שני 27 במאי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    המוסף לשבת • 09.03.2017
    גן שלנו מה נורא הוא
    הורים לילדים קטנים ברחבי הארץ, שתיעדו את הנעשה במעונות לגיל הרך, חושפים אלימות מילולית, עונשים מפחידים ואפילו מכות והמטפלות בגנים מדווחות גם על הזנחה והרעבה. ככה זה כשכל אחת מתקבלת בקלות לעבודה. את כתבת "ידיעות אחרונות", שעבדה במעון וחזרה עם סיפורים קשים, אפילו לא שאלו לשמה
    אריאלה שטרנבך, שרי ערמון, יהודה שוחט

    כשבנה בן השנתיים של מאיה תיאר בפניה כיצד המטפלת במעון נעמת צבטה אותו בגן, היא התקשתה להאמין, אבל החליטה לא לקחת סיכון. "למחרת בבוקר הסתתרתי מחוץ למעון וצפיתי במשך חמש שעות", היא מספרת. "כשהם יצאו לחצר, נחשפתי לזוועת אלוהים. ראיתי את המטפלות מלגלגות על הילדים, משפילות אותם, צוחקות בפניהם על האמהות שלהם. היו פעוטות שהתחננו למים, ממש נידנדו, והמטפלות פשוט התעלמו מהם. הן גם צעקו על הילדים והרימו אותם בכוח מהיד, כמו חפץ".

     

    צפו בתיעוד:

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מאיה לא חשבה פעמיים והסריטה את המתרחש. עוד באותו יום היא פנתה למנהלת ולמפקחת של נעמת עם התיעוד שבידיה והן הבטיחו לטפל בעניין. למחרת המטפלת הראשית כבר לא הייתה שם, אבל אז התברר למאיה שהיא פשוט הועברה לסניף אחר. "בהמשך אחת העובדות לחשה לי שהיא דיווחה והתריעה עוד לפניי, אבל פשוט התעלמו", היא אומרת. "אני יודעת שהמטפלת הזו עדיין עובדת ואוכלת את עצמי על כך כל יום מחדש".

    אמא לילד במעון אחר, באזור המרכז, דיווחה שבאחד הימים, כשבאה לאסוף אותו מהגן, איש לא ידע לומר היכן הוא. רק כעבור זמן מה היא מצאה אותו נעול בתוך ארון המזרנים. "הגשתי תלונה למשטרה", היא מספרת, "התיק הועבר לפרקליטות ולצערי היא החליטה לסגור אותו".

     

    הרעיון המקורי היה חיובי: לעודד נשים אחרי לידה לחזור לשוק העבודה. האמצעי שנבחר היה פתיחת מעונות יום – חלקם מסובסדים – לילדים בני שלושה חודשים עד שלוש, עת ייכנסו למה שמכונה בטעות "חוק חינוך חובה חינם". מתוך כ־400 אלף פעוטות בגילים הרלוונטיים שישנם כיום בישראל, המדינה מסבסדת קצת יותר מ־100 אלף, כלומר רבע, על פי קריטריונים סוציאליים. בסך הכל היא משקיעה כמיליארד שקל בשנה במעונות. שאר ההורים משלמים בעצמם לגנים – בין אם מדובר בויצו, נעמת ואמונה, ובין אם בגנים פרטיים, שרובם גם עולים יותר.

     

    מעון ויצו בגבעת זאב. התיעוד כלל גם חבטות ולאחריהן בכי היסטרי של ילדים
    מעון ויצו בגבעת זאב. התיעוד כלל גם חבטות ולאחריהן בכי היסטרי של ילדים
     

    בחודשים האחרונים פנו אלינו עשרות הורים מרחבי הארץ עם סיפורי זוועה על המתרחש במעונות שאליהם שלחו את ילדיהם. כמובן שבכל מקום ישנן גם מטפלות טובות ומסורות. אין ספור הורים יכולים להעיד על כך. בלי לשפוך את התינוקות עם המים, אי־אפשר להתעלם מהתיעוד ומהעדויות שהגיעו לידינו. החיבור בין לקוחות שאינם יכולים לדבר ולהתלונן להיעדר פיקוח מייצר מציאות קשה במעונות הילדים.

    כשהתחלנו לאסוף את החומר, קיבלנו גם תיעוד מכמה גנים, שבהם חשדו ההורים שהילדים סובלים מאלימות, הזנחה וסכנה אמיתית לשלומם. כמעט כל הורה שחשד שמשהו אינו כשורה במעון, גילה שהמציאות יכולה להיות גרועה מכל פרנויה. במקרים הקלים יותר זה הסתכם בצרחות בלתי פוסקות של מטפלות על ילדים קטנים. במקרים אחרים התגלתה הזנחה: ילדים שאינם מקבלים אוכל או שתייה, ואחרים שבוכים במשך שעה ארוכה ואיש אינו ניגש אליהם. במקרים הקשים יותר תועדה אלימות של ממש, מילולית וגם פיזית.

     

     

    המעונות של נעמת, ויצו ואמונה אמורים להיות תחת פיקוח. בפועל, הוא מתבצע בעיקר על הנייר
    המעונות של נעמת, ויצו ואמונה אמורים להיות תחת פיקוח. בפועל, הוא מתבצע בעיקר על הנייר

    נמלים מטיילות בגן

    משיחות עם מטפלות רבות וגם מנהלות מעון לשעבר, התברר שהמצב אף קשה יותר משתועד. מטפלות סיפרו על הזנחה קשה, על רשלנות בטיפול בילדים ועל מנגנון שמתמקד בניסיון לחסוך בהוצאות ולהרוויח כמה שיותר, על חשבון הילדים.

    "כמו בכל מקום שיש בו אוכלוסיות מוחלשות, ואין בו כמעט שום מעורבות של המדינה, אנשים רוצים להרוויח כמה שיותר כסף ולחסוך בהוצאות", סיפרה השבוע מנהלת לשעבר במעון של נעמת. "זה אומר שאם אפשר לחסוך באוכל – חוסכים באוכל. ואם אפשר לחסוך בשכר של המטפלות – וברור שאפשר, אחרת לא היו לוקחים לפעמים לעבודה הזאת אנשים שלא היו מתקבלים לעבודה בשום מקום אחר – חוסכים בשכר המטפלות. זה קורה במעונות הפרטיים, שם כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה ואין שום פיקוח, וזה קורה גם במקומות המוכרים יותר, נעמת, ויצו ואחרים".

    בעבר נקבע, מסיבות לא ברורות, שהאחריות על מעונות היום תהיה בידי משרד התמ"ת. לפני שבעה חודשים, לאחר ויכוח בין משרדי החינוך והרווחה, החליטה הממשלה להעביר את האחריות למעונות דווקא למשרד הרווחה. למה? כי פוליטיקה. שר החינוך נפתלי בנט לחץ תחילה לקבל את התחום לידיו, ובשיחות סגורות טען שמדובר בשערורייה. "אנחנו יודעים היום שמדובר בגילים קריטיים", אמר בזמנו, "חשוב גם לפקח פיזית על מה שקורה שם וגם לבנות תוכנית פדגוגית מתאימה".

    בסופו של דבר גם הוא כנראה לא רצה מספיק – אולי משום שמדובר בתחום נטול תהילה – וממשלת ישראל החליטה שכמו בתי הספר המקצועיים, גם מעונות היום יטופלו על ידי השר כץ.

     

     

    ילדים שהושארו ללא השגחה במעון. מנהלת גן: "כשהמדינה לא שומרת, ההורים צריכים להיות אקטיביים"
    ילדים שהושארו ללא השגחה במעון. מנהלת גן: "כשהמדינה לא שומרת, ההורים צריכים להיות אקטיביים"

     

    סוגיית הפיקוח על המעונות מורכבת. על הנייר, המעונות של ארגונים כמו נעמת, ויצו ואמונה, ומה שמכונה "משפחתונים" של מאות ארגונים או עמותות קטנים יותר, אמורים להיות תחת פיקוח. בפועל, על פי העדויות של המטפלות, מדובר בפיקוח בעיקר על הנייר, בין אם בשל מספר נמוך מאוד של מפקחים ובין אם בשל רשלנות.

     

    מספר מטפלות טענו שכאשר כבר הייתה ביקורת, הן היו ערוכות אליה מראש ומשום כך לא ניתן היה לאתר כשלים. "בסופו של דבר גם אי־אפשר לשים מפקחת שתגיע לגן בכל יום", אמר גורם לשעבר במשרד הכלכלה. בכל הנוגע לגנים הפיראטיים – ויש מאות כאלה, שפותחים באופן עצמאי משפחתון בבית – אין פיקוח, משום שגורמי האכיפה אינם עושים מספיק או אינם מעוניינים להסתובב ולסגור את אותם משפחתונים.

     

    מאז המעבר למשרד הרווחה, קשה אפילו להבין מה התקן ומה הפיקוח. כל המקורות הרשמיים הכתובים עדיין מפנים למשרד הכלכלה. זמן קצר לאחר המעבר הזהיר גורם במשרד הכלכלה ש"ייקח זמן עד שבמשרד הרווחה יבינו בכלל מי נגד מי", ואין להם את הכלים. מצד שני, כל החטיבה העוסקת במעונות הועברה בשלמותה למשרד הרווחה, כך שקשה להבין מה בדיוק ההבדל ומדוע לא ניתן לקבל תשובות מסודרות.

     

    "אין ביקורת אמיתית", מעידה מנהלת מעון לשעבר של אמונה. "ההנחה של הממשלה היא שאף ילד לא ימות מזה, וזו גם ההנחה של המנהלות והבכירות. ואם אף ילד לא ימות, בעזרת השם, אז אף הורה לא ייצא על זה לרחוב. מקסימום יספגו פעם בשנה איזו ידיעה שלילית בתקשורת, והמונה ימשיך לדפוק. זאת התוצאה".

    כששמענו סיפור על מטפלת עם רקע נפשי בעייתי, שעבדה במעון במשך חצי שנה וכשנתפסה עברה למעון אחר, ומשם לעוד מעון, זה נשמע מעט מופרך. אבל כשכתבתנו ניסתה בעצמה להתקבל לעבודה במעונות, התברר שזה אפילו יותר קל מאשר חשבנו.

     

    במעון הפרטי הראשון שאליו פנתה, היא לא נשאלה אפילו לשמה. המנהלת, שבעצמה נשמעה די ילדה, פשוט אמרה: "אני מחפשת מישהי קבועה לשעות אחר הצהריים, אם את יכולה תגיעי היום". במעון השני, של רשת אמונה, הסיפור היה דומה. גם כאן הכתבת התבקשה להגיע לעבודה בהקדם, הפעם היא לפחות נשאלה לשמה.

     

    במעון השלישי, של רשת ויצו בדרום תל־אביב, החלטנו גם לנסות להגיע לעבודה באמת. מנהלת המעון כמעט התחננה בפני הכתבת שתגיע כבר למחרת. היא לא טרחה לבדוק את הרקע שלה, לראיין אותה או אפילו להריץ חיפוש פשוט בגוגל. פשוט "בואי", וזהו.

     

    המטפלות – לפחות על פי התרשמותה של הכתבת – היו מנוסות, עם ותק וגם עם אהבה לילדים. ועדיין הן החליטו להשאיר את הכתבת – צעירה, חסרת ניסיון לחלוטין בגיל הרך – לבד עם קבוצת ילדים, שתסתדר.

     

    התנאים הפיזיים בגן לא טובים: לכלוך שנראה שלא נוקה מזה ימים רבים ונמלים מסתובבות בשטח, מנסות לנהל אינטרקציה עם הילדים. ראיון העבודה התנהל תוך כדי יום העבודה: שיחה של חמש דקות עם המנהלת. "בזכות מה קיבלת אותי לעבודה?" שאלה הכתבת. "בגלל החיוך שלך, ואת נראית נחמדה", הייתה התשובה.

     

     

    ילדים שהושארו ללא השגחה במעון
    ילדים שהושארו ללא השגחה במעון

    לגבי המשכורת, הסבירה המנהלת, מדובר בשכר מינימום. "אם יהיו מרוצים ממך, תקבלי בהמשך שכר גלובלי ותנאים סוציאליים". כלומר, בינתיים אין אפילו תנאים סוציאליים. בכלל. והעבודה ביום ההוא? היא בהתנדבות.

    ההוראה הראשונה שהתקבלה מהגננת, בזמן שחמישה ילדים כבר היו על ראשה של כתבתנו, הייתה "לעמוד עם הפנים לדלת ולקבל את ההורים", כדי שיראו שיש סייעת חדשה וחייכנית.

    שגרת היום כללה, מדי פעם, צרחה מצד אחת המטפלות על ילד, כלומר תינוק, שהחליט לבכות או להרעיש. היו גם אלמנטים של ענישה, שכללו משיכה בכוח למקום אחר. כמו לעמוד בפינה, רק בלי לדעת אפילו לעמוד. "כשהרגשתי שאחת הילדות שם זקוקה לחיבוק, אחרי שרבה עם הילדים ועיצבנה את המטפלת, ניגשתי אליה ונתתי לה חיבוק כדי שתרגיש בטוחה", מספרת הכתבת, "אבל מיד ננזפתי באופן חמור על ידי הגננת, שאמרה לי ש'היא הייתה ילדה רעה וצריכה להיענש'. פעוטה בת פחות משנתיים, כן?"

    עוד אירועים ראויים לציון ממהלך יום העבודה ההוא: ילדה נתקלה בעוצמה בקיר, חטפה מכה חזקה ואף אחת לא התייחסה אליה בטענה ש"עזבי, היא בסדר, סתם הצגות"; ילד שבכה ובמקום לעזור לו הובהר ש"לא מגיע לו יחס מיוחד"; וטקס שינה שכלל ניסיונות של מטפלות לסגור בכוח את עיניהם של הילדים, כי גם הן מתות כבר להפסקה. כשפעוטה אחת התקשתה במיוחד להירדם, איימה עליה המטפלת הראשית שהיא תשלח אותה "לישון בדלי".

     

    המטפלת מעשנת בחוץ

    החוויה הזאת לא הפתיעה אף אחד מהמטפלות שאיתן שוחחנו. "אני התקבלתי לעבודה כמטפלת בגיל 18", מספרת שרה, מטפלת במעון של רשת אמונה. "המפגש הראשון שלי עם המנהלת היה באסיפת הורים, כשהיא הציגה אותי בפניהם. המטפלת הראשית אצלנו הייתה מזעזעת. היא הייתה צורחת על הילדים ומושכת אותם בכוח. פעם אחת, כשיצאנו עם הילדים לגינה, ראיתי את התינוק היחיד שהיה לידה מכניס חילזון ענק לפה. צרחתי לה שתראה מה הוא עושה. היא הגיבה באדישות, 'הוא יוציא לבד'. הוא היה תינוק בן שנה. קראו לו אלישע, ועד היום זוכרת את זה.

     

    "סיפרתי להורים שלו. הם עשו בלגן ועוד באותו יום החליטו שאני אהיה המטפלת הראשית. אמרו לי, 'תשיגי מהר חברה שתבוא לעבוד איתך'. ככה זה עובד. אף אחד לא מברר מי באמת המטפלת. לאורך השנים שעבדתי במקצוע נפלתי על נשים אדישות במקרה הטוב ומטילות אימה במקרים הקשים יותר. בחצי שנה האחרונה הביאו אלינו בחורה שהשתחררה ממחלקה פסיכיאטרית לעבוד כסייעת. היא הייתה באה והולכת ואותי השאירו לבד עם 15 ילדים".

    חני, מטפלת במעון פרטי בגוש עציון, מספרת חוויות דומות. "אני הייתי המטפלת הכי מבוגרת במעון", היא אומרת. "הייתי בת 19, והאחרות היו בנות 18 ואפילו 16. היו שם בנות שלא היו מקבלים אותן לעבודה בשום מקום אחר, בטח לא במקום שדורש מגע עם אנשים. הן היו מכות את התינוקות, צורחות עליהם, יוצאות לעשן ומשאירות אותם לבד".

    את החלק האחרון, אגב, ניתן לראות היטב במצלמות. "אני ועוד מטפלת לא יכולנו לשתוק ודיווחנו למנהלת המעון", ממשיכה חני, "הערנו שוב ושוב וכלום לא השתנה. באחד הימים עידכנתי את המנהלת לגבי המצב של אחד התינוקות. היא הבטיחה שתעדכן את האמא, וכשהבנתי שזה לא קרה אמרתי למנהלת מול האמא: 'למה שיקרת לי שעידכנת אותה?' למחרת קיבלתי מהמנכ"ל הזמנה לשימוע.

    "החלטתי שאני נלחמת. באתי עם עורכת דין. והם העבירו אותי לסניף אחר. הסכמתי, אבל ביישוב שאליו הועברתי המצב היה עוד יותר גרוע. המטפלות שם היו מעירות את התינוקות מהשינה באמצעות משיכת המזרנים שעליהם שכבו וגלגולם על הרצפה, בעודם ישנים. דיווחתי על המעון ועזבתי את התחום".

    בניגוד לתמונת המצב שמציגים בדרך כלל בויצו, נעמת, אמונה ומקומות אחרים, לפיה מדובר בארגונים מעוטי תקציב, מדובר בסופו של דבר בעסק כלכלי. ועל פי הנתונים עסק רווחי למדי.

    בגנים פרטיים משלמים ההורים בממוצע 2,000־3,000 שקל לילד בחודש. במקומות מסוימים זה יכול להגיע גם ל־4,500 שקל בחודש. על פי הנחיות המדינה, המחיר המרבי למעונות יום ששייכים לארגונים כמו נעמת וויצו (נכון לשנת 2016) הוא 2,546 שקל לחודש. כחלק מהסבסוד, המדינה משתתפת ב־500־2,000 שקל לילד שעומד בקריטריונים. "הסכומים האלה מגלמים בתוכם רווח יפה לארגונים", אומר גורם בכיר לשעבר במשרד התמ"ת.

    מנהלת לשעבר בויצו, טענה השבוע שחישוב פשוט יוביל למסקנה שכל גן כזה הוא מכרה זהב עבור הארגון. "אם תיקחו בחשבון שכל תינוק מכניס בממוצע למעון יותר מ־2,500 שקל, תכפילו את זה ב־30 ילדים ותורידו משכורות נמוכות מאוד שמקבלות מטפלות ומעט הוצאות אחרות, כמו מזון, עדיין תקבלו רווח מרשים מאוד".

    לא לשווא, אומר גורם במשרד התמ"ת לשעבר, "יש לארגונים שמפעילים את הגנים כסף למערך לוגיסטי מרשים, לדוברים, למשרדי יח"צ, ללוביסטים, למסעות פרסום ועוד. זה עסק כלכלי לכל דבר. בדיוק כמו במקרה של הקשישים – כשהופכים חסרי ישע לעסק כלכלי, תמיד יהיו אנשים רעים שינצלו את זה שאין מי שידבר ואין מי שיפקח, וידרסו אותם כדי לחסוך עליהם עוד כמה שקלים. ככה עובד העולם הזה. צריך להיות אידיוט כדי להאמין שזה יכול לעבוד אחרת, כל עוד המדינה מפקירה את התחום".

    מנהלת גן בנעמת מאשרת את הדברים. "קודם כל חשוב לא לפגוע בכל המטפלות, ובעיניי זאת גם בכלל לא אשמתן", היא אומרת. "כשכל אחד יכול לפתוח גן – וגם אתם מוזמנים לנסות מחר, למשרד לא אכפת – זה המצב. התחרות במקרה הזה לא מעלה את הרמה, אלא מורידה אותה. להורים אין היום שום ברירה. כשהכל במדינה יקר כל כך, הם שבויים בידי המערכת. כדי להתפרנס הם חייבים לשלוח את הילד למעון, והארגונים מנצלים את זה כדי להרוויח עוד ועוד כסף, בלי לשים לב שבדרך רומסים את הקטנטנים. אמרה לי פעם אמא: 'אני מעדיפה לשחרר ולא לדעת מה קורה כשהילד שלי בגן, אחרת לא אצליח לתפקד בעבודה'.

    "יש מדיניות נפוצה כזאת, וחבל. ככל שההורים יהיו אקטיביים יותר, ידאגו לביקורי פתע במעונות, יטו אוזן ויפקחו עין, כך הסיכוי שיקרו מקרים כאלה במעונות יפחת. אין מה לעשות, אם המדינה לא עושה את העבודה שלה, ההורים צריכים לעשות את העבודה במקומה".

     

    סטירת לחי לילדה

    במעון של ויצו בגבעת זאב טוענים ההורים שמדובר בשערוריה מתמשכת. על פי עדויות ההורים, על המטפלות בגן הזה כבר התקבלו בעבר תלונות שונות. כך, למשל, טענו ההורים שאחת המטפלות הועברה לשם לאחר שהתקבלו עליה תלונות קשות מגן אחר. מטפלת אחרת, דווח, הושעתה מהגן לאחר שנהגה באלימות כלפי ילד. ומטפלת שלישית, שתועדה נוהגת באלימות, עשתה זאת על פי הטענות גם בעבר, אך ניתן לה להמשיך בעבודתה.

     

    כמעט במשך כל היום שתועד על ידי ההורים בגבעת זאב, צורחות מטפלות על הילדים, ואלו ממררים בבכי ללא הועיל. התיעוד כלל גם חבטות ולאחריהן בכי היסטרי של ילדים.

    מטפלות בגן מרבות להשתמש באיומים כלפי הילדים ובנימה אלימה. "זוז כבר", הן צורחות על האחד, "אתה מסריח", הן צורחות על האחר, את השלישית הן מסרקות באלימות עד שהיא צורחת מכאבים, והן לא מתרגשות.

    הדס (שם בדוי), אחת הפעוטות בגן, סיפרה לאמהּ כיצד הגננת הכתה אותה והוסיפה הדגמה שוברת לב לסטירת לחי שקיבלה. כשנחשפה האם לתיעוד המתרחש בגן, הבינה שבתה נפלה קורבן להתעמרות ממושכת.

    היא מיהרה להוציא את בתה משם ודיווחה על הנעשה גם להורים אחרים. מיכל, אמא של יונתן, נחשפה לתיעוד רק לאחר שלושה ימים. "אחת האמהות סיפרה לי שיש שם ילד שבוכה במשך שעתיים, ונראה לה שזה יונתן שלי", היא אומרת. "הייתי שלושה ימים אחרי לידה, ובכל זאת ישבתי בלילה עם התיעוד ואחר כך לא יכולתי להירדם.

    "זה קרה כשהייתי בבית חולים. הצוות במעון ידע שיונתן קשור אליי ושאני לא לידו. גם הכנתי אותם לימים רגישים מעט מצידו. ואז אני שומעת את הבן שלי מייבב במשך שעתיים 'אמא, אמא, אמא' ואחת המטפלות גוערת בו: 'תפסיק לבכות, אתה משגע לי את הראש'. בהמשך היא גם ליגלגה עליו, במקום לחבק ולהרים אותו, שזה כל מה שהוא היה צריך. באיזשהו שלב הוא כבר התייאש והתחיל לקרוא בשם של אחותי שטיפלה בו באותם ימים. הלב שלי נשרף כששמעתי את זה.

     

    "עובדות אכזריות כאלה לא יכולות לשמש כמטפלות. על אחת מהן היו הרבה תלונות ואני יודעת שבשנים קודמות היא עברה בירורים. בתחילת השנה כבר היה מקרה בכיתה הזו שמטפלת צבטה ילדה והשעו אותה".

    אמא של הדס החליטה לקחת את העניינים לידיים. היא נפגשה עם מנהלת הגן ולאחר מכן גם עם המפקחת. תחילה ניסו שתיהן לגבות את הצוות. "המטפלות מספרות לי שיש התכתבויות עליהן בווטסאפ, הן מאוד פגועות ומאוד קשה להן לעבוד ככה", ניסתה המנהלת להסביר לאם הזועמת. על התיעוד אמרה: "המטפלת לא מתעללת בילדים, אני מכירה את העבודה שלה. תבינו, הבנות לא נגדכן. כולנו עובדים בשביל הילדים שלכן. אני נותנת להן גיבוי מלא כי אני מכירה אותן. אני פה ואני יודעת מה הן עושות ואיך הן עובדות".

    המנהלת בחרה לתקוף דווקא את האם שתיעדה את הנעשה בגן. "זה המוסד שלנו ואני רוצה לדעת מה הורים עושים", היא אמרה, והוסיפה: "זה שאדם צועק זה לא אומר שהוא התעלל. היא צועקת אבל לא התעללה".

    לאחר שהבינה כי התיעוד חמור, הוחלט להעביר מיד את הנושא להנהלת ויצו. שתיים מהמטפלות במעון הושעו ביום שלישי וזומנו לשימוע, שלאחריו יוחלט כיצד לנהוג בהן. עוד באותו יום גילו ההורים בגן הזמנה לאסיפת הורים, וגם שלוש מטפלות חדשות.

    אם לילדה במעון נעמת בתל־אביב תיעדה את המצב הקשה שבו שרוי המקום שאליו היא שולחת את בתה. בניגוד לתקן, המחייב מטפלת לכל 11 ילדים, יש שם לדבריה שתי מטפלות בלבד על 30 ילדים. "העובדות שם רצות ומנסות לעמוד בקצב, אבל אין להן סיכוי. בתינוקייה יש שישה תינוקות בגילים שונים. הכיסאות לא מותאמים לגילים שלהם. אין, למשל, מעצורים בכיסא שימנעו נפילות".

    במעון נעמת בבת־ים, על פי תיעוד ההורים, חלק גדול מהיום מתנהל בצרחות. מדי פעם צועקות המטפלות על ילד שלא מפסיק לבכות: "שקט, תשתוק", במקום לחבק וללטף אותו. כשהתינוקות מתעוררים מהשינה ומתחילים לבכות, במשך זמן רב איש לא ניגש אליהם.

    בכיתת הבוגרים של אותו מעון – גילאי שנה וחצי עד שלוש – המצב גרוע יותר. חלק גדול מהיום מתנהל באלימות מילולית כלפי הילדים. המטפלות שם גם מעשנות, ליד הילדים. באותו מעון שכחו בעבר הגננות את אחד הילדים בגן במהלך תרגיל רעידת אדמה. אותן זה מצחיק, את ההורים קצת פחות.

    צעקות, קללות ותוקפנות תועדו גם במעון של אמונה בפתח־תקווה, שם נמצאים תינוקות בני שנה וחצי עד שנתיים. "אני אוציא אותך!" צורחת המטפלת על ילדה אחת, "זה לא מושב בכנסת", היא נוהמת על אחר. כשהילדה מתחילה לבכות, המטפלת רק מחריפה את הטון וצורחת עליה. לפעוט אחר היא מבהירה: "לא עשית פיפי? אתה לא יוצא איתנו החוצה. אתה תשב כאן ולא תקום". על ילד אחר שבוכה היא צורחת: "זהו, אין לך נעל. הנעל בזבל", וכשכל הילדים בוכים, היא צועקת כבר על כולם: "מי שהוריד נעליים לא מקבל, גם את הנעליים שלך אני אזרוק לזבל".

     

    סדין רטוב מדמעות

    עדויות דומות התקבלו מגנים בכל רחבי הארץ, מצפון ועד דרום. במקרים רבים לא טרחו המטפלות להחליף טיטולים לילדים בזמן והם סבלו מתפרחת כואבת. בגנים אחרים נרשמו בעיות בטיחות, עד כדי הפקרות וסכנת חיים. כך, למשל, פעוטות בני שנה נשארו לבד בקרבת גיגית מים והיו יכולים בקלות לטבוע. באחד הגנים ילדים שהושארו לבד טיפסו באין מפריע על ארונות ומדפים גבוהים.

    "עבדתי כמטפלת במעון פרטי, ובגלל שהייתי הכי צעירה המטפלות האחרות הרגישו בנוח מולי", מספרת יעל, שעבדה במעון בצפת. "הן היו יוצאות חופשי לסידורים ומשאירות אותי עם 20 תינוקות לבד. עישנו בתוך הגן, אפילו לא בחצר, וריססו בספרי לנידוף הריח. התקמצנו שם על האוכל. ילד שרצה עוד לא קיבל, וככה הם נשארו רעבים עד הצהריים. הילדים חותלו על שולחנות האוכל.

    "הייתי צעירה, בלי ניסיון, לא ידעתי שזה לא אמור לעבוד ככה. במשך כל היום הילדים היו מול הטלוויזיה, בזמן שלהורים הציגו סדר יום מפורט ועשיר. כדי שההורים ירגישו שקורה משהו, המטפלות היו נותנות לשתי ילדות בוגרות מעט לקשקש על 20 דפים, ואז היו כותבות שמות של ילדים אחרים על הדפים, כדי שייראה כאילו גם הילדים האחרים עשו משהו".

    אסנת, שעבדה במעון בעכו, נמלטה משם על נפשה כעבור זמן קצר. "הייתי בת 17. שמו אותי בכיתה של התינוקות הכי קטנים, בני 3־6 חודשים. לא היו מוציאים אותם מהלולים, מעבר להאכלה והחתלה. הם היו בוכים שעות ונרדמים. אני זוכרת תינוקות ממש קטנים שהסדין שלהם היה רטוב מדמעות.

    "ביומיים הראשונים הייתי קופצת לכל תינוק, אבל המטפלות המבוגרות היו מונעות ממני ואומרות: 'הוא סתם מפונק, גם אמא שלו אומרת שהוא בוכה הרבה'. הן היו נרדמות חופשי, אפילו לשעתיים ברצף, על המזרנים שהן שמו על הרצפה בשביל הקטנטנים. וכשכל התינוקות היו בוכים ביחד, הן היו שמות מוזיקה בפול ווליום. רק כשההורים הגיעו לקחת את הילדים, פתאום המטפלות עשו הצגה שלמה של מתיקות".

    נעה, שבתה ספגה קללות ומכות מהמטפלת במעון שלה בירושלים, יושבת איתה היום בבית. "לקחתי חופש מהעבודה", היא אומרת. "אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני מציעה לכל ההורים: אל תקנו את נופת הצופים של המטפלות. ברור שרובן נחמדות ואוהבות את הילדים, אבל יש שם גם מפלצות אמיתיות, ואתם לא תדעו שהן כאלה אם לא תפקחו. לכו, תצפו בעצמכם, תפתיעו אותן. אל תתנו אמון בקלות. ואם אתם חושדים שקורה משהו – פשוט תקליטו, תצלמו. אז יגידו לכם שזה לא חוקי. אף אחד לא יכול למנוע מאיתנו לדאוג לילדים שלנו".

     

    תגובות | "אם המדינה לא תתעורר, הבעיות יחריפו"

    בכל הארגונים הגדולים, רואים במדינה את האשמה במצבם הקשה של המעונות. "מעונות היום הציבוריים בישראל מהווים ילד חורג במערכת החינוך, אינם זוכים להתייחסות רצינית מצד ממשלות ישראל לדורותיהן ואינם מקבלים את המשאבים הנחוצים כדי להעניק חינוך אופטימלי לילדים", נמסר בתגובה מנעמת. "אם הממשלה לא תתעורר, הבעיות צפויות להחריף. בתנאי בסיס קשים אלו נעמת עושה את המיטב. מקרים חריגים קורים בכל מערכת גדולה, ואנחנו מטפלים בכל תלונה ודיווח. הטענה כי הארגונים 'עושים רווח' על גב הילדים מופרכת מהיסוד".

    על הבעיות שחשפה מאיה הגיבו: "במקרה אחד פוטרה עובדת בעקבות אחיזה בלתי הולמת בילד. במקרה אחר אכן היה ניוד של עובדת למעון אחר, אך לא נמצא בבירור כי העובדת נהגה באלימות". לגבי הילד שנמצא נעול בארון המזרנים נטען, כי הוא חמק לתוך הארון בעצמו. 

    בנעמת טענו כי הם לא מכירים מקרה של ילד שנשכח בגן בזמן תרגיל רעידת אדמה, אך ידעו לספר על מקרה אחר: "בזמן אזעקה במבצע צוק איתן, בתוך הלחץ והמתח, נשכח תינוק במהלך הורדת הילדים והתינוקות מקומה ב' למרחב המוגן בקומה א' ובתוך דקה או שתיים הוא אותר".

    מאמונה נמסר בתגובה: "מעונות אמונה נמצאים תחת פיקוח משרדי הממשלה והגורמים הרלוונטיים האחרים ופועלים על פי ההנחיות. במעונות עובדות אלפי גננות ומטפלות באופן מקצועי, חם ומסור. אמונה, יחד עם שאר המפעילים, מתריעה כבר שנים שיש צורך לשדרג את הענף ואף הצענו דרכים אופרטיביות לפעולה בעניין זה. מקרים בודדים, בהם עובדות פעלו באופן בלתי תקין, טופלו באופן מיידי ובמלוא הנחישות והחומרה".

    מויצו נמסר: "אנחנו רואים בחומרה רבה את ממצאי התחקיר. ויצו משקיעה רבות בפיקוח, הכשרה והדרכה של מטפלות. לצערנו קיימים גם מקרים בודדים של עובדות שהתנהלותן חורגת מההנחיות והסטנדרטים הגבוהים שמציב הארגון לעובדיו. מקרים אלו נבדקים ומטופלים בימים אלו ללא פשרות עד למיצוי הדין". 

    גם בויצו טוענים, כי המדינה נושאת באחריות למצב: "המעונות בישראל פועלים בתת־תקינה או בתקינה חסרה ולעיתים הצורך בתחילת עבודה מהירה ומיידית מביא לכך שתחילת העבודה נעשית במקביל לתהליכי הקליטה וההכשרה. המלצות התקינה הנוכחיות של משרד העבודה והרווחה מקבעות מצב של הזנחה. אנו רוצים לקוות כי ממצאי התחקיר יביאו את ממשלת ישראל לבצע בדק בית אמיתי באשר להזנחה ארוכת השנים על ידה".

    תגובת משרד העבודה והרווחה: "השר חיים כץ קיבל לידיו את האחריות על מעונות היום לפני 6 חודשים בלבד. מיד עם קבלת האחריות על תחום התעסוקה, ולאחר שסיכם עם האוצר על תוספות תקציביות משמעותיות במטרה להגדיל את קצב בינוי מעונות יום חדשים, התווה השר כי המטרות והיעדים המרכזיים הם: עידוד הורים להשתלב במעגל התעסוקה, שיפור בתנאי שכר המטפלות, קידום חוק הפיקוח.

    מדיניותו של השר הביאה לכך שבתוך ארבעה חודשים ניתנו 100 סמלים למעונות חדשים (לשם השוואה בין השנים 2014- 2016 נבנו רק 24 מעונות יום חדשים). בשנים 2018-2017 עומדים לרשות המשרד כ־700 מלש"ח נוספים לבינוי מעונות יום, שצפויים להוסיף עוד למעלה מ־200 מעונות יום חדשים. מאחר וחוק חינוך חובה לא חל על גילאי 3-0, מפקח המשרד באופן נקודתי גם על המסגרות הפרטיות באירועים חריגים בהם קיים סיכון לחיי הפעוטות״.

     


    פרסום ראשון: 09.03.17 , 17:44