הלילות של אסף גרניט לא טובים במיוחד בתקופה האחרונה, ובמקרה שלו אי־אפשר להאשים את האוכל או את הקריירה, שמטפסת בעקביות בכל הרבדים. "אני ישן גרוע. אולי חמש שעות גג", הוא מהרהר, "יש לי סיוטים כבר שנתיים בעצם. ביומיים האחרונים, למשל, יש לי סיוט חוזר: אני מנסה לכתוב משהו לעובדים שלי ולא מצליח. לא מצליח להסביר את עצמי. לאחרונה אני מלא דאגות. מוטרד".
יש לך תחושה שמישהו מחפש אותך?
"כן. מגיעים אליי דברים".
בחודשיים האחרונים ניסו מקורות עלומים להכניס את השף־כוכב גרניט לעלילה שקרית שבמרכזה הטרדה מינית, שהיה כביכול קשור אליה. הדיבורים הגיעו גם למוסף הזה, כמו לכלי תקשורת אחרים, כולל שמות של עורכי דין שהיו מעורבים כביכול והכחישו. בשורה התחתונה: כל העיתונאים שעבדו על הסיפור לא פירסמו אותו וגרניט היה צריך להסביר שאין לו אחות. "לא פשוט להילחם בקשקושים שלא היו", הוא אומר. "תשמע עוד קטע. ישנתי בהוטל מונטפיורי בתל־אביב איזה לילה. אני קם בבוקר, יורד לשתות קפה, המנהל אומר לי, 'בוא שנייה החוצה, אני חייב להראות לך משהו'. אני יוצא, רואה שריססו לי על האוטו. אתה יודע, ציירו זין וכתבו איזה קללה. אני לא באמת יודע מאיפה זה בא, כן? אין לי מושג מי ומה. זה בא כנראה עם הפרסום".
מה עוד קרה?
"אתה יודע איזה דברים שמעתי על עצמי? למשל, שאני ומורן, אשתי לשעבר, נפרדנו כי היא תפסה אותי עם גבר אחר. אתה שומע על עצמך דברים הזויים".
אבל עובדה שמישהו ניסה להדליק סביבך פרשה של הטרדה. זה כבר יותר מלהפיץ שמועה. מי עומד מאחורי זה?
"מעניין מי מחפש להפיל אותי בדברים האלה. הרי לכל אחד יוצא איכשהו שהוא פוגע באנשים. אבל לא עשיתי אף פעם משהו כזה פוגעני למישהו שהוא יחפש אותי וינסה להדביק לי דברים. אין אף אחד בעולם שכועס עליי ברמה כזאת. ונשמע לי מוזר לחשוב שזה בא מקנאה או ממתחרה עסקי".
שף אחר, כלומר?
"כן. על מי אני מאיים בדיוק? בירושלים כמעט כל המסעדות המצליחות הן שלי, ובתל־אביב אני לא נמצא. מי עושה דברים כאלה? אני רוצה להאמין שאני לא חי בתוך עולם של ריגול".
אתה מתכוון לדיבור בתעשייה שמישהו הזמין בלש פרטי שיעקוב אחריך?
"גם אני שמעתי את זה. נראה לי מופרך".
זה גרם לך לשינוי בהתנהגות?
"ממש לא. אני הרי הבן אדם הכי סחי. לא יודע מה זה סמים, שותה אלכוהול כמו כל אחד אחר. לא מהמר. גם אם היו שמים עליי בלש, זה שעמום תחת. אחרי שנפרדתי ממורן, אני בקושי יוצא עם בחורות. אז אין מה לגלות".
אולי מתחרים מהטלוויזיה?
"נשמע לי דודו טופזי מדי. הרי התוכניות שלי עם רשת מצליחות, התוכניות של המתחרים מצליחות. זה לא שהתוכנית שלי הזיקה לתוכנית אחרת".
אז איפה כל זה בעצם מפריע לך?
"כל זה שם אותי במצב שאני אומר לעצמי, בואנ'ה, זה באמת לא משנה מה אני עושה. מספיק שמישהו מחליט להגיד משהו שקרי ושיש עיתונאי שהוא לא מאוד אחראי והוא משחרר את זה ונדפקת. אתה יכול לגמור. ועוד לא דיברנו על העובדה שיש לזה נזק כלכלי, כי חברה תחשוב פעמיים אם לקחת אדם כזה לפרסומות".
אותם מקורות באמת טענו שבחברת פרטנר ניתקו איתך את ההסכם לפרסומות בגלל אותה פרשה כביכול.
"היה קמפיין לחברה שממש אהבתי והגיע לסיומו. שמע, האמת שאנשים שמייעצים לי שאלו אותי מה אני רוצה לעשות עם זה שמנסים להעליל עליי, כמו גם על זה שאולי שמו בלש שיעקוב אחריי. יש לי חברים מהעולמות האלה של חקירות. חשבתי שאולי אקח חוקר פרטי שיבדוק אם יש עליי בלש. זה לא כזה מסובך. אבל אז שאלה אותי דוברת רשת יעל גאוני, 'יש לך מה להסתיר?' אמרתי שלא. והבנו שצריך לשחרר ולהתקדם".
ההר הקונספירטיבי הוליד גם עכבר אחד קטן. לכאורה רק עכבר קטן ולא איזה אוורסט, אבל לפעמים גם זה מספיק כשיש לך מסעדות מצליחות כמו 'מחניודה', מוסד ירושלמי. "בהמשך לזה שאנשים לא מפסיקים לחפש אותי ומנסים לפגוע בשם הטוב שלי ולהפליל אותי, גם ניסו לסחוט אותי", הוא חושף. "לפני בערך שנה ישב באחת המסעדות שלי בחור שטען שראה עכבר. עכשיו, אחד הדברים שאנחנו הכי מקפידים עליו זה ניקיון, גם במחיר של לפטר עובדים שלא שומרים על ההוראות החד־משמעיות שיש לנו בעניין הזה. יותר מזה, זמן קצר לפני שהבחור הגיע למסעדה הייתה אצלי ביקורת תברואה שכמובן עברה בהצלחה, כמו כל הביקורות שאנחנו עושים באופן קבוע כל חודש".
אז הבחור טען שראה עכבר.
"ומדובר בעכבר שלא נמצא במסעדות אלא בעכבר מעבדות, שאולי מישהו שתל שם. לך תדע. והבחור דאג לשלוף את הנייד ולצלם את זה. יש ניסיון שחוזר פעם בכמה חודשים, תמיד סביב עליית תוכנית שלי בטלוויזיה, להשמיץ אותי ולסחוט אותי. הבחור ההוא מחליף עורכי דין, ובאחרונה פונה לכלי התקשורת במטרה לתת לסיפור הזה פרסום. לשמחתי התקשורת בודקת לפני שמפרסמת. זה פשוט לשון הרע".
ואיפה זה עומד היום?
"למרות הכל הצעתי לבחור הזה פיצוי, רק על 'ההשקעה' שלו להזיק לי. השותפים שלי ואני מקפידים לתת לכל מי שבא אלינו את החוויה הטובה ביותר ולא נותנים לדברים האלו להשפיע עלינו, מעדיפים להשקיע את האנרגיה שלנו ברצון לשמח אנשים וליהנות".
בוא נחזור רגע אחורה לסיפור הראשון. חבלה באוטו כן הייתה. מה עשית עם זה?
"לא הלכתי למשטרה. זה ירד תוך שנייה, ספריי צבע. לתחושתי זה סתם ילדים שיכורים. אבל בהתחלה באמת אמרתי לעצמי, בוא'נה, אחרי זה ועם כל הסיפורים על הבלש – מישהו מנסה לערער את שיווי המשקל שלי".
ואילו תגובות אתה מקבל על האוטו? בכל זאת, נזכיר, אלפא רומיאו 4C ספיידר, שווי של 720 אלף שקל.
"מאוד מפרגנות. שמע, יש לי עם זה לבטים ולא תמיד בא לי לנסוע במכונית אבל מצד שני אני אוהב לנהוג והאוטו הזה היה חלום שלי מהיום שהכריזו שמייצרים אותו. אני עובד מאוד קשה בשביל הכסף שאני מרוויח, לא מרמה אף אחד, משלם את המסים שלי למדינה, ובכל זאת יש ימים שאני משאיר אותו בבית".
אל החגורה המוזהבת שלו בתעשיית הטלוויזיה הצטרפה עכשיו 'משחקי השף אוטו אוכל' שמשודרת בימי חמישי ושבת בשידורי רשת, ערוץ 2. שלוש משאיות אוכל יוצאות לשמונה יישובים בישראל, כל אחת מנווטת קולינרית על ידי גרניט, מאיר אדוני ומושיק רוט, הצוות של 'משחקי השף', בהובלה של מירי בוהדנה. בכל פרק מצטרף לכל שף סלב כשותף לתחרות ויחד הם מחליטים אילו מצרכים לרכוש, בתקציב מוגבל, ומה להכין. התושבים שמגיעים לאכול מצביעים למשאית השף שאהבו. "זה כבר לא מתמודדים שאתה עומד ונובח עליהם, אלא אנחנו שמבשלים. במקרה הטוב מי שאיתך עוד יודע לבשל משהו. במקרה הרע, כלום".
תובנות?
"גיליתי על עצמי שלא משנה כמה תוכנית כמו 'אוטו אוכל' כיפית ופיל גוד ולא משנה כמה צחוקים יש, אני עדיין תחרותי בצורה לא הגיונית. גם שם הייתי נטרף אם הייתי מפסיד. לקחתי קשה".
הדיווחים מספרים שב'משחקי השף' שברת פה ושם דברים.
"השתוללתי שם על האולפן איזו פעם, זרקתי את עצמי, אבל לא יותר מדי קשה. זה האופי שלי. אני רב עם הבן שלי, בן ארבע, אם הוא מנצח אותי במשהו. אני מתעצבן. יש מתח בין השפים כשאתה מגיע לשלב של הקרבות בצילומים".
עם מאיר אדוני אתה בסכסוך של ממש.
"לא רבתי איתו אף פעם. הוא אמר בראיון אצלכם במוסף שהספיק לו ריאליטי, שהוא יעזוב את 'משחקי השף', ולא הבנתי את זה. הפתיע אותי. לא ידעתי מאיפה זה בא. לא ידעתי מה עומד מאחורי הדברים האלה".
מה זאת אומרת?
"למה הוא מחליט פתאום שהוא עוזב, וגם למה הוא אומר את זה בעיתון, וגם לפני שהעונה עולה? לא מבין".
אמרת לו משהו?
"חיכיתי לראות מה הוא יגיד. הרי עלתה העונה, אנחנו נפגשים, יש השקות, תיארתי לעצמי שאולי בסוף תגיע תגובה של, 'זה לא בדיוק מה שאמרתי'. אבל היא לא הגיעה. אמרתי לעצמי שטוב, בסדר, נתקדם. לא רבנו, אבל היה מתח בעקבות הכתבה. זה היה טיימינג קצת מוזר לעשות כתבה כזו, שאתה מגיע אליה כאילו כדי לתת פוש לעונה ולדבר על התוכנית, ואז לומר שאתה עוזב".
מה שלא קרה אז באמת.
"בדיוק, זה לא קרה. אז אתה יודע, יש שלב שאתה אומר, פאק איט, זו הקריירה שלו, לי יש את הקריירה שלי, לכל אחד מאיתנו יש מסעדות וכל אחד צריך לדאוג לעצמו. אז בסדר, לא נהיה חברים הכי טובים".
אם לא אמרת לו כלום, אז כביכול אין בעיה ביניכם. הוא לא יודע.
"בגלל שלא אמרתי כלום, נהיה ריחוק, בלי לריב, בלי צעקות, בלי דרמות. שם זה נשאר".
דיווחו שנתת אולטימטום לזכיינית רשת - אני או אדוני.
"מעולם לא. אבל אגיד לך למה זה נראה כל כך מוזר. הדינמיקה בין שלושתנו הייתה של חברות טובה, צחוקים. הפכנו חברים עוד יותר טובים אחרי שהתחלנו ב'משחקי השף', סוג של מילואים".
נשמע כיף.
"נווה אילן, אתה למטה בחדר, שעות על שעות על שעות, וצחוקים ומפליצים ודיבורים וכל אחד מספר את הסיפורים שלו מהמסעדות. באופן יוצא דופן לטאלנטים בתוכניות מהסוג הזה, היינו מאוד מלוכדים. כשאני התפרצתי שם, ראית איך אכפת להם ממני ואיך הם באים לנסות לנחם אותי ולהרגיע. הייתה שם קולגיאליות חזקה, אמיתית. היינו באים אחד לשני למסעדות, עושים שיתופי פעולה. ופתאום נהיה נתק ביני לבין אדוני. זה נראה לאנשים מאוד מוזר. ומושיק היה הילד באמצע כשההורים מתגרשים".
באתר 'וואלה' כתבו שלא יכולת להתמודד עם זה שהוא ניצח אותך במשימות.
"לא מכיר את זה. הרי כשהידיעה התפרסמה, צולמו בערך שתי תוכניות, כשבאחת הוא ניצח ובאחרת מושיק. זה לא קשור למי ניצח יותר. זו לא סיבה לריב עם מישהו כי הפסדת בתוכנית. אתה מתבאס ונרגע אחרי יום".
אדוני אמר באותו ראיון אצלנו שהתוכנית למעשה מתוסרטת.
"לא הבנתי מאיפה הוא הביא את זה, פשוט לא נכון. לא הבנתי את מה זה משרת, את התוכנית בטוח לא, אותו אישית לא, גם אותנו לא. אז למה?"
אולי הרגיש רע שמשקרים כביכול לצופים. יפה מצידו לחלוק בראיון.
"אבל 'משחקי השף' לא מתוסרטת! לא יודע מה הוא רצה. הרי אני והוא היינו באותו מקום".
בתוך פחות משנתיים הפך גרניט לטאלנט הטלוויזיה המוביל של הזכיינית רשת. האיש מככב בשלוש תוכניות ריאליטי, 'אוטו אוכל', 'משחקי השף' וכמובן – 'מהפכה במטבח' המצליחה שהוא סוחב לבד על כתפיו. תוציאו אותו, על דמותו הקשוחה, זעופה, מיוסרת, ואין לכם פורמט.
הופתעת מהחובבנות במסעדות בארץ ב'מהפכה במטבח'?
"לא ממש. אבל כן הופתעתי מדבר אחר. הרי הם יודעים שאני מגיע, רוצים לצאת בסדר, יודעים שזה משודר בפני כל העולם, והם עדיין לא ינקו את המקום כמו שצריך. אנשים אומרים לי, 'בוא'נה, כל הכבוד, איזו עונה, איזה יופי'. ואני אומר להם, 'כן, אחלה, אבל אני אכלתי את האוכל הזה. תזכרו שאני אוכל את החרא הזה'".
עד כדי כך?
"הצוות שלי היה מסתלבט עליי יופי כשהם היו שומעים את ההקאות שלי מהקרוואן. זה לא קרה הרבה, אבל קרה. אתה מסיים ארוחה וזה על גבול המקולקל. היה הרבה סבל ופרמין".
מסעדות בעצם נסגרו עוד לפני שהעונה השנייה עלתה.
"שתיים מעשר, נתון מדהים. הלוואי שיישאר ככה. כשהתוכנית הזאת משודרת במקומות אחרים בעולם זה מגיע ל־70 אחוז. יש מקומות אצלנו שאשכרה הפכו להצלחה, נותנים בראש".
אז מה בכל זאת לימדה אותך התוכנית?
"מזעזעת אותי הזילות שיש למקצוע הזה. כל אידיוט שיש לו 200 אלף שקל מחליט שהוא מסעדן ופותח מסעדה באפס סטנדרטים ואפס ידע. יש לכלוך וחוסר כבוד ללקוחות".
מה הדבר הכי גרוע שנתקלת בו?
"באחת המסעדות, הטבח הראשי לקח את הסלמון מהמקפיא למיקרו בשקית, חימם, שם רוטב והגיש על הצלחת. בתיאבון".
מה אמרת לו?
"עליתי על הגג וזרקתי את המיקרו".
אצטט לך ביקורת טלוויזיה: "איזה חותם תרבותי יטביע גרניט? איזו אמירה הוא ישאיר אחריו? מה נצטט ממנו? לאיזה רגע גדול שלו נבקש לחזור? מה הוא מסמל?" אולי עשינו מכם יותר מדי, מהשפים?
"קודם כל, כן. זה באמת קצת מוגזם מה שקורה עם השפים והסלביות המתלווה אליהם. ספציפית למה שהקראת לי, אתה מבין כמה זה נובע מבורות, חוסר הבנה של משמעות האוכל בהיסטוריה של עם. זה כמו שפרופסור במכון ויצמן לא יצליח להבין למה אתה מעריץ מישהו שקופץ מקו העונשין ומטביע כדור. אבל יש שם ניואנסים של מצוינות ושל מנהיגות. כל אחד ומה שהוא בוחר להעריץ, אבל אין דבר שהוא יותר עמוק ויותר בר־קיימא לאורך זמן כמו קולינריה. אוכל זה דבר בסיסי בכל עם, לפני הכל. יש לך ספרות, תרבות, בסדר. הם מגיעים אחר כך. קולינריה זה נדבך עצום בתרבות".
ומה יזכרו ממך?
"אני עוד לא במצב שיזכרו ממני משהו".
ובכל זאת?
"את הצנצנת של הפולנטה".
גרניט, 38, עמד גם במרכז הסרט התיעודי 'חופשת לידה' שיצרה אשתו לשעבר, הבמאית המוכשרת מורן איפרגן, ועסק בחוויית הדיכאון שאחרי לידת בנם הבכור ליאו. "היה לי קשה מאוד לראות את הסרט, כי אלה החיים שלי", הוא נושך שפתיים.
מה היה קשה במיוחד?
"להבין איזה תחת הייתי, גם כבעל וגם כאבא. גם אם הבנתי בדיעבד שלא הייתי בסדר ולא הייתי נוכח, גם אם הבנתי שבאמת ברחתי מאחריות, פתאום קיבלתי את זה ישר לפרצוף. זה סרט חזק מאוד".
הייתה סצנה שלקחת ללב במיוחד?
"לא הייתה סצנה אחת. אני רואה את הסרט וזוכר כל רגע בחיים, מבין כמה אטום הייתי למציאות הזו של אישה שבדיכאון אחרי לידה, עם ילד קטן בבית. ואני הולך ופותח מסעדה בלונדון ועף על החיים בטירוף".
לא עשית כלום בסיטואציה ההיא?
"ניסיתי, שאלתי, 'מאמי, מה, הכל בסדר? מה יש לך? למה את עצובה?' אבל זה לצאת ידי חובה, זה לא באמת לעשות. היום אני לא יכול לדמיין את עצמי מתנהג אליה ככה כחבר, בטח לא כבן זוג. זו הייתה לצערי התבגרות כואבת, לקח כואב. הלכתי לראות את הסרט בסינמטק. אולם מלא. ישבו לפניי במקרה שני לקוחות שאני מכיר מהמסעדה. אמרתי להם שלום. מתחיל הסרט, אני יושב שם ובוכה, ואני יודע שהם שומעים שאני בוכה, ואני יודע שהם גם יודעים שזה עליי. זו סיטואציה מאוד מורכבת".
ואתה פתאום חשוף בעל כורחך?
"ידעתי על מה הסרט, ידעתי שאהיה שם כמובן. אבל הסרט ממחיש בצורה מאוד מדויקת את הגודל של הדבר הזה. את כמות הכאב ואת כמות הקושי בסיטואציה. עכשיו מורן מסיימת עוד סרט, שמתעסק בין השאר גם בנו. נראה מה זה יעשה לי. זה סרט דוקומנטרי על הכותל, אבל הוא מלווה את הפרידה שלנו".
איך הקשר ביניכם היום?
"ההסתכלות שלנו על הסיטואציה היא של משפחה. אנחנו לא ביחד, אנחנו לא טובים כבני זוג, יש לנו ילד ואנחנו גם מאוד אוהבים אחד את השנייה".
ובדיעבד, מה קרה לכם?
"התרחקנו נורא, הגענו למצב שאי־אפשר היה להמשיך לקיים את הדבר הזה. לא ראיתי אותה".
התנצלת?
"כן. בלי קשר לסרט. האשמה לא עוזבת אותך, ואתה קולט גם איזה אידיוט יצאת. אז אחת לכמה זמן אני שוב מתנצל".
מורן אמרה בסרט שמאז הלידה היא לא סובלת גברים.
"עשיתי נזק למין הגברי. זה משפט קשוח אבל נראה לי שהוא מנת חלקן של הרבה נשים בסיטואציה הזאת, וזה לאט־לאט עובר. דיכאון לידה הוא סוג של מגפה שמתעלמים ממנה. בעיה בהיקף עצום".
בסרט גם מופיעה שיחה מוקלטת בינה לבין חברה שמנסה לעודד אותה ואומרת לה שם את המשפט: "כל הגברים בוגדים".
"אני מתאר לעצמי שהיא כאילו לא ידעה מה קורה איתי בלונדון והיו לה חששות כאלה. אז לא היה כלום. זה גם לא מה שהעיב על הקשר שלנו. פשוט לא עשינו טוב אחד לשנייה ואם אתה מוסיף את כל הקושי מסביב, זה התפוצץ".
איפה היה השוני ביניכם?
"היא במאית דוקומנטרית, אני טאלנט של תוכניות פריים־טיים. שני עולמות כמעט מנוגדים. היא בן אדם צנוע ואני בן אדם די מוחצן. אין לי בעיה לנסוע באוטו מסוים ואין לי בעיה שאנשים יראו אותי בטלוויזיה או על אוטובוסים. זה יוצר התנגשות. הרגשתי וייב של ביקורת ממנה".
היא לעגה לזה?
"לעגה לא, אבל זה הפריע לה. לא אמרה לי שום דבר בפנים, אבל הרגשתי שזה כאילו שאני ב'ידיעות' והיא ב'הארץ'".
יהיה לך מוזר אם יהיה לה בן זוג?
"יהיה לי מוזר, מן הסתם גם התקף קנאה, אבל אם הבן אדם יעבור לי בשיקוף כאחד שדואג לה, ושטוב לה, מאוד אשמח בשבילה".
ומה קורה עם הזוגיות שלך?
"נעליים".
למה, אתה נחשב רווק מבוקש.
"אני לא טיפוס של דייטים. זה לא עושה לי את זה. גם כל מה שבא עם הפרסום, הקטע הזה שנותנים לך טלפון באיזה בר, מרחיק. אני אומר לעצמי שזה לא אמיתי, שזה בגלל הפרסום".
אז אתה לא מצלצל חזרה?
"בטוח שלא. בשנתיים האחרונות, מאז שנפרדנו מורן ואני, אני פחות ופחות מעוניין במישהי. ההיגיון אומר שעכשיו הייתי מזיין כמו משוגע, אם אתה מסתכל על זה מבחוץ. ואני, יש לי פחות ופחות רצון כזה".
למה?
"לא עושה לי את זה. אני מצד אחד נורא נזהר לא להיכנס לשום דבר רציני, כי אין לי זמן, ואני עסוק בקריירה. מצד שני אני לא בקטע של סטוצים".
אז אין סקס?
"יד ימין (צוחק). היו לי מערכות יחסים קצרות, חודש או קצת יותר. לא רוצה שום דבר משמעותי".
באתרי הרכילות דיווחו שיצאת עם מגי אזרזר.
"כלום. נפגשנו. חמודה".
דייט?
"אפילו לא. כזה, אתה יודע, עם חברים. היה סבבה, נהיינו חברים, זהו".
הפרסום הזה הפריע לך?
"התבאסתי כי זה לא היה נכון, וגם התבאסתי כי היא התבאסה. שמע משהו, מתקשרת אליי איזה כתבת, אומרת לי, 'אני רוצה שתספר לי על מערכת היחסים החדשה שלך עם לוסי אהריש'. אמרתי, 'מה את רוצה?' והיא אומרת, 'אני יודעת שהייתם בדייט, ראו אתכם, ישבתם בקנטינה בתל־אביב'. אז עניתי, 'את יודעת שישבתי איתה ועם אחותה, ושיש לה חבר. אבל תפרסמי'. טלפונים כאלה יש כל יומיים".
גרניט לא ממהר לפנות את ליבו או זמנו גם בכל מה שקשור לבני אדם באופן כללי. "אין לי חברים טובים. נקודה", הוא נחרץ.
אף אחד?
"אני די מתבודד כזה".
אבל לא מיזנטרופ.
"על הגבול".
לא שאלת את עצמך למה אין לך חברים?
"לא מצליח לתחזק. כנראה לא משהו שאני צריך או רוצה".
לא חסרה כתף של מישהו שייעץ לך, שיחלוק איתך דברים?
"יש רגעים שבהם אני בודד. אבל עובדה שאני בוחר שלא לקרב אליי אנשים. הרי אני תמיד מוקף בהמון אנשים והמקצוע שלי הוא גם להיות מעורבב באנשים. אבל מעבר לעבודה, בזמני הפרטי, אני אוהב להיות לבד".
מתי אתה מרגיש הכי בודד?
"בעיקר אחרי הצלחות. פתחתי מסעדה, יש ביקורת טובה. אין לי עם מי לחלוק כל כך. באסה".
אתה עדיין מרגיש שזה יכול להיגמר בכל רגע?
"לחלוטין. לכן אני אומר לעובדים: תתנהגו ללקוחות כאילו שאתם הולכים לדייט. עם החולצה הכי יפה והנעליים ואתה פותח לה את הדלת ואז מורח לה חמאה על הלחם".
אתה מורח לנשים חמאה על לחם בדייט?
"זה טריק טוב. חמאה, קצת מלח. תמיד עובד".
נולד בירושלים לאבא מדריך תיירים ואמא לבורנטית בבית חולים ומנהלת מרכזי מידע, שהפכה למורה לפילאטיס ולאחר מכן למורת דרך, "ובקיצור היא בן אדם מאוד הישגי. שניהם בעצם. היא גרמנייה, הוא פולני".
האווירה ההישגית בבית לא הקלה עליו כשבילדותו סבל מדיסגרפיה, "נתק בין הראש ליד, אני יכול לדמיין איך אני רוצה לכתוב משהו, אבל לא מצליח. הכתב היה לא קריא. לא הייתה מודעות לדברים האלה אז. אמרו להורים שלי, 'תושיבו אותו ותנו לו לכתוב את האות אל"ף 1,000 פעמים'. זה לא השתפר. אני מנסה, מתאמץ, לוחץ על העיפרון. אבא שלי יושב לידי ואני קולט את האכזבה.
"זה מה שיצר אצלי את המנגנון שאומר שאני לא טוב, לא מצליח ומצד שני שאני צריך לנסות הכי טוב שאני יכול ולהוכיח לעולם שאצליח בענק. ובסוף, החוויה האישית שלי עם עצמי היא שאני לא מספיק טוב. עדיין".
את הבגרות סיים בציונים טובים במבחנים שבעל פה, "אבל לא עשיתי את מה שצריך במתמטיקה, כי בכיתה ח' המורה אמרה לי, 'שמע, אתה לא תיכנס לשיעור ואני אתן לך עובר'. הייתי מפריע לה".
אז ההורים התאכזבו שאין לך בגרות?
"מאוד. 'מה יהיה עם העתיד שלך, מה תעשה עם אוניברסיטה'. עד שלב ממש מאוחר, כשכבר ממש הצלחתי, הם היו ממש מוטרדים ממני".
בצבא שירת ביחידה סודית, נפצע ברגל, הלך להיות מדריך חובשים לקראת סוף השירות ולאחר מכן שירת מעט בקבע. בינואר 2004 עבר חוויה מטלטלת, במהלך פיגוע באוטובוס בירושלים. "הייתי באוטו מאחורי קו 19 שהתפוצץ ליד בית ראש הממשלה. ראיתי את האוטובוס עולה באוויר, החניתי את האוטו שהתכסה ברסיסים ורצתי לטפל באנשים כחובש. אני מתחיל ללכת ולראות גופות ואז הבן אדם החי הראשון שאני נתקל בו זו הסופרת צרויה שלו שהלכה ליד. אם אני זוכר נכון, הייתה לה פציעה ברגל. אני מרים אותה, לוקח אותה הצידה, ראיתי איזה עורך דין שאני מכיר שעבד במשרד ליד והושבתי אותה שם. ראיתי שהיא לא מדממת, אמרתי לו, 'שמור עליה בהכרה, תן לה מים', וחזרתי לטפל באנשים".
נשארתם בקשר?
"לא. אחרי כמה שנים, פתחתי את 'מחניודה'. אני עובד, סרוויס מטורף, מסיים איזה פיק, יוצא שנייה לנשום אוויר. מגיעה עדנה מזי"א עם צרויה, הזמינו מקום עם חברים. היא לא מכירה אותי, עדנה כן. ואני אומר לצרויה, 'תקשיבי, אני לא יודע אם זה כזה מתאים עכשיו, אבל לך ולי יש אינסידנט משותף מצער מהעבר. זוכרת שהיה את הפיגוע? זוכרת שמישהו הרים אותך ולקח אותך הצידה?' היא אומרת, 'כן, זה אתה?' אני אומר לה כן. יש לשנינו צמרמורת ואיך שאנחנו מסיימים את השיחה, אותו עורך דין נכנס לשביל של 'מחנה'. מדהים".
ומאז?
"הפכנו חברים. היא שלחה לי ספר שלה וכתבה: 'למלאך השומר שלי'".
בראיון הראשון שלו במוסף זה, לעיתונאית גבי בר חיים, אמר שלמרות ההצלחה הוא שונא את עצמו. "באופן כללי אני עדיין מרגיש ככה", הוא מספר. "אין קשר להצלחות. זו חוויה אישית שלי עם עצמי. וזה הולך ומשתפר, כי אני הולך ומתבגר, כי אני מטפל בדברים, כי האבהות עושה לי ממש טוב".
למה אתה עדיין שונא את עצמך?
"אני לא משוכנע שיש לזה תשובה אמיתית. ברגעים שבהם אני חווה את זה חזק, הכל מבאס אותי".
למשל?
"הכישלון של הנישואים. הרגשתי חוסר סיפוק ושנאה עצמית. לא יודע אם זו הפרעה נפשית, לא יודע מה המקור של זה. אולי רצף של אירועים לאורך החיים. זה משהו שאני נלחם בו. וזה מגוחך, כי אנשים משוכנעים שאני חולה על עצמי. אנשים בטוחים, 'אח שלי, אתה בגבוה'. החוויה האישית שלי היא הפוכה".
וההורים שלך?
"עכשיו הם מאוד גאים בי, שזה נחמד לראות את זה. אבא שלי אמר, 'בכלל לא הייתי יכול לדעת איזה מוכשר אתה'. הוא מסתובב במסעדות שלי, מדבר עם לקוחות. אמא שלי הלכה לחדר כושר והחמיאו לה עליי. זה עשה לי טוב. פעם הייתי אכול ברגשי נחיתות ולא ידעתי מספיק להעריך את מה שאנחנו עושים".
אשתך לשעבר היא פעילה במאבק המזרחי. מה עמדתך בנושא?
"חלאס, אכלתם את הראש. המעמד החדש והיחיד שבאמת מדבר היום זה כסף. כמה יש לך בארנק קובע את המעמד שלך".
יש אשכנזים שטוענים שהם היום המקופחים.
"קיפוח זו לא המילה. אבל אשכנזים היום הם הדבר הפחות סקסי, הפחות נכון, הפחות מגניב. בתיכון שלי רוב האוכלוסייה הייתה ממוצא מזרחי, ואני הייתי האאוטסיידר. אני ספציפית, בגלל המנטליות שלי, ובגלל שאבא שלי גדל בעין כרם בעיקר עם מזרחים, לא הרגשתי את זה. אבל ראיתי אנשים בשכבה שלי אוכלים מכות, פיצוצים, בגלל שהם לבנים".
התערבת?
"לא. בכיתה ז' פעם אחת מישהו רצה לתת לי מכות ונגחתי לו באף. בזה זה נגמר. אבל תקשיב, אי־אפשר להתחבא מאחורי הדבר הזה יותר. אין לי הזדמנות, לא נותנים לי, מקפחים אותי. קום תעשה, תצליח. אנשים אומרים לי, בכל עמדות המפתח יש רק אשכנזים. אני מבשל לעמדות מפתח האלה, אין שם אשכנזים. מנכ"לים, סמנכ"לים של החברות הכי גדולות במשק, רובם מזרחים".
בבית הוא מבשל רק לבנו ליאו. ולמרות שמדובר בילד בן 4, אין מבקר מסעדות עם שליטה כמו שלו בקולינריה. "הוא יכול להגיד לי משפט כמו, 'אבא, אני לא רוצה עוד פעם מונטיפיורי, בוא נלך לנורמן".
ג'אנק פוד אתה אוכל?
"כמעט ולא. אני שומר. פעם הייתי דב, 122 קילו אחרי הצבא. ירדתי 46 קילו בחצי שנה מספורט ותזונה נכונה".
מה אתה כן אוכל?
"לולים. עוף ועוף ועוף. ומתאמן כל יום".
טחינה?
"קח טיפ, תוסיף רק מי קרח. ייצא פצצה".
סבבה, עכשיו מה הסיפור עם צילום הפפראצי בטייטס. זה הפך לוויראלי.
"חייבים לדבר על זה?"
כן.
"הבנתי שזה עשה רעש והריצו דאחקות. חלקן מצחיקות. מישהו כתב, 'יו, מה קרה לאיתי תורג'מן'. שמע, הייתי בדרך לחדר כושר ליד מלון נורמן בת"א. כריס מרטין ישן פה, אז היו ארבעה צלמים שחיכו לו ועל הדרך קלטו אותי, דפקו לי בוק. הייתי כולי אפוף בדרך לכושר. חצי לבוש, חצי לא. בסדר, חטפתי".
תשמע, אאוטפיט מוזר.
"באתי לחדר כושר. אני לא משקיע באאוטפיטים. מה גם שבארץ, העניין הזה של טייטס מתחת למכנסיים קצרים לא קורה. באירופה כולם ככה. בסך הכל לקחתי את זה בהומור, וזה לא מנע מ'פנאי פלוס' לבחור בי במקום השני ברשימת 'הרווקים הנחשקים' ובמקום השישי ב'יפים והנכונים', אז הכל ממש טוב".
אתה יודע שהגיידאר של כמה אנשים ציפצף.
"אני לא חושב שאני יכול לעבור כגיי גם אם הייתי בא עם חצאית טוטו".
