לאה לב (23) היא השם החדש הכי חם בסצנת הסטנד־אפ הנשית. הסרטונים שלה ביוטיוב זוכים לעשרות אלפי צפיות, ובחודשים האחרונים היא מככבת ברדיו ללא הפסקה (103FM): בבקרים היא מגישה שם, לצד שי גולדשטיין ואורי גוטליב, את תוכנית הבוקר "מועדון ארוחת הבוקר", ובימי חמישי היא מובילה תוכנית אישית פרועה עם גדי וילצ'רסקי. "ההיא עם השיער האדום" מסומנת כבחורה הכי שנונה, הכי נכונה והכי יפה בשכונה, במיוחד כסטנדאפיסטית שלא ממש עושה חשבון ויורה גסויות לכל עבר. מעצבנת פמיניסטיות, סוגרת חשבון עם הקהילה הרוסית שבה גדלה, מטרילה גברים חרמנים בטינדר. קבלו דוגמאות.
פחד במה? חיית במה
"אין לי פחד במה. למה לשים זין על מה שאנשים חושבים עלייך. כבר בהופעה הראשונה בגיל 17 הרגשתי בבית על הבמה. ככל שהקהל יותר גדול, כך יותר קל. יש גל יותר גדול של צחוק. ועדיין אני זוכרת את ההתרסקות הראשונה שלי. היא באה אחרי כמה הופעות בכורה מוצלחות. אמרתי, וואלה, אני מצליחה בסטנד־אפ. הגעתי למועדון בנמל, ישבו שמונה אנשים בקהל. שקט מוחלט וקהל שבוהה בי. ככה לאורך כל ההופעה. אמרתי, הבדיחות לא עובדות. כשסיפרתי על זה לבן הזוג שלי אז, שהיה גם סטנדאפיסט, הוא אמר: ידעתי שתתרסקי הערב, אבל זה חשוב לעבור את זה.
"מעולם לא הייתה לי תחושה של 'נמאס לי, אני פורשת'. רק צמא להפציץ יותר".
הרוסים על הרוסים
"גדלתי במשפחה רוסית בבת־ים ובחולון, הגדולה מבין שלושה ילדים. ההורים התגרשו ואבא גר בחו"ל. אמא שלי התחתנה בשנית ונולדו עוד שני אחים חורגים. להרבה מהגרים מבוגרים קשה להסתגל לחיים, לשוק העבודה, לשפה, העברית כל כך שונה. ההורים שלי עלו בגיל מוקדם, והם בני מזל. אמא שלי הייתה מתורגמנית, ואבא איש היי־טק. גם החורג. הם כל כך מנומסים, בחיים אסור לקלל בבית. מילה לא יפה זה מכה על הפה. מזה נובע הרצון שלי לקלל ולפתוח את הפה. אבל אף פעם לא ברוסית.
"הקללות ברוסית הן אכזריות, נכנסות לנשמה של האדם, לנקבים שונים בגוף, וגומרות אותו מבפנים. משפט כמו 'הלוואי שתחטוף שלשול אלים' נשמע מאוד רע ברוסית, ואבא שלי, על הכביש, אשכרה אומר את זה. קללות זה דבר מופלא, שמשתנה מתרבות לתרבות. למשל, הקללה הכורדית 'זיינתי את אשתך על מכסה המנוע של האוטו שלך'. אתה קולט? ממש הרצחת וגם ירשת".
מילה גסה זו פרנסה
"גסויות תמיד הצחיקו אותי, וסטנדאפיסט צריך להתעסק בחומרים שמצחיקים אותו. תמיד אהבתי לדפוק בדיחות מתחת לחגורה, זה הקטע שלי. מה לעשות שהראש שלי לוקח אותי למקום הזה. אז אני מספרת את הבדיחה ואנשים צוחקים. או מזדעזעים. שזה גם מצחיק אותי.
"את המופע שלי אני מסיימת בפאנץ' שכשנשים מביאות לגברים ביד עוברת להן בראש השאלה המוסרית הקשה: כשהוא גומר, לאן אני צריכה לכוון? ואז אני אומרת 'לפרצוף'. ישר הבנות צוחקות, כי זה משהו שעבר להן בראש, אבל אז אני ממשיכה: 'אבל זה לא נעים, בכל זאת אבא'.
"במופע אני מספרת על גינקולוגים, איך הם דוחפים לך יד אחת, ואז ביד השנייה דופקים לך על הבטן כאילו מה שהיד שבפנים לא מספרת, היד שתלחץ על הבטן כן תספר. מאז שסיפרתי את הפאנץ' הזה הספקתי ללכת לגינקולוג, ופתאום נהייתי ממש רגועה, לא מחוללת. מהתגובות שקיבלתי לקטע הבנתי שכולן חוות את זה".
לצנזר או לשחרר
"ברדיו אני מצנזרת את עצמי, אין ברירה. אתה לא יודע כמה מילים גסות עומדות לי על קצה הלשון בשבע בבוקר. אין לך מושג כמה בא לי לטנף, אבל אסור לי. אני מבינה את הרציונל מאחורי זה. לא רוצים שילדים ייחשפו לדברים גסים מדי. אני לא רוצה לשנות את העולם ולהפוך את הגסויות למיינסטרים. אין לי בעיה לשחק לפי כללי המשחק. זו עבודה, אני צריכה להאכיל את הילדים שיהיו לי.
"ברשת אני לא מצנזרת את עצמי. לקלל מותר, זה היופי. כולם מקללים. שמעתי את מה שאיתן כבל אמר על שלי יחימוביץ'. ענק! זה כל כך אנושי להוציא עצבים ולקלל. אני מתה לשמוע את ביבי מעקם את השפתיים שלו ומדבר ככה".
50 גוונים של פמיניזם
"כל קבוצה שאני משתייכת אליה, אני מרגישה שאני מחויבת לייצג אותה עד הסוף. אין גוונים של אפור. או שאת מייצגת או שלא. גם רוסים, גם נשים — מצפים ממני להיות הדוברת שלהם. פמיניסטיות זוכרות משפטים שפעם אמרתי על נשים ולא סולחות. הרוסים תוהים איך אני כרוסייה מעזה לפתוח את הפה על רוסים כשאני מבינה את המאבק מהבית. כשאני אומרת, למשל, שאמהות רוסיות קוראות לבנים שלהן בשמות עבריים, אבל לבנות הן נותנות שמות כמו אוקסניה ומוצציניה, אומרים עליי: איך את מחזקת את הסטיגמה ולא נלחמת בה?
"התפרסמתי לא כי אני בחורה של אג'נדות, אלא באתי להצחיק לפני הכל. אני כן רוסייה וכן פמיניסטית, וחושבת שאני סוללת דרך לסטנדאפיסטיות שיבואו אחריי".
תאריך התפוגה של הרומנטיקה
"אני רומנטיקנית חסרת תקנה, מאמינה באהבת אמת. בשבע השנים האחרונות הייתי בקשרים זוגיים שונים שש שנים וחצי נטו. לפני שלושה שבועות דווקא יצאתי ממערכת יחסים. עוד רווקה בשוק, ערב טוב, אבל לא מחפשת. בינתיים. גברים הפכו להסחת דעת, ואני צריכה להתעסק קצת בחיים. פרידות זה בוסט מצוין לקריירה. אחלה דלק. אמביציה. מצד שני, הנפש מתרסקת פעם אחר פעם — ויש גבול.
"אנשים מחפשים אהבה לכל החיים, אבל זה שטויות במיץ. אהבה יכולה להימשך חודש, חמש שנים, 20 שנה. בסופו של דבר זה נגמר וזה בסדר. אבל אין לי בעיה להתחתן. אני לא יכולה להצהיר תחת החופה: 'אני אוהב אותך לנצח', אלא 'אני אוהב אותך עד שתשבור לי את הזין'. יש גבול, נשמה שלי".
כלל האצבע של הסקס
"כל החתיכים מזיינים גרוע! מכוערים מזיינים יותר טוב, חד־משמעי. הם כל כך עובדים על זה. זה כמו שגברים עם זין קטן יורדים יותר טוב לנשים, כי הם רוצים לפצות. לכן אני נגד לחפש את הגבר המושלם מבחינה חיצונית. כשאני רואה חתיך, אני באה בלי ציפיות, מקסימום אופתע לטובה.
"בנות, אם אתן רוצות סקס טוב, לכו על המכוער. בכלל תדעו לקרוא אותם. היה לי אקס שעשר דקות לפני שהיינו צריכים לצאת מהבית, בא ואמר: 'בא לך שנעשה את זה?' אמרתי, 'יא מטומטם, אנחנו צריכים לצאת'. אז הוא אמר: 'מה הבעיה? נעשה קוויקי. שתיים־שלוש דקות ומסיימים'. אמרתי: 'אה, רגיל. מה עובר עליך, אתה עוד נותן שם חמוד למין מאכזב? תודה רבה באמת".
לאב מי טינדר
"בטינדר אני אוהבת להטריל, לעשות צחוקים על גברים. מישהו כתב לי, 'איזו גסה את'. כתבתי לו: 'אם יש משהו שאמור להריח כמו תחת זה תחת'. לאחר כתבתי: 'אם אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, הזין של האקס שלי הוא שמיימי'. הם לא יודעים איך לאכול אותי. פעם כתבתי: 'עונה רק לבדיחות טובות'. קיבלתי בדיחות פח אשפה. את הגרועות במיוחד צילמתי והעליתי לפייסבוק. המשכתי עם ההטרלות כדי להבין איפה עובר הגבול. מישהו כתב לי: 'את רוצה לבוא לבירה?' ואמרתי לו שבירה עושה לי פטרייה בווגינה. הוא עף עליי ב־200 קמ"ש וכתב: 'לכי יא משוגעת. יא זבלה'.
"ככה הגעתי לבן־אל תבורי. יצא שהיינו באותו רדיוס ושנינו עשינו ימינה. כנראה זה היה בתקופה עצובה בחיים שלו. תראה את הכרטיס שלו, מלך. עיסוק: 'זמר את זמר'. ציטטתי לו שורות מהשירים שלו והמשכתי להטריל אותו בשטויות. דייט לא יצא מזה".
שיק או שוק
"מגיל 15 אני צובעת את השיער באדום כי זה מתאים לעיניים הירוקות ולעור החיוור שלי. לא מרגישה צורך להחליף. סטנדאפיסטים קוראים לי 'ילד' בגלל איך שאני מתלבשת: קפוצ'ון, ג'ינס. רק כיפה חסרה לי כדי להתכונן למעצר הקרוב. זה נוח, זו אני. למי אכפת מבגדים. בסך הכל הם מכסים את האיברים שלנו ושומרים על חום הגוף, אז למה לייחס לזה כל כך הרבה חשיבות? אופנה היא דבר מוזר, עם כל מיני חוקים. אני מנסה ללכת בעקבותיהם לפעמים — לא לשלב פטרן כזה עם אחר — ואז אומרת, למי יש כוח. אם אתה מביע את עצמך בלבוש, אתה לא יכול להתלבש מכוער".
למה לי לב
"קבל סקופ מטורף: נולדתי בשם משפחה אחר, אני לא לאה לב מלידה. שם המשפחה שלי הוא מנדלב. הרבה מאוד אנשים הסתבכו עם המנדלב כשרצו לקרוא לי לבמה. אמרתי, תקראו לי לאה. אמרו, תביאי שם משפחה. ערב אחד בחתונה עם מלא סטנדאפיסטים אמרתי להם: מה דעתכם על לאה לב? ומאז זה דבק בי. אפילו אנשים שהכירו אותי עם השם הקודם שלי כבר לא זוכרים. אבל אמא זוכרת. אמהות תמיד זוכרות". •
