שטחי ההפקר של ירושלים
במשך 50 שנה לא הסדירה המדינה את רישום הקרקעות במזרח ירושלים. "נוהל מוכתר" מאפשר לפולשים לקבל מהעירייה היתר בנייה על קרקע פרטית שאינה שלהם, וקיימות עדויות על תשלום של אלפי דולרים למוכתרים בתמורה להנפקת אישורי בעלות מפוקפקים. שרת המשפטים מובילה מהלך לפתרון הבעיה, וראש העירייה משוכנע: "זה צעד היסטורי"
"אני כבר אדם מבוגר ועייף. שנים אני נאבק על הקרקע הזו. הייתי כבר על סף ייאוש. רכשתי אותה בשנות ה־70' מבנק מזרחי בצורה מסודרת. כל המסמכים אצלי. לצערי, תושבים מג'בל מוכבר פלשו לקרקע שלי ובנו עליה בניינים", אומר ציון פמיני בן ה־80. פמיני עלה ארצה בשנות ה־50 מאיראן. תחילה עבד כטייח, עד שהפך לקבלן גדול בירושלים והסביבה. "בשנות ה־80 פניתי לבית המשפט בדרישה לפנות את הפולשים. היה ויכוח על בניין אחד, אם הוא בשטח שלי או לא. על כל יתר הבניינים אין ויכוח. הם נבנו על הקרקע שבבעלותי. למרות זאת רשויות האכיפה לא פעלו כדי להשיב לי את הגזלה".
סיפורו של פמיני הוא הצצה קטנה אל הכאוס. מדינת ישראל שולטת כבר 50 שנה במזרח ירושלים, אך לא עשתה עד היום כמעט דבר כדי להסדיר את רישום הבעלות על הקרקעות בעיר. רוב הקרקעות במזרח העיר לא רשומות בטאבו. גם במערב העיר ישנן קרקעות לא מוסדרות, למשל בלב העיר, ברחוב יפו. בהיעדר הסדר מקרקעין, תעשייה שלמה צומחת בתוך החור השחור: בנייה לא חוקית, גזל קרקעות פרטיות, נהלים פיראטיים אוכפי טאבו המונפקים לכל המרבה במחיר. כאוס, כבר אמרנו?
את פמיני הביא הברדק אל סף ייאוש. "בשלב מסוים הרמתי ידיים", הוא מודה. "לאחרונה, בגלל ההחלטה של בג"ץ על פינוי עמונה, החלטתי להיעזר בתנועת רגבים ולשוב לדרוש שהפולשים יפונו. הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של ירושלים אישרה שהשטח שלי. הצלחתי גם לתרגם את כתב המכירה לגוש וחלקה ברורים ולרשום את הקרקע בטאבו. אני מקווה שכעת הרשויות יעשו משהו".
עו"ד אברהם משה סגל פנה בשם פמיני ותנועת רגבים אל עיריית ירושלים ודרש ממנה לממש את צווי ההריסה שהוציאה בעבר על המבנים הלא חוקיים שנבנו בחלקת פמיני. "עברייני הבנייה מנצלים את אוזלת ידן של רשויות האכיפה ובנו ללא כל היתר על גבי קרקע שבבעלות פרטית", נכתב בפנייה לעירייה. "כידוע, בהליכים שונים שהתבררו בפני בית המשפט העליון הציגה המדינה את סדרי העדיפויות שגובשו לאכיפת דיני התכנון והבנייה, כאשר בנייה בלתי חוקית על קרקע בבעלות פרטית הוגדרה כבעלת עדיפות גבוהה לאכיפה. אשר על כן, הנכם נדרשים בזאת לעשות שימוש בסמכותכם ולנקוט בדחיפות הליכי אכיפה".
עו"ד סגל מטפל כרגע ב־40 תיקים של פלישה לקרקע של יהודים במזרח ירושלים. "זה רק חלק מהמקרים", הוא אומר. "חוץ מהחלקה של פמיני יש עוד חלקה גדולה בג'בל מוכבר ששייכת ליהודים, וגם עליה נבנו 12 בניינים. בכפר השילוח, על שטח גדול השייך להקדש בנבנישתי (קרקעות שהיו בבעלות משפחת בנבנישתי עוד לפני קום המדינה והוגדרו כהקדש — י"א), נבנו עשרות בתים לא חוקיים. אחרי עבודה קשה, בית המשפט פסק לטובתנו והצלחנו להוציא חלק מהפולשים. אבל זה מאוד קשה. העומס על רשויות האכיפה הוא אדיר. מאות צווי הריסה לא נאכפים. פלישה לקרקע פרטית אמורה להיות בראש סדרי העדיפויות. בתשעת הבתים בעפרה, למרות שלא נמצאו הבעלים, בג"ץ הורה להרוס. במזרח ירושלים יש עשרות מבנים שנבנו על קרקע פרטית של יהודים, ולא נעשה דבר. זה מצב בלתי נסבל. מדובר באוזלת יד כמעט מוחלטת של רשויות האכיפה. ראש העירייה אמר לאחרונה שהוא מעלה את הנושא לראש סדר העדיפויות. אני מאוד אשמח שאכן כך יהיה".
הצעטאלע של המוכתר
בעיריית ירושלים טוענים כי אינם מסתפקים רק בדיבורים. "בעקבות ההוראה של פרקליטות המדינה לתעדף אכיפה נגד בנייה לא חוקית על קרקע פרטית, קיימנו עבודת מטה עם היועץ המשפטי של העירייה", מסביר ראש העירייה ניר ברקת. "כתבתי מכתב ליועץ המשפטי לממשלה ובו הבהרתי שיש השלכות לבג"ץ עמונה המחייבות אותנו כרשות לבצע מהלך אקטיבי נגד פולשים לקרקע פרטית".
בעירייה מעריכים כי במזרח ירושלים ישנם אלפי מבנים לא חוקיים שנבנו על קרקע פרטית של יהודים או של ערבים. "אנו נפעל במרץ נגד בנייה לא חוקית על קרקעות פרטיות, כמובן ללא קשר לזהות בעלי הקרקע", מבטיח ברקת.
לדברי ברקת, "בהלכת עמונה קבע בית המשפט העליון כי במקרים שבהם מבצעי עבירות בנייה אינם בעלי הקרקע, לא קיימת להם האפשרות לקבלת ארכה לצורך הסדרת המבנה. לאור זאת, פנינו לבית המשפט בבקשה לביטול ארכות שניתנו לביצוע צווי הריסה, בתיקים שבהם התקבלה פנייה של האפוטרופוס על נכסי נפקדים באשר לבנייה על קרקעות המטופלות על ידו, וייתכן שהינם בבעלות יהודית. ניהלנו, למשל, תהליך ארוך של אכיפה נגד מבנה לא חוקי בבית חנינא. בעל הנכס קיבל ארכה מבית המשפט להסדיר את המבנה. תוך כדי ההליך נודע לנו שהמבנה הוקם על קרקע פרטית. הצגנו זאת לבית המשפט, אשר לא נתן ארכה נוספת להסדרה. בעקבות כך הרסנו את המבנה מיד בתחילת ינואר השנה. ביתר המקרים אנחנו ממשיכים לנהל את ההליכים המשפטיים בעקשנות".
עו"ד סגל מנסה לצנן את ההתלהבות. "לא הייתי אומר שעיריית ירושלים פועלת תמיד בעקשנות", אומר עו"ד סגל. "יש מקרים שזה בדיוק הפוך. מקרים שבהם העירייה נותנת לעבריינים אישור לבנות על קרקע פרטית שלא בבעלותם".
עיריית ירושלים נותנת היתר בנייה לאנשים שהם לא בעלי הקרקע? איך זה יכול להיות?
"יש דברים בלתי מתקבלים על הדעת שמתרחשים רק במזרח ירושלים. על 'נוהל מוכתר', שמעת? מוכתר הכפר רושם על איזה צעטאלע שפלוני הוא הבעלים של הקרקע, ועל סמך זה מאשרים לו לבנות. בתוך הכאוס התקבע בירושלים נוהל שהמוכתרים מחלקים פתקים לכל מי שליבם חפץ, או לכל מי שכיסו מלא, ועל סמך זה העירייה מחלקת אישורים. כך מתנהלת בירת ישראל".
ראשיתו של "נוהל מוכתר" עוד בימי המנדט הבריטי. כשהחלו הבריטים בהליך הסדרת המקרקעין בירושלים, הם פנו אל ראשי החמולות, ואלה העידו שקרקע מסוימת שייכת לפלוני. "החוק הישראלי פחות מאפשר את הנוהל הבריטי הזה", מסביר עו"ד אלדד רבינוביץ, המתמחה במקרקעין במזרח העיר. "עם נוהל מוכתר אי־אפשר לרשום בטאבו נכס, אך בכל זאת הנוהל ממשיך להתקיים גם כיום באופן אחר. כדי להגיש בקשה להיתר בנייה צריך להוכיח זיקה לקרקע. זה די מובן למה. המדינה לא רוצה להיות שותפה בתהליכים של גניבה. איך עושים בירור זיקה לקרקע לפני בקשת היתר בנייה באזור לא מוסדר? באמצעות נוהל מוכתר. אם המוכתר מאשר כי פלוני הוא בעל הקרקע, ועדות התכנון בעירייה יאשרו לו להגיש בקשה להיתר בנייה. הקרקע אמנם לא תירשם על שמו בטאבו, אבל הוא יוכל לקבל היתר בנייה בה. עם השנים התגלו הרבה מאוד זיופים. היו מקרים שאותו מוכתר חתם גם לפלוני וגם לשכנו על אישור בעלות על אותה קרקע. נוצר מצב שקבלנים מוצאים אדמות מתות, שאינן מאוכלסות או מעובדות. הם מודיעים שהם הבעלים, המוכתרים משתפים פעולה, לעיתים תמורת כסף, ובעל הקרקע, האיש הפשוט, המקומי וחסר האמצעים, נפגע".
לעבוד על הוועדה
מאז נבחר ברקת לראשות העיר הוקם צוות לקביעת בעלות במקרקעין במזרח ירושלים, המכונה ועדת ברקת. בוועדה חברים ראש התביעה העירונית וסגן היועץ המשפטי, עו"ד חיים נרגסי, מנהל אגף רישוי ופיקוח, אופיר מאי, ועוד כמה עובדי עירייה. הצוות יושב עם נציגי קהילות ומוכתרים, ומכריע אם אדם כלשהו הטוען לבעלות על קרקע יכול להגיש בקשה להיתר בנייה. מטרתו הרשמית של הצוות הייתה לנסות לעשות סדר בבלגן, אבל יש מי שטוען כי ועדת ברקת רק נתנה גושפנקה לנוהל עקום.
"נרגסי ומאי הם שני הנציגים היהודים היחידים בוועדה. הם לא דוברי ערבית ולא קוראי ערבית", טוען אריה קינג, חבר מועצת עיריית ירושלים, אופוזיציונר בולט של ניר ברקת, ומייסד הקרן לאדמות ישראל. "הערבים למדו לא פעם ולא פעמיים לעבוד על הוועדה. זה הגיע למצב שבו הוועדה אישרה תוכנית בנייה על קרקעות בבעלות יהודית פרטית. אולי הוועדה ניסתה ליצור תחליף יותר ראוי לנוהל מוכתר, אבל היא בעצם רק קיבעה את העוול והפכה את הנוהל לרשמי. מה פתאום שלמוכתר תהיה סמכות לומר מי בעל הקרקע? אולי שגם יהיה נוהל רבנים? המציאות בפועל היא שפקידים בכירים מאוד בעיריית ירושלים אישרו תוכניות בנייה על נכסים שלא היו בבעלותם של מגישי התוכניות".
דוגמאות? בבקשה.
לחלקה 147 בגוש 30606 בבית חנינא, ברחוב אל אחתראם, שני בעלים. האחד ערבי, מאזן שוויקי שמו. השני כ', יהודי החי בארצות־הברית, והקרן לאדמות ישראל מנהלת עבורו את ההליכים הקשורים לקרקע. שוויקי קיבל היתר בנייה מעיריית ירושלים. האישור ניתן ללא הסכמתו של מר כ', הרשום בטאבו גם כבעל הקרקע. איך זה קרה? הודות לנוהל מוכתר המפואר. מוכתר בית חנינא, פארס שומאן, כתב כי הקרקע שייכת רק לשוויקי, והעירייה העניקה בדצמבר 2015 את ההיתר המיוחל בחתימתם של חברי הוועדה. "אף אחד לא עשה את הבדיקה הנדרשת בטאבו", טוען קינג. "גילינו את זה מאוחר מדי. בינתיים נבנה על הקרקע בית גדול שכבר מאוכלס. כרגע היהודי שותף בנכס עם ערבי שמשתמש בכל הנכס. לתבוע את הערבי יעלה הרבה כסף. והכי חמור זה שאף אחד בעירייה לא מפצה את היהודי על הטעות שעשתה העירייה".
פארס שומאן כבר הלך לעולמו, אך בנו זיאד שומאן, אדריכל במקצועו וממשיך דרכו כמוכתר, מסביר כי באישור המוכתר שנתן אביו נכתב בכתב יד בערבית כי שוויקי אינו בעלים יחיד. בעירייה כנראה לא קוראים ערבית. "יש זיופים של מכירת קרקעות והיו גם זיופים של החתימה של אבי", אומר זיאד. "הוא פנה על כך למשטרה. בכל מקרה, כשהקימו את הוועדה אבא שלי התנגד לכך מפני שהכניסו אליה אנשים לא ראויים. בתוך הוועדה יושב איש מוכר בבית חנינא שהוא לא מוכתר, אלא קבלן גדול. אותו קבלן מוציא לעצמו אישורים בלי סוף בתוך הוועדה. ביקשתי להיכנס לוועדה ולא איפשרו לי, כי אותו קבלן התנגד. אני כבר דור חמישי מוכתר. כל המסמכים של בעלויות על קרקע עוברות אצלנו מדור לדור. אני מכיר כל חלקה. אז למה הוא התנגד? כי ידע שאני אדם ישר. הוועדה הזו היא חרטא ברטא".
גם אבו־חמד פוואז, מוכתר אחר מבית חנינא, ממודר מהוועדה שהקימה העירייה. "בבית חנינא ידוע שיש הרבה זיופים של מכירת קרקעות", הוא אומר. "העירייה והממשלה מכירות את זה. יש הרבה אזרחים ערבים שנפגעים מזה. יש מריבות בין משפחות בגלל כל הזיופים הללו, ויש מצבים שקבלנים גדולים משלמים למוכתר והאנשים הקטנים נפגעים. יש מוכתרים שכל מה שמעניין אותם זה לקבל כסף, לא אכפת להם אם זה מזויף או לא מזויף. התשלום הוא לפי גודל האדמה. על אדמה שהבעלים הוא אכן הבעלים והניירות אמיתיים, ישלמו 400 שקלים למוכתר עבור החתימה. אבל יש מוכתרים, ואני לא מדבר על בית חנינא, שחותמים על זיופים, ואז הם מקבלים עשרת אלפים דולר, 5,000 דולר, 2,000 דולר, תלוי בשווי הקרקע. אני מתנדב בוועדת הגישור של משטרת ישראל. אני מוכתר בבית חנינא, אבל לא חותם בעצמי על שום אישור".
במקרה אחר הצליח קינג לעצור את גזילת הקרקע ברגע האחרון. נסח טאבו קובע שחור על גבי לבן כי חלקה 111 בגוש 30615 בבית חנינא רשומה על שם ר', יהודי ממוצא פרסי. בספטמבר 2016 ביקש ר' להוציא רישיון בנייה בקרקע שבבעלותו ולשם כך פנה אל הקרן לאדמות ישראל. כשהקרן ביקשה להוציא את הרישיון עבור ר' התגלה כי רישיון בנייה בקרקע כבר ניתן לשלושה ערבים כמה חודשים קודם. השלושה הגישו מסמכים מזויפים לוועדה כאילו רכשו את הקרקע, כאשר אותו מוכתר, פארס שומאן מבית חנינא, אישר את טענתם. על סמך זה העניקה הוועדה באפריל 2016 רישיון בנייה לשלושה, אף שהקרקע רשומה בטאבו על שמו של ר'. האישור ניתן ללא תצהיר מוכתר מסודר, אלא רק על סמך בדיקת הוועדה שבה יושבים חלק מהמוכתרים. "למזלנו, תפסנו את זה ברגע האחרון", מספר קינג. "הגשתי מיד תלונה למשטרה, אך לצערי היא סגרה את התיק מחוסר ענין לציבור. במקביל פניתי לנרגסי והוא הבטיח לי שהם יקפיאו את הרישיון. בפועל אני לא בטוח שהרישיון אכן הוקפא".
גורם בכיר בעיריית ירושלים מאשר את הפרטים, אך טוען כי ההיתר בוטל מיד. במקביל הציעה הוועדה לקינג להביא אליה את רשימת הקרקעות בבית חנינא שידוע לו שהן בבעלות יהודית. רשימה כזו אכן הועברה לוועדה, וזו הבטיחה להשתדל שלא לתת בעתיד היתרים על אותן קרקעות.
אישור כפול לאותה קרקע
"אין לי ספק שפיספסנו כך בעבר עוד קרקעות רבות שנגנבו באופן שיטתי", אומר קינג. "יש ודאי עוד קרקעות בירושלים שהן בבעלות יהודית פרטית או תחת ניהולו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים (במשרד המשפטים — י"א), ואני לא יודע זאת. במצבים כאלה אין בעצם שום דרך למנוע בעתיד מהוועדה לתת היתרים למי שטוענים לשווא לבעלות בקרקע. הבעיה החמורה ביותר היא שאף אחד לא יודע מתי הוועדה מתכנסת ובמה היא דנה. אם מישהו רוצה להגיש התנגדות, אין לו שום דרך לעשות זאת. בחסות נוהל מוכתר נוצר מסלול עוקף טאבו. אני כבר שנתיים שב ומתריע בפני ראש העיר שאי־אפשר להמשיך כך. כבר לפני שנתיים ישבתי עם ברקת ועם היועצים שלו. הבאתי איתי את עו"ד איתן גבע, המומחה לקרקעות במזרח ירושלים, כדי שיספר להם עד כמה חמור הנזק שהם עושים".
גבע, בן ה־80, שפרש לפני כשנתיים מעבודתו, מאשר כי אכן התקיימה פגישה כזו, שבה הסביר עד כמה נוהל מוכתר מנוצל לגזל קרקעות של ערבים ויהודים. הוא הביא שלל דוגמאות ואף הציע למנות ועדת מומחים שתחליף את נוהל המוכתר. "בגלל השכבות השונות של רישום הקרקעות בירושלים, זה לא פשוט כלל לקבוע למי יש זיקה לקרקע. יש נוסחי טאבו עות'מאניים, ויש מנדטוריים, ומעליהם יש את הליך ההסדר הירדני שנתקע באמצע, כשבחלק מהאזורים נותרו לוחות תביעות ובחלק — לוחות זכויות. זו מערכת מורכבת שרק מומחים יכולים למצוא בה יד ורגל. עיריית ירושלים מנסה לפעול בתוך מציאות בלתי אפשרית. הרי ברור שאי־אפשר להקפיא את כל הבנייה במזרח העיר, אבל נוהל מוכתר זו דרך רעה מאוד, המובילה לגזל המוני".
חבר הוועדה עו"ד חיים נרגסי מסביר: "ברוב האזורים במזרח ירושלים אנחנו נמצאים באי־ודאות מוחלטת בכל מה שקשור לבעלות על הקרקע. לפני הקמת הוועדה, בשנת 2009, עלתה השאלה מה זה נוהל מוכתר. גם אנחנו שאלנו את עצמנו מה זה הנוהל הזה. בא מוכתר, חותם ונותן אישור. ראש העיר ברקת אמר, 'לא יכול להיות'. היו גם עדויות לשחיתות, שיש מוכתרים שמקבלים 5,000 דולר על כל חתימה, היו מצבים שבהם מוכתר נתן אישור כפול על אותה קרקע. אחרי חשיבה של ראש העיר ואנשי המקצוע הבנו שצריך להקים ועדה שתחליף את חתימת המוכתר הזאת. הבנו שאי־אפשר שלא לעשות כלום באזורים הלא מוסדרים, שזה בעצם רוב השטח במזרח העיר. כי ברגע שאתה יוצר סטגנציה בשטח, אז תהיה לך הרבה יותר בנייה לא־חוקית. אז מה עושים במקום חתימת המוכתר, שבאמת כולם פוחדים ממנה? לשם כך קמה הוועדה שבה, לצד אנשי המקצוע, יושבים נציגי המינהל הקהילתי וכמה מוכתרים, לא אחד. ככה מוכתר אחד מאזן את השני. הרי אי־אפשר לשחד את כולם. אנחנו עוברים על המסמכים בדקדקנות ועושים את המקסימום לבדוק את אמיתותם. ברור שיש גם טעויות, אבל זה רק בשוליים".
"בהיעדר הסדר מקרקעין כולל, אין אלטרנטיבה אחרת", אומר חבר הוועדה אופיר מאי. "האלטרנטיבה היא לא לעשות כלום, וזו לא אלטרנטיבה. לפני כשנה וחצי פנינו מיוזמתנו לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. ביקשנו ממנו להעביר לנו מידע היכן במזרח ירושלים יש קרקעות תחת חסותו. רק לפני חודש הם הסכימו לשתף פעולה, ואז התברר שכל החומרים שלהם לא ממוחשבים. עכשיו הם התחילו למחשב את המסמכים. איפה שיגידו לנו שטעינו, נתקן. היה מקרה אחד, אולי שניים, שטעינו, ותיקנו מיד".
הטענה כי האפוטרופוס לנכסי נפקדים לא עושה דבר איננה מדויקת. באחד המקרים הוא דווקא הצליח לבטל אישור שנתנה העיירה לבנייה על קרקע בחלקה 59 בכפר סילוואן, שתחת חסותו. הנה תיאור המקרה, הכאוס בהתגלמותו:
בשנת 2005 נבנו כמה מבנים לא חוקיים בחלקה המדוברת. בהמשך הפך אחד מהם לבית ספר אלחיה. אל בית הספר הפרטי שהוקם במבנה לא חוקי אפשר, כמה מוזר, להירשם כחוק דרך עיריית ירושלים.
בשנת 2008 שלח האפוטרופוס שני מכתבים לעירייה, שבהם ביקש לטפל בבנייה הלא חוקית שנעשתה בקרקע שתחת ניהולו. העירייה אפילו לא טרחה להשיב לו. בשנת 2009 שלח שוב מכתב דומה.
באותה עת הוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית ירושלים בקשה להכשיר את הבנייה. לבקשה צורפה מפה בחתימתו של מוכתר סילוואן, עבאסי מחמד מחמוד, שבה נטען כי בעל הקרקע הוא אלקאק מחמוד. הוועדה המקומית המליצה לאשר את הבקשה ולהכשיר בדיעבד מבנים שנבנו על קרקע שבחסות האפוטרופוס.
הבקשה עם ההמלצה לאישור הועברה לוועדה המחוזית (שהייתה כפופה אז למשרד הפנים ושייכת כיום למינהל התכנון במשרד האוצר), וזו דנה בה בכובד ראש. רק אז נודע לאפוטרופוס, המופקד על הקרקע, שהחל תהליך אישור בדיעבד של המבנים הלא חוקיים שאותם ביקש להרוס כבר ב־2008. בעקבות התנגדות האפוטרופוס דחתה הוועדה המחוזית את בקשת היתר הבנייה. אם תהיתם, המבנים הלא חוקיים שנבנו על קרקע פרטית עוד עומדים בגאון על תילם.
אף אחד גם לא טרח לברר כיצד מוכתר הכפר חתם על תצהיר לא נכון. אותו מוכתר, עבאסי מחמד מחמוד, חתם שוב ב־2011 על שני תצהירים שונים, הקובעים כי שני מגרשים בתוך חלקה 59 שייכים לעווד יוסף ולעוואד מחמד. אם אפשר לחתום על תצהירים כוזבים בלי לשאת בתוצאות, אז למה לא בעצם? עבאסי נפטר לפני חודשים אחדים. בנו, מוסא אבו־סלאם, טוען שאינו מכיר את המקרה וכי לא יכול להיות שאביו טעה, מאחר שהכיר כל חלקה בסילוואן. "ייתכן שהגישו לאבי מסמכים מזויפים", אומר הבן.
ועדת ברקת דנה בשני התיקים, אחד מהם סגרה בעצמה, והשני נסגר רק לאחר התערבותו של עו"ד אלדד רבינוביץ, שעירב שוב את האפוטרופוס.
"לא מדובר במקרה בודד. זו שיטה", אומר רבינוביץ. "החוק קובע שלפני מתן אישור בנייה צריך לבדוק בדקדקנות מי בעל הקרקע. לא יכול להיות שאדם יקבל אישור בנייה על קרקע שלא שלו. עיריית ירושלים חושבת שהיא יותר חכמה מהחוק. היא מסתפקת בדרישת בעלות מופחתת במקום שבו החוק דרוש הוכחת בעלות מוגברת. ועדת ברקת היא אפילו לא ועדה מקומית, כך שאין סמכות לעסוק בבעלות על קרקע. סמכות כזו נתונה רק לבית משפט מחוזי".
פאזל של 5000 חלקים
בעיריית ירושלים מתעקשים כי נוהל מוכתר הוא הרע במיעוטו, ושאם רוצים לשנות את המצב, יש לשנותו מהיסוד. "אפשר לא לעשות כלום, ואפשר לעשות בחושך ובאפלה את המקסימום", אומרת ראש העיר ברקת. "אנחנו הובלנו מהפכה. נתנו אלפי אישורי בנייה במזרח ירושלים, וכך אפשרנו לתושבי העיר לבנות באופן חוקי. אבל האמת היא שאחרי 50 שנה הגיע הזמן לחולל שינוי של ממש. צריך לעשות הסדר מקרקעין כולל בירושלים. הבריטים החלו בהסדר כזה. הירדנים, ששלטו במזרח העיר רק 19 שנה, המשיכו בהליך. אבל מאז שחרור העיר ב־67' המצב הוקפא ברוב האזורים, ונשאר כמו שהותירו אותו הירדנים. מדינת ישראל מזניחה את הסדר המקרקעין בירושלים כבר 50 שנה. המצב הזה פוגע בכולם. הוא פוגע באדם הפרטי, שלא יכול לקחת משכנתה במזרח העיר (אי־אפשר לקבל משכנתה על נכס שלא רשום בטאבו — י"ר). למה רופא שעובד בהדסה וגר במזרח העיר, ושקיבל היתר בנייה, לא יוכל לקחת משכנתה? זה פוגע בקופה הציבורית שמפסידה מיליונים מאי־גביית מסים על קרקע לא מוסדרת. וזה פוגע בריבונות הישראלית בירושלים".
מי שממונה על רישום והסדר מקרקעין במדינת ישראל הוא משרד המשפטים. בחודשים האחרונים הופעלו לחצים בעניין על שרת המשפטים איילת שקד, הן על ידי עיריית ירושלים והן על ידי ארגונים שונים. "פנינו לשקד והתקיימו מספר ישיבות חיוביות בעניין", מספר ברקת. "ההצעה שלנו הייתה שכל מי שמקבל היתר בנייה בעירייה, יתחיל במקביל רישום מסודר במשרד המשפטים. במקביל נלך אחורה בזמן, כדי להסדיר את מה שכבר אושר בעבר. אי־אפשר להמשיך לנהל עיר תקועה. כדי להניע תהליכים בירושלים לטובת כולם, צריך להתחיל בהסדר כולל. זה קשה, אבל ככל שהשנים עוברות זה רק נעשה יותר קשה, בגלל שלכל בעל קרקע יש כמה יורשים. זה כמו לבנות פאזל של 5,000 חלקים. צריך להתחיל מהאזורים הקלים, אותם מקומות שמקבלים אישורים מעיריית ירושלים, ולהמשיך לכל העיר. אני מאמין שרוב האוכלוסייה תרצה בכך. אנחנו רואים היום תהליך מבורך שבו אנשים רוצים לבנות באופן חוקי. כמות הפניות לקבלת אישורי בנייה לעירייה גדלה מאוד בשנים האחרונות. הליך של הסדר יגן בראש ובראשונה על נכסיהם של תושבי העיר, ערבים ויהודים".
במסגרת המגמה לקדם הסדר החלו בעיריית ירושלים לרכז את כל הנתונים על מפה אחת. צילום המפה נחשף פה לראשונה.
במשרד המשפטים לא ששים לדבר גלויות על הסדר מקרקעין בירושלים. הנושא נדון במשך שנים על ידי היועצים המשפטיים לממשלה, שבחרו באופציה של שב ואל תעשה. כך, למשל, בחודש מאי 2011, בדיון סגור שנערך בסוגיה בהשתתפות בכירי משרד המשפטים, בהם עו"ד שרית דנה, שהיתה אז המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, התקבלה ההחלטה העמומה הבאה: "על מנת לחדש את הליך ההסדר באזור מזרח ירושלים ראוי כי יהיה שיתוף פעולה מצד האוכלוסייה. יש הטוענים כי לא יהיה שיתוף פעולה כזה, ואולם אם הגורמים המקצועיים יעריכו כי צפוי שיתוף פעולה מצד אחוזים ניכרים באוכלוסייה, ניתן לשוב ולבחון את חידוש הליכי ההסדר, ובתוך כך אף לבקש חומר מהרשויות בירדן. ניתן גם לבחון מספר מסוים של גושים וכפיילוט לחידוש הליכי ההסדר ובעתיד לשקול את הרחבת ההליכים בגושים נוספים בהתאם לאופן התקדמותם בגושים שנבחרו. מכל מקום, אם רוב האוכלוסייה תבחר שלא לשתף פעולה, הרי שחידוש ההסדר הינו בעייתי מבחינה משפטית. יש להציג בפני דרג קובעי המדיניות את התנאים כאמור לעיל".
גורמים בכירים במשרד המשפטים מספרים כי בכוונת השרה איילת שקד לשנות את מדיניות המשרד, ולהוביל מהלך של קידום הסדר המקרקעין באזורים שבהם הייתה הקפאה ממושכת, כולל בירושלים. שינוי המדיניות מתאפשר גם על רקע חוות דעת משפטיות, בין היתר של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שקבע לאחרונה כי אין מניעה חוקית לעשות זאת.
פעולותיה של השרה שקד מתמקדות בכמה אזורים. לאחרונה הושלמו הליכי רישום בשטח נרחב בנגב המערבי שעד היום לא נרשם. כעת נשואות פניה של שרת המשפטים אל היעד הבא — ירושלים.
צוותי עבודה כבר החלו לגבש את התוכנית, וכעת הם מתלבטים באיזה תא שטח יחל הרישום. בכל מקרה, מדגישים במשרד המשפטים, הכוונה לשתף את נציגי האוכלוסייה המקומית בתהליך ולעשות זאת בהסכמה ובצורה הדרגתית.
"אם אכן נצליח יחד עם משרד המשפטים להוביל מהלך כזה, מדובר בצעד היסטורי חסר תקדים", אומר ברקת. "מאז שהצנחנים נכנסו לכותל, לא היה בירושלים מהפך בסדר גודל כזה, מימוש ריבונות אמיתי בבירת ישראל".
לפנייה לכתב/ת 
