שני 12 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ארד (מימין). "המחשבה היא לוותר על האגו" ישר. "אילו הייתי שר שיכון הייתי דואג לתכנון ארוך טווח ולא רק לעמידה ביעדים מספריים"
    ממון • 09.03.2017
    "מחיר למשתכן זה אסון אדריכלי"
    מה מביא שני אדריכלי–על להחליט פתאום - במרומי הקריירה וההצלחה - לשתף פעולה? • "מעניינת אותנו ארכיטקטורה לפני נדל"ן, ולא ניקח כל פרויקט", אומרים רון ארד ואבנר ישר בראיון לרגל פתיחת משרדם המשותף בתל–אביב • ויש להם מה להגיד גם על בנייה לזוגות ("צריך לסבסד"), דיור בר השגה ("השכרה במחיר מפוקח") והתחדשות עירונית ("נרצה להציע פתרונות")
    עופר פטרסבורג | צילום: צביקה טישלר

    לשנינו יש פריבילגיה להיות בררנים מאוד, כי פרנסה לא חסרה לנו. לא ניקח כל פרויקט, אלא רק כזה שיתאים למידותינו. השותפות בינינו מאפשרת יותר זמן לתכנון ולמחשבה. לא להיות עוד משרד שמציע פרויקטים בקבלנות. אנחנו מחפשים לקוחות שיאפשרו לנו מחשבה וחקירה, ולא רק מגדלי יוקרה או אייקונים. אנחנו רוצים לעשות משהו אחר, אובייקטים שיתרמו למקום שבו הם נמצאים. אנחנו באים להציע ארכיטקטורה לפני בנייה" – כך מצהירים אדריכלי־העל רון ארד ואבנר ישר, בראיון לרגל הקמת המשרד המשותף שלהם בתל־אביב.

    מה מביא שני אייקונים בתחומם – ארד (65), מעצב ואדריכל בינלאומי עטור פרסים, וישר (60), האדריכל המוביל של מגדלי היוקרה בארץ – להחליט פתאום, בשיא הקריירה וההצלחה, לעבוד ביחד. מה הם שואפים לעשות, ואיך יסתדרו יחד שני האגואים הגדולים? אנחנו נפגשים איתם במשרדם החדש – לאחר שארד הסכים לנחות למעננו בארץ ל־24 שעות בדרכו מטוקיו ללונדון – כדי לברר.

    ההיכרות בין השניים נעשתה כבר לפני עשור, כשתיכננו יחד בניין שלא התרומם לבסוף. מאז הם נשארו בחברות ועבדו יחד על פרויקט נוסף. ישר הוא בעלה של השחקנית רונית אלקבץ ז"ל. "רונית מאוד העריכה את רון, וכשהתחלנו לדבר על שיתוף הפעולה היא מאוד עודדה אותי לעבוד איתו", מספר ישר. סגירת מעגל תתרחש בקרוב, כאשר מוזיאון העיצוב בחולון, שאותו תיכנן ארד, יפתח תערוכה בה יוצגו בגדים מהאוסף הפרטי של אלקבץ. "זה כרגע בעבודה. עיריית חולון העמידה תקציב נכבד לזה, וזה מאוד מרגש", אומר ישר.

     

     

    בניין אפל של אבנר ישר בהרצליה | צילום: עמית גרון
    בניין אפל של אבנר ישר בהרצליה | צילום: עמית גרון
     

    אתם שונים מאוד. איך נוצר החיבור?

    ארד: "אבנר הוא איש רציני, ואני לא. לו יש משרד עם 65 עובדים, ולי יש משרד קטן מאוד, לא יותר מ־20 עובדים, שארכיטקטורה היא רק חלק ממנו, עם מעט מאוד פרויקטים, כי לרובם אני מסרב. לאבנר, לעומתי, יש המון פרויקטים. אני מאמין ששיתוף הפעולה בינינו יתרום לשנינו".

    ישר: "רון הוא אדם מיוחד וכישרון מיוחד, שרואה דברים באופן שונה ומפתיע. היכולת שלו מעשירה את חוויית התכנון מבחינתי, והתוצאה בהחלט שונה. אנחנו מדברים על החיבור הזה כבר שנים. ואנחנו כבר במו"מ עם מספר יזמים".

    ארד: "תמיד רציתי להקים להקת רוק. אז הנה הקמנו סופר־גרופ, כמו הלהקות של פעם. זו אנלוגיה טובה: כל אחד מנגן בסגנון שלו ונוצרים דברים מעניינים יחד. אני מתכנן דברים שלא היו קודם. סקרנות היא המוטיבציה שלי, לא הפתרונות המתבקשים. בניינים הם קצת כמו פיסול. מצד שני, יש למשל פרויקט שאני מקים בבית החולים 'העמק' בעפולה – מרכז על שם שולמית, אשתו של איש העסקים חיים כצמן, שנפטרה מסרטן והוא החליט לבנות מרכז סרטן על שמה. היא הייתה פילנתרופית בתחומי הבריאות והסרטן ויו"ר חבר הנאמנים של מוזיאון העיצוב. שם הכרתי אותה. אני עובד למען החולים, משפחותיהם והצוות, והמחשבה היא לוותר על האגו. יותר חשוב בעיני מה שרואים מהפנים החוצה מאשר מבחוץ פנימה. ישבתי עם כל הצוות הרפואי כדי להבין את הצרכים שלהם, והמחשבה היא לא בילבאו אפקט, אלא וֶול בִּיאִינג – טובת האנשים".

     

    מפגש של שני אדריכלים בסדר הגודל שלכם מחייב ויתור על האגו.

     

    ארד: "אנחנו בראש ובראשונה חברים שהתנסו בפרויקטים משותפים וראו כי טוב. נפגשנו בעבר בעבודה על פרויקט בבניין ברחוב הירקון 154 בתל־אביב, שלא התבצע לבסוף בגלל בעיות בירוקרטיות. כילדים, שנינו שיחקנו שם מחבואים, כל אחד לחוד. לא הכרנו, אבל ההורים שלנו הכירו. אמי, אסתר פרץ־ארד, הייתה ציירת, ואביו של אבנר, יצחק ישר, היה אדריכל. הם הכירו בתל־אביב הקטנה, בבוהמה, ישבו ב'כסית' ביחד".

    ישר: "המפגש המקצועי המחודש בינינו היה בפרויקט משותף שהולך ומוקם בימים אלה ברחוב תוצרת הארץ בתל־אביב – צמד מגדלים של 30 ו־70 קומות". מדובר במתחם הנמצא בבעלות החברות 'אמות השקעות' ו'גב ים', ולאחרונה פורסם כי מיקרוסופט ישראל סימנה אותו כמתחם המועדף עליה להקמת הקמפוס החדש שלה, שיאחד את מרכז הפיתוח בהרצליה פיתוח ואת מרכז השיווק ברעננה.

     

     

    בניין מגורים בעיצוב רון ארד בטוקיו
    בניין מגורים בעיצוב רון ארד בטוקיו

     

    עובדים יחד בסקייפ

    רון ארד (65) הוא אדריכל בינלאומי עטור פרסים, שחי בלונדון. הוא למד בבצלאל ובבית הספר Architectural Association בלונדון, ושימש כמרצה בבית הספר הגבוה Hochschule בווינה ובמכללה המלכותית לאמנות בלונדון (The Royal College of Art). יצירות אדריכליות שלו מעטרות אתרים בכל העולם, מטוקיו, דרך סינגפור וסיאול ועד לונדון, ירושלים, וושינגטון וטורונטו. מלבד מוזיאון העיצוב בחולון עטור הפרסים, הוא עיצב בין היתר את המבואה של משכן האופרה בתל־אביב, מרכז הקניות Mediacite בליאז' שבבלגיה, מלון "פוארטה אמריקה" במדריד, מסעדת "בלגו" בלונדון, ולאחרונה פרויקט מגורים פרטי בטוקיו. השבוע נפתח מחדש בוושינגטון מלון "ווטרגייט", בו החלה הפרשה שהביאה להתפטרות הנשיא ניקסון, ואת העיצוב המחודש של חלליו הציבוריים עשה משרדו של ארד. ב־2002 הוענק לארד בלונדון תואר המעצב התעשייתי המלכותי, ב־2011 הוא קיבל את מדליית העיצוב, ב־2013 נבחר כחבר האקדמיה המלכותית לאמנות, וב־2016 קיבל את פרס "מצפן הזהב" על מפעל חיים. וזו רשימה חלקית.

     

     
    רונית אלקבץ ז"ל | צילום: עמית מגל
    רונית אלקבץ ז"ל | צילום: עמית מגל

     

     

    לעומת ארד, עבודתו האדריכלית של ישר נעשית בעיקר בארץ. לפני יותר מ־15 שנים הוא החליט להתמקד בתכנון מגדלים, וביסס עצמו כמוביל בתחום. משרדו תיכנן פרויקטים יוקרתיים רבים, בהם המגדלים רוטשילד 1, PRIME W, רוטשילד 17, one, מרום נווה, נווה צדק, בית אפל בהרצליה, ועוד. התוכנית החדשה לכיכר אתרים בתל־אביב מתוכננת על ידי משרד האדריכלים הלונדוני של נורמן פוסטר יחד עם "ישר אדריכלים".

     

    איך אתם עובדים יחד?

    ארד: "יושבים בסקייפ בין לונדון לתל־אביב, שותים, אוכלים, מדברים ועושים תרשימים".

     

    כתל־אביבי במקור, אתה אוהב את הבניינים שבנו כאן בשנות ה־60 ו־70. עכשיו בונים במקומם בנייני בוטיק בפרויקטים של תמ"א 38.

    ארד: "אני מאוד אוהב את הבניינים על עמודים. גדלנו בצילם. אדם שבוי במקום שבו נולד וגדל. את כל השפה והאסתטיקה ינקתי בתל־אביב. זה נשאר בי למרות ש־40 שנה פלוס אני חי בלונדון. מאז מילאו את השטחים מתחת לעמודים בחניות, וסגרו את המרפסות בתריסולים מכוערים".

    ישר: "שנינו אוהבים את תל־אביב. גם אם הבנייה מכוערת מאוד, למדנו לאהוב את הדברים שאפשר לאהוב".

     

    היום תל־אביב זה גם פיליפ סטארק וריצ'רד מאייר וכל מיני כוכבים מחו"ל.

    ישר: "יש פה ושם סטארים מחו"ל שבאים לעבוד בארץ, אבל לא נוצר שיתוף פעולה אמיתי. סטארק עושה והולך. אין פיגורה בינלאומית כמו רון ארד שמכריזה על רצונה לעשות שיתוף פעולה ולבנות יחד פרויקטים בארץ. מצד שני, סטנדרט הבנייה והתכנון מושפע מהפרויקטים האלה ומשתפר. גם שיתוף הפעולה שלנו ישפיע על הרמה התכנונית. בפרויקט בתוצרת הארץ היזמים שיתפו פעולה איתנו באופן מלא וזה נתן להם אומץ וביטחון לחשוב מחוץ לקופסה. המגדל יושב על מגרש מאוד קטן, ונבנה על שתי רגליים, וכך תופס שטח קרקע מזערי".

    ארד: "גב ים ואמות הסכימו לבנות מגדל שצומח מתוך פארק ולא מתוך קניון".

     

    מתחבר לטיח המתקלף

    לארד וישר יש לא מעט ביקורת על הבנייה הנעשית היום בארץ. "יש יותר בנייה מאשר ארכיטקטורה", אומר ארד, "ונרתעים מבנייה יוקרתית. בשמחה הייתי מקים בארץ מרכז פומפידו תוסס וחי".

     

    מה עם בנייה לזוגות צעירים?

    ישר: "בהחלט נשמח שיהיה פרויקט לזוגות צעירים או קשישים. החלום שלנו הוא לקבל יחד עבודה ממשרד השיכון ולתכנן שכונה חדשה. האנרגיה החשיבתית המשותפת שלנו תביא תוצאות שלא רואים. נרצה להציע גם פתרונות בתכנון ערים, לא רק מגדלי יוקרה או אייקונים".

     

    מה דעתכם על השכונות החדשות שנבנות?

    ארד: "אני צועד הרבה בתל־אביב ומתחבר דווקא לטיח המתקלף, ולא לשכונות החדשות".

    ישר: "לא בונים מקומות אורבניים, אלא מקומות לישון בהם. צריך לעשות שכונות עם עירוב של מסחר, משרדים ומגורים. מקומות שאפשר לגור, ליהנות לבלות בהן, ולא רק שכונות שינה".

     

    תוכנית מחיר למשתכן היא חטא לארכיטקטורה? האם יש חזרה על טעויות אדריכליות שנעשו בשנות ה־50 וה־60?

     

    ישר: "זה אסון מבחינה אדריכלית. החשיבה היא רק כלכלית ולא אסתטית. מחיר למשתכן מזמין דלות ארכיטקטונית. כשהמחיר הוא הפרמטר העליון, קטנה המוטיבציה לבנות בנייה איכותית. אלו מבנים הכי פשוטים וחסרי השראה. בעוד 10־15 שנה הם לא ייזכרו כציון דרך לטובה באדריכלות הישראלית".

     

    מה אתם מציעים לעשות?

    ישר: "אם הייתה סובסידיה יותר גדולה על הקרקע, הבנייה הייתה יכולה להתחרות גם על איכות ותכנון, ולא רק על מחיר".

     

    מה דעתכם על תמ"א 38?

    ישר: "תמ״א 38 נולדה כדי לחזק בניינים, ולאט־לאט הפכה לכלי של התחדשות עירונית, אבל שני הדברים האלה לא קשורים. צריך להריץ תוכנית כוללת להתחדשות עירונית בכל הארץ, גם בפריפריה, ששם תמ"א 38 לא כדאית ולא מתקיימת. התקנים של בנייה חדשה טובים גם לרעידות אדמה".

     

    אילו אתה שר השיכון, מה היית עושה כדי לשפר את נושא הדיור בארץ?

    ישר: "הייתי דואג לתכנון איכותי וארוך טווח של הערים תוך דגש על איכות תכנונית ולא רק על עמידה ביעדים מספריים. החשש הגדול שלי הוא שהרצון האמיתי של משרדי הממשלה ליצור הרבה יחידות דיור יביא לאיכות תכנונית פחות טובה".

     

    זוגות צעירים נחנקים משכר דירה ומתקשים לקנות דירה. זה לא מנותק מהמציאות לדרוש את זה עכשיו?

    ישר: "לא חושב. אפשר לדאוג לכל בעת ובעונה אחת. צריך להתחיל להסתכל על המדינה באופן מערכתי, ובמסגרת הזאת לדאוג לדיור מסיבי להשכרה במחירים מפוקחים. המדינה חייבת להיות חלק משוק המגורים בישראל, אחרת תמיד יהיה יקר פה".

     

    אתה מתכוון לדיור ציבורי?

    ישר: "דיור ציבורי זה למעוטי יכולת. אני מדבר על דיור בר השגה, עליו מדברים הרבה אבל לא עושים מספיק. דיור שיותאם לא לנזקקי סעד, אלא לאנשים שלא יכולים לעמוד בעלויות של החיים בערים המרכזיות. והאינטרס של המדינה הוא שנעזור להם על ידי סיבסוד, שיעלה למדינה הרבה פחות מבניית תשתיות וכבישים ויישובים חדשים. צריך לחשוב איך כל החברה מרוויחה יחד, ולא לדאוג לכל נושא בנפרד. המדינה צריכה להיות קצת פחות קפיטליסטית וקצת יותר סוציאליסטית ולהתערב ולתת ולסבסד".

     

    מה דעתך על הרכבת הקלה?

    ישר: "זה נהדר, אבל חבל שזאת רכבת קלה ולא אנדרגראונד אמיתית ומהירה. זאת ברכה גדולה אבל זה לא מספיק, וחבל שלא חפרו עוד כמה מנהרות".

     

    איפה נראה אתכם שנה מהיום?

    ישר: "אנחנו לא רוצים להיות יותר גדולים ויותר יוקרתיים. אנחנו לא עסוקים בחיפוש עבודה, אלא בעבודה עצמה".

     

    מהו הפרויקט החלומי שלכם?

    ישר: "פרויקט שהוא יותר ארכיטקטורה ופחות נדל"ן, משהו שמסקרן ומלהיב אותנו. אקולוגי, ואם אפשר לתרום לבעיות המגורים של זוגות צעירים - מה טוב".

    ארד: "אני לא מחכה שמישהו יבקש פרויקט חלומי. את החלום אנחנו יוצרים בסטודיו. אבל אם חלום, אז אולי הפרויקט האחרון שאני מתמודד עליו, ונבחרתי בין עשרת משרדי האדריכלות בגמר — אנדרטת שואה ליד ווסטמינסטר בלונדון. אגב, אנדרטת השואה של פיטר אייזנמן בברלין היא אחת מהיחידות שמקובלות בעיני. גם בפרויקט הזה אבנר בא לבקר ונתן הערות, בלי שהיינו חתומים ביחד".

     

    אתה מגדיל את מעורבותך בארץ. אולי הגיע הזמן לחזור לגמרי?

    ארד: "לא כרגע".

     


    פרסום ראשון: 09.03.17 , 16:50