אם זה נשמע לכם כמו חלק מסצנה, אתם לא רחוקים מהאמת. הערב יעלה לשידור פרק הבכורה של הסדרה "נֶבְסוּ" ("נשמה" באמהרית), קומדיה חדשה ומקורית על המפגש בין משפחה אתיופית למשפחה אשכנזית (22:30, ערוץ 2, רשת). במרכז הסדרה בני הזוג גילי ותמר, הוא פרסומאי ממוצא אתיופי והיא אמנית אשכנזייה, שמנסים להוכיח לכל העולם שהם זוג רגיל לחלוטין ומגלים שזה לא כל כך פשוט.
מסקי שיברו מגלמת את אלמיטו, אמו של גילי. מולה מתייצבת חנה לסלאו. המפגש בין שתי האמהות ממחיש היטב את פערי התרבות ביניהן, אבל יותר מכל הוא דווקא מוכיח שכל האמהות הן אותו הדבר. "בגלל זה הסדרה הזו גאונית, מצחיקה ובעיקר אמיתית", אומרת שיברו. "אתה מסתכל ואומר, 'וואו, ככה אנחנו מתנהגים? איזה מפגרים אנחנו, כולנו'".
"אני באה בגישה שמגיע לי"
"נבסו" מביאה לראשונה לפריים־טיים את הישראלים יוצאי אתיופיה, בלי רגשי נחיתות ובלי לברוח מסטריאוטיפים. כבר בסצנת הפתיחה שלה הגיבור, גילי, יוצא מהבית כדי להביא שישיית מים מהאוטו ונעצר בידי המשטרה.
כשחקנית ילידת אתיופיה הראשונה והוותיקה בישראל, הליהוק של שיברו בת ה־50 מתבקש. אבל כשאני שואל אותה האם אחרי כל כך הרבה שנים במקצוע זה לא מבאס לגלם דמות מובהקת של יוצאת אתיופיה, שיברו עונה בחדות: "לא היית שואל את השאלה הזו את חנה לסלאו, שעושה בסדרה תפקיד של פולנייה. מה, היא גם חזרה לאנשהו? לא, היא השחקנית חנה לסלאו. אני שחקנית, ואם התפקיד לא היה טוב אני אומרת לך חד־משמעית, עם כל הכבוד לאתיופים, אני לא הייתי שם".
ימים טובים עוברים על שיברו, החיוך הנהדר שלה מתוח מאוזן לאוזן. זה לא רק התפקיד בסדרת הפריים־טיים, אלא גם תהליך החזרה בתשובה שעובר עליה ושעליו היא מבקשת לדבר בכל הזדמנות. "בשנתיים האחרונות אני שומרת שבת מלאה, ואני נהנית וכיף לי לגמרי. זה נותן לי יותר נחת ויותר שקט. כשאני מגיעה לבית הכנסת, אני עם דמעות".
דת זה משהו שהיה חלק מהבית שבו גדלת?
"אלוהים תמיד היה קיים בבית. אם היהודים האתיופים לא היו אנשים כל כך מאמינים, לא היינו פה. האמונה נתנה לנו כוח לעשות את הבלתי אפשרי. זה תעצומות נפש שהיו להורים, לסבים ולסבתות, שהילדים שלהם נהרגו בדרך והם המשיכו להאמין. אבל גדלתי בבית שלא הייתה בו כפייה דתית. אני חושבת שבנאדם שרוצה להאמין צריך לבוא ממקום של אהבה ושמחה, ולא מכוח. אם אתה רוצה להיות עם אלוהים, זו זכות, זו בחירה".
שיברו היא, אמנם, פעילה למען זכויות הישראלים יוצאי אתיופיה, אבל היא לא תופסת את עצמה כנציגה של הקהילה. "אם ב־2017 אנחנו מתפארים בזה שיש לנו סדרה על שחורים ולבנים, זו תעודת עניות. יש גזענות. זה לא רק כלפי אתיופים. כל מי שבא למדינה הזו קיבל מכה, התאושש והמשיך הלאה. אני רואה את זה כחלק מהתהליך שישראל עוברת. אני לא בנאדם תמים ואף פעם לא הייתי תמימה, היה לי ברור שלא יהיה פשוט להיקלט כאן. אני לא מצדיקה את מה שעוברים בני הנוער שנולדו וגדלו בארץ. אבל האמת, אם יבוא מישהו אחרינו - אנחנו גם נתנהג כלפיו ככה.
זה לא בסדר, אבל כנראה אי אפשר למנוע את זה".
זו גישה מאוד לא אופיינית.
"אני באה ממקום שבו העובדה שאני אתיופית זה לא מעניין. לא סילקו אותי משום מקום שרציתי להיכנס אליו, כי אני באה בגישה הזו שמגיע לי, בגישה של אהבה ושמחה. אם מישהו מתייחס אליי בקטע גזעני, אני אומרת 'בסדר, הבנאדם כנראה מסכן. חבל לי עליו, לא עליי'".
"הציפיות שלי הן מעצמי"
היא נולדה באדיס אבבה לשני הורים משכילים וליברלים. אביה היה רופא שנהרג בתאונת דרכים כשהייתה רק בת 12. היא אימצה את שמו הפרטי, שיברו, והפכה אותו לשם משפחתה. אמה הייתה אחות ופעילה מרכזית בקהילה היהודית באתיופיה, ובשל כך ישבה בכלא כאסירת ציון.
בגיל 18 שיברו עלתה ארצה עם אחותה, ובהמשך למדה משחק בניסן נתיב, זכתה בלא מעט תפקידים בהצגות וגם כיכבה בפריים־טיים של ערוץ 2 בסדרה "זינזאנה".
קצת בדומה לסדרה בה היא משחקת כעת, מסקי התחתנה עם בחור ממוצא אשכנזי ולשניים שני ילדים, עדן ורועי (בני הזוג התגרשו לפני שבע שנים). גם האחים שלה, שישה במספר, התחתנו רובם עם בני זוג שאינם מהקהילה האתיופית. "יש אצלנו אשכנזים, פרסים, הכל", היא צוחקת. "כשמישהו מתחתן עם אתיופי, אנחנו אומרים עליו שהוא יוצא דופן".
את לא מגיעה מהמשפחה האתיופית הממוצעת. יכול להיות שבגלל זה יש לך פריבילגיה לא להתלונן?
"יכול להיות, ויכול גם להיות שזה בגלל האופי שלי. התברכתי בגישה מסוימת ואני תמיד מאוד חיובית. כשעליתי לארץ, אמא נשארה באדיס. שלחו אותי לקיבוץ בארות יצחק, וכשהגעתי לשם קיבלתי משפחה מאמצת. אני באה מבית מאוד חם, ופתאום מכירים לי הורים חדשים. יכולתי להיעלב, אבל אמרתי 'איזה יופי שנותנים לי הורים שדואגים לי'".
הרקע האישי שלך בטח הקל עלייך להתחבר לדמות בסדרה.
"זה היה תענוג, כי לקחתי קצת מכל מיני אנשים שאני מכירה, כמובן גם מאמא שלי. גם לה מצד אחד יש קטע שמרני אתיופי, ומצד שני היא מאוד מאפשרת ומאוד פתוחה. אלמיטו היא גם הרבה אני. היא חכמה, מצחיקה, הרבה פעמים אומרת דברים שהיא לא בדיוק מתכוונת אליהם, וזה לא תמיד יוצא לה טוב. היא מבינה את החיים והיא לא פראיירית".
גם אצלכם בבית, כמו בסדרה, היה מאבק בין המשפחה יוצאת אתיופיה למשפחה האשכנזית על חינוך הילדים?
"כן, אבל זה לא קשור לזה שאני אתיופית. זה קשור לרצון לחנך את הילדים שלך על פי הערכים שלך, להשפיע עליהם בדרך שלך. לאו דווקא בקטע של עדות".
אגב, איך זה להיות המקבילה של חנה לסלאו?
"כשאני משחקת מול שחקנים טובים, המוטיבציה הרבה יותר גדולה וגם הציפיות שלי מעצמי יותר גבוהות. גיליתי שחנה, למרות שהיא היפראקטיבית, היא בנאדם מאוד רגיש ואוהב. זכיתי להכיר אותה. יש בה משהו רך ואימהי".
בשנים האחרונות שיברו קצת נעלמה מהמסך ומהבמות. היא התרכזה בפעילות חברתית במסגרת ארגון "טבקה" לשמירה על זכויות עולי אתיופיה, וגם למדה קואוצ'ינג והחלה ללמד בני נוער משחק. עבורה, דמות המחנכת חשובה יותר מדמות השחקנית. לכן גם לא התרגשה כל כך כשניתנה לה ההזדמנות לחזור לשחק בפריים־טיים. "לא ציפיתי לזה, בגילי כבר אין לי הרבה ציפיות מהחיים. הציפיות שלי הן מעצמי", היא אומרת. "אבל אין ספק שאני שמחה לחזור לשחק ושזו זכות גדולה להיות חלק מהסדרה הזו".
במסגרת הסדרה החדשה יצא לה לחזור גם לשפה האמהרית. "נבסו", שאחד הכותבים שלה הוא הסטנדאפיסט יוסי ואסה, שגם משחק בה בתפקיד הראשי, לא מפחדת להשתמש באמהרית. "עליתי ארצה אחרי התיכון, ומובן שאני יודעת לקרוא ולכתוב באמהרית, אבל אני כבר חולמת בעברית וחושבת בעברית. לאנשים מבוגרים זה בטח ייתן כבוד שבערוץ 2 מדברים אמהרית".
מה, לדעתך, תחשוב הקהילה על הסדרה?
"אני מאוד מקווה שהיא לא תיפגע, כי הכוונות שלנו טובות. יכול להיות שפה ושם אנשים ייעלבו מסצנות מסוימות, אבל אתה לא יכול למנוע את זה. אם מישהו בוחר להיפגע — זו בעיה שלו".
הסדרה "נבסו" עולה הערב ב"רשת", ערוץ 2, ב־22:40
