המנתח הפלסטי שצילק אותי לנצח

כל המומחים איתם התייעצה דנה לגבי מתיחת בטן הזהירו שהבטן שלה שטוחה והתוצאות יהיו מרות. כולם למעט אחד: יו"ר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית, ד"ר יורם וולף. שלוש שנים אחרי, מצולקת קשות, דנה תובעת את הרופא הבכיר. "כל מה שרציתי זה ללכת עם ביקיני לים. הביטחון העצמי שלי נהרס, מאישה שיש לה הכל הפכתי לגוש כאבים עם בטן מצולקת". ד"ר וולף: "מסירותי ללקוחות והמקצועיות שלי יצרו לי מוניטין רב. פרטי המקרה יתבהרו בבית המשפט"

 

"כל מה שרציתי בגיל 43 היה ללכת עם ביקיני לים. בקשה צנועה לאישה שעדיין נראית טוב, לא? מי היה מאמין שמניתוח שגרתי למתיחת בטן, שאלפי נשים עוברות בשנה, אתעורר עם גוף מעוות ונכות לכל החיים", אומרת דנה בכאב.

 

 

 

דנה, ששמה האמיתי שמור במערכת, היא אישה מצליחה בתחומה, נשואה ואם לילדים. על אף ביטחונה העצמי והעובדה שלא סבלה מעודף משקל החליטה לעבור לפני מספר שנים ניתוחים למתיחת בטן ולהגדלת חזה. היא פנתה לשורת מומחים בעלי שם, "כולם כאחד גילגלו אותי מכל המדרגות אחרי שחשפתי בפניהם את הבטן שלי. כל הרופאים, בלי יוצא מהכלל, כאילו תיאמו ביניהם, הזהירו אותי שבגלל שאני רזה ושהבטן שלי מאוד מתוחה וללא עודפי שומן אין כל צורך וגם לא אפשרות טכנית לבצע מתיחה. הרופא האחרון שאיתו התייעצתי, פרופסור בעל שם שהוא מהמובילים והידועים בארץ, ממש הזהיר אותי שאם אלך על ניתוח בסופו של דבר הצלקות תהיינה רחבות", היא מספרת.

 

כל הרופאים, למעט רופא אחד. הרופא הזה הוא ד"ר יורם וולף, יו"ר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסתטית. למרות שכל הרופאים איתם התייעצה לפני שפגשה בד"ר וולף סירבו לנתח אותה והזהירו אותה מההשלכות, הרצון לשפר את מראה הבטן לא הניח לדנה והיא שמחה כשד"ר וולף הביע עמדה שונה לחלוטין מזאת של קודמיו. תוצאותיו הקשות של הניתוח הזה מלוות אותה מדי יום וגזלו ממנה, לדבריה, את איכות חייה ואת בטחונה העצמי. לפני שבועיים הגישה באמצעות עורכת דינה גלית קרנר תביעה בסך 2.5 מיליון שקלים נגד הרופא הבכיר. לתביעתה צירפה, בנוסף לתיעוד הקשה של הצלקות, גם חוות דעת מומחה שכתב פרופסור רפי שפיר, לשעבר מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית באיכילוב, בה מופיעה ביקורת קשה על התנהלותו של ד"ר וולף לאורך כל הדרך.

"הבטיח צלקות עדינות"

"בביקור במרפאה שלו הוא הסביר לי שהצלקת העיקרית תהיה לרוחב הבטן התחתונה, אבל ייתכן שיהיה צורך בהוספת צלקת אורכית, כלפי הטבור", אומרת דנה. "הוא הבטיח שהצלקות תהיינה קו עדין ביותר ולהוכחת דבריו הוא קרא למזכירה שלו וביקש ממנה לחשוף בפניי את הבטן המנותחת שלה, שעליה הוא הצביע והדגים צלקת יפה ועדינה, ממש בתחתית הכי נמוכה של הבטן, כך שהיא בלתי נראית לעין בביקיני". באותו מעמד נקבע שבמהלך הרדמה אחת יבצע הרופא מתיחת בטן והגדלת חזה. דנה הייתה מאושרת ובתוך זמן קצר עברה את הניתוח המיוחל.

 

אבל התוצאות היו רחוקות ממה שהובטח לה. "בעקבות ניתוח כושל התובעת נותרה עם בטן מכוערת ביותר, מצולקת וללא טבור", כתב פרופסור שפיר בחוות הדעת שצורפת לכתב התביעה. "הסיכוי לשפר את מראה הבטן בשנים הקרובות קלוש ולא ראוי להעמידה שוב בניסיון. גם הסיכוי לשיפור עצמוני כלשהו קלוש ביותר. אשר בוצע בניתוח ואשר ארע אחריו אינו תואם את הבטחת המנתח אשר ניתנו לדברי התובעת במפגש איתה, ולא את שהוא כותב באתר האינטרנט".

חייה של דנה נקרעו באחת. "ביקיני רציתי? את החיים המושלמים שהיו לי קודם אני רוצה חזרה. מאישה שיש לה הכל, משפחה וקריירה ומראה לגמרי בסדר, הפכתי לגוש כאבים עם בטן מצולקת. הפגיעה באיכות החיים שלי, לאורך כל הטווח שלהם, הייתה דרמטית. איבדתי את הביטחון העצמי שלי. דימוי הגוף שלי, שהיה גבוה לפני הניתוח, הידרדר לתחתית. בנוסף נפגעו קשות יחסי האישות שלי, כי התביישתי מבעלי שיראה אותי בעירום או אפילו בתחתונים".

 

והפגיעה האסתטית החמורה שספגה דנה אפילו לא היתה המחדל היחיד בהתנהלותו של ד"ר וולף. כפי שעולה מחוות הדעת של פרופ' שפיר, ד"ר וולף ניהל רישום רשלני, ושיטת הניתוח שלו כנראה אף הביאה למצב קריטי. בדו"ח הניתוח המתייחס לבטן כתב ד"ר וולף: "בוצעה מתיחת בטן, חיזוק שרירי הבטן הארוכים. נכרתו רקמות, נשאב שומן מהבטן ומהמותניים, תוקן בקע טבורי". דנה הועברה מחדר הניתוח להתאוששות בחדר המחלקה, ואחרי מספר שעות התברר שמתפתח צבר דם בדופן הבטן. "בשלב הזה כל דקה הייתה קריטית. הוכנסתי במיידי לניתוח חירום להפסקת הדמם, שהיה עלול לסכן את החיים שלי", אמרה לעורכת דינה. בתעודת השחרור, שהוכנה לה כנראה לפני הניתוח השני, אין אזכור מתועד לאירוע החריג הזה וגם לא הנחיות מיוחדות.

 

באתר הבית שלו מבליט ד"ר וולף את שיטת הניתוח הייחודית שהמציא: "הודות לטכניקה חדשנית מבוצע ניתוח מתיחת בטן ללא שימוש בנקזים". ההמצאה, צריך להדגיש, התקבלה בחשדנות בקרב קהילת הכירורגים הפלסטיים ולא אומצה על ידי איש מהם מלבדו. לעניין זה נותן דעתו פרופסור שפיר בחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט: "הנכנס לאחד האתרים של המנתח באינטרנט ימצא שהוא גאה על שיטה ניתוחית ייחודית שלו אשר מתאפיינת, בין השאר, בכך שאין צורך בהותרת נקזים בדופן הבטן לאחר הניתוח. אבל מה שאירע מוכיח שלו המנתח היה מותיר נקזים, כפי שמקובל על המנתחים הפלסטיים, היה הדמם מתגלה בשלב הרבה יותר מוקדם וסביר שהיה מתנקז בנקזים, ולכן ניתן היה לנתח אותה מהר יותר ולמנוע איבוד דם ניכר". ואם לא די בזה, תוהה המומחה כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין מה שכתב הרופא באתר שלו — "ניתן למנוע נזק לעור הטבור והבטן התחתונה ע"י זיהוי מוקדם של הבעיה ושימוש בנקזים" — לבין הניתוח ללא נקזים שביצע בפועל.

שום סכום לא יפצה

יומיים לאחר שהשתחררה לביתה הגיעה דנה לביקורת במרפאתו של ד"ר וולף. הרופא תיעד את הפגישה בכתב ידו בניגוד לנוהלי ההסתדרות הרפואית המחייבים תיעוד חתום בתוך תיק המטופל. בתיעוד כתב ד"ר וולף: "התרשמתי שהכל על מי מנוחות. הרבה תלונות קטנות על בחילות, תחושת נפיחות וחולשה". דנה, לעומת זאת, מתארת תמונה שונה לחלוטין. באותם ימים, היא מספרת, סבלה מכאבים עזים. כעבור ארבעה ימים שבה אל ד"ר וולף, והוא כתב, שוב בכתב יד וללא חתימה, "קיבלה הנחיות לנטילת תרופה נגד כאבים באופן קבוע. אוכלת מעט, בקושי, חיוורת, מתלוננת על כאבי בטן כל הזמן, כאילו קרע בפנים". אחרי כל ביקורת חזרה דנה לביתה בתקווה שיגיע השיפור המיוחל, "אבל בפועל זה לא מה שקרה. במקום שאתאושש מצבי החמיר והתחילו לי כאבי ראש מטורפים, לכן שוב ושוב, כשאני כבר לא רק כואבת אלא גם מודאגת, חזרתי למרפאה שלו". על דף נייר, ללא תיארוך כנדרש, כתב ד"ר וולף: "הדרכה לגבי נוגדי כאב, רופא משפחה לספירת דם ומתן ברזל והפניה לנוירולוג לכאבי הראש".

היא המשיכה לפקוד את מרפאתו של המנתח, ובתיעודו מופיע שיפור במצבה: "חל שיפור ניכר בפצעים. הכאבים חלפו. טבור בפועל סגור והצלקות אינן בולטות", כתב הרופא, אבל צילומים מאותה תקופה שתיעדו את כל הליך ההחלמה מצביעים דווקא על ההפך, כפי שהתרשם פרופ' שפיר וכתב בחוות דעתו: "הצלקת הרוחבית כהה מאוד, הרבה יותר מצבע העור. הטבור אינו בנמצא. בסופו של דבר, נותרה לאחר הניתוח ללא טבור כלל כי זה עבר נמק, ובאזור שלו נותרה רק צלקת. הבטן נותרה מכוערת".

 

במפגש הביקורת האחרון ביניהם כבר לא התעלם ד"ר וולף מהנזק והמליץ לה על תיקון הצלקות. "נראה לו שאחזור אליו, לא מספיק פגע בי?" דנה רותחת. הזמן שחלף מאז הניתוח לא שיפר את מצבה. אחרי שנבדקה על ידי פרופ' שפיר, הוא כתב: "צבע הצלקת נותר בעינו גם שלוש שנים לאחר הניתוח, כך שהסבירות להבהרתה בעתיד אינה גדולה".

 

אבל לא רק לשימוש בטכניקה הניתוחית השנויה במחלוקת ולתוצאה העגומה מתייחס פרופ' שפיר בחוות דעתו שמופיעה בכתב התביעה, אלא גם לאופן הרשלני שבו תיעד ד"ר וולף את פגישותיו הטיפוליות עם דנה, ובכלל. על טופס ההסכמה מדעת שעליו כל מנותח חייב לחתום לפני ביצוע הליך ניתוחי "הוסיף המנתח בכתב ידו פירוט רב של סיבוכים. אבל", מדגיש פרופסור שפיר, "כל הסיבוכים הללו אינם מנויים בטופס ההסכמה שהמנתח עצמו חיבר, אינו זהה לטפסים הרשמיים ולאיגוד המנתחים הפלסטיים". התביעה, כאמור, הוגשה לפני כשבועיים ותתברר בבית משפט השלום בהרצליה. "מדובר בעוד מקרה של רשלנות רפואית בניתוח קוסמטי מיותר, שנעשה משיקולים זרים בפזיזות ומתוך שיקול כלכלי", אומרת עו"ד קרנר. "מקרה זה מדגיש את חשיבות קבלת חוות דעת נוספות ושקילה האם מדובר ברופא להוט מדי".

 

שלוש שנים אחרי, תוצאות הניתוח הכושל עדיין משפיעות על דנה מדי יום. "שכבתי כמו זומבי בבית, נאנקת מכאבים, תוך הפסד ימי עבודה רבים ופגיעה, שעדיין קיימת, בביטחון ובחיי המין שלי. את זה שום סכום לא יוכל להשיב לי".

תגובתו של ד"ר יורם וולף: "ניתוח מתיחת בטן הוא ניתוח עם שביעות הרצון הגבוהה ביותר מבין כל הניתוחים הפלסטיים. מסירותי ללקוחותיי וניתוחי הבטן שאני מבצע התפרסמו ברבים ויצרו לי מוניטין רב. אני מתמחה בניתוח זה כבר שנים רבות וזה עיקר עיסוקי. באשר לפרטי המקרה, הללו יתבהרו בערכאות משפטיות".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים