"תרופה" הוא מחזה מקורי העוסק ביחסי אבות ובנים, וביחסים בין יהודים לגרמנים אחרי השואה. המחזה, שכתבה מאיה שעיה, מתרחש במעבדה ישנה באוניברסיטת היידלברג, אליה מגיע אריה שטיין, עורך דין גרמני־יהודי, אחרי מות אביו, יהודה שטיין, שהיה מדען בכיר שעסק בחקר המוח. בעזבונו של האב מגלה הבן טיוטת מחקר פורץ דרך לפיתוח תרופה לחולי אלצהיימר. מדוע גנז האב את מחקרו, ומה עמד מאחורי הסתגרותו הנמשכת מהעולם בשנותיו האחרונות? את השאלות הללו מנסה אריה לפענח בסיוע אשתו המתגיירת (שהייתה תלמידתו של האב) וחברו הקרוב של האב, המשמש כיום כראש המחלקה להיסטוריה באוניברסיטה.

הייחוד באופן שבו הסיפור מסופר הוא בערבוב הזמנים המתרחש על הבמה, ללא הפרדה ברורה של התקופות. השחקן המגלם את הבן, אריה, מתגלגל והופך לאביו, יהודה, בתמונות פלשבק המתרחשות בשנות השבעים. דמות נוספת המופיעה בתמונות העבר היא ליזה, נערה צעירה שהייתה קשורה לאב וגם לפלגים רדיקליים בקמפוס ושהשפיעה מאוד על התפתחות המחקר הסודי שלו.

הטקסט של שעיה עובד היטב כדרמה בלשית טעונה, ובהדרכתה כבמאית הוא גם מספק לארבעת השחקנים חומרים לבניית דמויות מורכבות. דני גבע עושה עבודה מצוינת בתפקיד הכפול של האב והבן, כשהמעברים שלו בין הדמויות, ההפוכות באישיותן, מתרחשים לנגד עינינו על הבמה באמצעות לבישת חלוק מעבדה או הרכבת משקפיים. לצידו ניתן לציין את מורן (טחן) בן־אריה כאשתו של הבן, ואודי בן־דוד כחבר של האב, וכן קייטלין פינקל הצעירה בתפקיד הנערה המהפכנית שדרכה מבין האב את הקשר הבעייתי בין התרופה שהוא מנסה לפתח לניסויים שנערכו בתקופה הנאצית. בסך הכל מדובר בדרמה חזקה ומגרה למחשבה, המדברת על הקשר הבעייתי בין העבר להווה בהקשר היהודי־גרמני ועל בעיות של אתיקה מדעית בעקבות השואה.

ההצגה תעלה בשבת ב־21:00 בתיאטרון הספרייה ברמת־גן