"מעולם לא חוויתי קיפוח כאישה וכזמרת"
דנה ברגר בראיון ליום האישה: "מי שרוצה להיות זמינה לילדים שלה כשהם קטנים — אלה בדיוק השנים שבן הזוג מתקדם והיא לא. זה המצב הקיומי שלנו, ואני בספק אם הוא ישתנה אי־פעם". ויש גם בונוס: שיר חדש של ברגר
"פעם בכמה שנים מגיע שיר שמזכיר לי כמה כוח יש במילים ומנגינה. כמו ראש של חץ אל תוך הלב השיר הזה נכנס עמוק פנימה ומיד ידעתי שהוא שלי" — כך מתארת דנה ברגר את המפגש הראשון שלה עם "נגן", הסינגל הראשון מתוך האלבום העשירי שלה, שאת מילותיו כתבה צרויה להב.
למימון האלבום יצאה ברגר בפרויקט הדסטארט לגיוס 100 אלף שקל, כשהיא מבטיחה תמורות — מאלבום דיגיטלי, דרך כרטיסים להופעות, הלחנת שיר של התורם, ועד להופעה פרטית שלה ושל הלהקה אצלכם בבית. "יש בזה משהו מקסים ומהפכני, כי בזכות הקהל שלך, שעושה איתך את הדרך, אתה מצליח להשלים את האלבום", היא אומרת. השחרור הזה מחברות התקליטים לא רק משאיר בידיה בעלות גמורה על החומרים, אלא מאפשר לה גם לעבוד הפעם עם לא פחות משמונה מפיקים מוזיקליים שונים. "זה חלום שמזמן רציתי להגשים", היא אומרת. "כל מפיק מאיר ומעיר צד אחר שלי, וזה מאפשר לי להיות מורכבת ומגוונת בלי להתחייב לדמות אחת, לז'אנר או לקונספט מסוים. יש שם רוקנרול מכוסח, אלקטרוני, ובלדה בשלושה רבעים, ואני יכולה להרשות לעצמי להשתולל".
ויש לברגר היסטוריה של השתוללות. היא פרצה לתודעה כנערת הרוק של שנות ה־90, כשהייתה סולנית להקת "בלגאן", והוציאה אלבום בכורה בועט וכסאחיסטי לפני 23 שנים. נכון, היא כבר מזמן התרחקה מדמות הרוקרית שמגשימה חלומות מרד של דור שלם, אבל התדמית לא עוזבת אותה. "אם כבר תדמית, אז למה לא של רוקרית בועטת?", היא צוחקת.
אבל אם פעם ברגר השתוללה כדי להוכיח לעולם שהיא לא "עוד זמרת בלונדינית שיש לה מה להגיד, והיא כועסת!", עכשיו ההשתוללות מגיעה מתוך "רצון עז להישאר ערה. לא לחזור על עצמי. לא לנוח על המשמר. לא להירדם".
ברגר היא הראשונה שמתפעלת משטף היצירה שנובע ממנה באחרונה אחרי תקופה של יובש יחסי, אותו היא מסבירה בכך שהיה לה כנראה טוב מדי בחיים. "פעם הייתי כותבת מתוך פצע. זה היה הכאב הפרטי שלי. אבל בעשור האחרון, סביב זוגיות מבורכת ואימהות, הפצע הפרטי נרגע, ופתאום גיליתי שהתייבש לי מעיין המילים ולא ידעתי על מה לכתוב".
אבל בעולם לא מושלם כמו שלנו תמיד אפשר למצוא איזשהו כאב לכתוב עליו, וברגר הבינה שהיא לא חייבת להרוס לעצמה את החיים רק כדי לכתוב שירים טובים. "יש מספיק כאב שאפשר לספר עליו, זה לא חייב להיות רק שלי במובן האגואיסטי", היא מסבירה את התובנות שעזרו לה לפתוח את סכר היצירה.
ברגר נשמעת מפויסת. כלפי עצמה, כלפי העולם, אפילו כלפי חברות התקליטים שדורשות מאמנים אחוזים מתמלוגים ומזכויות יוצרים. "אני לא מאשימה אותן, כי הן צריכות לעשות את זה כדי לשרוד, אבל יש משהו מכאיב בלחלוק את זכויות היוצרים שלך עם אחרים. כי הן באמת שלך".
רגליים על הקרקע
ממרום גילה, 46, ברגר היא מרגישה שהיא "הרבה יותר עם הרגליים על הקרקע, וזה עושה לי טוב. הפרופורציות הסתדרו לי ואני יודעת טוב יותר מה חשוב ומה פחות חשוב. אני הרבה פחות 'גנובה לרוח', כמו שכתבה חברתי צרויה להב".
היא אפילו מפויסת כלפי המפיקים של "הישרדות" — חוויה שהיא מסכמת בשלושה משפטים קצרים: 1. בחיים לא הייתי עושה את זה שוב בעד שום סכום שבעולם; 2. למדתי המון על עצמי ועל בני אדם; 3. זה הזכיר לי מה עיקר ומה טפל, ובמה אני צריכה להתעסק. בקיצור: מוזיקה, מוזיקה. מוזיקה.
אז היא יושבת לה ביער, כהגדרתה, עם בעלה השלישי, התאורן עדי שרון, ושני ילדיה - ליה (14), שלומדת בבית הספר לאמנויות בירושלים במגמת תיאטרון, וגור, בן ה־8, "שגילה באחרונה את רדיוהד ונירוונה ומסתובב בבית עם זוג מקלות ומתופף על כל מה שמזדמן" — וכותבת במרץ.
ברגר לא ממש מעודכנת במה שקורה בסצנת המוזיקה הישראלית בימים אלה, "אבל מבינה שהלך הרוח הוא לא לגמרי לטעמי", היא אומרת. כן, הגיעו אליה שמועות על תלונות בדבר הדרת נשים מהפלייליסט בתחנות הרדיו, אבל גם זה לא מצליח להוציא אותה משלוותה. "זה כנראה עובדות, אבל זה לא מדליק אצלי נורות אדומות שמחייבות אותי להתלונן", היא אומרת. "אני מאוד גאה בכל הזמרות שהיוו לי השראה. אני לא חיה איזשהו קיפוח. מעולם לא חוויתי קיפוח כאישה יוצרת וכזמרת. לא הרגשתי שזה משפיע לרעה על הקריירה שלי אף פעם. אולי אפילו נהפוך הוא. אני חושבת שיש רבות וגדולות וטובות, החל מחוה אלברשטיין ויהודית רביץ וסי היימן, שעשתה בזמנו עבודה מדהימה, ועד לזמרות שעושות היום דברים מדליקים".
אבל אישה, היא יודעת, מעצם היותה אישה, עדיין סובלת מחוסר שוויון מגדרי בכל התחומים. הכל עניין של גזירת מגדר, היא אומרת. "אם היא רוצה להיות זמינה לילדים שלה בעשור הראשון של חייהם, כשהם עוד קטנים — אלה בדיוק השנים שבן הזוג שלה מתקדם והיא לא. זה המצב הקיומי שלנו, ואני בספק אם הוא ישתנה אי־פעם".
לפנייה לכתב/ת 
