מבחן בוזגלו
"אור ומיה", ערוץ 10, 07:00
צפו בקטע
רן כרמי בוזגלו הוא דמות שולית בפרשת אלאור אזריה ובכל זאת אחת המעניינות בה. ראיונותיו התכופים תחת הטייטל המופרך "ממובילי המאבק לשחרור" החייל – לא מדובר בשבוי וגם לא בחטוף — מתאפיינים בסטייה מהתקן המקובל של "הופעה בטלוויזיה", ועל כן גוררים תגובות מתנשאות ומזלזלות. כך, לצד הצטיינותו בגימיקים סוחטי פלצות כמו תחרות תחפושות של אזריה, כרמי בוזגלו משמר את הפער בין ה"אליטה" ל"עם", שהוא מהות התמיכה הציבורית במי שהורשע בהריגה.
הדיון בהשתתפותו ב"אור ומיה" המחיש זאת בצורה מאלפת. כרמי בוזגלו הושב ליד עו"ד קובי סודרי, וכבר הפריים של השניים מיסגר את השוני הרב בין שני המעמדות. מחד, המומחה המשפטי שנמצא בחיוג המהיר של כל תחקירן ותחקירנית, חנוט בחליפה ובעניבה. מאידך, גבר לא צעיר עם פריזורה מעט מרושלת וטי־שירט שעליה מתנוסס אריה עם ראסטות. האחד נראה כמו הנורמה הטלוויזיונית שאליה הורגלנו והאחר כמי שקם מהמיטה, מצא חולצה נקייה ובא.
גם בשיחה שהתפתחה זכה כרמי בוזגלו לכמה הערות שהעידו כי הוא נתפס כתימהוני ומוזר. כשתיאר את עו"ד יורם שפטל כ"אישיות כרומטית", המגישים אור הלר ומיה זיו־וולף לא התאפקו ופרצו בצחוק. נדמה שהם לא ציפו שיתנסח כך, בעזרת מונח מעולם המוזיקה. ניכר שכרמי בוזגלו נעלב ובהזדמנות הראשונה ניסה להחזיר בבדיחה מכוערת וסרת טעם לעברו של הלר, שהרצין באחת. באותו רגע כרמי בוזגלו הזכיר את הפרק ב"סיינפלד" שבו ג'ורג' קוסטנזה מושפל בפגישה מרובת משתתפים ולא מצליח למצוא פאנץ' תגובה ראוי.
גם סודרי הקפיד על פרצופים מלגלגים כשכרמי בוזגלו שטח את טיעוניו בעד הגשת הערעור. "אני אספסוף, אז תסביר לי לאט", אמר לו כרמי בוזגלו בשלב מסוים. "אני לא נגרר לשם", השיב סודרי, אבל לאחר מכן סנט לעברו בציניות: "אני לא מפותח כמוך".
כאן המקום לציין ש"בוזגלו" אינו חלק משמו המקורי של רן כרמי. הוא ביקש להוסיפו לתעודת הזהות במארס 2015, בעקבות "ההשתלחויות בציבור המזרחי בדמות אמירות מחרידות של אנשי אקדמיה ורוח", כפי שאמר ל־ynet. והלעג כלפיו מפעיל את כל המטענים שנושא עימו השם "בוזגלו".
אבל חזותו השונה ותמיכתו הקולנית באזריה מסמאות את עיניהם של מרבית אנשי התקשורת שבאים עימו במגע. הם לא מבינים שבאמצעות היחס הכפול שהם מפגינים כלפיו — תשומת לב ובוז — הם משרתים אותו ואת מטרותיו. בדיוק כפי שהדבקות של משפחת אזריה בשרון גל וביורם שפטל עדיין מתפרשת כמניפולציה על גב ההורים ולא כהחלטה מודעת ועקרונית. עוד לא מאוחר להתפכח.
לפנייה לכתב/ת 
