הורות משוספת

פמלה אדלון זוכרת את הרגע ההוא, שבו מצאה קונדום אצל בתה: "היא הייתה אז בתיכון ואני לא זוכרת למה נכנסתי לחדר שלה ומצאתי אותו. (מתפוצצת מצחוק) ישר לקחתי אותו בקטע של 'אני לוקחת את הדבר הזה מכאן, זה לא לגילה!' ואז חשבתי שאני לא יכולה להתנהג ככה, כי אם יש לה קונדום בחדר הוא כנראה שם בגלל סיבה מסוימת. לקח לי המון זמן אבל בסוף העזתי לשאול אותה והיא אמרה שהייתה להם הרצאה בבית הספר וחילקו קונדומים".

זהו?

"זהו. פאקינג הרצאה! זה הכל! תודי שזה די מצחיק יחסית להתחרפנות שלי".

הסצנה הזו, כמו רגעים נוספים מהאמהות היחידנית של אדלון לשלוש בנות, מצאה את דרכה לתוך 'דברים טובים' (פרק הסיום ישודר ב־15 במרץ ב־yes, רוצו לוי־או־די מיד), הדרמה הקומית המצוינת שהיא יצרה, כתבה, מפיקה וגם מככבת בתפקיד הראשי, המבוסס על חייה האישיים. כמי שמשמשת כבר שנים מוזה, שותפה לכתיבה, מפיקה ושחקנית לצידו של לואי סי־קיי, אדלון יודעת שרגעי שפל בחייה הפרטיים מיתרגמים לזהב טלוויזיוני. סי־קיי שיכנע אותה לכתוב סדרה משלה, שאותה הוא מפיק. בהשראתו היא לא מתביישת להציג את עצמה כסם פוקס, אמא יחידנית שמפשלת בעקביות עם הילדות, כשחקנית ומדבבת שכבר ראתה הכל ומסתכלת בציניות על הוליווד, וכאישה שמעזה לתחזק ליבידו פעיל למרות שעברה את גיל 25.

הכי ג'ינג'י שראיתי. לואי סי־קיי

את זוכרת רגע של תבוסה מוחלטת כהורה?

"אלוהים, היו כל כך הרבה כאלה! רוב הזמן את פשוט מנסה לשרוד. אמהות יחידנית היא בכלל טירונות. אני זוכרת שנסעתי לאסוף את אחת הבנות מבית ספר והיה לי סנדוויץ' שהכנתי לה באהבה בבית. היא התקרבה לאוטו עם בחור ואמרה באדישות, 'טוב, אמא, סעי הביתה. אנחנו הולכים להסתובב. אני לא צריכה ממך טרמפ'. ואני עומדת שם, אחרי שנסעתי כל הדרך לבית הספר עם הפאקינג סנדוויץ' הזה שהכנתי לה ואני זוכרת שאמרתי לעצמי שיש רגעים שהורות זה די מסריח".

גדלת בניו־יורק, לאבא מפיק טלוויזיה מיתולוגי, שחטא גם בכתיבה ארוטית ענפה. מה זה אומר על ההורות שאת חווית בבית? זה היה בית יהודי ליברלי ניו־יורקי בסגנון וודי אלני?

"(צוחקת) ממש לא בית ליברלי. ההורים שלי היו קשוחים! חייתי תחת המון הגבלות שאני לא מגדלת את הבנות שלי לאורן. הרשו לי לצפות בשעה אחת של טלוויזיה בשבוע. לא ממש הרשו לי להזמין חברות לישון במשך השבוע, בטח ובטח לא חברים בנים".

מוזר, חשבתי שבגלל שהוא כתב ספרות ארוטית יכולתם לדבר בחופשיות על כל נושא החסידה.

"הו לא! ממש לא! ההפך המוחלט. לא היה שום דיבור על סקס בבית וזה משהו שאני עושה אחרת לגמרי עם הבנות שלי. באופן כללי ההורות שלי היא כל מה שההורים שלי לא היו. בבית שלי דברים לא נאמרו, והיה לי ברור שאני חייבת להשתחרר מזה כאמא. אבא שלי למשל היה מפליק לי לפעמים כאקט חינוכי. אני בחיים לא אעשה את זה. ועדיין אני חושבת שהשגיאה הכי גדולה היא לתת לילדים תחושה שאת רוצה להיות חברה שלהם, כי אז הם מפסיקים להסתכל עלייך כהורה. חייבים לשמור על איזון עדין כדי שהם ימשיכו להקשיב לך וזה נכון פי אלף עבורי כאמא יחידנית, שאין לה גיבוי או פרטנר. אני זוכרת שנים שבהן אמרו לי, 'שיהיה לך אחלה סוף שבוע' ולי התחשק לבכות".

* * *

אדלון, 50, נולדה וגדלה בניו־יורק. אביה היה כותב ומפיק טלוויזיה (בין היתר, היה אחראי על מה שהפך בסופו של דבר ל'טודיי שואו'), ואמה הייתה אנגלייה שהתגיירה למענו. היא התחילה את הקריירה שלה בגיל תשע, באולפן הקלטות של חבר של אביה, כשנתנו לה לדבב. היא המשיכה לעבוד כנערה ושיחקה בין היתר בסדרת הלהיט 'עובדות החיים' ובהמשכון שלא זכרתם שקיים, 'גריז 2'. היא נישאה ב־1996 לפליקס אדלון, נולדו להם שלוש בנות, כאמור, והם התגרשו ב־2010. במשך שנים ארוכות התבססה בעיקר כמדבבת, למשל בסדרת משחקי הווידיאו המצליחה 'פיג'מה סם' ואף לקחה הביתה פרס אמי על תפקידה ב'המלך היל'. 'קליפורניקיישן' החזירה אותה לעניינים כשחקנית עם תפקיד הקאלט כמארסי ראנקל. ואז היא הכירה את לואי סי־קיי והכל השתנה. היא שיחקה את אשתו בסדרה קצרת הימים 'לאקי לואי' ולאור הכימיה הנדירה הוא התחנן שתשחק את מושא אהבתו הנכזבת ב'לואי' המופתית, שאותה היא גם מפיקה.

מה קרה בפגישה הראשונה שלך עם לואי סי־קיי?

"אני זוכרת שאמרתי לעצמי שהוא האיש הכי ג'ינג'י שראיתי בחיים שלי. אנחנו צוחקים כל הזמן. אנחנו החברים הכי טובים. הוא נדיב מאוד כשותף. יש לו מוח שלא ייאמן. הוא הכותב הכי מבריק שהכרתי ולעבוד איתו זה פריבילגיה וחוויה שאני לומדת ממנה כל הזמן".

רבים רואים ב'דברים טובים' מעין גרסה נשית של 'לואי'.

"אני מבינה את ההשוואה בגלל שלואי הוא גם השותף הקריאטיבי שלי, אבל אני מרגישה שזו תוכנית מאוד שונה. יש לה לב ומרכז אחרים לגמרי. היא הרבה יותר מעוגנת במציאות. אנחנו חוקרים דברים לעומק באופן שלא קורה ב'לואי'. הקומדיה אצלנו היא רק כלי כדי לדבר על נושאים כמו אמהות והורות, בגלל שהסטטוס שלי בסדרה משיק למציאות: אני מגדלת לבד שלוש בנות ויש לי אמא. כל הדינמיקות האלו הן חומר טוב. נגיד את זה ככה: אנחנו לא שם בשביל הצחוקים. זה רק בונוס".

נראה שאתם חושבים דומה ומדברים דומה. את גרושה. הוא גרוש. לא חשבת פעם 'למה שלא ננסה להיות יחד'?

"(צועקת) שידעך! זה מה שאתם הישראלים אוהבים לעשות! תקשיבי, הייתה לי כל כך הרבה בחירה. בין לואי ללני (קרביץ) שמופיע בסדרה לדיוויד דוקובני ('קליפורניקיישן'), אלוהים יודע איך לא ניצלתי את זה".

דיברת בעבר על הקושי בלהיות רווקה מעל גיל 40 באל־איי. מה לגבי טינדר? את מסתדרת עם הווייב הזה?

"אני לא יכולה לעשות את כל הדברים האלה, כי אז אנשים יהיו כזה, (צועקת) 'אלוהים, זו קוקי סמארף!' (כינוי החיבה שלה ב'קליפורנייקשן') ומי רוצה לצאת לדרינקס עם קוקי?! זה לא ממש יביא לי סקס. אני מרגישה שאין לי מקום כאישה רווקה באל.איי. הבנתי את זה כשמישהי בת 25 שעבדה במספרה שלי אמרה לי שהיא יוצאת עם בחור בגילי. ואני הייתי כזה, זה ממש מסריח, אבל זה הגיוני! כי אם אני הייתי גבר בן 45 ברור שהייתי רוצה יצור יפה וצעיר. מצד שני, בסופו של יום אתה רוצה להיות עם מישהו שנולד פחות או יותר כשאתה נולדת. זה הרבה יותר כיף לדעתי".

ומה איתך?

"לפני כמה זמן הגיע מישהו חמוד לסט ועברה לי מחשבה בראש, אבל אז אני אומרת לעצמי, 'יו דונט שיט וור יו איט'. את מבינה מה אני אומרת? אבל בואי נגיד שאני פתוחה להצעות".