שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    זמנים מודרנים  • 03.03.2017
    "אמרתי לעצמי: 'אני לא מוכנה להיות אישה מוכה'"
    לפני 32 שנה, כשבעלה הראשון התנהג כלפיה באופן פוגעני ושתלטני, היא לקחה את הרגליים והלכה. לפני 22 שנה, כשמפיק הוליוודי הציע לה הצעה מגונה, היא הבהירה לו מיד שאיתה זה לא יקרה לעולם. לפני חמש שנים, כשהבינה שנישואיה אינה מספקים את מה שהיא זקוקה לו בזוגיות, היא לא היססה לפרק את החבילה. זה סיפורה של אילנה שושן, פעם מלכת היופי והיום חברת הנהלה בשדולת הנשים ופעילה פמיניסטית גאה
    גבי בר־חיים ׀ צילום: עידו לביא ׀ סטיילינג: לימור ריחאנה

    הנישואים הראשונים של אילנה שושן ארכו בדיוק חודש. היא הייתה בת 23, מלכת היופי בדימוס ודוגמנית מצליחה. הוא היה אהוב נעוריה. היה רע לתפארת. "היו שם גילויי אלימות מצידו גם לפני שהתחתנו", היא אומרת. "אבל משהו קרה אחרי החתונה. הרגשתי שאני לא מוכנה לחיות עם זה".

     

    מה היה הרגע המכונן?

     

    "נסענו ברכב מפתח־תקווה לתל־אביב, והוא אמר לי 'מה פתאום את נוסעת לצילומים?' - איך קיבלתי החלטה בלי לקבל את הרשות שלו. הוא הרים עליי את הקול. פתאום חשבתי, 'מי אתה שתרים עלי את הקול?' ופשוט קפאתי. ראיתי סרט קדימה מה יהיה, ואני זוכרת שאמרתי לעצמי: 'אני לא מוכנה להיות אישה מוכה'. ולא היו לנו ילדים, אז פשוט קמתי והלכתי. ויכולתי לעשות את זה רק כי הייתי עצמאית כלכלית, אחרת הייתי נשארת שם כמו הרבה אחרות. בדרך כלל נשים מגיעות ממעמד כלכלי נחות, אז הן מוגבלות בבחירות שלהן. מהבחינה הזאת איי ווז גיפטד. היה לי מזל".

     

    כבר אז נבטו אצלה ניצנים של תודעה פמיניסטית, היא פשוט לא ידעה שלצורת המחשבה שלה יש שם. 30 שנה מאוחר יותר, בגיל 55 ועם תואר שני במשפטים, היא הפכה את תפיסת העולם שלה למשנה סדורה. שושן מקדישה את זמנה בהתנדבות למגוון פרויקטים שמטרתם העצמה נשית: חברת הנהלה בשדולת הנשים ומרצה מבוקשת בבתי ספר בנושאי מעמד האישה והעצמת נערות (בשיתוף עמותת "תובנות בחינוך").

     

    היא נעה בקביעות על ציר תל־אביב־לוס־אנג'לס, שם עבדה שנים כמפיקה הוליוודית ומלהקת בחברת ההפקות "סיגניצ'ור פיקצ'רס", שהיא שותפה בה עם בעלה לשעבר, המפיק משה דיאמנט. באל־איי היא גם גידלה את ילדיהם המשותפים, אלינור (23), שעושה תואר שני בביולוגיה בקולומביה, ומייקל, (25) עורך דין. "וכמו אמא יהודייה נסעתי אליהם בחגים ובישלתי שם במטבח המשותף. זה רק הורים ישראלים. הורים שגרים 20 דקות משם לא מגיעים".

     

    להיות אישה

     

    במאי היא תיגש למבחני לשכת עורכי הדין ותוכל להגשים את שאיפותיה לשינוי בנושא קרוב לליבה: דיני משפחה ומעמד האישה בגירושים. אבל כדי שלא יהיה יותר מדי רציני, היא גם משתתפת בתפקיד אורח בסדרה "החברים של נאור". מתברר שיש סימטריה בעולם.

     

    לראיון היא מגיעה נרגשת, גבוהה מאוד ומרשימה, איפור מינימלי והתלהבות של טינאייג'רית. מספרת שהיא ממשיכה מכאן לפגישה עם השרה איילת שקד. "בעיניי היא מודל חיקוי לנערות. היא באמת מנהיגה. אישה צעירה, יפה, שאני חושבת שנערות יכולות להזדהות איתה. ילדות רוצות להזדהות עם כוכבות, והיא בהחלט כזו". על סדר היום: עצומה שיזמה עם עמיתותיה לשדולת הנשים, ד"ר יופי תירוש ופרופ' דפנה יואל, למינוי שופטות לבית המשפט העליון, פרויקט שהעסיק אותה בחודשים האחרונים.

     

    בסופו של דבר מונתה שופטת אחת. "זה נסגר מאכזב", היא מודה. "נבחרה שופטת אחת שהיא דתייה ושמרנית. עדיין הבעיה היא שאנחנו בייצוג של 30 אחוז. עדיין פחות נשים ישבו ויהיו הרכבים שלא ישבו בהם נשים. לדעתי זה גם משפיע על התוצאות: הפסיקה של בית המשפט העליון הוא למעשה חוק, ויש שם רק 30 אחוז השפעה על החלטות שמעצבות את השפיטה של כל בתי המשפט ואת הערכים שלנו כמדינה".

     

    מה זה פמיניזם מבחינתך?

     

    "קודם כל, להיות אישה. הרי מה זה פאם? אישה. אבל אישה כאדם. אני לא רוצה לחיות ולחשוב כמו גבר. אני רוצה את המקום שלי כאישה בחברה, כשחלק מהמכלול הזה הוא שהיא מולידה ילדים. יש לנו את יכולת הבריאה, אז אין שום סיבה שנתפוס מקום כל כך קטן בחברה, או במשפחה ובזוגיות".

     

    צעירות רבות בישראל נבהלות מהמילה ומסרבות להגדיר עצמן פמיניסטיות.

     

    "זה פשוט נובע מבורות, מחוסר ידע. גם אני אמרתי את זה פעם בראיון, וזה היה מבורות, כי כל ההוויה שלי היתה פמיניסטית. יש עיוות לגבי ההגדרה מה זה פמיניזם. אחד הדברים שאנחנו צריכות לעשות זה לשבור את הסטריאוטיפים האלו לגבי נשים – פמיניסטיות נתפסות כנשים אגרסיביות, שורפות חזיות, שונאות גברים. זה עיוות שנוצר על ידי מתנגדי הפמיניזם, שנבהלו מהשינוי, ותגובת הנגד שלהם הייתה לסמן את הנשים האלה כשונאות גברים. אנחנו כנשים צריכות לשנות את זה בדרך של לימוד ויידוע".

     

    בשנים האחרונות יש גל תלונות בנושא הטרדות מיניות. מה אפשר ללמוד מהעונשים הלא קשים בלשון המעטה שגברים קיבלו?

     

    "מצד אחד הנושא הוצף. נשים מעזות, אבל מי שמעזה מקבלת מכה על הראש. והוא מקבל עונש קל או שיסגרו לו את התיק. נשים לוקחות סיכון, אבל החברה עדיין לא משתנה. עכשיו, כשזה בחוץ, אולי הם יקבלו את הגועל נפש".

     

    ולמה הם עדיין מקבלים עונשים קלים?

     

    "כי לצערי אנחנו עדיין חושבים שאישה היא אובייקט של כולם ואפשר לעשות לה הכל".

     

    היית מעורבת בהליך שעברה חברתך הטובה אורלי אינס?

     

    "כן. הסיפור של אורלי מטריד והוא ממשיך להטריד אותי מאוד, מכיוון שאף אחד מאלו שפגעו בה לא נענש. יותר מזה, המערכת ממשיכה להעניש אותה ולהתנקם בה. היא איבדה את פרויקט חייה שהיא הקימה. האנשים כולם התנכלו לה, כי לא יכלו להכיל את זה שאישה מצליחה, יפה, חכמה, תהיה אובייקט לפגיעה מינית, כי לא יכול להיות שיש אישה חזקה שפוגעים בה מינית! רק אישה חלשה! זה לא הסתדר להם. הרי כל הנשים חשופות לזה, והיא אחת מאלו שבאו קדימה. יש גם שופטות, רופאות, אף אחת לא חסינה".

     

    מה אפשר ללמוד מזה - לא להתלונן? נשים לא צריכות לצאת עם שמן האמיתי?

     

    "רק שצריך לעשות עבודה עם נשים ולתמוך בנשים מתלוננות. ואחד הדברים הכי נוראים זה הסטריאוטיפים של נשים על נשים שמתלוננות, שהן כלבות זונות וכל השאר. זה אחד הדברים שאני עובדת עליהם: להפסיק את הדרך הזו בה נשים חושבות על עצמן, כי גם אנחנו שבויות בדימוי השגוי שהכתיבו לנו הגברים, ככה הם שלטו בנו אלפי שנים. הפנמנו את הקודים, אין מה לעשות".

     

    לא להיות אובייקט

     

    שושן נולדה בכפר־סבא, למשפחה קשת יום בת שבעה ילדים, "עם אמא עיראקית שהחזיקה אותנו קצר מאוד", היא צוחקת. בתיכון למדה בכפר הנוער בן־שמן בתוכנית למחוננים. ב־1980, כשהיא רק בת 19, במהלך שירותה הצבאי, זכתה בתואר מלכת היופי של ישראל ומינפה אותו לטובת קריירה מניבה במילאנו, ניו־יורק ופריז. אחרי שצברה ניסיון למדה משחק אצל לי שטרסברג. "התייחסתי לדוגמנות בצורה מאוד עניינית", היא אומרת. "זה היה אמצעי להרוויח כסף ולקדם אותי".

     

    זו הייתה תקופה סופר־שוביניסטית. את זוכרת חוויות פחות נעימות?

     

    "הגבולות שלי היו מאוד ברורים. קראו לי הרבנית. תצוגות אופנה אז היו כמו מופעי סטריפטיז, ואני סירבתי לצאת עם בגד ים. זה היה התנאי שלי. כי זה הרגיש לי זול. הגבולות היו מהבית, בדיוק כמו שבתשע בערב הייתי צריכה להיות בדלת".

     

    כמי שמתנגדת בתוקף לחפצון הגוף הנשי מצחיק להיזכר שדווקא שושן כיכבה בסצנה חושפנית באחד מסרטי הטראש של התקופה, "ד.צ. חוף אילת", כמאהבת של דובי גל. "כשאתה שחקן אתה חייב להסכים לחוקי המקצוע", היא נעה בחוסר נוחות. "הייתי בתקופה כזאת של מרדנות לגבי צביעות. למדתי מזה לקח: שלא תמיד איך שאני רואה את הדברים גם החברה רואה אותם. שאני קצת מקדימה את זמני".

     

    היא פיתחה קריירת דוגמנות ענפה בארצות־הברית. שם הכירה את דיאמנט והפכה לאשתו ולמפיקה בחברה שלו. בבית הם אירחו פיגורות כמו ז'אן־קלוד ואן דאם, מייקל דאגלס וקתרין זיטה־ג'ונס וסקרלט ג'והנסון. והיא בכלל תיכננה להיות שחקנית. "אבל כשהגעתי להוליווד הבנתי שהאפשרויות שלי מוגבלות. אני שמרנית, היה לי מבטא ישראלי והגעתי יחסית מבוגרת וגם זה לא באופי שלי לבקש עבודה. את כל הזמן בצד החלש, המתחנן. אני רציתי להיות בצד היוזם, לא הפסיבי. לא להיות אובייקט".

     

    זוכרת אודישן טראומטי?

     

    "כשהגעתי להוליווד, אחד הסוכנים שהלכתי לפגוש היה הסוכן של מישל פייפר והוא היה ידוע כמי שעשה לה את הקריירה. אני זוכרת שהוא אמר לי את זה ממש כתנאי: 'אנחנו נעבוד קשה ונשחק קשה'. באנגלית זה נשמע יותר בוטה. ואז אמרתי 'למה אתה מתכוון?' אני אוהבת לתת לאנשים לתלות את עצמם. אז הוא אמר לי, שפעם־פעמיים בשבוע הוא יצלצל אליי ונלך לאיזשהו מקום, מה שנקרא בשפה הישראלית צימר. לזכותו הוא היה די ישיר".

     

    מה למדת?

     

    "ההבדל היום ביני לבין מי שהייתי זה שכיום, בגלל הידע, אני כבר יכולה לזהות את זה. פעם לא ידעתי. פעם ידעתי רק שלא טוב לי, אבל לא ידעתי לשים על זה את האצבע. לכן אני בעד זה שצריך ללמד נערות להפריד בינן לבין הדברים האלה, בין מה שהן עושות למה שעושים להן, ולא לקחת על עצמן את האחריות שזה קרה בגללי או שהן עשו משהו לא בסדר. גם בזוגיות שלי לא יקרה כיום מצב שהטון ישתנה ואני לא אעיר עליו. אין מצב".

     

    הזוג שושן־דיאמנט התגרש לפני חמש שנים, אחרי 22 שנות נישואים. שושן יצאה משם מלאת תובנות על מה שהיא רוצה במערכות יחסים, אבל בעיקר מה היא לא מוכנה לשאת. כיום היא במערכת יחסים "מקסימה" כבר יותר משנתיים עם ד"ר נמרוד קוזלובסקי, איש היי־טק ומשפטן. "הוא חתיך, חכם, גבוה", שושן מחייכת. "אנחנו עושים הרבה כיף ביחד, והוא גם צעיר ממני בעשר שנים".

     

    סחתיין.

     

    "אחד הדברים שהכי מפחידים נשים מעל 50 זה שאם הן יתגרשו הן יישארו לבד. אם את רוצה להתגרש – תתגרשי, אל תחכי. אני ומשה קיבלנו החלטה שנחכה עם הגירושים עד שהילדים ייצאו מהבית. חברות שלי אמרו לי, 'מה את מחכה? לא כזה פשוט בגילך למצוא זוגיות. אנחנו רק מתבגרות'. אני החלטתי שאני לא מקבלת החלטות ממקומות של פחד".

     

    מה את יודעת היום על זוגיות שלא ידעת פעם?

     

    "בנישואים שלי הרבה מאוד שמרתי ושתקתי, כי יש מתחים ואת סופגת את זה. אחת הסיבות שהתגרשתי הייתה שלא יכולתי לשנות את הדפוס הזה שנוצר, שאני נתתי לו לקרות!"

     

    את זוכרת את הרגע שנפל לך האסימון?

     

    "הבנתי שאני לא יכולה להרשות לזה להיות, כי אני לא מוכנה שהבת שלי תלמד מזה. אז התחלתי להפר את השלום והתחלתי להעיר על זה, ונוצר ריב בבית. קיבלתי החלטה מודעת שאני לא יכולה להמשיך לתת לזה לקרות, ואלה כלים שצריך לתת לבנות צעירות. כי מה שקורה זה שאנחנו סופגות ואז אנחנו לוקחות על עצמנו את האחריות. זו טעות שאני לא מוכנה לעשות יותר". *

     

     

    gabibarhaim79@gmail.com

     

    הפקה: שיר פלד, איפור: שירלי ויינר, שיער: יוקי שרון

     

    חולצה, עמנואל; ג'ינס, ראג אנד בון (פקטורי 54); צעיף, Zadig & Voltaire (ה' באייר 48, ת"א); תכשיטים, מילר

     

    בשער: ז'קט, עדי בנג'ו (052־3824244); טי־שירט, עמנואל; ג'ינס, ראג אנד בון; תכשיטים, רשת JACKIE-O

     

    ז'קט פאייטים שחור וחגורה, Zadig & Voltaire; טי־שירט לבנה וג'ינס שחור, עמנואל; תכשיטים, רשת JACKIE-O

     

     


    פרסום ראשון: 03.03.17 , 01:22