שבת 16 בדצמבר 2017
ידיעות אחרונות
רוד סטיוארט
7 לילות • 14.03.2017
"שודדים נכנסו למסעדה בארגנטינה ונהרגו על ידי שוטרים. אני יוצא משם בהלם, והמלצר רץ אחריי ומבקש שאשלם את החשבון"
רז שכניק

רוד סטיוארט, נשוי בשלישית ואב לשמונה ילדים מחמש נשים, נולד בשנת 1945 בלונדון לאב סקוטי ואם אנגלייה.

 

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

ראיון עם רוד סטיוארט | צילום: מני מתוק

 

בגיל 17 החל ללמוד לנגן על מפוחית והתנסה בשירה. ב־1963 הצטרף ללהקת The Dimensions כנגן מפוחית וזמר. שלוש שנים לאחר מכן חבר ללהקה של הגיטריסט ג'ף בק ואחרי שנתיים הצטרף ללהקת Faces שחיפשה סולן. ב־1969 הוחתם לראשונה על חוזה הקלטות לאמן סולו במרקורי רקורדס והוציא את אלבום הבכורה שזכה להצלחה בארה"ב ובאוסטרליה. שנה לאחר מכן הוציא את אלבומו השני, וביולי 1971 הגיע הלהיט הגדול הראשון שלו, 'מגי מיי'. מהנקודה הזו הקריירה שלו המריאה עד סוף האייטיז עם עשרות להיטי ענק. אחרי עשור פושר בשנות ה־90, מצאו שנות האלפיים את סטיוארט שוב בתקופה טובה עם אלבום קאברים שהגיע לראש מצעדי המכירות בארה"ב. אלבומו האחרון וה־29, 'Another Country', יצא באוקטובר 2015. סטיוארט מכר יותר מ־100 מיליון עותקים במהלך הקריירה שלו וזכה לתואר סר בשנה שעברה. ב־14 ביוני יופיע בפארק הירקון בתל־אביב

 

מה הזיכרון הכי המוקדם שלך?

 

"אמא שלי לוקחת אותי לבית ספר בצפון לונדון בגיל חמש, משאירה אותי שם ואני לא מפסיק למרר בבכי כשאני מבין שהיא לא חוזרת".

 

מתי היית הכי מאושר?

 

"אני די אופטימי תמיד, אפשר לומר שאני שמח ב־70 אחוז מהזמן. יש לי שמונה ילדים ועם שניים מהם אני משחק כדורגל וזה עושה אותי מאוד מאושר, זו תרפיה בשבילי. מבחינת הקריירה, היו הרבה מאוד רגעים מאושרים. אבל הכי גדול היה כשהשיר 'מגי מיי' הגיע למקום הראשון במצעדים ברדיו. נהגתי במכונית שלי ופתאום אני שומע את עצמי שר ברדיו. זה היה רגע מהפנט. עשיתי פרסה, חזרתי הביתה לתת לאבא ואמא חיבוק גדול כי הם תמכו בי מאוד בתחילת הדרך, בעיקר אבא.

 

"קיבלתי המון 'לא' כשהתחלתי לשיר, נדחיתי פעם אחר פעם. אבא תמיד אמר לי, 'רודי, יבוא הבנאדם שיכיר ביכולות שלך'. עם השנים הבנתי מאמא שלי ומאחי שהוא היה מאוד מודאג לגביי. הוא לא היה בטוח שאצליח, אבל תמיד שידר לי שהוא מאמין בי. תעבור שאלה לפני שאדמע פה".

 

הרגשת אז שאתה נמצא בעסק הנכון?

 

"לא הייתי בטוח בעצמי אז כי ידעתי שצפויות לי הרבה עליות וירידות, וששיר אחד טוב לא מספיק להחזיק קריירה. אפילו היום אני די תוהה לגבי הקריירה שלי".

 

מה הפחד הכי הגדול שלך?

 

"לראות את סלטיק מפסידה בגביע לריינג'רס. חוץ מזה, אני מפחד שיקרה משהו לילדים שלי ושהקריירה שלי תיגמר. אני מקווה לא להביך את עצמי ואתה חייב לומר לי אם כן. אני תמיד חושש למה שיקרה ותמיד נזכר בקהל שרכש את האלבומים שלי ושם אותי בנקודה הזו. אף פעם לא פחדתי מהגיל, אף פעם לא הסתרתי אותו. אבל אני יודע שיום אחד יצלצל הפעמון ואולי ארגיש לא נוח פתאום להיות על הבמות. כשזה יקרה, אדע שאני צריך לפרוש. אני עדיין לא שם".

 

מה התכונה שאתה לא אוהב בעצמך?

 

"אני שותה יותר מדי, 3-2 כוסות יין בערב. ואני אדם שמאמין שאוכל טוב חייב ללכת עם עוד יין, אז אתה יכול להבין לבד כמה זה יוצא ביום. אבל אין שום דבר באמת רע ביין, לא?"

 

איזה אדם חי אתה מעריץ?

 

"לצערי רוב הגיבורים שלי מתים, כמו סם קוק, אוטיס רדינג ומדי ווטרס. אני מעריץ את המנג'ר של סלטיק ברנדן רוג'רס. הוא לקח שחקנים טובים והפך אותם לשחקנים טובים באמת".

 

מה התכונה שאתה הכי לא אוהב אצל אחרים?

 

"חוסר יושר, נימוסים רעים. היו לי הרבה אכזבות לאורך החיים מאנשים לא ישרים. אני משתדל לחנך את הילדים שלי אחרת, ומסביר להם שנימוסים טובים יפתחו להם דלתות".

 

מה הנכס שהכי יקר לך?

 

"אני אוהב את הלמבורגיני שלי, אני נוסע בהן מהסבנטיז. הייתה לי למבורגיני מיורה ב־1969 ומכרתי אותה אז ב־6,000 פאונד. לא מזמן היא נמכרה במיליון פאונד. אני פריק של למבורגיני".

 

מה אתה לא אוהב בהופעה החיצונית שלך?

 

"אני חושב שהאף שלי גדול מדי. תמיד הייתי מודע לגודל שלו, מאז הילדות וחייתי איתו בסדר. היום אני חושב שהוא מוסיף לאישיות שלי. אני אומר שאם כבר יש לנו אף, אז שיהיה באמת אף, כמו שצריך".

 

מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך?

 

"היו לי ימים לא טובים ממש באחרונה. מה שקרה באבו־דאבי עם הצילום שלי (כביכול מחקה את עריפת הראשים של דאעש - ר"ש) היה לגמרי תמים, תעלול קטן ולא מזיק, אבל העיתונות הבריטית הוציאה אותו מפרופורציה וזה מאוד הרגיז אותי. אלה היו אולי 24 השעות הכי גרועות בחיים שלי, כי בחיים לא חוויתי דבר כזה. מה שכתבו לא היה נכון, זה גם לא היה אמור להצטלם, לא התכוונתי להזיק לאיש ובסך הכל זה היה משהו פנים הפקתי, מעין תעלול בין חברים. אשתי פני העלתה את זה לרשתות ובגלל הדיונות של החול זה נראה כביכול לא טוב מבחינתי. אני בטוח שאם היינו מצלמים בחדר רגיל, כלום לא היה קורה. אבל עברנו את זה".

 

ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?

 

"זו ממש חקירה אה? אני לא חושב שהתנהלתי יפה מול החברות שלי בעבר, כשהייתי צעיר. הייתי אז קריר אליהן ונפרדתי מהן בצורה לא ראויה, כזו שלא כיבדה אותן. אני מתבייש בעצמי על זה".

 

לפחות לא נפרדת בסמס.

 

"מזל שלא היו כאלה באותם ימים. פשוט לא רציתי להתעמת איתן, משהו בתוכי חשש מזה. הרי שיחת פרידה זה דבר מביך ולא נעים. אם הייתי יכול לחיות שוב את אותם ימים, ברור שהייתי נוהג אחרת ופשוט יושב עם כל אחת ומביט לה בפנים. אבל אז פשוט נעלמתי להן. זה לא היה יפה".

 

לפי הרקורד, היית עם לא מעט נשים בחייך.

 

"שמע, מה שנקרא, שכבתי לאורך הדרך עם נשים מסביב לעולם, כמו שכמעט כל צעיר היה עושה לו היו לו אפשרויות כמו שלי. אבל תראה, הייתי נאמן לרייצ'ל (הנטר, אשתו השנייה) במשך 7 שנות הנישואים ואני עם פני (לנקסטר, אשתו השלישית) כבר 13 שנה. כנראה שפעם חיפשתי אחר האישה המושלמת, שלא באמת קיימת. עמוק בלב אני איש משפחה, רציתי עוד ועוד ילדים".

 

אם היית יכול להחזיר משהו לחיים, במה היית בוחר?

 

"פילים נדירים באפריקה שמתו. הם היו יצורים נפלאים ופשוט נכחדו. את הדינוזאורים לא הייתי מחזיר אגב".

 

מה כוח העל שהיית בוחר?

 

"לרפא ילדים שחולים בסרטן בכל העולם. זה היה משהו".

 

נאלצת לעבור את החוויה גם כחולה.

 

"כן, בבדיקות אקראיות בשנת 2000 גילו לי 'משהו' בבלוטת התריס. המשהו הזה, כך התברר בהמשך, היה סרטן. הרגשתי אז פגיע כמו שלא חשתי מעולם. המזל הוא שהכל קרה מהר. יומיים אחרי כבר נסעתי לניתוח תחת השם בילי פוטס, שני השמות של הכלבים שלי, כדי שכלום לא ידלוף לעיתונות. הניתוח עצמו ארך משהו כמו ארבע שעות והסכין של המנתח התקרבה מאוד למיתרי הקול שלי. תזוזה אחת לא נכונה, ויכולתי לומר ביי ביי לקריירה. הניתוח הצליח בצורה יוצאת דופן, מה שאמר אז שאני לא צריך טיפולים כימותרפיים. נחש מה, השיער שלי נשמר. צריך לומר את זה, אחרי הקול, השיער הוא אולי הדבר הכי חשוב בקריירה. בכל מקרה, עברו עליי חודשים לא פשוטים אחר כך, עד שהקול שלי חזר ממש".

 

מה הג'וב הכי גרוע שעשית?

 

"מדדתי קברים כשהייתי בן 17, בבית קברות. אפילו יצא לי לחפור כמה. זה היה מאוד אפל. למזלי עזבתי אחרי כמה שבועות, כשהתחלתי את הדרך בתעשיית המוזיקה".

 

אז אפשר לומר שיצאת מהקבר.

 

(צוחק) "כן כן".

 

מתי בכית לאחרונה?

 

"בברלין, לא מזמן, שמעתי מוזיקה של חמת חלילים פתאום, של נגן באחד הרחובות, נעצרתי והצלילים הזכירו לי את אבי הסקוטי. הדמעות מלאו בעיניי".

 

 

מה הדבר הכי מוזר שקרה לך עם מעריצים?

 

"בסבנטיז, הייתי במלון אחרי הופעה והלכתי לחדר שלי. נכנסתי לשירותים, ואיך שאני מוריד את המכנסיים, אני שומע רעשים. הסתובבתי, ואני רואה שתי נערות מחכות לי במקלחת. ישבתי איתן קצת בחדר ולקחתי אותן בנימוס החוצה".

 

מה הסיפור מאחורי בייבי ג'יין?

 

"הייתה לי רק את הכותרת, בייבי ג'יין. ואז לאט־לאט מצאתי עוד ועוד משפטים כשאני מהמהם לעצמי, ממש לפני הופעה. זה בעצם שיר על כלום ועדיין יש בו הרבה".

 

כתבת באלבום 'Time' שיר בשם 'Brighton Beach' על האהבה הראשונה, סוזן, אם בתך הראשונה שרה.

 

"סוזן לא רוצה שום קשר איתי או עם שרה, זו האמת".

 

למה בעצם נתתם את הילדה לאימוץ אז?

 

"פשוט לא היה לנו אפשרות בכלל לגדל אותה. אז זה היה דבר די גדול להכניס בחורה בת 17 להיריון ולא חשבנו על להתחתן".

 

התגרשת פעמיים במהלך החיים.

 

"כן, אני יודע משהו על גירושים. זה שברון לב לילדים, ראיתי את זה על הפנים שלהם. הפעם השנייה שבה התגרשתי הייתה כואבת עבורי במיוחד כי היא (רייצ'ל הנטר) עזבה אותי ומעבר לזה אף אחד לא היה מעורב".

 

מה השיעור החשוב שהחיים לימדו אותך?

 

"לא לעשן. בחיים לא עישנתי. הסתכלתי על אחי שמעשן והבנתי שזה הרגל גרוע. עכשיו אני מנסה שאחד הבנים שלי יפסיק".

 

ומה עם הקלישאה של סקס, סמים ורוקנ'רול?

 

"לא הייתי אף פעם איש של סמים, ואם עשיתי זה היה יותר משהו חברתי, כדי להשתלב, לא מתוך סוג של התמכרות. אני גאה לומר שמעולם לא קניתי סמים, גם אם לקחתי פה ושם קצת. איכשהו תמיד הייתה לי מודעות לגבי מה שאני מכניס לגוף שלי ובמיוחד שמרתי על הגרון שלי. המיתרים שלי הביאו הרבה מאוד כסף. הדאגה הייתה כדאית".

 

מה ההישג הכי גדול שלך?

 

"ברור שלגדל ילדים, אחד רקדן, אחר זמר, אחד שחקן הוקי, אחת אמא נהדרת. כולם בשביל הנכון ואני מאוד גאה בהם".

 

מתי היית קרוב למוות?

 

"היינו בטור במטוס פרטי והמראנו מגטנבורג. המנוע נפגע מציפורים ושותק. היינו צריכים לחזור לנחיתת חירום וכבר היה ריח כבד של משהו שרוף. היינו בני מזל ממש, כי הטייס הזה לקח שיעורים מיוחדים על נחיתות חירום בדיוק שבוע לפני.

 

"היה עוד משהו ב־1978 במונדיאל בארגנטינה. הלכתי למסעדה מאוד יקרה כי חשבתי שלשם לא יגיעו מה שנקרא 'בנדיטים'. אבל טעיתי. פתאום מגיעים למסעדה אנשים חמושים באקדחים ומאיימים לירות. המאבטחים שלי מכסים עליי ושמים אותי על השולחן. ושודדים מבקשים את השעונים, אני מוריד את שלי. מישהו צילצל בפעמון האזעקה. המשטרה הגיעה והתחילה לירות בבנדיטים, שנהרגו. אני יוצא די בהלם לראות אם הכל בסדר ונחש מה, מגיע בחור מהמסעדה שרץ אחריי, ומבקש שאשלם את החשבון. אלה היו רגעים מאוד מפחידים. מה אתה לא עושה בשביל כדורגל?"

 

זו הפעם השלישית שלך בישראל.

 

"שנייה לדעתי".

 

שלישית, היית כאן ביולי 1983, עם הפרסומת ההיא לבריטיש שנדי.

 

"נכון! היה חם שם. היו מכות בקהל, אולי התעצבנו בגלל הלחות והזיעה. אני זוכר שמישהו פשוט קשר את עצמו לבמה באיזשהו רגע, שזה היה מופרך. בהופעה הקודמת (מנורה מבטחים) הלך לנו החשמל בהתחלה. עכשיו אני בטוח שזה לא יקרה. אני גם מגיע עם מופע חדש כי אני לא אוהב לחזור על מה שעשיתי. הקהל שלכם מצוין".

 

חלק מאוהדי סלטיק, קבוצתך האהודה, ביקשו ממך לא להגיע.

 

"כן, יש בין האוהדים של הקבוצה כאלה שמנפנפים לפעמים בדגלי פלסטין והם ביקשו מה שביקשו, זכותם. אני כמובן לא אוהב את ההתעסקות בפוליטיקה בצמוד למוזיקה וזה בכלל לא עבר לי בראש אפילו להתלבט לגבי ההופעה בישראל".

 

סלטיק כמעט הודחה על ידי הפועל באר־שבע בצ'מפיונס.

 

"וואו זה היה קרוב. הייתי במתח במהלך המשחק. הם קבוצה טובה וקשה. ניר ביטון, הישראלי שלנו, שחקן שאני מאוד אוהב".

 


פרסום ראשון: 14.03.17 , 01:46