אהוב ואדיר ואוהב ישראל. וגיבור. ומת. איש נהדר שאולי היה יכול להיות כאן איתי ועם הילדים שלנו, אם היו לפחות "נבחנות חלופות".

"בניגוד לדו"ח המבקר, אני מגבה את ראשי צה"ל", אמר נתניהו בתגובה לדו"ח המבקר. באמת ביבי? מגבה? אתה בורח מהמציאות וכשהיא נהיית מלוכלכת מדי אתה יודע שדולב וחבריו ינקו אחריך, ימזערו את הנזקים שאליהם אתה מוביל אותנו בחוסר הפעולה שלך. דולב האמין שהתפקיד של חיילים וקצינים זה להילחם, אפילו למות, כדי שהאנשים פה יוכלו להמשיך לחיות, ולבלות וליהנות. אבל זה לא אומר שהממשלה יכולה להמשיך להקריב את החיילים האלה. יש לה אחריות גם כלפי חיילים, למנוע מלחמות והרג. ואהובי נהרג כי הוא עשה את העבודה שלו, אבל גם כי הממשלה מתנערת מהאחריות שלה כלפי הצבא, כלפי הלוחמים שלה. וזה מה שאני מבקשת מכם לזכור מהדו"ח הזה. אל תיתנו לפוליטיקאים לבלבל אתכם במלחמות הבוץ שלהם. הסיפור הוא לא על האימונים שהיו או לא היו, עדכוני מודיעין שניתנו או לא. הסיפור הוא על ראש ממשלה שמועל באחריות שלו כלפי החיילים, וכלפי האזרחים. ראש ממשלה שפונה קודם כל למלחמה, בלי לבדוק אפשרויות למנוע אותה.

דולב אהב את המדינה הזאת והאמין בה. הוא לא היסס לרגע כשהתחילה המלחמה. למרות שהתחיל תפקיד כמג"ד בבה"ד 1, וקורס הקצינים עמד להתחיל, דולב הרים טלפונים לכל העולם כדי לוודא ששולפים את הגדוד מהקורס ולוקחים אותם ללחימה. "לא יכול להיות שמילואימניקים יעזבו את הכל ויבואו להילחם, והדור הבא של מפקדי צה"ל יישב בכיתות וילמד", הוא אמר לי כשכעסתי עליו. כי כזה הוא היה, דולב. האמין שאם יש משימה שצריך לעשות, תעשה אותה בעצמך. ותסתער קדימה.

אנחנו את דולב שלנו כבר איבדנו, ואנחנו עייפים מדי למאבקים. אבל אתם, אתם המשפחות השכולות של המלחמה הבאה. איך אתם ישנים בלילה? איך אתם מרשים לעצמכם לעצום עיניים אל מול הדו"ח הזה, דו"ח שהוא יותר בשבילכם מאשר בשבילנו. איך אתם מרשים לעצמכם לשקוע בייאוש או בחוסר אכפתיות ולא להיאבק למען שינוי? למען הנהגה אחראית, מוסרית, כזו שלא תזלזל בחיים של כולנו? תהיו כמו דולב — אם יש משימה תעשו אותה בעצמכם, אל תחכו שמישהו יעשה אותה בשבילכם. אחרת תמצאו את עצמכם כמוני, סוחבת לגן תמונות של איש אדיר שפעם היה לי. שאהב את המדינה והארץ והעם שלו ונהרג כדי להגן עליהם. לא הייתה לו ברירה, כי ההנהגה שלו מעלה בתפקידה ושלחה אותו למלחמה שאולי היה אפשר למנוע אותה, וחובה היה לפחות לנסות. ¿

סא"ל דולב קידר נהרג בעת שהוביל הסתערות לעבר מחבלים שחדרו ממנהרה ליד קיבוץ נירעם. יחד איתו הסתערו ונהרגו סג"מ יובל הימן, רס"ב קסהון ביינסאין ורס"ל נדב גולדמכר. ארבעתם זכו לאחר מותם בצל"ש אלוף פיקוד הדרום ומח"ט עזה.