האף הגדול
דווקא ראש הממשלה עצמו לא מאפשר לנו להאמין לו, עם גרסאותיו שמשתנות כל הזמן: אם הוא כמעט לא מסוגל לעשן, איך זה שלא הספיקו הסיגרים שקיבל ממילצ'ן, כך שנאלץ לקנות בכספו נוספים? והאף של בנט כבר מריח בחירות, ולכן הקדים את הפריימריז בבית היהודי גם ראשי רשויות בפריפריה חושבים על היום שאחרי נתניהו וחוברים ליש עתיד
מערה בהפרעה
אפילו השמאלנים הבולשביקים ביותר שבינינו, מתנגדי נתניהו החריפים ביותר, חשים שלא בנוח כאשר מכנים את ראש הממשלה של כולנו "שקרן".
בכל זאת, כולנו ישראלים, לכולנו גאווה לאומית, וכולנו מתכווצים בכיסאנו באי־נוחות כאשר בהפסקת הקפה במפגש פסגה בינלאומי יוצאים למזנון אובמה וסרקוזי, ומריצים דחקות על מי מהם סובל יותר מהשקרים של נתניהו.
לא היינו רוצים לחכות לדו"ח הבא של מבקר המדינה, בנושא מנהרות האף, כדי ללמוד איזו מגרסאות ההגנה של נתניהו היא הקרובה ביותר לאמת, או לחזור על אמירתו הבלתי נשכחת של זיגמונד פרויד כי לפעמים סיגר הוא רק סיגר.
אנחנו לא רוצים לחכות עד שייצא פרסום רשמי מהלשכה כדי ללמוד אם הגברת נתניהו מסוגלת או אינה מסוגלת לשתות שלושה בקבוקי שמפניה ביום, בשל עבודתה או בשל משקלה. הרי ממילא לא נדע לעולם מה היקף המשרה של פסיכולוגית הילדים בשירות הציבורי, וכך גם את משקלה.
אבל מה לעשות, דווקא הם שמקשים עלינו להבין מה האמת. וגרסאותיהם, המשתנות חדשות לבקרים, יותר משהן מרגיעות — הן מעוררות אי־אמון ובעיקר גיחוך.
עוד טרם יבשה הדיו, או רוענן המסך, על הגרסה שמסבירה איך פתאום, בלי הכנה ובלי תיאום מוקדם, באמצע החקירה הרביעית מתקשר נשיא ארצות־הברית להפריע — וכבר היא מוכחשת על ידי ידיד האמת שבבית הלבן.
ומה בעצם סיפרה לנו הלשכה? שפתאום מצלצל הטלפון במעון. שרה עונה: "מי זה? מי? לא שומעים! מאמי, אני לא רוצה להפריע לתנ"צ ברנור בחקירה, אבל על הקו איזה רונלד או דונלד, ומתעקש שזה דחוף". לא עבר יום, והבית הלבן הודיע כי תיאום השיחה עם ראש ממשלת ישראל נמשך כמה שעות.
והמתנות, הסיגרים, השמפניה והתכשיטים. מה יהיה הסוף? בהתחלה שמענו "להד"ם". לא היה ולא יהיה. אחר כך, מעל בימת הכנסת, בשבתות תרבות, בראיונות, במסדרונות ובאולפנים, שמענו הן מפי הגבורה והן מפי מלחכי פנכתה כי מדובר בסך הכל בקצת מתנות מחברים, זה מותר ואפילו רצוי. רק רשעים בודדים וגלמודים לא מביאים, או מקבלים לפעמים, קרטון מרלבורו או בקבוק שיבאס מהדיוטי.
כשהתברר היקף המתנות, מאות אלפי שקלים, והתגלתה שיטת ההעברה, שוב השתנתה הגרסה. לא חברים, לא "קרא לי סיסטר", לא אכלו מאותו מסטינג בטירונות, אלא מערכת משומנת של דרישות מתועדות, נהגים היוצאים שלוחים, הגדלת היקף הנתינה, משרשרת לכל הסט ומשם לכל הקולקציה. אז החלה לרוץ טענה חדשה. כל זמן שמקבלים ולא נותנים כלום בתמורה, זה אולי לא מכובד, אבל לא פלילי. כלומר, להיות פרזיט ושנורר זה בסדר, כל עוד אתה כפוי טובה ולא נותן כלום בחזרה.
כבר לפני כמה שבועות, כשהתפרסם הסיפור דאז, שמחד גיסא נתניהו לא יודע כמה עולה הסיגר, ומאידך גיסא הוא קונה סיגרים מכספו, מזומנים שקיבל במתנה מקרוב משפחה — כבר אז, באמצע פברואר, הבעתי בטור זה תמיהה. מקבל כמויות ענק של סיגרים ממילצ'ן וקונה עוד סיגרים נוספים במזומן? כמה הוא מעשן?
הוספתי כי בסוף הוא עוד יטען שכלל אינו מעשן בשל בעיות נשימה, ושהוא מקבל את הסיגרים וזורק אותם לפח רק כדי לא להעליב נתינה נדיבה של חבר יקר.
זאת הייתה כמובן בדיחה, רק שגם כאן המציאות עולה על הבדיה: השבוע התבשרנו שנתניהו כמעט לא מעשן בשל בעיות בדרכי הנשימה, מערות האף, סינוסים.
רגע, רגע, רגע. אם הוא כמעט לא מסוגל לעשן, איך זה שלא הספיקו הכמויות האדירות של סיגרים שקיבל ממילצ'ן והוא נאלץ להוציא מזומנים מהגרביים ולקנות נוספים? או שהוא מעשן הרבה וחלק מזה על חשבונו, כפי שטען, או שהוא לא מעשן בגלל בעיות סינוסיטיס ואז למה הוא נאלץ לקנות סיגרים מכספו בנוסף לאספקה הקבועה שהוא מקבל?
כאמור, הזוג נתניהו הוא זה שמקשה עלינו להאמין לו. עורכידינים, בנידודים, יחצנים, ובעיקר אתם, הזוג המלכותי עצמו, התאפסו על עצמכם!
הרי היועץ המשפטי נתן לכם גם זמן וגם רשות לתאם גרסאות ככל שיידרש, להנחות עדים, לצפות לשאלות ולהכין תשובות. מה אתם עושים עם הזמן והמרחב שנתן לכם מנדלבליט כדי לבנות מערכת הגנה קוהרנטית? למה אתם מסתובבים בעולם, מטיילים ומבלים כאילו אין מחר? עצרו את השעונים, נתקו את הטלפון, שבו, תתרכזו קצת, והמציאו טענות הגנה סבירות ועקביות, כדי שנוכל להתחיל להאמין לכם.
חושדים בנתניהו
נפתלי בנט הודיע השבוע על הקדמת הפריימריז לראשות הבית היהודי לאחרי פסח. אם ייבחר, הוא יכהן כיו"ר עד חצי שנה לפני הבחירות לכנסת ה־22, כלומר יוביל את המפלגה גם בכנסת הבאה, ה־21 במספר.
מה גרם לבנט להחליט על הקדמת הבחירות? מעבר לכך שאין לו היום שום מתחרה, ברור שבנט מעריך, כמו רבים אחרים במערכת הפוליטית, שנתניהו לא ישרוד את הקדנציה ושהבחירות לכנסת קרובות.
בתחילת השבוע, כשהתפרסם המסמך שהעביר נתניהו להרצוג, ובו הצהרה משותפת שמטרתה להניע ועידת שלום אזורית שתהווה בסיס לכניסת המחנה הציוני לממשלה, היה כעס גדול בבית היהודי. ההערכה שם היא שהייתה כוונה אמיתית של נתניהו לעשות את זה, אבל החשש שלו, שהוא לא יצלח את עמונה בלי הבית היהודי — הוא שהכריע.
נתניהו גם חשש שאם הבית היהודי ייצא מהממשלה, האגף הימני בליכוד, אותם שרים שלא מזמן חתמו על עצומה נגד פינוי עמונה, יתקשה שלא למרוד.
הרגשנו רע מאוד כשראינו את פרטי ההסכם, אומרים בבית היהודי. באותה תקופה נתניהו עבד עם בנט באופן צמוד, יום אחרי יום, ובמקביל רקם מאחורי גבו את המסמך הזה, שכלל נכונות לפשרות טריטוריאליות על בסיס שתי מדינות לשני עמים.
גם עכשיו התחושה בבית היהודי היא של חשדנות. שנתניהו שומר את הקלפים קרוב לחזה בכל מה שנוגע לעניין המדיני. אמנם אין לו עוד עמונה באופק, אבל גם אין לו את המחנה הציוני. ברגע שמפלגת העבודה הולכת לפריימריז, הרצוג לא יוכל אפילו להשתעשע בכניסה לממשלה.
כולם מעידים על תחילה של התרופפות. שר הבריאות, שחטף מכה קשה מהחשיפה של המתרחש בבתי האבות הסיעודיים, נתן אולטימטום שאם לא יהיה ביטוח סיעודי לכולם הוא יפסיק להצביע עם הקואליציה. בישיבת ראשי מפלגות הקואליציה טען ליצמן שהביטוח הסיעודי היה חלק מההסכם הקואליציוני של מפלגתו.
התחיל ויכוח נוקב בין ליצמן לכחלון, שהבין כי המיליארדים שיידרשו עבור ביטוח סיעודי לכולנו ייאלצו אותו להעלות את מס הבריאות בחצי אחוז. כתוצאה מהוויכוח ומהאיומים של ליצמן הובא לישיבה ההסכם הקואליציוני. נמצא שֶמה שנכתב שם זה שתוקם ועדה ליצירת מתווה בתחום הביטוח הסיעודי.
אז מה עושים עכשיו? מקימים ועדה. מצד אחד אגף התקציבים, ומצד שני מנכ"ל משרד הבריאות.
עוד משבר בקואליציה הוא בנושא מפוני עמונה. בבית היהודי מתוסכלים מהזלזול בתושבים שנתנו אמון בהבטחות להקמת יישוב חדש, פינו את ההתנחלות, ושום דבר לא נעשה. אבל מה שהצית את האש הייתה ההתבטאות של ליברמן, שליגלג על שביתת הרעב של המפונים ואמר שהוא יצטרף לשביתה כי הוא צריך לרדת במשקל.
בנט זעם על האמירה הזאת. הוא ראה בה לעג ובוז כלפי המפונים וכלפיו. והייתה גם ההתבטאות של ליברמן נגד הסיפוח. בנט בטוח שהאמירה הזאת לא נאמרה סתם. הוא משוכנע שליברמן מתואם עם נתניהו וכשהוא, ליברמן, יוצא נגד הסיפוח, זה ראש הממשלה ששלח אותו.
חוק סיפוח מעלה־אדומים, ספינת הדגל של בנט, קרב ובא, ונתניהו חרד מהרגע שבו יונח על שולחן הכנסת. יהיה לו קשה מאוד להסביר איך הוא מתנגד לסיפוח מעלה־אדומים, כשלפני הבחירות הוא עמד בשטח E1, שנראה כמו חירייה ביום רע, והבטיח שהממשלה תבנה פה. מה עוד שכ־40 אלף תושבי מעלה־אדומים הם ליכודניקים.
היה ברור שהעימות קרוב. והנה זה הגיע: ביום רביעי, כשפורסם שמשרד הביטחון שלח בקשה למשרד החינוך לכנס את ועדת המכינות כדי לדון באפשרות לסגירת מכינת עלי, שהרב יגאל לוינשטיין עומד בראשה, הכה בנט את ליברמן מתחת לחגורה. "נשקול לדון עם שר הביטחון על סגירת מכינת עלי", אמר, "לאחר שישלים את חיסול הנייה".
אבל לא הבורות והטמטום שבדברי הרב על לוחמות צה"ל יפגעו בשלמות הקואליציה. בבית היהודי אומרים שעד שלא תעבור החלטת ממשלה להקמת יישוב חדש למפוני עמונה — לא יעבור חוק V15 שראש הממשלה מעוניין באישורו.
בכנסת יש את אותה אווירה ששררה בשלהי הקדנציה הקודמת, אמר השבוע בכיר במערכת, כשכולם תפסו את כולם בביצים. גם דרעי, האורקל של הממשלה, אמר השבוע שזו שנת בחירות.
בנט אמר השבוע בשיחות פרטיות שהוא לא רוצה בחירות אבל הוא גם לא פוחד מזה. למחרת הודיע על פריימריז בזק לראשות הבית היהודי.
מסע מחוק לחוק
השבוע הושלמה חקיקת החוק האוסר הענקת אשרת כניסה לישראל או רישיון שהייה בה למי שקורא לחרם על המדינה או על ההתנחלויות.
במילים אחרות: מי שחושב כמו חלק גדול מהציבור שההתנחלויות מזיקות לנו — לא יורשה להיכנס לארץ. החוק החדש התקבל ברוב של 46 תומכים מול 28 מתנגדים. לא דווח על מאבק משמעותי נגדו, והציבור קיבל אותו באדישות כפי שקיבל שורה של חוקים אנטי־דמוקרטיים שחוקקה הכנסת ה־20 מאז בחירתה לפני שנתיים.
האדישות שבה מתקבלת חקיקה מסוג זה היא ההישג הגדול של ממשלת הימין. הממשלה והכנסת עסוקות בשורה ארוכה של הצעות חוק, שבמצטבר מתחילות לשנות את אופי המשטר של המדינה, ואנחנו התרגלנו להצעות החוק ההזויות ואיבדנו את יצר המאבק נגדן.
מדינת ישראל, שמגדירה את עצמה כמדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, סבלה מחוליים קשים עוד לפני החקיקה האחרונה. עצם קיומם של מיליוני אנשים תחת כיבוש ללא זכויות אזרחיות מינימליות, והאפליה בתחומים רבים גם בתוך הקו הירוק נגד האוכלוסייה הערבית של המדינה — מעוררים ספק לגבי אופייה הדמוקרטי של ישראל.
אבל ברור שהממשלה והכנסת הנוכחיות עושות מאמץ מרוכז כדי לפגוע בסממנים הדמוקרטיים שעדיין קיימים. כשנתעורר בתום כהונת הכנסת הזאת נמצא את עצמנו חיים במדינה שהדמוקרטיה רחוקה ממנה מרחק רב. היוזמות של הממשלה והכנסת נועדו לפגוע בחופש הביטוי על ידי חקיקה המגבילה את ארגוני זכויות האדם. זה נעשה באמצעות פגיעה תקציבית במוסדות תרבות פלורליסטיים, חקיקה ישירה שנועדה לפגוע בציבור הערבי וכמובן שגם פגיעה בכוחו של בית המשפט העליון.
מעשי החקיקה שנועדו להגביל את ארגוני זכויות האדם כוללים את החוק שמחייב עמותות להצהיר על מימון מממשלות זרות, בעוד שארגוני ימין שממומנים על ידי גורמים פרטיים בלתי מזוהים אינם חייבים בגילוי כזה. הצרת רגלי הארגונים כוללת גם פעילות של משרד החינוך למניעת הופעת ארגונים כ"שוברים שתיקה" בבתי ספר, וניסיון לחוקק חוק שיוציא ארגונים כאלה אל מחוץ לחוק.
אם מוסיפים לכך את ההתערבות הבוטה של שרת התרבות בתכנים של מוסדות התרבות והתניית מימון בתוכן הפעילות, ומהלכים כוחניים כמו חקירה והשפלה של פעילי תנועות וקרנות בינלאומיות, כדוגמת החקירה של סמנכ"לית הקרן החדשה שעוכבה בכניסתה לישראל — המסר לחברה האזרחית הוא ברור.
חוק המואזין (או בשמו השני: חוק יאיר נתניהו) עבר השבוע בקריאה טרומית ב־55 קולות נגד 48. במקום להפעיל את חוק תקנות הרעש, שחוקק כבר לפני 25 שנים, דחף ראש הממשלה, מסיבות שאינן מובנות עד הסוף, לחוק שכולו תקיעת אצבע בעיניהם של אזרחי ישראל הערבים.
החוק הזה מצטרף לחוק ההדחה, המאפשר הדחת חבר כנסת ברוב של 90 ח"כים מסיבות שמוגדרות באופן עמום ומפנות את האצבע אל חברי הכנסת הערבים. וזה בנוסף להתנכלות לתיאטרוני הציבור הערבי, תיאטרון אל מידאן ותיאטרון אלמינא, ולהתנכלות לפסטיבל סרטי הנכבה.
כל אלו הם צעדים שנועדו להבהיר לציבור הערבי איך רואה אותו השלטון הנוכחי. לכך צריך להוסיף את פעילויות האכיפה וההריסה שהיינו עדים להן במקומות שונים, כמו אום אל־חיראן וקלנסווה — והכתובת בעניין הציבור הערבי כתובה על הקיר בצבע שחור.
מול כל הפעילויות האלו של הממשלה והכנסת מופנות העיניים למעוז ההגנה על הדמוקרטיה — בית המשפט העליון. ואכן גם עיני השלטון מופנות אליו, אבל כמבצר נוסף שיש להתגבר עליו. המהלכים שנעשים בעניינו נועדו למנוע התערבות שלו בהגנה על זכויות האזרח ועל המיעוטים שהשלטון פוגע בהם. המהלכים של הממשלה נעשים בדרך של איום על עצמאות בית המשפט ביוזמות חקיקה שונות ובדרך של שינוי מהותי בהרכבו, שימנע את הצורך לשנות את סמכויותיו בחקיקה.
הממשלה מאמינה כי בעזרת שורת מינויים של שופטים לבית המשפט העליון, הוא יפסיק להיות גורם המרסן את פעילות הרשות המבצעת ויאפשר לה חופש פעולה מלא, כולל במהלכים הפוגעים בדמוקרטיה ובזכויות אדם של מיעוטים.
ובעניין הגבלת חופש הביטוי — עוד היד נטויה. בזמן הקרוב מאיימים עלינו בשורה של חוקים, שיטפלו בין היתר בהגבלת היכולת של החברה האזרחית לממן קמפיינים ציבוריים.
השבוע הוצגה בישיבת ראשי מפלגות הקואליציה הצעת חוק V15, שנועדה להגביל באופן נרחב את גיוס התרומות לכל פעילות ציבורית. ארגונים שאינם מפלגות יוגבלו ביכולתם לגייס תרומות ויחויבו בדיווח כאילו היו מפלגה.
ברור שמי שנזקק לקמפיינים ציבוריים הם אותם חלקים בציבור שאינם מיוצגים בממשלה, ולכן זהו חוק נוסף להגבלת יכולת הפעילות של הגורמים האזרחיים האופוזיציוניים.
הצעת חוק נוספת שהועברה לדיון בהנהלת הקואליציה תשלול מבית המשפט העליון את הזכות להתערב בהחלטת ועדת הבחירות המרכזית לעניין אישור או פסילת מועמד או רשימה מלהשתתף בבחירות.
כזכור, בית המשפט התערב שוב ושוב כדי למנוע פסילת רשימות ערביות מלהתמודד לכנסת. עכשיו ניתן יהיה למנוע מרשימות ערביות להתמודד בבחירות ואם בכל זאת התמודדו וזכו לייצוג — יבוא חוק ההדחה ויאפשר ל־90 ח"כים להיפטר מחברים שאינם רצויים.
הגדילו לעשות חברי הכנסת סלומינסקי וסמוטריץ', המציעים לאפשר חקיקה הפוגעת בזכויות המוקנות בחוק כבוד האדם וחירותו. לא ייאמן, אבל זה מה שהם מבקשים: להתגבר על "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" בחקיקה סותרת. לחוק הזה מתנגדת בשלב זה סיעת כולנו, אבל ההגנה של כולנו כבר התגלתה לא פעם כמשענת קנה רצוץ.
ואם כל זה לא מספיק, הרי שביום רביעי אישרה הכנסת בקריאה טרומית את הצעת חוק "המשפט העברי". המשמעות של החוק היא שלספר החוקים של מדינת ישראל יוכנס חוק שיגביר את השפעת ההלכה על פסקי הדין שלנו. ועוד לא התחלנו לדבר על הרפורמה שמתכנן נתניהו בתקשורת, שתאפשר לו לשלוט בה באופן חסר תקדים.
פעם אמרנו: תנו לחברי הכנסת להשתעשע. הרי הרוב השפוי בממשלה ובקואליציה ימנע חקיקה שפוגעת באושיות הדמוקרטיה. היום כל רעיון מטורף לובש אופי של הצעת חוק, וחלק גדול מההצעות הופכות לחוקים של ממש בספר החוקים של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
הגולן עם יש עתיד
שבעה ראשי מועצות מהפריפריה הודיעו ביום שלישי על הצטרפותם למפלגת יש עתיד. אבל נדמה לי שהמסקרן מכולם הוא אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן משנת 2001, איש ליכוד כל חייו — למעט ארבע שנים שבהן היה מזכ"ל הדרך השלישית, מפלגתו של אביגדור קהלני.
האבידה של מי שמכהן גם כיו"ר פורום ראשי רשויות גליל מזרחי הביאה אפילו את השרה מירי רגב לצייץ על צערה מהפרידה.
מלכה הוא לא איש של דיבורים. הוא חקלאי, יליד צפת, מלח הארץ. הוא זה שהוביל את המאבק על ריבונות ישראל ברמת הגולן בתפקידו כיו"ר ועד יישובי הגולן. מתברר שכבר כמה שנים נפגשים מספר ראשי מועצות אזוריות בפורומים מצומצמים, שבהם הם מביעים את אכזבתם ותסכולם מהמצב במדינה.
הרגשנו שאנחנו צריכים לעשות משהו ברמה הארצית, אמר השבוע מלכה. היינו מגיעים לפגישות עם כאבי בטן על מה שקורה כאן. בפגישות בינינו היינו מדברים על הצורך לשנות את השיח ולעצב את דמותה של החברה הישראלית. לעשות כאן חברה סולידרית. מאוחדת. כזו שהשיח בה יהיה ראוי. ודיברנו גם על מצוקת החקלאים, והקושי להביא תקציבים לפריפריה.
חשבנו, הוא אומר, מהי המסגרת הפוליטית הראויה שדרכה אפשר לעשות את השינוי ובסופו של דבר בחרנו ביש עתיד. השיח בה נכון, המוביל שלה ראוי וגם החבורה כולה. קיבלתי תגובות רבות על עזיבת הליכוד, אבל אני חושב שדרכו לא נוכל לתת מענה לדברים שאנחנו רוצים לעשות. ההסתה, הפלגנות, ההפרדה בין ציבורים הם כבר דברים מובנים במפלגה הזאת. והרגשתי שאני לא יכול להישאר שם.
שאלתי אם זה לא כמו להחליף קבוצת כדורגל.
אני לא יודע איך זה להחליף קבוצת כדורגל, הוא אומר, אבל זה לא היה לי קשה. אין פער אידיאולוגי אמיתי בין יש עתיד לליכוד. הסוגיה האחרונה שנשארה על השולחן היא הפלסטינים. נתניהו מדבר על שתי מדינות לשני עמים ולפיד מדבר על היפרדות. מה ההבדל? אז עכשיו צריך להתפנות לדבר המרכזי: לעצב את דמותה של החברה בארץ.
החיבור של הפריפריה למרכז הוא הכרחי, אומר מלכה. לא כדי לעשות כבישים, אלא כדי לתת לתושבי הפריפריה תחושה של שותפות במה שקורה כאן. מגיע להם להיות שייכים. גם להצלחות אנחנו לא שותפים, כי הן לא מגיעות אלינו.
שאלתי אם הוא יודע מהי עמדת לפיד בנושא רמת הגולן.
שוחחתי איתו, אומר מלכה. בנושא הגולן עמדותיו ברורות ובהירות. גם לפני כל מה שקורה בסוריה העמדה שלו הייתה שלא צריך לרדת משם, ובעשורים הבאים הרי ממילא אין בכלל עם מי לדבר.
"ביינהורן פסל עצמו"
לפני שבוע פורסם כאן מכתבו של יוסי לנגוצקי, האיש שהתריע וביקש ונידנד ודרש לפתור את בעיית המנהרות שנחפרו על גבול רצועת עזה בשנים שעוד לא היה לנו מושג על קיומן. לנגוצקי גם טען שתא"ל במיל' יוסי ביינהורן ממשרד מבקר המדינה הוא אחיו הצעיר של תא"ל במיל' שמואל קרן, מי שהיה ראש מפא"ת בין 2002 ל־2010. המפא"ת הוא הנושא באחריות למציאת פתרונות טכנולוגיים לאיתור המנהרות, ולפי לנגוצקי הוא זה שנושא במחדל. לטענתו, "השופט במשפט שפט את אחיו".
השבוע קיבלתי את תגובת דובר משרד המבקר, שלמה רז: "מנהל החטיבה לביקורת מערכת הביטחון, תא"ל במיל' ביינהורן, פסל עצמו מעיסוק בפרק הטכנולוגי בדו"ח — ההתמודדות עם איום המנהרות. זאת מאחר שאחיו שימש כראש מפא"ת, עד שנת 2010. בהתאם לכך, קבע מבקר המדינה כי הביקורת בנושא הטכנולוגי תועבר למנהל חטיבה אחר במשרד מבקר המדינה, אשר ריכז את הבדיקה בעניין מתחילתה.
"כמו כן, יודגש כי הביקורת עסקה ב־2008 (מאז פרסום הדו"ח הקודם של מבקר המדינה בנושא המנהרות) ועד מבצע צוק איתן ואף לאחריו. זאת, בניגוד למשתמע מהדברים של מר לנגוצקי כאילו היא התייחסה רק לשנים שמאז 2012".
לפנייה לכתב/ת 
