הציבור ישלם

בעידן הסאונדבייט והטוויטר, הקהל הצעיר מתקשה להתחבר למחזותיו הכבדים והרציניים של הנריק איבסן. ההפקה החדשה של "אויב הציבור" בתיאטרון הקאמרי מנסה להתמודד עם הבעיה הזו. מי שעומדים מאחוריה הם השחקן דן שפירא והבמאי יונתן אסתרקין, שיצרו עיבוד מודרני למחזה המספר על דוקטור תומס שטוקמן, רופא בעיירת קיט נורווגית המגלה זיהום חמור בצנרת המובילה את המים למעיינות המרפא המקומיים. כשהוא בא להתריע על הסכנה, הוא מגלה שאיש אינו רוצה לשמוע את המסר המעמיד בסכנה את העתיד הכלכלי של העיירה.

העיבוד של שפירא ואסתרקין מתמצת את העלילה ומעבירה לשפה עכשווית הנשמעת כאילו נלקחה ישירות ממהדורות החדשות. זה עובד היטב, כי המחזה עוסק בנושאים הנשמעים אקטואליים: שחיתות בפוליטיקה העירונית, קשרי הון־שלטון, ועיתונות המשנה את עמדתה בגלל לחצים חיצוניים. בגרסה המודרנית העיתון הפך לאתר אינטרנט, והדמויות הפכו צעירות הרבה יותר מאשר במקור. הרוח הצעירה השתלטה גם על הפסקול, המבוסס על שירים של בוב דילן, לאונרד כהן, ניל יאנג וניק קייב.

כתיאטרון מחאה חברתי הדוחף את הצופים לנקוט עמדה פעילה בוויכוח המתלהט, ההצגה עובדת היטב, אך הדמויות בעיבוד המודרני פחות מורכבות מאלה של איבסן המקורי. בדוקטור שטוקמן, לדוגמה, אותו מגלם שפירא במשחק רב עוצמה ומלא כנות, אין אותה אטימות מתנשאת המאפיינת את הגיבור אצל איבסן. גם יחסיו עם אחיו, ראש העיר, בביצועו הנמרץ של ערן מור, אינם זוכים להעמקה מספיקה. מירב פלדמן, דיוויד בילנקה, גיל כהן ושלום כורם משלימים את התמונה בביצועים אנרגטיים ואמינים. מי שמחפש תיאטרון חברתי בועט, ביקורתי ואינטליגנטי - ישמח להזדהות עם המאבק של דוקטור שטוקמן המודרני. מי שנמשך דווקא למורכבות הפסיכולוגית בכתיבתו של איבסן, יצטרך למצוא אותה במקום אחר.

ההצגה תעלה בתיאטרון הקאמרי היום ובשבת ב־21:00