אבל הכי הכי, אני אוהבת אותי
מגיל צעיר מחנכים אותנו להקפיד על צניעות ולא לעשות עניין מההישגים שאליהם הגענו. למה בעצם? אין כמו יום האישה הבינלאומי כדי לחגוג אותם, ובגדול. ביקשנו מקוראות "ידיעות אחרונות" בפייסבוק להשיב על שאלה לא פשוטה: מה את אוהבת בעצמך?
מרי ליפשיץ, בת 65
"אני אוהבת את היכולת לשקף לזולת את האור והכוח הטמונים בו ובכך לסלול לו שביל לאמונה בעצמו. את האובססיה לצייר במילים, תחושות, הרהורים וצלילי חיים. את יכולת ההקשבה ועונג הלמידה ממרצה שנון ומילדון רך בשנים".
יעל כץ, בת 40
"מה שאני אוהבת בעצמי זה שאני כל יום לומדת להיות יותר ויותר רכה אליי ומגלה את העוצמות שבי ומוכנה גם לחשוף אותן. אני אוהבת את האומץ שגיליתי בי. האומץ להיות מי שאני, לבטא אותי ולעלות על הבמה ולהפיץ את המסר שלי (בחיים לא חשבתי שיהיה לי אומץ לעמוד על במה ולדבר, וזה קורה, וזה מרגש). אני אוהבת בעצמי שאני לומדת לזרום עם החיים, להיות ברגע, להיות בתנועה, ולרקוד (לפחות פעם בשבוע) בחופשיות".
קארין הלר, בת 39
"הדבר שאני הכי אוהבת בעצמי זה האופטימיות והגישה שבה אני מסתכלת על דברים ועל החיים. הכרת תודה ונתינה. אהבה ושמחה. אז אולי זה בנאלי, אבל הבנאלי מנצח, כי זה מה שנותן את הטעם המתוק להמשיך לגדול ולהתפתח. וחוץ מזה – שאני משוגעת על הילדים שלי וזה הדבר הכי חשוב לי בחיים".
תמר אברמוביץ', בת 60
"אני אוהבת בעצמי את החיוניות שבי, שמקרינה לסביבה ועם הגיל עולה ומתעצמת. אני אוהבת בעצמי שהצלחתי לעלות על מסלול שאני אוהבת בחיי, ונבחרתי לצעוד על המסלול בשבוע האופנה הישראלי מטעם המעצבת AnnA. אינני דוגמנית. אני בת 60, אמא וסבתא. מעורבת ולא מתערבת. אוהבת ואהובה. עובדת במשרה מלאה זה 20 שנה, וכל יום בשבילי מתנהל באותה חדוות עשייה כמו ביום הראשון. 'בת 60 פוקחת עין' הוא ללא ספק השיר שלי!"
תמי רוטפלד, בת 40
"מה אני אוהבת בעצמי? לרגע היה קשה למצוא דבר כזה שאני אוהבת, מעריכה, שמחה בעצמי. אני אוהבת בעצמי שהשנה לראשונה הרשיתי לעצמי לעצור לרגע את הטייס האוטומטי ואיפשרתי לעצמי להתבלבל, למרוד, להתנסות בדברים חדשים, לאבד שליטה, לשאול שאלות על חיי, על ייעודי, על הזוגיות, הילדים, ובכלל על כל מה שבניתי עד כה. העצירה הזו הובילה לאישה חזקה יותר, אמיצה יותר, מודעת יותר ובעיקר אותנטית יותר".
יעל רוקח, בת 41
"הדבר שאני הכי אוהבת בעצמי הוא שמחת החיים. כשטוב - ברור, וכשרע, בעיקר אז, לחיות בשמחה. גם כשיש לך נזילה באמבטיה, צריך להעביר את הרכב טסט, עלית שני קילו והיית, בפעם האלף, בדייט לא מוצלח. גם כשלפעמים הלבד הוא קשה. המחשבות על ילד לא נותנות מנוחה, והפחד מעוד התקף לב הופך אותי לפסיכוטית. זה פשוט וקשה באותה נשימה. אבל אם לומדים לחיות כך, מתוך תחושה שהחיים הם מתנה, כך ייראו חייך".
אורנה גטניו, בת 60
"אני אוהבת את הכוחות שגיליתי בעצמי בשנים האחרונות לקום מהרצפה (המטאפורית) ולצאת אל העולם, בעיקר לחוף הים, ולראות את היופי הזה ולשאוב ממנו אופטימיות. אוהבת את האפשרות לנשום! אני אוהבת את היכולת החדשה להתבונן בעצמי מהצד ולשוחח עם הדמות הזו ולהקשיב לה. נכון, יש תקופות שזה יותר קשה, אבל אני לא מוותרת. כי דוקטור סוס אמר: 'אם יוצאים - מגיעים למקומות נפלאים'".
עמית ישראל, בת 24
"אני בחיפוש מתמיד. חיפוש, למידה והנאה. לפעמים זה קשה, אבל זה מרגיש נהדר, וזו אולי התקופה היותר טובה בחיי. הכל מרגיש לי נכון. המשפחה, החברים, העבודה, ואפילו הלבד. רגעי ההתנתקות והחיבור לעצמי עושים טוב. פתאום אני יודעת, מצאתי כיוון. וגם ללכת רגע לאיבוד מרגיש לי בסדר".
שיר אבני, בת 24
"היכולת לראות בכל דבר, גם ברגעים הפחות נעימים, את הצד האופטימי והחיובי".
דליה דוד, בת 49
"מה שאני אוהבת בעצמי זה את האופטימיות ושמחת החיים נגד כל הסיכויים. למרות שהתגרשתי פעם אחת מבחירה ופעם אחת מזוגיות של 12 שנים שהתרסקה. נשברתי, כאבתי, התרסקתי, אבל קמתי, למדתי לאסוף את כל השברים לפאזל אחד גדול – והכל לטובה!"
אביטל זוננשיין, בת 40
"אני אוהבת את הרצון והיכולת שלי להרים ראש אחרי כישלונות, ובמיוחד לטפוח לעצמי על הכתף אחרי הצלחות. עם השנים למדתי שאי־אפשר כל הזמן לנצח, אבל אם יש משהו שטיפחתי והשקעתי בו, זו ההבנה שהמסע שלנו הוא ארוך ובצורת גלגל. אני מתמידה, משתפרת ומשפיעה על עצמי וגם על הסביבה שלי. יש בי (ואני חושבת שבכל אישה) את העוצמות האלה".
עדי דגן, בת 37
"מה שאני אוהבת בעצמי זה: את הכישרון, את האמביציות והשאיפות הגבוהות שלי, את החוש העסקי, את הדמיון המופרע שלי (לעולם לא אבין את המילה 'משעמם'. אף פעם לא משעמם לי), את יכולת ההדחקה (ברוב המקרים זו תכונה שמשרתת אותי נפלא), את היכולת שלי להיות קשובה לעצמי, להיות שונה, את הרגישות מצד אחד וחוסר הטקט מצד שני, ואת העובדה שאני כבר בת 37 ומעולם לא הייתי אצל קוסמטיקאית".
יפעת קרן, בת 42
"מה שאני הכי אוהבת בעצמי זה את היכולת לראות מעבר. לא בקטע מיסטי, אלא דווקא באופן פרקטי ויצירתי - כזה שמאפשר לי לקחת סיטואציות מחיי היומיום ולנתח אותן בפינצטה לכדי סצנות בתסריט או פרקים בספר. האוזניים שלי תמיד כרויות והעיניים פקוחות – לא מתוך יצר מציצנות או רכילות, אלא כדי לשאוב השראה (תירוץ מלומד, הא?) ליצירות שלי".
רעות רסלר, בת 39
"מה שאני אוהבת בעצמי זה את היכולת שלי לאהוב בהתמסרות את החיים כפי שהם ועדיין לרצות עוד ויותר. זה מאפשר לי גם ליהנות מהרגע, להגיד תודה על כל השפע שהתברכתי בו, ויחד עם זה גם לבקש עוד ויותר – יותר שמחה בבית, יותר נחת ושלווה, יותר הכנסה ושפע כלכלי, יותר סיפוק מהעבודה. אני אוהבת את זה שאני אוהבת לאהוב! בהתמסרות, באמונה ובאופטימיות נצחית".
הילה אסולין, בת 39
"מה שאני אוהבת בעצמי זה היכולת לחמול. וחמלה, לדעתי, היא מצרך חשוב בימינו. היכולת שלי לחמול באה לידי ביטוי לא רק בדברים הגדולים, שעליהם פחות מספרים (וגם אני לא אספר), אלא במחווה קטנה לילד בכיתה (אני מורה), כי ניכר שעבר עליו יום קשה. אז זה מה שאני אוהבת בעצמי וכבר שנים שאני גאה להיות אישה חומלת ומלאת אהבה, שחוגגת את הנשיות מבלי להסתיר ולהתבייש בהיותי אישה".
זהבה ברכה, בת 58
"בשל הנחישות והמוטיבציה להגשים חלומות עשיתי שינוי בחיי האישיים, בלי גב כלכלי. שיחררתי מחיי עבודה מכניסה ומכובדת בשל הרצון להוציא לפועל תוכניות אישיות גדולות. אני אוהבת את עצמי כפי שאני, פועלת לצמיחה אישית בכל יום בחיי, תורמת לקהילה ולסביבה".
ענת בן־שבת, בת 48
"מה שאני הכי אוהבת בעצמי זה שאני, בצעדים קטנים ובעזרת טיפול, עשיתי את הבלתי ייאמן וניצחתי את הפחד. פחדתי לטוס. הייתי קלסטרופובית – פחד ממקומות סגורים, ממש קיצוני, אפילו ממעליות פחדתי.
ואז אזרתי אומץ וקיבלתי החלטה שאני לא מוותרת לעצמי ואני הולכת לטיפול. והלכתי. לא תאמינו, זה אפילו עזר. השנה הייתה השנה הכי טובה בחיים שלי, ואני גאה בעצמי".
רוני לנגרמן־זיו, בת 41
"אני הכי אוהבת בעצמי שאני חיה את החיים שאני רוצה. אני חיה עם האיש שאני אוהבת כבר 22 שנה ועם שלושת האוצרות המדהימים שלנו, ביישוב שאני אוהבת ושבו הכרתי את החברות הכי טובות שלי בעשור האחרון, ואני עושה את מה שאני אוהבת. אני אוהבת את זה שאני לא מפסיקה ללמוד, לקרוא ולהתפתח, להעמיק ולהכיר את עצמי, גם את החולשות והשריטות, ולקבל גם אותן באהבה. להיות שלמה עם זה שאני לא מושלמת".
לפנייה לכתב/ת 
