דור המהפכה

אלא שלכל מהפכה יש מוצאי גיליוטינה. וביום בהיר תוכלו לראות את הלהב נוצץ על צווארם של אמני השדרה המרכזית של הפופ־רוק הישראלי: עידן רייכל, אביב גפן, עברי לידר, מירי מסיקה, אייל גולן או מוקי, כאלה שעדיין ממלאים אולמות ללא קושי. איך שגלגל מסתובב לו. ואלה, מסתבר, שהפכו במשך שנים שם נרדף ל"הצליל הישראלי הנעים של גלגלצ" - מרגישים כי האדמה נשמטת מתחת לרגליהם. "הרשימה הזו היא בגדר חוצפה", אמר אחר הזמרים שביקש להישאר בעילום שם. "זה לא קרה גם בימים הכי חשוכים של אלדד קובלנץ (מנהל התחנה בדימוס). מחקו פה דורות שלמים. גניבת דעת ואחיזת עיניים".

בגלגלצ לא מכחישים את הכוונה - שאין בה דופי לכשעצמה - לעשות "רדיו יותר כיפי, שמדבר לצעירים", כחלק מהחזון המקצועי של מנהל התחנה, נדב רביד, הזוכה לגיבוי של מפקד גל"צ ירון דקל. "לאו דווקא כהנחיה מפורשת, אבל ברור שזה הכיוון", אומרים שם. גם קולגות בתחנות אחרות ואנשים המצויים בהיסטוריה הגלגלצית מאשרים, כי גלגלצ פונה הרבה יותר מבעבר אל הקהל הצעיר, בדגש על שמח. זה, במקום אותה נינוחות סוף שבוע רגוע שהייתה סמלו המסחרי ולעיתים גם הידוע לשמצה ולשעמום, של המקום. והדרך המיידית לכך - הצערת הפלייליסט הקדוש.

הצעד הזה מתקבל בטונים חריפים מצד הבכירים שבאמנים, המתארים אבולוציה של רבולוציה. "יש פה תחושה של אנטי כלפי דור הביניים של המוזיקה הישראלית", אומר אחד המוזיקאים הידועים בתעשייה. "מזרחים אף פעם לא ממש שמו בגלגלצ. לאט־לאט מחקו את הוותיקים: חווה (אלברשטיין), שלום (חנוך), אריק (איינשטיין ז"ל). אחר כך שמו פס על דור הרוקסן, דנה ברגר, חמי רודנר, ירמי קפלן, מוניקה סקס, ערן צור. על היהודים למשל אין בכלל מה לדבר. בהמשך הגיע התור של דור המסיקות לעלות ולהימחק במהירות, מירי, קרן פלס, איה כורם, אריק ברמן.

"ועכשיו רוצים למחוק את דור הביניים, המצליח מאוד בשטח. שמות כמו עברי לידר, מוקי, אביב גפן - אפילו יקיר התחנה, עידן רייכל, כבר לא מתקבל בזרועות פתוחות כמו פעם וממש לא על אוטומט. יש תחושה של, 'אנחנו נראה לכם שמה שהיה פעם, הקלות שבה נכנסתם לגלגלצ, לא תחזור יותר. אתם צריכים לחשוש למקומכם כי בני הדור הצעיר כבר כאן'. יש לנו הרגשה שההחלטות מתקבלות על פי רצון להעביר מסר ולא משיקולים מוזיקליים נטו".

הכתבה המלאה - ביום שישי במוסף "7 לילות" ובאפליקציית ידיעות אחרונות