מתלבש על הנוסטלגיה

אם תשאלו את גיל פנטו מה החלום הכי גדול שלו, הוא יודה שמה שהוא הכי רוצה בעולם זה לחזור לשבוע־שבועיים לתל־אביב של שנות ה־50 וה־60 של המאה הקודמת, להסתובב ברחובות, לעשות קצת שופינג בחנויות, ואז לקבל החלטה אם הוא רוצה להישאר שם לנצח, או לחזור לכאן ועכשיו.

ועד שזה יקרה, הוא מסתפק באיסוף פריטים שונים משנים עברו ומקיף את עצמו בעדויות מימים אחרים של פשטות ותמימות שבהם המחמאה הגדולה ביותר למוצר היתה שהוא "מין משובח". בימים אלה הוא פתח בקריית המלאכה בתל־אביב את "הלבוש", מקום אותו הוא מגדיר כ"מוזיאון פרטי לגרדרובה עברית".

"'הלבוש' היתה חנות לביגוד בנחלת בנימין של שנות ה־30, ומשהו בפשטות של השם משך אותי", מסביר פנטו, שמתמיד להגיע לשוק הפשפשים ביפו בתקווה למצוא פריטים שיעשירו את האוסף שלו. "את המילה 'גרדרובה' הוספתי לזכר סבתי, שהיתה פאשניסטה של פעם והמילה היתה שגורה בפיה, והוסיפה לבגדים מין ניחוח פריזאי", הוא מסביר.

"אני צייד", אומר פנטו כששואלים אותו מה הוא עושה בחיים, ולמראה הרמת הגבות הוא ממהר להסביר: "אני עוסק בגיוס ואיתור מנהלים לחברות הייטק, מה שנקרא 'צייד ראשים', אבל אני יוצא גם למסעות ציד של פריטים ישנים, משימה שהולכת ונעשית קשה עם השנים".

הכל התחיל מקופסת פח של סוכריות "צ.ד." שהזכירה לו את בית סבתא בקיבוץ. "האיש שמכר לי אותה הסתכל עלי ואמר 'זה לא ייגמר בקופסה'", הוא נזכר. "למזלי – הוא צדק".

פנטו התאהב בישראל של פעם, זאת שנעלמה עם רדיו הנורות, הגזוז, מכונת הכתיבה והפטריה לתיקון גרביים (למי שעוד זוכר מה זה), כבר עשרים שנה שהוא אוסף פריטים של פעם. העיסוק שלו ב"גרדרובה" התחיל מביקור בחנות וינטאג', שבה נתקל בשמלות מתוצרת "אתא". "חלפה בי המחשבה שאם אני עוסק בסיפורן של התעשייה והחנויות של פעם, למה לא להתמקד גם בחברת אופנה אחת. ומכיוון שבישראל עסקינן, ברור שזאת תהיה אתא", מסביר פנטו. עם השנים נוספו לפריטי אתא גם שמלות של "גוטקס", יצירות של בית "משכית" ועוד.

את היום שלו הוא מתחיל ברחבת הרוכלים בשוק הפשפשים. המקומיים כבר מכירים אותו ויודעים להציע לו פריטי לבוש שונים, אותם הוא אוסף בקנאות, אבל רק בתנאי שנשמרה עליהם התווית המעידה על היצרן. במרכז אולם התצוגה - חדר גדול בתוך מבנה תעשייה ישן שההגעה אליו דורשת דמיון ויצירתיות — ניצבת בגאווה הרכישה היקרה ביותר שלו: שמלה בצבע לבן־פנינה מתוצרת "משכית" שעבורה שילם 1,100 שקל.

הבחירה בקריית המלאכה בדרום הישן של תל־אביב לא הייתה מקרית. "היו כאן הרבה מפעלי טקסטיל פעם, כמו חברת 'ריקמה' ו'סריגי שלום' שהוקמו בראשית ימיה של קריית המלאכה", אומר פנטו. "אז באופן כלשהו אני ממשיך את היסטוריית הטקסטיל המקומית, רק מזווית אחרת". עכשיו הוא מתכוון לבנות סיור שישלב ביקור במוזיאון שלו, כמו גם בגלריות של כמה אמנים באזור, "שגם הם מתעסקים עם ה'פעם'", הוא אומר. "מה שעושה לי חשק להמשיך ולאסוף זה מה שאני רואה על פניהם של אנשים שבאים לבקר כאן, כמו גם בבית שלי ביפו", הוא אומר, ושולף טקסט שכתב לו אחד האורחים: "אין זה מקום של מוצרים של פעם, אלא כמעט חיים שלמים של כל אחד", כתב האיש אחרי ביקור במוזיאון Made in Eretz Israel שגיל פתח בביתו ביפו. "זהו השער לזיכרונות מהחיים שהיו לנו, מהאנשים שהיינו ומהאנשים שחיו איתנו".

לפרטים והזמנת סיורים: www.gilfanto.co.il