אבודים בעבודה

הקלישאה היא שמנהיגים לא נבחרים אלא נשאבים למלא רִיק. פתאום נגזר על אדם כלשהו מן היישוב, מורה או חקלאי מצפוני, לתפוס את מקומו על במת ההיסטוריה בעת שֶבר שבה הנוף האנושי צחיח מאישים בשיעור קומתו. אולי ראיתי את זה בסרט על גנדי או בכתבה על בן־גוריון. זה בטח לא היה על מפלגת העבודה. סליחה, "המחנה הציוני", ובקיצור: המחנ"צ, או כפי שאני קורא להם: הגבנ"צ. אותו מוצר צהבהב ושומני, שבחירה בו היא מעשה תפנוקים מזיק, מין נפילה חוזרת לסם של נרקומן שרק חשב שנגמל, אבל הנה שוב הפתק הזה בקלפי: אמת. מפלגה ששינתה את שמה בשני העשורים האחרונים כל כך הרבה פעמים, עד שהמסר הברור ביותר שלה הוא: "אין לי זהות".

תרומה אדירה למשבר הזהות המתמשך של הגבנ"צ הרימו שורה של מדינאים בינוניים עד דכדוך, מפרץ דרך יחימוביץ' וכלה בהרצוג. אלה בהחלט לא "מנהיגים" שנשאבו לריק בשעת דחק, אלא לוטשי עיניים לתפקיד חשוב מאין כמותו בפוליטיקה הישראלית: "המפסיד הבא לביבי". במחלקת הפתגמים קוראים לזה "ראש לשועלים".

במילים אחרות, מפלגת העבודה לא מציעה לעם תקווה או אלטרנטיבה. היא מציעה לו רשימה של אנשים הגונים שאין להם מנהיג. במקום הראשון ניצב כיסא, ומדי כמה שנים מתיישב בו מישהו, חבר או חברת כנסת "מוערכים" שלוקים בשיגעון גדלות של רגע, ומבינים תוך קמפיין אחד את מקומם האמיתי: ראש האופוזיציה, ראש לשועלים.

וכשהם רבים ביניהם על התפקיד הזה, כשאיתן כבל בוחש עם ונגד שלי יחימוביץ' שעוקצת את בוז'י הרצוג שגם הוא לא טומן את ידו בצלחת, מותר להסתכל עליהם מהצד בבוז ולומר: זה לא חשוב. זה חוסר החשיבות בהתגלמותו. זו הונאה של הציבור. הרי שלושת האנשים האלה בפרט וחברי הגבנ"צ בכלל מבטיחים לציבור תקווה ושינוי וצדק ומה לא, אף שהם יודעים מראש שלא הם יביסו את נתניהו.

וזה עצוב, כי במקור הם נראים אנשים טובים עם כוונות טובות. כבל בוודאי, הוא מלך העממיקו והאכפתיות, אבל גם בעיניו של הרצוג דלקה שלהבת אמונים ערב הבחירות האחרונות, כשעוד השלה את עצמו להרף שיחליף את הקיסר. ומכולם חבל על יחימוביץ', לוחמת עיתונות ותיקה שנכנסה לפוליטיקה כדי לשנות, ועכשיו היא הולכת ומצטיירת כציפי לבני 2, אחת שנמצאת שם, שתמיד תהיה שם באיזו פוזיציית פרווה נוחה, אחת שאיבדה את התיאבון.

עם זאת, מתבססת בגבנ"צ שכבה צעירה ומעוררת תקווה של חברי כנסת, שהבולטת ביניהם היא סתיו שפיר, הלוחמת השכם והערב בשחיתות שקשורה לגזל כספי הציבור. נטען שאהוד ברק הציע לה לרוץ לראשות המפלגה, אך שפיר הפקחית סירבה. היא ודאי מבינה שחוסר ניסיונה יהפוך אותה לעוד בדיחת גבנ"צ, ואולי היא גם יודעת שיש במפלגה שלה דור מדבר שלם שמוכרח לפרוש לפני שיהיה אפשר לשוב ולהפוך את הבדיחה העצובה הזו מאופוזיציה לאופציה. √