בלי קצה חוט

החזאים הבטיחו "סופה מפלצתית" בוושינגטון הבירה, כמו בכל החוף המזרחי, מה ששיבש השבוע את לוח הזמנים הרשמי של הבית הלבן. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שהייתה אמורה להגיע לפגישה עם הנשיא טראמפ באי־רצון — לאחר שלא מכבר אמר עליה שחוללה אסון כשאיפשרה לפליטים להשתקע בארצה — הודיעה כי מטוסה לא יצליח לנחות ודחתה בנימוס את ההזמנה. היא תגיע בסוף השבוע כשהשלג יפשיר וגם האווירה.

את הזמן שהתפנה מילא ביום שלישי הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן, שכבר היה בעיר, והוזמן בכבוד גדול לשבת מול הנשיא בארוחת צהריים ביום שלישי. לטראמפ אין סיבה לפגוש אותו, הוא לא ראש מדינה, אבל בעידן הנוכחי סעודיה הפכה ליקירת הממשל: לא רק הנפט הסעודי קורץ לבית הלבן החדש, אלא גם יכולת הרכש של הממלכה, שהיא קניינית הנשק המובילה של ארצות־הברית ועתה חפצה לקבל לידיה מטוסי קרב מתקדמים מדגם אף־35.

 כאשר שיירת הנסיך עשתה את דרכה לפגישה עם טראמפ, ברחובותיה של וושינגטון הטמפרטורה הייתה מתחת לאפס. אלא שבפנים, ליד האח המבוערת שבחדר האוכל, ציפה לבן סלמאן שולחן ערוך עם כלי כסף ומבטים שופעי חום. בדרך כלל, בפגישות מהסוג הזה יושב ליד הנשיא שר החוץ שלו, מי שלפי המסורת האמריקאית הוא הדיפלומט מספר אחת של המעצמה. אבל השר רקס טילרסון בלט בהיעדרו: מי שהיה אמור להיות בוושינגטון בזמן ביקורה של מרקל היה אותה עת בנסיעת בכורה לאסיה, לשם יצא בעיקר כדי לדבר עם ראשי דרום־קוריאה ויפן על האיום מצידה של צפון־קוריאה. גם כאשר נתניהו ביקר בבית הלבן, טילרסון לא היה בסביבה: הוא נשלח לדבר על ענייני ברית נאט"ו באירופה.

 בדרך כלל, מתואמים לוחות הזמנים בין הבית הלבן לבין מחלקת המדינה כדי ששר החוץ לא ייעדר מהזירה בעת ביקור מדיני של מנהיג זר. אלא שבבית הלבן של טראמפ, כמו במערכת הבחירות שלו, נכתב ספר חוקים חדש תוך כדי תנועה. בממשל הנוכחי, שר החוץ הוא נוכח נפקד: הוא לא מדבר, לא מצהיר, לא מקיים תדריכים והפה שלו נמצא מרחק רב מאוזנו של הנשיא. זאת בניגוד מוחלט לשתי הקדנציות של אובמה, שבהן למזכירת המדינה הילארי קלינטון וליורשה בתפקיד ג'ון קרי היה ערוץ פתוח ולבבי לחדר הסגלגל.

טראמפ וטילרסון בקונגרס. השר בלע גם את טרפוד מינוי סגנו על ידי הנשיא | צילום: איי.פי

לפני שנה פרש טילרסון, 64, מתפקיד עסקי יוקרתי: מנכ"ל ונשיא חברת הדלק אקסון מוביל. הוא הלך הביתה כשבקופת הפנסיה שלו כ־70 מיליון דולר וברשותו מניות של החברה בשווי 218 מיליון דולר. הוא הודיע כי הוא פורש לחוות הסוסים שאותה מנהלים הוא ואשתו בטקסס, ומעתה הם יקדישו זמן לנכדים.

היה זה רודי ג'וליאני שטרף את הקלפים. כאשר הודיע כי הוא פורש מהמרוץ לתפקיד שר החוץ ננעל טראמפ על טילרסון, הוא לא הכיר אותו אישית, אבל צייץ שהוא "מנהל ואיש עסקים ברמה עולמית". לטילרסון, מהנדס אזרחי בהשכלתו, אין כל ניסיון בעבודת ממשל או בדיפלומטיה. לכן, כשטראמפ הודיע כי הוא ממנה אותו לשר החוץ, חבריו באקסון מוביל הגיבו בתדהמה. טילרסון עצמו אמר שהיה בשוק: הוא לא האמין שזה קורה לו ולא הבין מאיפה זה בא.

גם במפלגה הרפובליקנית הרימו גבות. הסנאטור ג'ון מקיין, הנחשב למקור השראה במפלגתו בשל ניסיונו הרב, אמר כי "המינוי הזה מטריד" והסביר שקשריו של טילרסון עם רוסיה ראויים לבחינה.

כשעבד באקסון מוביל נסע טילרסון פעמים אחדות לרוסיה והפך לידיד קרוב של הנשיא ולדימיר פוטין, שאותו מחשיב מקיין ל"בריון ורוצח". הוא הבהיר כי טילרסון צריך לתת הסברים, בעיקר לאור העובדה שקיבל מפוטין את עיטור הכבוד הגבוה ביותר של רוסיה לאחר שיצר שותפות עם חברת הנפט הממשלתית רוסנפט. גם הסנאטור מרקו רוביו הודיע כי אינו מרוצה משר חוץ שהוא חבר של פוטין.

דעותיו הפוליטיות של טילרסון אינן ידועות: הוא מגדיר עצמו "שמרן נאמן", אבל בנושא הרוסי דווקא נתן בעבר דרור ללשונו. כשארצות־הברית ואירופה הטילו סנקציות על רוסיה בעקבות סיפוח חצי האי קרים, הוא אמר, "אני לא מאמין בסנקציות, הן לא אפקטיביות". הסנקציות הוטלו גם באופן אישי על המנכ"ל הרוסי של "רוסנפט", ולכן נאסר על אקסון מוביל להמשיך לקדוח עם החברה בחוף הסיבירי – דבר שגרם לה להפסדים רבים.

עתה חוקר הסנאט לעומק את קשריו של טילרסון עם רוסיה, כמו גם את קשריו של טראמפ ואנשי הקמפיין שלו עם מוסקבה בעת הבחירות. אבל הבדיקות האלה לא הפריעו לקונגרס לאשר את מינויו של טילרסון.

אפס תדריכים

כשטילרסון נכנס לתפקידו בתחילת פברואר הוא נשא בפני אנשי מחלקת המדינה נאום שהיו בו ענווה וגם הרבה חום, כשאמר שירצה ללמוד מכל אחד ואחד מהם. באופן מפתיע, הנאום הראשון שלו בתפקיד היה גם האחרון עד עתה, ומאז שר החוץ האמריקאי נמצא מתחת לרדאר.

אבל לא רק טילרסון עצמו נאלם, אלא כל המשרד שבראשו הוא עומד. בימים כתיקונם מקיימת מחלקת המדינה מדי יום תדריכים יומיים לתקשורת, שמאפשרים לעיתונאים להתעדכן במדיניות החוץ האמריקאית ולקבל תגובות לאירועים שונים. אבל מאז שטירלסון נכנס לתפקיד לא נערך אפילו תדריך אחד. בניגוד לכל קודמיו בתפקיד, הוא גם לא לוקח עימו אף עיתונאי כשהוא יוצא למסעות דיפלומטיים, כך שאיש אינו יודע מה העסקאות שהוא רוקם במהלכם.

לאחר שטילרסון נפגש עם שר החוץ האוקראיני לפני כשבוע, יצאו השניים לתקשורת. הוא אמר כמה מילות נימוס, וכך גם עמיתו ואז הגיע שלב השאלות — אירוע ספונטני שמתרחש בכל פעם ששר החוץ ואורחיו יוצאים לתקשורת. אנדריאה מיטשל, כתבת בכירה של רשת אן־בי־סי המכסה את מחלקת המדינה שנים רבות, הציגה לטילרסון שאלה — ואפילו לא מביכה במיוחד. היא עמדה מטר אחד ממנו, אבל הוא לא העיף מבט לעברה. הוא לא חמק בנימוס, אלא פשוט התעלם. מיטשל לא הרפתה והמשיכה במטר השאלות. טילרסון הסתכל לעברה במבט זגוגי ולא אמר דבר, גם לא משהו מנומס כמו אני אבדוק, אני אבחן, זה לא הרגע המתאים. המבוכה התעצמה כאשר מזכירותיו התקרבו למיטשל, וכמעט בדחיפה הוציאו אותה החוצה.

"כשנכנסים לתפקיד שר החוץ, הנטייה הנורמלית היא להגביר את הנוכחות של השר ולהראות שהוא אחראי לכל", אמר השבוע לכתבים שר החוץ האמריקאי לשעבר הנרי קיסינג'ר לאחר שסעד ארוחת צהריים אינטימית עם טילרסון. "הוא כנראה רוצה קודם כל להתעדכן בדקויות. התרשמתי מהביטחון האישי שהפגין".

אבל העובדות בשטח מעוררות הרבה שאלות. הוא שתק כאשר הבית הלבן הודיע כי יקצץ 37 אחוז מתקציב מחלקת המדינה בלי להיוועץ איתו. הוא שתק כאשר טראמפ הודיע לו שלא יאשר את המינוי של אליוט אברמס, שאותו בחר טילרסון לסגנו — לאחר שגילה כי זה פירסם מאמר נגדו בזמן מערכת הבחירות — ובמחלקת המדינה תוהים, האם הוא יוכל לעשות משהו אם אפילו למנות לעצמו סגן כלבבו אינו מצליח?

גם בתפקידו באקסון מוביל נחשב טילרסון למופנם, שקט ושונא אירועים פומביים רבי־משתתפים. אלא שעכשיו מדובר בזירה הדורשת בדיוק את ההפך, אם אתה לא באור הזרקורים כדיפלומט, אתה לא קיים. "בוושינגטון של דונלד טראמפ, שבה ההכרזות על מדיניות החוץ מתפרסמות לא אחת בטוויטר ויועצי הבית הלבן עדיין נאבקים על שליטה בתחומים שונים, הגישה של טילרסון עשויה להיתפס כמבריקה ומסתורית, אך עלולה גם להיות סממן של חולשה", כתבו השבוע על שר החוץ ב"ניו־יורק טיימס".

שרי חוץ בונים בדרך כלל את מעמדם בזכות ניסיונם הפוליטי, כמו הילארי קלינטון וג'ון קרי, או בזכות תפקיד ציבורי בולט, כמו קולין פאוול שהיה רמטכ"ל מעוטר לפני שנכנס לפוליטיקה. מי שאין לו מזה או מזה בונה את עוצמתו מהקשר החזק עם הנשיא. לטילרסון אין אף לא אחד משלושת העוגנים האלה. "לשר חוץ קשה לתפקד בלי תמיכה של הנשיא. אם הוא מסייר בעולם, מנהיגים לא ייתנו לו כבוד אם הם לא בטוחים שהוא במאה אחוז איש של הנשיא", אמר ל"ידיעות אחרונות" אחד מיועציה של מזכירת המדינה לשעבר מדליין אולברייט. "עד כה טילרסון לא השתתף בפגישות של טראמפ עם מנהיגי העולם, וזה סימן רע. לא יפליא אותי אם תוך זמן קצר הוא יחליט שהוא עוזב את התפקיד. הוא ניהל בעבר אימפריה, עכשיו הוא בשוליים".

בלי משנה סדורה

מי שהפך בעצם לשר החוץ בפועל הוא חתנו של טראמפ, ג'ארד קושנר. הוא אינו רק איש אמונו של הנשיא, אלא גם נושא בתפקיד רשמי בבית הלבן, הממונה על משאים ומתנים עם מדינות זרות. השבוע, הוא זה שישב על הכיסא הריק של טילרסון בארוחת הצהריים עם הנסיך הסעודי.

לטראמפ ולחתנו יש הרבה מהמשותף: קושנר הפך למיליארדר בגיל 26 בזכות הגדלת הונו המשפחתי בעסקאות נדל"ן, ובדיוק כמו הנשיא רכש גורד שחקים במנהטן. הוא אמנם היפוכו באופי: שקט, רך דיבור, מופנם וביישן — אבל יש לו מוח עסקי כמו לחותן. ויש דבר נוסף שמאחד אותם יותר מכל, שניהם אוהבים את איוונקה.

בבית הלבן של טראמפ, המתנהל לפי גחמות של הבוס ומאבקי שליטה בין היועצים, אין משנה סדורה של יחסי חוץ, יש הבלחות, טראמפ הודיע בטוויטר מה עמדתו לגבי צפון־קוריאה, ואת הדיונים על התגובה האמריקאית לטיל שזו שיגרה הוא ניהל במאר־א־לאגו, אחוזתו בפלורידה, לעיני האורחים והצלמים. הנשיא, שבעצמו העיד כי מעולם לא קרא ספר מתחילתו ועד סופו וכי אינו מאמין בדו"חות ובמחקרים, פועל כפי שפעל במערכת הבחירות, בהתפרצויות שהן תערובת של כעס ופרנויה.

באורח מוזר, בתוך כל הכאוס של מדיניות החוץ האמריקאית, החליט טראמפ להתרכז בפתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים, והטיל על קושנר לפעול לתחילת דיאלוג בין הצדדים. השבוע הגיע לשיחות ראשונות במזרח התיכון יועצו של הנשיא, ג'ייסון גרינבלט, שנפגש עם נתניהו ויו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס כדי להכין את הרקע לפריצת דרך. גרינבלט ידווח על מפגשיו לקושנר, לא לטילרסון.

על פי המתגבש בבית הלבן, טראמפ יבהיר לנתניהו כי הוא מצפה ממנו לא לבנות התנחלויות חדשות, ולעבאס יבטיח כי לא יעביר את השגרירות האמריקאית מתל־אביב לירושלים, למרות הבטחת הבחירות שלו. ומכיוון שהוא רואה את הסכסוך הישראלי־פלסטיני בעיקר כסכסוך נדל'ן הוא מעריך כי אם ישראל לא תבנה מחוץ לגבולות ההתנחלויות אפשר יהיה לחלק את השטח ולגזור את הסרט.

"הוא לא ישאיר אבן בלתי הפוכה", אמר השבוע ל"ידיעות אחרונות" אחד ממקורבי טראמפ. "אין כל תוכנית אחרת בתחום מדיניות החוץ, אבל על הנושא הזה הוא התביית חזק. הוא מאמין כי רק באמצעות פתרון הסכסוך הישראלי־ פלסטיני הוא יוכל לבסס ברית עם סעודיה ומדינות סוניות אחרות ולבלום את הניסיונות של איראן להפוך למעצמה".

את המהלך תופר טראמפ בעצמו, עם קושנר ועם דיוויד פרידמן, שימונה לשגריר ארצות־הברית בישראל אחרי אישור הסנאט. טילרסון ממודר. הוא לא יהיה זה שידלג בין ירושלים לרמאללה, זאת המשימה של קושנר.

לא ברור אם טראמפ יצליח בעסקה הזאת, אלא שהדאגה בארצות־הברית היא לא לגבי פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני, אלא מהמחסור במדיניות חוץ ומהיעדרו של שר חוץ פעיל. החרדה הגדולה היא מה יקרה אם יפרוץ משבר עולמי. עד כה הצליח לנשיא החדש: מאז שנכנס לתפקידו לא היה זעזוע גלובלי שדרש התערבות של מנהיג העולם החופשי. אבל אם משבר שכזה יתרחש, השאלה הגדולה היא אם אמריקה של טראמפ תספק את הפתרון או תעמיק עוד יותר את הבעיה.