המפגש עם חברי ההרכב "שירים לעמליה" הוא קצת כמו כניסה לחנות צעצועים: מלהיב, צבעוני ומלא אנרגיה. חמישה אנשים ברוכי כישרון מרכיבים את החבורה הזו, וכל אחד מהם הוא אטרקציה בפני עצמו. בימים אלה הם מעלים ביחד מופע מוזיקלי חדש לילדים, והמפגש האמנותי ביניהם מפיק הרמוניות מושלמות ומלודיות קסומות, כאלו שילדים ומבוגרים ילכו שבי אחריהן. אבל כשיושבים איתם לראיון משותף, הדינמיקה שמייצרת הקבוצה הזו מזכירה גן ילדים.
נדמה שהאחראים לכך הם בעיקר בני הזוג עלמה זק ואלון נוימן, שניים מהשחקנים והקומיקאים המצחיקים בישראל. זק, בין השחקניות העסוקות בארץ ומי שוודאי מוכרת לכם מ"ארץ נהדרת", לא מפסיקה להרים פאנצ'ים לנוימן ("כוכב הצפון"), שחקן עסוק בפני עצמו, והוא לא מפספס. "בוא נדבר על מי שכב עם מי בתוך הקאסט", היא מציעה בקריצה. "כי נראה לי שכולם היו עם עלמה", שולף נוימן מיד.
על הבמה, מן הסתם, זה אחרת. אלבום שירי הילדים החדש "שירים לעמליה" הוא ממתק אמיתי, שאפשר לשים בריפיט באוטו ולהמשיך לזמזם בכיף גם אחרי שהילדים הולכים לישון. בימים אלה מצטרף לאלבום גם מופע, הכולל להקה חיה, קטעי משחק ואיורים המוקרנים על הבמה.
אמנם נוימן וזק נפגשו על המסך והבמה לאורך שנות הזוגיות שלהם — הוא התארח ב"ארץ נהדרת" והיא ניגנה בס בכמה הופעות של "העכבישים מפלוטו", ההרכב שבו מתופף נוימן — אבל פרויקט משותף כמו זה, הם מתקשים לזכור. וכן, זה מצריך שיתוף פעולה גם מצד הסבתות, ששומרות על הילדות שנשארו בבית, נגה בת השמונה ומיה בת השנתיים.
אגב, הבנות הללו הן פרי מאמץ מתמשך של טיפולי פוריות. נוימן, שגילה לתדהמתו שיש לו זרע עצל, לא התבייש להרצות בזמנו על הנושא (עשו לעצמכם טובה וחפשו את ההרצאה שלו ב־TED) ועל תהליכי ההפריה החוץ־גופית המורכבים והמאתגרים. "שמחנו לדבר על זה בזמנו ותוך כדי הטיפולים, כי הרגשנו שזה משהו שנוגע להמון אנשים והוא נשאר בשושו", אומר נוימן. "אנחנו לא ראינו את זה כבעיה. זה נתון שאתה נתקל בו, וצריך להגיד תודה שיש אפשרויות לעקוף אותו".
היום, נגה ומיה כבר שרות בעל פה את כל שירי האלבום.
השחקנית והזמרת איילת רובינסון ("המשרד", "הכל שפיט") מחליקה בקלות אל תוך הזוגיות המיוחדת של נוימן וזק. בשלב מסוים השלישייה הזו מגיעה למצב שבו רובינסון יושבת על הספה ומחקה את מגישת החדשות מערוץ אל־ג'זירה, בעוד נוימן וזק יושבים מולה עם שלט ו"מעבירים" ערוצים. "עכשיו תעשי את ערוץ הספורט!" אומר נוימן, ורובינסון מתחילה לתאר מתפרצת מימין שמסתיימת בשער. שלושתם מתפוצצים מצחוק.
"באנו ליהנות"
מי שמסתמנים כשני המבוגרים האחראיים בסיפור הם המוזיקאים גיא לוי וטל אבן־צור, שמשלימים את החמישייה. אלא שגם שני הג'אזיסטים האלה נסחפים לתוך המערבולת שיוצרים זק ונוימן, ולרגע נראה לי שהראיון הזה עומד לצאת משליטה. "כן, אנחנו תמיד ככה", עונה לוי, מי שיזם ומוביל את הפרויקט, כשהוא נשאל אם הבדיחות הן דבר שבשגרה. "באנו ליהנות", מנמק נוימן. "זו נקודת המוצא".
אם לנוימן וזק היו חששות מהעבודה המשותפת, הם לא באים לידי ביטוי כעת. שאר חברי ההרכב נפעמו לראות את בני הזוג בחדר החזרות, לא רק בגלל הצחוקים והאהבה הגדולה אלא בעיקר בגלל שלא התביישו לחלק האחד לשני הערות מקצועיות. "זה היה מדהים לראות אותם עובדים ביחד", אומר לוי. "הם לא מפחדים להגיד אחד לשני מה הם חושבים, לתקן ולהעיר".
גם המעבר מתכנים למבוגרים לעולמם של הילדים לא היווה בעיה. "אני בת מזל שאני יכולה להיות באזורים האלה וגם באזורים כמו 'ארץ נהדרת'. גם בדרמה וגם בקומדיה וגם בילדים", אומרת זק. "בעולם הילדים יש משהו נקי ונטול ציניות. אבל אני זוכרת שלפני המופע הראשון, אמרו לי לא לקחת את זה אישית, כי ילדים זה קהל קשה. התכוננתי באמת לבלגן באולם, אבל היו קשב וריכוז מדהימים, קטנטנים שיושבים בעיניים פעורות מההתחלה ועד הסוף. זה נורא כיף".
המופע "שירים לעמליה" מבוסס על ספר הילדים שכתבה דפנה בן־צבי, זוכת פרס דבורה עומר לספרות ילדים. הסיפורים המיוחדים של בן־צבי חברו למנגינות המקוריות של לוי ובן־צור, ואחר כך הגיעו לפיהם של זק, נוימן ורובינסון. אם השילוב בין סופרת מוכשרת, מוזיקאים מקוריים ומבצעים מפורסמים נשמע לכם מוכר, אתם לא לבד. "אנחנו שומעים הרבה את זה שאנחנו מזכירים לאנשים את 'הכבש השישה־עשר', ומבחינתנו זו מחמאה גדולה", אומרת זק.
לפני כשנתיים הגיע הספר "שירים לעמליה" לידיו של לוי, מוזיקאי ונגן קונטרבס מחונן שבכל רגע נתון מחפש את הפרויקט הבא שלו. לוי לקח ליד את הקונטרבס, החל להשתעשע עם כמה מהשירים וראה כי טוב. "קלטתי שאפשר להלחין כמעט את כל השירים בספר", הוא אומר.
בשלב הבא צירף לפרויקט את המוזיקאית טל אבן־צור. היא גילתה שמה שיפה בשירים הללו הם לא רק החרוזים, אלא הנושאים המורכבים שבהם הם מטפלים, והדרך הייחודית שבה הם מעבירים אותם לילדים. "השירים לא מנסים להתנחמד לילדים", היא אומרת. "הם עוסקים בכל מיני נושאים שלפעמים שירי ילדים נמנעים מלדבר עליהם, כמו פחד או אכזבה. חשבתי שזה ירתיע ילדים, אבל אז התברר לי שהם מתים על זה. זה פתח שדרכו הם יכולים להתחבר לדברים שהם מרגישים ביומיום. האחיינית שלי, למשל, כל הזמן מבקשת לשמוע את השיר 'אמא נסעה לחופש', למרות שזה שיר שמדבר על געגוע. אני מאוד הופתעתי מזה".
לא מזלזלים בקהל
לאחר תהליך של כחצי שנה כבר היו באמתחתם כמעט 20 שירים מולחנים. השלב הבא היה למצוא מי ישיר אותם. "אני ראיתי את איילת בסדרה 'עד החתונה', ומשהו בה תפס אותי", מספר לוי.
זק: "היי, גם אני שיחקתי ב'עד החתונה'! מה איתי?"
לוי: "אה, נכון..."
רובינסון: "גיא שלח לי את השירים, והנחתי שאני אגיד לו לא. בתחילת הקריירה שלי עשיתי הצגות ילדים, וחשבתי שהשלב הזה כבר נמצא מאחוריי. ואז שמעתי את השירים ואמרתי 'טוב, אני חייבת להיות חלק מזה'. לא שומעים לחנים כאלה כל יום. זה איכותי ומאתגר".
בשלב הבא הצטרף גם נוימן, שמכיר את לוי דרך חבר משותף. "גיא השמיע לי את השירים שהוא הלחין, ועל המקום אמרתי לו כן", מספר נוימן.
זק: "אוי אלון, למה לא שיחקת אותה קשה להשגה?"
משם הדרך לצירופה של זק להרכב הייתה קצרה. "התחלנו לעשות חזרות בתור רביעייה", אומר לוי, ובשלב זה כל המבטים מופנים לעבר עלמה זק. היא מחייכת ומושכת בכתפיה. "ואז", היא אומרת. "בארוחת ערב אחת אלון שמע את המוזיקה הדרך הטלפון, ואמרתי לו 'יואו, איזה כיף לכם. גם אני רוצה'".
נוימן: "אמרתי לגיא באחת החזרות, 'שמע, עלמה גם רוצה'. וגיא אמר שבכיף".
זק: "ואז נתנו לי לשיר את השירים שנשארו. קיבלתי שאריות".
השלב היחיד שבו כל החמישייה הזו מרצינה לפתע, היא כשאני שואל אותם על עולם התוכן של הילדים בימינו. נראה שמאז "הכבש השישה־עשר", לא נוצר בישראל אלבום ילדים שיכול להתמודד עם יצירת המופת המיתולוגית הזו. אם בעבר יוני רכטר ויהונתן גפן, ובאותה מידה גם אריק איינשטיין, היו יכולים להרשות לעצמם להיות גם כוכבי ילדים, הרי שהיום מי ששולטים בתחום הם יובל המבולבל ומיכל הקטנה.
יכול להיות שאנחנו מזלזלים בילדים?
רובינסון: "באופן כללי מזלזלים בקהל, חושבים שהוא יתקשה לקבל תכנים גבוהים ואז מגלים שזה לא נכון. אבל אנחנו לא יצרנו את האלבום הזה כקונטרה למיכל הקטנה. זה בסדר שיש משהו יותר קל לעיכול, אבל גם מאוד מעודד שיש לאלבום שלנו מקום ואנשים אוהבים אותו".
נוימן: "סליחה על השימוש במילה הגבוהה, אבל אני מרגיש שיש הרבה אמת בטקסטים של השירים, ולכן ילדים מתחברים אליהם. בסוף כן יש בשירים האלה משהו מאוד נגיש, והילדים לא מרגישים שמוכרים להם משהו מומצא. הם חווים את החוויה בצורה אותנטית".
אין הפרעות של בכי בקהל?
רובינסון: "היה איזה ילד אחד שלא הפסיק לבכות. אני זוכרת שעמדתי על הבמה וכמעט תלשתי שיערות. אמרתי לעצמי 'למה הוא בוכה? למה הוא בוכה?!'"
אבן־צור: "יש לי וידוי. זאת הייתה האחיינית שלי".
כולם: "מה?!"
אבן־צור: "היא ראתה אותי על הבמה והיא רצתה לבוא. בגלל זה היא בכתה".
זק: "אז הנה, תכתוב שגם הבכי שהיה — היה חיובי".
המופע "שירים לעמליה" יציג ב־17.3 בתיאטרון צוותא, תל־אביב
